מגורים ב-GTA

[michaelbl]

דיברתי על אסייתים שלמדו בקנדה בבית הספר

אבל ההורים שלהם לא מסתפקים בבית הספר אלא שולחים אותם לתיגבור, אני בטוח שאין שם סטטיסטיקה לגבי המוצא האתני של התלמידים, אבל מחברות ההייטק שאני נחשף אליהן ואני נחשף לרבות מאד מהן, חלק ניכר מהמהנדסים אסייאתים. המבוגרים והבכירים יותר קנדים, אבל מרבית הזוטרים אסייאתים, וזה גם מתאים לזה שהפרופסורים קנדים אבל חלק ניכר מהסטודנטים ממוצא אסיאתי (גם אם למדו בקנדה). השאלה היא לא המצב הקיים אלא הכיוון. לפני 30 שנה אני מניח שהיתה הגירת אסייאתים קטנה יותר מאשר לפני 5 שנים, ולכן הבכירים בכל מקום מנהלים/פרופסורים הם קנדים ודור ההמשך אסייאתים.

 

[מיכאל בובליל]

אלה נתונים שמתייחסים לאנדר-גראד

זה נתון מדהים, אפילו בתואר ראשון יש רק רוב קטן לסטודנטים שלמדו בקנדה. דרך אגב בתוארים מתקדמים יש רוב מוחלט לסטודנטים זרים.
זה לא בגלל שהקנדים מטומטמים וזה לא בגלל שבתי הספר גרועים זה בעיקר בגלל ש 35 מליון קנדים לא יכולים לנפק אותו מספר של ילדים חכמים כמו 1.4 מליארד סינים

 

[קיפי סגול]

יש לך נתונים שמראים את זה?

כי בתור מי שמלמד ב UofT בתוכניות למאסטר ודוקטורט (אמנם לא בהנדסה או מדעי המחשב), הייתי אומר ש 70-85% מהסטודנטים שלי גדלו והתחנכו בקנדה (תלוי באיזו תוכנית. באחת התוכניות שבה רף הקבלה דווקא נמוך יותר יש יותר מהגרים דור ראשון)

 

[מיכאל בובליל]

סובייקטיבי

אני עובד עם שתי קבוצות מחקר (ווטרלו ומקגיל) ובעבר עבדתי עם קבוצות נוספות (פוליטכניק, קרלטון אוניברסיטת אלברטה ) בתחומי הנדסה. איראניים סינים והודים מהווים רוב מוחלט, לא זוכר מתי פגשתי לאחרונה דוקטורנט או פוסט יליד קנדה

 

[קיפי סגול]

הנסיון הסובייקטיבי שלי שונה לגמרי, אבל אני לא בתחומי ההנדסה

אלא בתחומים של חקר שירותי בריאות ומדעי המידע. בשני התחומים האלו אני מעריך שכ 90% מהדוקטורנטים שלנו גדלו והתחנכו בקנדה. בין המאסטרנטים שלנו בתוכניות ללא תיזה יש אחוז גבוה יותר שלא.

 

[PuffDragon]

החיים כאן שונים מאוד מישראל

תרבות האירוח כמעט לא קיימת, השכנים שלנו בהלם מכמות האורחים שיש לנו (בערך פעם בשבוע). חברים זה משהו שקובעים פגישה שבוע מראש. חברים של הילדים אותו הדבר, קובעים מראש Play Date. בחורף לא תראי נפש חיה ברחוב.
&nbsp
אל תצפו לחיי חברה כמו שיש בישראל, אתן פשוט תתאכזבו.
&nbsp

 

[michaelbl]

איזו קהילתיות?

