חיים פרידמן1
New member
רש"י כותב בפירוש שאם ידוע לך שהוא צדיק גמור עליך לציית לו
ואפילו בעקירת דבר מד"ת לפי שעה
ואפילו בעקירת דבר מד"ת לפי שעה
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מדאורייתא ומדרבנן.
- פותח הנושא u r i el
- פורסם בתאריך
חיים פרידמן1
New member
ניסוח טוב יותר כהמשך לפרק ל"ה
ובין ידיעת הפועל שאינו נפעל לידיעת פעולת האדם יש כמו חלל פנוי מאותיות לבאר איך השתלשלה ידיעה זו מידיעה זו. וכן היות התורה תורת ה', הן התורה שבכתב והן דברי חכמים, לא ניתן לביאור להראות איך השתלשלו מצוות אלה מידיעת ה'. ולכן יש לקבל דבריהם אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין. אבל מה שאמרו בהוריות שיכול אדם לידע שטעו הוא שמבארים המצוות שצווינו בהם על ידי משה על פי שכלם. כי המצוות האלה אינן בשמים. אבל אם יאמרו שלמרות שההלכה היא כך יש עתה לפעול אחרת על פי עניין התורה, בזה צריך לשמוע להם. ולכן נחלק רבנו על טעמי המצוות שברמב"ם. אבל הטעמים שנאמרו בתורה ובספרי אמת אין בהם הגבלה ותפיסה של המצווה. כי הם עצמם לא מבארים ביאור גמור כמו שכתב רבי נתן. ולא באו לבאר אלא להאיר בליבנו הארת אור אין סוף שבמצוות. היינו שנדע שהמצוות לא באו אלא לידע את ה' הגם שהם כמו בתוך חלל פנוי מידיעתו. וזו הארת הקו מאור אין סוף בתוך העולמות. ואף על פי כן כל הביאורים הם בקו שאחר הצמצום ואי אפשר לבאר כיצד השתלשלה המצווה עצמה מאור אין סוף שלפני הצמצום.
ובין ידיעת הפועל שאינו נפעל לידיעת פעולת האדם יש כמו חלל פנוי מאותיות לבאר איך השתלשלה ידיעה זו מידיעה זו. וכן היות התורה תורת ה', הן התורה שבכתב והן דברי חכמים, לא ניתן לביאור להראות איך השתלשלו מצוות אלה מידיעת ה'. ולכן יש לקבל דבריהם אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין. אבל מה שאמרו בהוריות שיכול אדם לידע שטעו הוא שמבארים המצוות שצווינו בהם על ידי משה על פי שכלם. כי המצוות האלה אינן בשמים. אבל אם יאמרו שלמרות שההלכה היא כך יש עתה לפעול אחרת על פי עניין התורה, בזה צריך לשמוע להם. ולכן נחלק רבנו על טעמי המצוות שברמב"ם. אבל הטעמים שנאמרו בתורה ובספרי אמת אין בהם הגבלה ותפיסה של המצווה. כי הם עצמם לא מבארים ביאור גמור כמו שכתב רבי נתן. ולא באו לבאר אלא להאיר בליבנו הארת אור אין סוף שבמצוות. היינו שנדע שהמצוות לא באו אלא לידע את ה' הגם שהם כמו בתוך חלל פנוי מידיעתו. וזו הארת הקו מאור אין סוף בתוך העולמות. ואף על פי כן כל הביאורים הם בקו שאחר הצמצום ואי אפשר לבאר כיצד השתלשלה המצווה עצמה מאור אין סוף שלפני הצמצום.
לדעתי
אתה נכנס למערבולת עם הקבלה הזו. אין כאן תורה ולא תבונה אלא הזיות ועיוותים. הקבלה אינה שקר רק מצד התורה והמצווה אלא גם מבחינת המציאות. מבחינה דתית, היא זו שהחדירה ליהדות של הייחוד את הריבוי, את פולחן הקדושים ואת הדרישה אל המתים, והיא הגורמת לתופעות של הקצנה משיחית. מבחינה פילוסופית, או מחקרית, הדברים שכתובים בה פשוט אינם נכונים. המודלים שהיא מציגה על העולם, הגוף והנפש שגויים ביסודם. אין זה אומר שלא צריך ללמוד את זה, משום שיש לזה ערך היסטורי מבחינת היהדות, ולעתים יש שם גם איזו תובנה מאירת עיניים, או רעיון יפה, או עמוק, או משעשע, ואפילו תמצא שם לפעמים איזה פירוש מחודד. בזה אין היא שונה מהמיתולוגיות האחרות, והיא גם אינה פחות אלילית מהן. אך ככל שמדובר באינטרס של הכרת האמת, או חיפוש האמת, עדיף ללמוד פיסיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה מאשר לכלות את הזמן בקשקושים האלו.
