"מבחינתי הם כולם אנשים חולים"

כמהאפשר

New member


אגיב לך מאוחר יותר.
מבטיחה.
&nbsp
קצת חשוך כרגע.
 

מחטים

New member
אני יכול להשיב מהמקום שלי

אולי תמצאי שזה רלוואנטי גם לגבייך.
דווקא בגלל שאישור וקבלה הם דברים שאינם תלויים בי, לפחות לא במישרין, אלא בסביבה ובפידבקים שלה אלי, יש בי דחף לשלוט במקום שבו אני כן יכול, במרחב התמרון שעוד יש לי, בין אם הוא פיזי ובין אם הוא דמיוני. שני הדברים האלה מאוד מסתדרים לי לוגית זה עם זה.
 

A לוןA

New member
איך מסבירים לעיוור מה זה אדום?

אפשר להסביר את הצד המדעי של אדום (אדום הוא צבעם של גלים בתדירויות הנמוכות ביותר שעין האדם מסוגלת לקלוט. אורך הגל של אור אדום הוא כ-700 ננומטר. ויקי)
אפשר להסביר את הגוונים של האדום- שני, ארגמן, בורדו
אפשר להסביר את התפקיד של אדום (דגלים, צבע התשוקה אבל גם צבע של אזהרה דם ומוות)
ואפשר להסביר איך אדום גורם לנו להרגיש

אבל האם כל ההסברים הללו יגרמו למישהו להבין באמת מה זה אדום?
 

כמהאפשר

New member
אני חושבת שהרבה גם קשור

באמת לטווח הרגשי.
בלי שאדם ירצה או שיהיה אכפת לו. ממך, ממשהו הקשור בך.
בלי שתבער בו סקרנות טבעית, פשוטה, אמיתית לחיים-
זה לא יקרה.
באופן אישי אני פשוט נמשכת לאנשים עם תשוקה לחיים. שיש להם מין דרייב לדעת,
ללמוד, לחפור, להכיר. לעשות מהפיכות. לא בלאגנים(גםםםםםםםם)
אבל מהפיכות.
אנשים שאוהבים את הרוגע, אבל לא את השיעמום.
שצריכים את האש ולערער את הבטחון מדי פעם. לערער יציבות בגבולות מסוימים. ומחוץ אליהם..
כדי שכל זה לא יישמע מושגים תיאורטיים ופילוסופיה בגרוש(מחרפן אותי כאשר אומרים את זה)
אדם צריך להיות מסוגל ורוצה ופתוח להבין. להקשיב.
אני מכירה את זה מעצמי לפני ואחרי שנפתח אליי כל עולם הרגש. המדיטציה. הרוח והרוחניות. המיניות.
הדת.כמה סגורה, מבטלת, מזלזלת הייתי. וחא רציתי לשמוע. כמה השתקתי כל מה שניסו לספר ולומר לי.כל מה שבמקרה התקרב אליי הן בכתב, הן בדיבור.ביטלתי ממש.ואז יום אחד אני גדלתי. המחשבה שלי התפתחה ונפתחה.התבגרתי.
וכו וכו..
 

A לוןA

New member
איזורי נוחות-

הם המקומות הגרועים ביותר להיות בהם- אם אתה שם מהסיבות הלא נכונות.
 

כמהאפשר

New member
השאלה כיצד מזהים

האם אנחנו משלים את עצמנו שזו נוחות.
האם אנחנו בטוחים. או מדחיקים. או עדיין רק אוזרים כוח ולוקחים נשימה עד שנהיה חזקים מספיק לפרוס כנפיים.
השאלה האם באמת טוב לנו ואנחנו בשליטה ואנו סתם מסבכים לעצמנו את הראש
מסריטים סרטים כן בא לנו קצת דרמות
בא לנו בלגן ומשעמם, רגיל, טוב לנו מדיי
אז אנחנו רוצים לערבל את הקלפים. לברוח.
כמו ילדים קטנים רק לראות מה יקרה...
למתוח גבולות.
שאלות שאלות שאלות...
השאלה האמיתית היא..
האם אנחנו טובים כל כך בלהתעטף בזיוני מוחשאנחנו מעדיפים אותם על פני הדבר האמיתיומתי התחלנו להעדיף להתחבא ולשכנע את עצמנו שלזיין לעצמנו את המוחעדיף על לחיות. על להזדיין. על לשחק, להרגיש, להמריא ולהשרף על אמת.
והיכן ולמה ומה קרה
שהפחיד אותנו
שגרם לי לקבור את עצמיוגרם לכוויה הזו מהריקוד היפה הזה של החיים האמיתיים?
 

