אם את רוצה להקשיב לדעות
אין לי בעיה, אך עליך להבין שאין אני רואה חצי כוס ריקה ובאה בכוונה לרפות ידיים. הורים מאמצים לעתיד בישראל כיום נמצאים במצב קשה מאוד, וצריך למצוא לזה פתרון. אבל פתרון חייב להיות פתרון שנוצר מתוך כוונה לעזרה לכלל המאמצים, ללא חשש ליצירת בעיות גדולות אחרות. שינוי תחוקתי שיעזור למתי מעט אינו ערוץ פעולה כדאי.
לפיכך - כאשר פועלים בין חוקי מדינות, חייב להיות פיקוח, כדי שאנשים הזקוקים לאותה פעולה לא יפלו בין הכסאות החוקיים ויקלעו לצרות צרורות. כאשר אזרחים ישראלים שהם גם תושבי ישראל פונים לעזרת ארגון במדינה זרה כדי שיפעל עבורם לאימוץ במדינה שלישית, מעורבות לכל הפחות שלוש מדינות, שלכל אחת מהן חוקים משלה.
ארגוני אימוץ הפועלים לאימוץ בינלאומי מתאמים בין שתי מדינות - בין המדינה בה הם חיים לבין המדינה בה מאמצים. כאשר אין להם מושג על המדינה מנה המאמצים מגיעים, אין הם יכולים לתאם את החוקים, ועל המאמצים מוטלת החובה לתאם. אם נביא בחשבון שרק אנשים ישרים עוסקים בזה, אז יהיו גם מאמצים שיהיו מסוגלים לעשות זאת (עובדה, זה נעשה בעבר מול עמותות ישראליות, כאשר הן יכולות היו לפעול ביעילות), אך לא רוב האנשים. רוב האנשים לא יהיו מסוגלים לזהות את נקודות הקושי החוקיות.
דוגמאות לכך סופרו פה בפורום בעבר - בבלגיה קיימת אפשרות לפעול בצורה "פרטית", ולדאוג לכל המסמכים בצורה עצמאית. לפני שקיבלנו את האזרחות הבלגית, שקלנו לקבל את האישורים הנדרשים לאימוץ בבלגיה ולהעזר בעמותה ישראלית כדי להשלים את האימוץ. למרות שלא עבדתי באותה תקופה ויכולתי להקדיש עצמי לכך לחלוטין, ולמרות שיש לי נטיה לעיסוק בחוקים למיניהם, התברר לי במהרה שזה מעבר לכוחותיי, במיוחד כשהעמותות הישראליות לא היו מסוגלות להגיש לי ולו בדל עזרה ולי לא הייתה יכולת לפעול לבד במדינת היעד. בספרד, טליה הצליחה לעשות זאת, במאמצים רבים מאוד ותסכול רב, כאשר בישראל עצמה היו לה אנשי קשר משפחתיים והיא עצמה הגיעה לישראל במהלך התיאומים. כאשר, מאוחר יותר, היינו צריכים לאשרר את אימוצה של זיו בישראל, העסקתי את הקונסוליה הישראלית בבריסל במשך חודשים, עד שכל הבעיות הבירוקרטיות נפתרו, למרות שחוקית לא הייתה בעיה בשום שלב. אבל אנחנו חיים במילא בבלגיה, ולא היינו תחת לחץ לחזור מהר ככל האפשר לחיינו בישראל.
אבל, לצערי, הסבירות שרק אנשים הגונים יעסקו בכך היא תמימה. ברגע שיווצר מצב בו אפשר לפנות לכל ארגון בכל מקום בעולם (כי זו המשמעות של שינוי החוק, ולא פניה למספר מצומצם של ארגונים, שאז זו שוב הייתה רשימה של ארונים מורשים), כאשר ברור שמדינת ישראל לא תוכל לפקח על פעילויות ארגונים שאינם פועלים בתחומי ישראל ועונים לחוק הישראלי וכך גם המדינה ממנה מאמצים, יהיו מי יכנסו לנישה הזו. יציעו תיווך כלכך חשוב עבור האדם הקטן שאינו יודע למצוא לבדו במדינה זרה ארגון אמין ומקצועי, כזה שנכנס רק הרגע לעולם האימוץ ועדין אינו מכיר את הבעיות הצפויות. הוא יקרא, כמובן, על הבעיות, אך כמו הרבה מאמצים לפניו, הוא יחשוב בתחילה שרק רוצים לרפות את ידיו, כאשר הוא מצא ארגון אימוץ אמין הפועל בסכומים כלכך הרבה יותר סבירים, שאינו דורש ממנו כלכך הרבה דרישות בירוקרטיות, שמסביר לו הכל בצורה כלכך הגיונית את מה שהוא רוצה להאמין לו בכל לבו.
לזה אין לי "הוכחות", אלא רק 15 שנים של נסיונות לעזור ברחבי האינטרנט לישראלים שמנסים לפתור בעיות שמלכתחילה יכולות היו לא להיווצר אם הם היו מקשיבים למי שחי בחו"ל, ובחיים האמיתיים לכל מיני אנשים אחרים בעלי כל מיני אזרחויות בכל מיני מדינות (כי גם בזה ישראל אינה יחודית).