לגבי התכנים שכתבת עצמם, אין לכך שום ביסוס. אלו הגיגים פורחים באוויר. עדיף לך ללמוד לוגיקה, מקרא, ש"ס ופוסקים, ולהתאמץ להבין את ה'מחקרים'. למה שלא תקדיש תקופה ללימודי לוגיקה? היכולת לחשוב בצורה נכונה ממילא עושה סדר בבליל הרשמים.
אתה נכנס למערבולת עם הקבלה הזו. אין כאן תורה ולא תבונה אלא הזיות ועיוותים. הקבלה אינה שקר רק מצד התורה והמצווה אלא גם מבחינת המציאות. מבחינה דתית, היא זו שהחדירה ליהדות של הייחוד את הריבוי, את פולחן הקדושים ואת הדרישה אל המתים, והיא הגורמת לתופעות של הקצנה משיחית. מבחינה פילוסופית, או מחקרית, הדברים שכתובים בה פשוט אינם נכונים. המודלים שהיא מציגה על העולם, הגוף והנפש שגויים ביסודם. אין זה אומר שלא צריך ללמוד את זה, משום שיש לזה ערך היסטורי מבחינת היהדות, ולעתים יש שם גם איזו תובנה מאירת עיניים, או רעיון יפה, או עמוק, או משעשע, ואפילו תמצא שם לפעמים איזה פירוש מחודד. בזה אין היא שונה מהמיתולוגיות האחרות, והיא גם אינה פחות אלילית מהן. אך ככל שמדובר באינטרס של הכרת האמת, או חיפוש האמת, עדיף ללמוד פיסיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה מאשר לכלות את הזמן בקשקושים האלו.
לגבי התכנים שכתבת עצמם, אין לכך שום ביסוס. אלו הגיגים פורחים באוויר. עדיף לך ללמוד לוגיקה, מקרא, ש"ס ופוסקים, ולהתאמץ להבין את ה'מחקרים'. למה שלא תקדיש תקופה ללימודי לוגיקה? היכולת לחשוב בצורה נכונה ממילא עושה סדר בבליל הרשמים.
חיים פרידמן1
New member
השאלה היא מהי אמת
מבחינתי אם הלוגיקה תביא אותי לכפירה במושג של עבודת ה' (ואפילו לרגע אחד) אני מעדיף לא להיכנס אליה. עובדה היא שרוב מי שעשה את הלוגיקה והמדעים מדד לאמת הגיע לכפירה. הוודאות של זה שיש ה' ואני חייב לעובדו חזקה אצלי מכל ודאות אחרת.
מבחינתי אם הלוגיקה תביא אותי לכפירה במושג של עבודת ה' (ואפילו לרגע אחד) אני מעדיף לא להיכנס אליה. עובדה היא שרוב מי שעשה את הלוגיקה והמדעים מדד לאמת הגיע לכפירה. הוודאות של זה שיש ה' ואני חייב לעובדו חזקה אצלי מכל ודאות אחרת.
הקדמה לפה"מ
הדינים שהוציאו על דרכי הסברה ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב. וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה, ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברה שהוא גורם המחלוקת בין החולקים, ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו, והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית, ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו.
הדינים שהוציאו על דרכי הסברה ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב. וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה, ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברה שהוא גורם המחלוקת בין החולקים, ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו, והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית, ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו.
חיים פרידמן1
New member
אין חולק. כתבתי בפירוש שמה שאומרים מדעתם ולדעתך טועים
אסור לשמוע להם.
אסור לשמוע להם.
חיים פרידמן1
New member
לגבי "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
הרי שחז"ל פירשוהו על התורה
הרי שחז"ל פירשוהו על התורה
חיים פרידמן1
New member
כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו. העשייה והידע הנדרש לעשייה הוא הקרוב.
בפיך ובלבבך לעשותו. העשייה והידע הנדרש לעשייה הוא הקרוב.
נכון.
מה שהיה לנגד עיני בהודעה זו כעיקר, הוא אחד הלקחים העקריים של המשנה אם לא העיקרי שבהם שמלמד הפך הודעתו של ריקי עליה הגבתי, ולא טוב הדבר שנשתרבב כדברי פרשנות לטקסט.
מכל מקום לא היה ברור לי כיצד יכול היה ריקי להביא מ'הוריות' אישוש להנחה שב"ד רשאי לעקור גופי מצוות וזאת כתנא מסייע לאמרתו המזלזלת, הטועה והמטעה של ליבוביץ.