את צוחקת? אני לי יודע איך קוראים לאף אחד מהשכנים שלי, והאמת גם לא רוצה לדעת.
לילדים יש חברה, זה לא בעיה, אבל אל תיבנו על להכיר חברים או להזמין את השכנים לברביקיו, ואל תיבנו יותר מדי על להכיר את ההורים של החברים של הילדים.
כמו שהדרקון כתב, השכונות והפלאזות לא מתוכננות להליכה ברגל, והרבה פעמים אין אפילו מדרכה באיזור.
התכוונתי לדאון טאון טורונטו, למרות יש גם איזורים יחסית צפופים גם קצת צפנה משם, אבל עם הקירבה להכל לרוב באה הצפיפות והמחירים הגבוהים יותר. בכל מקרה עם 3 ילדים לא רואה ממש דירה שאפשר לשכור, בטח לא באיזור מרכזי או במחיר טוב, כי זה אומר לפחות דירת 3 חדרי שינה, מה שנדיר למדי.
לא קשה לעזור למי שיש גישה למתמטיקה, אבל זה לא רק לעזור לעשות שיעורים, זה פשוט ללמד אותם לחשוב ולהבין את החומר ולא רק לשנן כמו תוכי, מה שלא עושים בבית הספר

 

[פורטי40]

חיי קהילה הדוקים במרכז העיר

ברחוב הקטן שלנו ישנם 40 בתים. אני מכיר אישית 15 מבעלי הבתים, נפגשים לארוחות ולקפה בבתים של השכנים. לפעמים יוצאים לקניות ולביקור בבית השני שלהם בכפר.
אולי מה שתואר לעיל זה בפרברים. אבל בתוך העיר בשכונות שבהן ישנם בתים בודדים ( לא דירות בבניין), ישנה ידידות בין שכנים.

 

[michaelbl]

בקצב שאנשים מחליפים כאן בתים אין אפשרות לקשרי חברות גם אם

רוצים.
מעבר לכך בשכונות מעורבות עם הרבה מהגרים הפערים התרבותיים בין אנשים כל כך גדולים שאין אפשרות לפתוח קישרי חברות מעמיקים.
סתם מנחש (אולי אני טועה, גם זה קורה) אבל ברחוב שלך מרבית האנשים הם קנדים ולא מהגרים.

 

[פורטי40]

אכן צודק. רובם קנדים מדורי דורות

מתוך 15 בתים שהם גם ידידים, מדי כמה שנים מתחלף דייר, ואז אנחנו מפסידים אותו, אבל גם באו דיירים חדשים שגם הם ידידותיים.
אנחנו גרים ברחוב זה כבר 20 שנה

 

[סנסה25]

כל כמה זמן מחליפים בממוצע בית?

בתורנהיל איפה שאתה גר יש הרבה יהודים וגם ישראלים. אין אפשרות ליצור קשרי חברות איתם לפחות?
כתבת גם שאתה לא מכיר את השכנים שלך וגם לא רוצה להכיר. למה? הם כל-כך אנטיפטיים? נשמע לי די מדכא לגור במקום שבו אין כלום לעשות ואין גם עם מי סתם לקשקש אחרי יום עבודה או בסוף שבוע

 

[michaelbl]

לא יודע אם יש ממוצע

אבל כולם מתלהבים שמחיר הבית שלהם עולה כל הזמן והם מרגישים עשירים וקופצים לבית יותר יקר עם משכנתא גדולה יותר כי גם ככה זה רק יעלה והם ירוויחו יותר. יש לא מעט אנשים שכל איזה 3-4 שנים מחליפים בית.
אין שום קשר עם היהודים הקנדים, זה מנטליות אחרת לגמרי ועצם היותם יהודים לא גורם להם להיות יותר קרובים או חברותיים, במיוחד שהרבה מאד מהיהודים במיוחד בשכונה שלנו היו מכונים בעגה הישראלית צפונבונים (ת"א), כרמליסטים (חיפה) שעפים על עצמם, וקונים רק מותגי יוקרה ונוסעים רק בבמוו או מרצדס, או בקיצור איכס.
לגבי הישראלים, עצם זה שהם ישראלים לא גורם להם להיות מישהו שאני רוצה בחברתו, בדיוק כמו בארץ את לא תתחברי עם כל אחד רק כי הוא ישראלי. תוסיפי את זה שיש לנו עסק, עבודה ו-4 ילדים אז למי יש זמן בכלל לזה, ומי רוצה את זה בכלל? יש לנו קצת חברים לא מהשכונה שהם ישראלים ואנחנו מתראים פעם בירח כחול, אבל זהו, וזה גם מתאים למבנה האישיות שלנו. מישהו שהוא חיה חברתית וצריך לשבת ולפטפט עם סתם זרים בגינה בשנקין אכן ירגיש כמו דג מחוץ למים.