האמור לעיל נוגע בהודעתך האחרונה. אני רוצה גם להתייחס לדברים מן ההודעות הקודמות
- הלך רוח ציבורי הוא מה שהציבור מביע בו את דעתו. כרגע אין הלך רוח ציבורי אוהד בשאלה לפתיחת יעדים חדשים לאימוץ ואין הלך רוח ציבורי אוהד לשינוי החוק הנוגע לעמותות האימוץ. לא בזה ולא בזה מביע הציבור את דעתו בצורה שמי שמחוץ לעולם האימוץ שומע על כך. המצב הזה הוא שווה ערך לחוסר אינטרס ציבורי, גם אם ההורים עצמם מאוד מאוד (מאוד) בעלי אינטרס לשינוי המצב.
- לא השתכנעת שלעמותות הקיימות יש אינטרס למנוע שינוי חקיקה, אך כל עוד לא נוצר לחץ כלשהו לשינוי החוק לא נוכל לדעת מה תהיה עמדתן, ותמיד כדאי להניח את קיום הבעיות כדי להתמודד איתן מאשר לחשוב שהן לא תווצרנה ואז לגלות שבזבזת את זמנך היקר על מסלול שאינו ישים.
- יחסים בעייתיים עם ארגוני אימוץ, כמו גם יחסים טובים, קיימים בכל מקום. אין שום סיבה להניח שישראל יחודית בקשר לכך (למען האמת, אני חושבת שישראל מאוד לא יחודית ונורמלית לחלוטין). כאשר לא נמצאים באותו מרחב והקשר אינו אמצעי, פוטנציאל הבעיות הוא רב.
- מאמץ מבלגיה אינו נזקק לקודים בארץ היעד כאשר הוא משתמש בשירותי ארגון אמוץ מקומי. הארגון עושה זאת עבורו. אם הוא בוחר לעשות זאת בצורה ברטית, הוא יאלץ להתמודד בדיוק עם זה, ולרוב אלו אנשים שמלכתחילה היו להם קשרים בארץ היעד. מאמצים הולנדים המאמצים בארה"ב משתמשים בשירותי תיווך מותאמים להולנדים, למרות ששליטת ההולנדים באנגלית ככלל טובה מאוד. לא פעם ולא פעמיים שמעתי סיפורים משעשעים מכיוונם של מרצים אמריקאים על סטודנטים הולנדים ולהפך, אך אני בטוחה שהם היו משעשעים כי הם לא נגעו אישית, ולא עסקו במצב כלכך רגיש. מאמץ ישראלי שיאמץ דרך ארגון אימוץ זר בארץ שלישית עדין יצטרך לעסוק בעצמו בקשרים בינו לבין ארגון האמוץ, ושם יהיה מרחב גדול לחוסר הבנה.
- לברר מה נסיונם של מאמצי עבר בארגון הפועל החו"ל הוא בעייתי למדי. קודם כל, מאמצי העבר עצמם נמצאים אף הם בחו"ל, ולמי שנכנס זה הרגע לעולם האימוץ אין בהכרח הידע כיצד לחפש אותם בשפה זרה, וכיצד להבין את הנאמר לו, כאשר החוקים התקפים לגביו שונים, אבל הממליצים אינם יודעים זאת והוא עצמו אינו מודע לכך בהכרח.
- התעלמת מן השיקול הכלכלי לחלוטין. ובכן, גם אם ארגון האימוץ בחו"ל מציע מחיר זול יותר מהמחירים שעמותות בישראל מציעות (שלכשעצמו זה שיקול חשוב מאוד), זהו מחיר המוצע למי שמאמץ דרכם במדינתם. הארגונים הבלגים מתחייבים אך ורק על סכומים המשולמים לגורמים רישמיים ונותנים הערכות לגבי כל מיני דרישות אחרות. אנחנו מצאנו נוטריון בעיר מגורינו שרואה לעצמו חובה מוסרית להעמיד עצמו לרשות אנשים שרוצים לאמץ. הוא אישרר את כל מסמכנו חינם אין כסף, כאשר התמחור הנורמלי הוא כמה מאות יורוס. אבל השגת תעודת נישואין בלגית היא חינמית ופשוטה גם למי שאינו מתגורר בבלגיה. אנחנו, לעומת זאת, בזבזנו זמן וכסף כדי לחלץ תעודת נישואים מפוסטלת מישראל, לפני שהיא עברה תרגום לרוסית ואישרור בלגי. אם לאבי לא היה יפוי כח תקף שלנו למשך עוד כחצי שנה, אחד מאיתנו לפחות היה צריך להגיע אישית לישראל, לרבנות בה התחתנו. הדוגמאות הללו הן רק דוגמאות לתמחור שאינו רלוונטי למי שישתמש בארגון אמוץ מחוץ לישראל בעודו חי בישראל. לחוסר רלוונטיות זה צריך להוסיף דמי משלוח, זמנים שגורמים לתעודות להיות חסרות תוקף ואז הוצאה מחודשת הכוללת את כל התשלומים מחדש.
אינך חייבת להשתכנע, אבל אינך יכולה לשפוט את הפתרון על פי יכולותייך בלבד. יכול להיות שברור לך שאת יכולה להתגבר על כל בעיה אותה ציינתי ואלו אינן בעיות כלל בענייך, אבל שאלי עצמך האם נראה לך ברצינות שרוב האנשים יהיו מסוגלים גם להתגבר על כך. אני חוששת שהתשובה האובייקטיבית היא שלא - אי אפשר להניח שרובם יוכלו להתגבר על כך, וסביר להניח שיותר מדי מהם יפלו לרשתות נוכלים, מה שהחוק הנוכחי ניסה למנוע מלכתחילה.
