הרבה פעמים ניסיתי לתת סיבות
עד שהבנתי שזה לא נחוץ. מגיל 5 בערך -הייתה ידיעה פנימית ברורה,צלולה ואמיתית של "לא לעשות ילדים"!!!! בגלל כל האשמה הכרוכה בידיעה כזו מבפנים עקב מסרי החברה מבחוץ,היה גם אצלי צורך עז לתרץ ולהסביר ולתת לעצמי ולאחרים סיבות. האמת היא שאין סיבות חיצוניות אצלי,ולא צריכות להיות. זו ידיעה פנימית עצומה,חזקה,מושרשת -בדיוק כמו הידיעה שכדי לחיות צריך לאכול,לישון,-עבורי זה עניין של הישרדות טבעית,ידיעה מבפנים מה נכון לי במאה אחוז ללא שום עוררין. הדבר היחידי שערער והפחיד היה תחושת האשמה ,המוסר,האיום החברתי והמסרים הדתיים/חברתיים בנושא. מעולם לא קונפליקט פנימי בנושא. מבפנים תמיד היתה ידיעה ברורה לגמרי. הלכתי לכמה שיוחת בנושא אצל פסיכולוגית מדהימה כדי לברר סופית ולעומק את תחושותיי. היא אכן אישרה לי אותם בבירור. אין כאן שום סימן שאלה,שום מטען ,שום דבר לא פתור. יש אנשים שמגיעים הנה לחוויה של גלגול של לידת עצמם. זה נפלא. רבות הנשמות שמגיעות לתיקונים משלהן ללא שום צורך או אפילו עניין בהורות/אימהות/אבהות- זה בכלל לא שייך לשק החויות הנדרשות עבורם,זה זר וזה הרסני עבורם. את נתינתם הם יחוו אחרת. העצוב שבזה הוא שאנשים אלה -כמו כל חלוצים בחברה מקובעת-נאלצים לקחת על עצמם להיות אחרים ושונים-על כל המשתמע מכך. אולי זה לא עצוב,אבל זה בטח היה קל יותר אילו החברה הייתה נאורה מספיק כדי להבין שאין 2 גיגולים זהים-לכל אחד התיקונים שלו-וכולם לגיטימיים. הצטדקות/הסברה/שכנוע/ התגוננות= סוחטי אנרגיה גדולים. עלינו לפעול לדעתי-בעיקר להשבת השלום והשלווה על כנם-בתוכינו-האנרגיה הזו צריכה להיות מופנית אך ורק לקבלה שלנו את עצמינו ללא פחד . בורות/אטימות של אחרים בנושא תשתנה ככל שהאנשים ה"שונים" שקוראים תיגר על מוסכמות ומקובעות ריגשית ושיכלית-יתנו לעצמם את הכוח והלגיטימציה להיות כמו שהם ללא פחד.ללא אשמה.ללא התגוננות. ברגע שנשנה בתוכינו את ה"הסכמה הקןלקטיבית " שיש רק דרך אחת לחיות- אנו משדרים זאת החוצה-והסכמות קולקטיביות כל הזמן משתנות. לאט,אבל משתנות. אלא מתוך ההבנה שהידיעה הפנימית הזו של "לא להיות הורה" טבעית לחלוטין, מסר פנימי שנועד -כמו כל מסר אחר -להגן עלינו ,ללמד אותנו מה נכון לנו. ותודה למי שעזר לי להקליד את כל זה.
עד שהבנתי שזה לא נחוץ. מגיל 5 בערך -הייתה ידיעה פנימית ברורה,צלולה ואמיתית של "לא לעשות ילדים"!!!! בגלל כל האשמה הכרוכה בידיעה כזו מבפנים עקב מסרי החברה מבחוץ,היה גם אצלי צורך עז לתרץ ולהסביר ולתת לעצמי ולאחרים סיבות. האמת היא שאין סיבות חיצוניות אצלי,ולא צריכות להיות. זו ידיעה פנימית עצומה,חזקה,מושרשת -בדיוק כמו הידיעה שכדי לחיות צריך לאכול,לישון,-עבורי זה עניין של הישרדות טבעית,ידיעה מבפנים מה נכון לי במאה אחוז ללא שום עוררין. הדבר היחידי שערער והפחיד היה תחושת האשמה ,המוסר,האיום החברתי והמסרים הדתיים/חברתיים בנושא. מעולם לא קונפליקט פנימי בנושא. מבפנים תמיד היתה ידיעה ברורה לגמרי. הלכתי לכמה שיוחת בנושא אצל פסיכולוגית מדהימה כדי לברר סופית ולעומק את תחושותיי. היא אכן אישרה לי אותם בבירור. אין כאן שום סימן שאלה,שום מטען ,שום דבר לא פתור. יש אנשים שמגיעים הנה לחוויה של גלגול של לידת עצמם. זה נפלא. רבות הנשמות שמגיעות לתיקונים משלהן ללא שום צורך או אפילו עניין בהורות/אימהות/אבהות- זה בכלל לא שייך לשק החויות הנדרשות עבורם,זה זר וזה הרסני עבורם. את נתינתם הם יחוו אחרת. העצוב שבזה הוא שאנשים אלה -כמו כל חלוצים בחברה מקובעת-נאלצים לקחת על עצמם להיות אחרים ושונים-על כל המשתמע מכך. אולי זה לא עצוב,אבל זה בטח היה קל יותר אילו החברה הייתה נאורה מספיק כדי להבין שאין 2 גיגולים זהים-לכל אחד התיקונים שלו-וכולם לגיטימיים. הצטדקות/הסברה/שכנוע/ התגוננות= סוחטי אנרגיה גדולים. עלינו לפעול לדעתי-בעיקר להשבת השלום והשלווה על כנם-בתוכינו-האנרגיה הזו צריכה להיות מופנית אך ורק לקבלה שלנו את עצמינו ללא פחד . בורות/אטימות של אחרים בנושא תשתנה ככל שהאנשים ה"שונים" שקוראים תיגר על מוסכמות ומקובעות ריגשית ושיכלית-יתנו לעצמם את הכוח והלגיטימציה להיות כמו שהם ללא פחד.ללא אשמה.ללא התגוננות. ברגע שנשנה בתוכינו את ה"הסכמה הקןלקטיבית " שיש רק דרך אחת לחיות- אנו משדרים זאת החוצה-והסכמות קולקטיביות כל הזמן משתנות. לאט,אבל משתנות. אלא מתוך ההבנה שהידיעה הפנימית הזו של "לא להיות הורה" טבעית לחלוטין, מסר פנימי שנועד -כמו כל מסר אחר -להגן עלינו ,ללמד אותנו מה נכון לנו. ותודה למי שעזר לי להקליד את כל זה.