כמהאפשר

New member
אלון


כמהאני אוהבת לקרוא את התגובות שלך.
יש לך תמיד את היכולות האינטלקטואליות, הבוגרות והמחבקות גם יחד. אתה איכשהו יודע להעביר אמפתיה וחום יחד עם הגבול שלעולם לא גורם לאי נוחות.
&nbsp
(בכל פעם שאני חוזרת לכאן, בכל כינוי- אתה "מוציא" אותי מהתהומות שלי)
ומסכימה עם כל מילה. תודה:)
&nbsp
 
דיון מעניין

וקראתי את כל השירשור.....
כמה משפטים לכדו את עיני...ועוד שאלות לחידוד...ברשותך

איך מסבירים למישהו את המשהו הזה שלוונילים קשה מאוד להבין ולנו מרגיש כאילו חיפשנו כל החיים כאשר נתקלים בו?
כאחד שכל חייו חי "בגילגול הקודם " שלו הייתי מאוד סגור לא נהנתי מהסקס בכלל ולא הבנתי למה ומה לא בסדר איתי ואיפה כל מה שקורים בספרים או שומעים חוויות מאנשים אחרים..?
(ועדיין טרם התנסיתי למרות שאני מאוד רוצה ומסוקרן)

שזה תמיד במודע. ותמיד, תמיד יש כאן שליטה. שיש העברת שליטה, מאוד מודעת. בהסכמה מלאה.
גיליתי שאני "פריק קונטרול " בחיי בכל דבר (האמת שהאקסית הסבה את תשומת ליבי) ....

וכמה כוח יש בוויתור על שליטה, בלמסור אותה למישה אחר? מישהו שבוטחים בו בלב שלם? שסומכים עליו?
איך בדיוק עושים את זה? מוותרים על השליטה ולו לרגע קט...?

סאב לעולם לא יוכל לעבור בתור דום ודום ישתגע להיות סאב.
אפילו בתור סויצ'רית מטבעי, הזהויות שלי מתערבבות לפעמים. והן הכי אמיתיות שיש.

האם אין כאן סתירה מסוימת?


אבל BDSM זו קהילה מדהימה, של אנשים שמודעים לגוף שלהם, מודעים למיניות שלהם, מודעים לרצונות שלהם ולא מתביישים,
זה בדיוק העניין שרק לאחרונה אני מתחיל להיות מודע לעצמי ולמיניות שלי ...חווה את גיל ההתבגרות שלי רק מהצד השני.....


אבל BDSM זו קהילה מדהימה, של אנשים שמודעים לגוף שלהם, מודעים למיניות שלהם, מודעים לרצונות שלהם ולא מתביישים,
לא מובכים ולא מתנצלים על זה.
 

Dan_Kap_

Active member
תגובות חזקות

נשמע שיש לו תגובות חזקות ומקובעות לגבי מהו בדסמ.
&nbsp
מצד אחד, אין הרבה מה לעשות כשלמישהו/י אין משיכה לצד הזה של האירוטיקה שאנחנו אוהבים. גם אם זה ייעשה כ"טובה", המחיר של זה לאורך זמן יכרסם תחת יסודות מערכת היחסים - הוא יעשה עבורך משהו שהוא לא אוהב ואת תהיי במקום שבו את מקבלת משהו בגוונים שיהיו חוורים ממה שאת רוצה וצריכה.
&nbsp
ומהצד השני, לפעמים תגובות חזקות מעידות על משיכה מעורבת בפחד ובחוסר ידיעה, שנובעת מהיחס לבדסמ במדיה, בספרים ובסרטים.
&nbsp
אם את מכירה אותו והקשר חשוב, שווה לנסות לברר עוד קצת. אפשר לשמוע איזה פנטזיות יש לו שהיה רוצה לממש, למשל...
&nbsp
ובכל מקרה -
 

כמהאפשר

New member
יאפ..

אולי מה שהוא באמת גורם לי להבין זה שאני לא בסדר.
שבאמת יש משהו לא בסדר ב-י גם כאשר אני מרגישה שאני בסדר גמור. או מבקשת הקשבה. או פתיחות. או שהוא זה שלא בסדר.
ואני מצדי כן פתוחה ומקבלת ביקורת.
&nbsp
אני משערת שמה שהוא באמת מעורר בי זו השאלה שהוא עצמו כל כך מתחבט או מפחד ממנה(וכן, היא קיימת גם בי)-
האם אני אמצא זוגיות?
האם מישהו יאהב אותי כמו שאני?
האם שווה עוד יבוא, עוד יגיע ויאהב אותי כמו שאני?
ויוקסם ממני? ולא ירצה לברוח? ולא יאכזב? יראה את כל החיובי שבי?
יחבק וינחם וילטף את השלילי?
יישאר שם?
&nbsp
שאלות מפחידות כאלו ואני לפעמים מרגישה שאת מה שהוא מפחד לשאול את עצמו הוא פורק עליי. בי..
&nbsp
מכירים את ה1טע שכולם מסביב מתחתנים?
אין לי מממש ספק שהוא יתחיל לצאת עם מישהי מחר. מחרתיים. תוך חודש.
בואו נאמר ברגע שהוא ירצה..
ובעוד שנה אני אראה אותו עם עגלה ככה, עם תאומים..
מה שאני לא יכולה לומר עלגביי.
לא בגלל כל השטויות הפסיכולוגיות שהוא מדביק לי,
אלא בגלל הרצון, הצורך, הנסיון המתמיד שלי להיות מושלמת.
לרצות.
&nbsp
ואני רק רוצה שמישהו פשוט יאהב אותי כמו שאני.
מה לעזאזל רע בזה?
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

