בשר בחלב
ראשית צריך לציין כי מבחינת ההלכה יש כלל ´אין למדין קודם מתן תורה´. כלומר התוקף של הנורמה ההלכתית הדתית אינה מתייחסת למאירועים שהיו קודם למתן תורה. לפיכך אין בעובדה שאברהם האכיל את אורחיו בשר בחלב עניין לעצם הציווי. 2. מכאן אפנה לציווי ולטעמו. הרמב"ם בספרו מורה נבוכים ח"ג פרק מח, מציין כי למרות האפשרות לתת לכך אולי הנמקה רפואית לאיסור בשר בחלב. שזה מזון כבד מאוד. בכל אופן הוא מעלה אפשרות שייתכן כי מקור האיסור משמש תגובה כנגד מנהגים של עבודת אלילים שהתורה באה לשרש. כלומר, בשר בחלב היה נהוג לאכול אותו באירועים הקשורים לעבודת אלילים מסויימים, ומטרת התורה לעקור זאת. ובלשונו: " אבל אסור בשר בחלב, הרי עם היותו מזון גס מאוד בלי ספק וגורם מלוי רב, אין הדבר רחוק לדעתי שיש לעבודה זרה בכך שייכות. ושמא כך היו אוכלים בעבודותיה או באד מאדיהם (=חג מחגיהם). המעניין כי בספר תורה שלמה, כרך יט, ע"מ 303, מציין המחבר כי השערת הרמב"ם מקבלת אישוש ע"י טבלאות אוגריות שנמצאו בחפ]ירות בסוריא בשנות תרפ"א -תש"א. שם נמצאו לוחות אבן מתקופת האבות, ושם כתוב " על האלים היפים והנעימים ´טבח גד, אננח´ בחמאה´ כל הנראה הכוונה היא: שעל האלים היפים יש להניח גדי בחמאה. הרב הפרופ´ אליהו זיני בספרו ´עץ ארז´ מציין כי בשול בשר בחלב היה סוג של קורבן שהיה מונח בתחתית האילן כדי לברך את היבול. הוא מוצא לכך גם סימוכין בקריאת הכתוב במלואו. הפסוק המציין איסור אכילת בשר בחלב מופיע כדלקמן: ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה´ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו. כלומר, איסור בשר בחלב מוזכר על הרקע החקלאי בו בעצם נעשתה עבודת האלילים.