 

[פורטי40]

אין חובה להחליף בית...

אני מתחבר בקלות לקנדים ותיקים (מכל הגזעים והצבעים וההעדפה המינית והדתות), פחות- עם קנדים חדשים, שעדיין לא הטמיעו ערכים, תרבות ומנטליות קנדית.
לכן התחברתי רק עם 15 שכנים ולא עם כל ה 40 שברחוב שלנו.

 

[מיכאל בובליל]

אנחנו מכירים את רוב השכנים שלנו

אנחנו גרים ברחוב שבו אנחנו המהגרים היחידים (חוץ מזקנה גרמניה והודי יליד ארה״ב שנשוי לקויבקרית) אנחנו מכירים את השכנים היטב, נעזרים בהם, הם נעזרים בנו. בקיץ יש פרלמנט שכנים על המרפסת של השכן ובחורף מי שמתניע את הסנואו בלואר מפנה גם לשכנים. יש לי כאן לא פחות הרגשת קהילתיות מברחוב בתל מונד שבו גרנו עשר שנים

 

[סנסה25]

איזה יופי! איפה אתם גרים?

אתה לא צריך כתוב את שם הרחוב כמובן

אבל אשמח לדעת איזו עיר/שכונה זו

 

[מיכאל בובליל]

רחוק מטורונטו

בשכונה שנבנתה ואוכלסה בסוף שנות השישים

 

[PuffDragon]

יש לכם ילדים ?

 

[michaelbl]

במקרה אתה גר ליד נופרילס

גם אני הולך לאותו אחד אבל לי ייקח חצי שעה של הליכה ללכת לשם, ןאגב הפיצריה הזאת ממש לא משהו, קנינו שם פעם וזאת פיצה באיכות של סופר. נסה את vivo על באתרסט ראתרפורד, יותר מקום של לשבת, פיצה לא יקרה (בשביל מסעדה) ומעולה, אחת הטובות שאכלתי.
באופן כללי אי אפשר להסתדר בלי אוטו מחוץ לדאונטאון.
אין כזה דבר בקנדה חנות מכולת. חנות נוחות לא מקבילה לזה חוץ מהחלב.

 

[קיפי סגול]

נכון, אבל אם היית גר מעבר לכביש

גם היית משלם פחות על דיור וגם היית בטווח הליכה של כ 15 דקות מסופר. כאמור, באופן כללי אתה צודק- קשה להסתדר בפרברים בלי רכב, אבל יש נישות (כמו זו שאני גר בה) שבהן זה אפשרי.
לגבי הפיצה, אני חולק עליך. לא ברמה של מסעדה אבל מעל לרמה של סופר. בשבילונו זה פתרון מאד נוח לטייק אאוט כשלא בא להכין אוכל: מרימים טלפון, ואחרי רבע שעה קופצים להביא ממעבר לפינה.

ודבר אחרון: אתה משתמש ב"דאון טאון" באופן די ליברלי. יש בטורונטו אזורים שאינם דאון טאון אבל מרכזיים למדי ועם תחבורה ציבורית לא רעה (מיד-טאון, אפ-טאון...)

 

[פורטי40]

גר בדאונטאון ללא רכב, מכרתי אותו

אין בעיה לתפקד במרכז העיר טורונטו ללא רכב. הרוב נעשה בהליכה, וקצת בתחבורה ציבורית.
יש בית ספר בסביבה, תיכון JARVIS , אבל אין לי מושג באיזו איכות הוא. יש גם בית ספר פרטי ואני חושב שגם יקר.