מר בד זהו שאין גבולות, יש פריצת
גבולות ושבירת כל מוסכמה שהייתה מקובלת ונהוגה בכתיבה הקלאסית המוכרת לנו. הנה ראה מה כתבה סנדרלין "ניצני המודרניזם" היא למדה על זה, בתקופה הזו החלו הניצנים הראשונים ואלו שברו את הכללים שהיו מקובלים בתקופת ביאליק ובני דורו. אם יצירה שנכתבת בפורום זוכרה להערכה זה מפני שאני לא חייבת לכתוב בסגנון זה או לאהוב אותו אבל אני יודעת להעריך יצירה טובה שנכתבת גם בסגנון זה. החתול הסמוראי למשל כותב וכתה מאז אני מכירה אותו רק בסגנון המודרני, העכשווי. כנאמר: אין לו אלוהים, הוא יכתוב על טחורים כמו על תחת כמו על קנקן מים מבלי "להתבלבל". אני יודעת לשים את הגבולות שלי , כלומר דרישת מינימום, שפה , הבעה, עימוד, טכניקה בסיסית. למרות שליסבון והחתול הסמוראי וצינסקי לרוב כותבים פרוזה ואתם קוראים לזה שירה. המעבר בין שירה לפרוזה - על זה אביא מאמר נפרד.