כמהאפשר

New member
זאת אומרת

אתה לא צריך להכיל אותי.
אבל אל תבקר ותשפוט אותי.
פשוט תאהב אותי.
&nbsp
&nbsp
טו מאץ' טו אסק?
 

Dan_Kap_

Active member
אין כאן שום דבר רע

יש סביבה שעוסקת בכל מה ששונה ומוזר כאיום וכאיום (בקמץ ובחיריק).
&nbsp
להיכנס למערכת של חיים משותפים, בית משותף, ילדים עם מחיר ידוע מראש של הדחקה של חלק משמעותי במיניות שלך הוא לדעתי מתכון לאסון - תציצי בכל אלו שמגלים את החלק הזה שלהם/ן אחרי שכבר יש להן/ם את כל אלו ותראי עד כמה זה חזק ומדכא.
&nbsp
בעיני, כשמדובר בנטיה מינית זו לא שאלה של פשרות לעומת הציפיה למושלם אלא להבין מהו המחיר של לחיות עם דיכוי של משהו שהוא משמעותי לחיים.
&nbsp
דרך אגב, אפילו הפסיכיאטריה כבר זזה מהמקום בו היא רואה ב"סטיות" סיבה להתערבות. אולי הגיע הזמן שגם הוא יגלה את החדווה וההנאה מהן במקום לפחד ולדכא בגלל החרדות שלו?
&nbsp
 

כמהאפשר

New member
כן..

לדעתי אלו החלקים שבו שהוא לא השלים או לא שלם, לא פתוח,
לא רואה או לא מסוגל להתמודד איתם. בה1שרים נרחבים מאוד, אגב.
זה מאפיין הרבה גברים אבל מהגבר הזה אכפת לי. עם הגבר הזה אני ביחסי חברות.
&nbsp
קשה לי להיות בקשר עם אדם שברמה הרוחנית, ברמת המודעות הוא ברמה שונה משלי.
&nbsp
לפמים זה גורם לתסכול.
 

lucyjordan

New member
ואולי להיפך?

אולי במקום לדרוש מהוניליים לפתוח את הראש, הבדסמים צריכים לפתוח את הראש ולקבל את הוניליים. כי כנראה לא כל אחד יכול, מסוגל או רוצה לקבל את הרעיונות של עולם הבדסמ. אז נכון שזה מתסכל, ונכון שזה קשה. אבל מבחינתי זה כמו להגיד לצמחוני שיאכל בשר או לקרניבור שיהיה צמחוני. אי אפשר להכריח. צריך לקבל את השונה.
 

כמהאפשר

New member
היכן אבל ראית דרישה?

להיפך,
שאלתי כיצד אפשר להסביר.
&nbsp
לכן באתי לכאן, לבקש עזרה. להתייעץ.
למה ההתגוננות?
&nbsp
 

lucyjordan

New member
|

אכן לא היתה דרישה. אבל התחושה שלי היתה שיש ציפייה שהוא יבין , למרות שהוא טוען שהוא לא מסוגל. לפעמים צריך הרבה סבלנות. ולפעמים גם אחרי הסבלנות ולמרות הכל - אין הבנה ואין קבלה.אני נשואה לגבר ונילי לגמרי, ואחרי שנים רבות של ניסיון לשכנע ולהעביר אותו ״לצד שלי ״ פשוט הבנתי שזה לא יקרה. לפני כמה שנים החלטנו לפתוח את הנישואים ושאני אקבל את המכות שאני זקוקה להן מגבר אחר. ובא לציון גואל וכולם מרוצים. אבל זו רק אני , וזה רק מקרה אחד. לא יודעת איך זה אצל אחרים, ואם אחרים הצליחו ״להמיר״ את בני זוגם מוניל לבדסמ. מאחלת לך הצלחה במסעך.
 

כמהאפשר

New member
ממ לא.

הוא מבטל את השיחה(מנתק את הטלפון, ככה, בפנים) באמירה של "אני לא רוצה".
לא לא מסוגל. אלא לא רוצה.
יש לו נטיה כזו, של ניתוקים.
להרבה נושאים:)
 
למעלה