מה שהיה לנגד עיני בהודעה זו כעיקר, הוא אחד הלקחים העקריים של המשנה אם לא העיקרי שבהם שמלמד הפך הודעתו של ריקי עליה הגבתי, ולא טוב הדבר שנשתרבב כדברי פרשנות לטקסט.
מכל מקום לא היה ברור לי כיצד יכול היה ריקי להביא מ'הוריות' אישוש להנחה שב"ד רשאי לעקור גופי מצוות וזאת כתנא מסייע לאמרתו המזלזלת, הטועה והמטעה של ליבוביץ.
זה פשוט
המשנה מתיחסת למקרה שבו ב"ד עוקר גופי מצוות, ואם היא מתיחסת משמע התנא סבר שמקרה כזה הוא אפשרי, ואם הוא אפשרי משמעו גם שהוא מותר. שהרי לא יעלה על הדעת שבית הדין יעשה דבר האסור אלא בשגגה. אבל השגגה מתבארת רק בדיעבד, אם חזרו בהם. אין איסור לכתחילה לעקור גוף מצווה. ואם לא חזרו בהם, אפילו שגגה אין כאן אלא הלכה נקבעת כדברי בית הדין.
זה די קשה "להכנס לראש" של המשנה הזאת, משום שהיא מנוגדת לאינטואיציה. האינטואיציה מורה לנו שככל שהעברה יותר חמורה כך התגובה לה אמורה להיות יותר חמורה. והנה כאן זה להיפך. דווקא על עקירת פרטי מצווה, והתברר שבית הדין שגה, בית הדין חייב (בקרבן) והנוהג על פיו פטור. והנה על עקירת גוף המצווה שזה בודאי מעשה חמור הרבה יותר, בית הדין פטור. מוזר, לא?
המשנה מתיחסת למקרה שבו ב"ד עוקר גופי מצוות, ואם היא מתיחסת משמע התנא סבר שמקרה כזה הוא אפשרי, ואם הוא אפשרי משמעו גם שהוא מותר. שהרי לא יעלה על הדעת שבית הדין יעשה דבר האסור אלא בשגגה. אבל השגגה מתבארת רק בדיעבד, אם חזרו בהם. אין איסור לכתחילה לעקור גוף מצווה. ואם לא חזרו בהם, אפילו שגגה אין כאן אלא הלכה נקבעת כדברי בית הדין.
זה די קשה "להכנס לראש" של המשנה הזאת, משום שהיא מנוגדת לאינטואיציה. האינטואיציה מורה לנו שככל שהעברה יותר חמורה כך התגובה לה אמורה להיות יותר חמורה. והנה כאן זה להיפך. דווקא על עקירת פרטי מצווה, והתברר שבית הדין שגה, בית הדין חייב (בקרבן) והנוהג על פיו פטור. והנה על עקירת גוף המצווה שזה בודאי מעשה חמור הרבה יותר, בית הדין פטור. מוזר, לא?
אני מניח
שהיו שהתייחסו לשאלתך ואפשר שלימוד של כל הוריות כולל הגמרא בבבלי יספקו מענה, לפחות מבחינת מערכת המשפט הרבנית.
אבל אני יכול לתת לך הסבר פסיכולוגיסטי : נניח שהשופט ברק היה מורה על היתר לרצוח. אני מניח ששום איש רציני שפוי לא היה שומע לו והמערכת לא הייתה מענישה אותו כי היה לה ברור שהאיש שאמור לדעת חוק ומשפט ברמה בכירה כזו פשוט התחרפן. לעומת זאת אם היה "מתיר" רצח בתנאים מסויימים או מקל על רוצח שבתנאים מסויימים ניתן לראות את רציחתו תוך התחשבות במצבו וכיוצ"ב, אז יתכן שהיו כאלה שהיו מוצאים לנכון לבקר אותו או להדיח אותו מתפקידו משום שברור שהאיש פסק ע"פ שיקול דעת, ואפשר שהיה זה שיקול דעת פסול ושגוי או לא הולם את מערכת המשפט המקומית ולכן אין הוא ראוי עוד לכהן בתפקידו הנעלה, או לפחות להשהות אותו לפרק זמן כדי לאפשר לו ל"השתלם".
שהיו שהתייחסו לשאלתך ואפשר שלימוד של כל הוריות כולל הגמרא בבבלי יספקו מענה, לפחות מבחינת מערכת המשפט הרבנית.
אבל אני יכול לתת לך הסבר פסיכולוגיסטי : נניח שהשופט ברק היה מורה על היתר לרצוח. אני מניח ששום איש רציני שפוי לא היה שומע לו והמערכת לא הייתה מענישה אותו כי היה לה ברור שהאיש שאמור לדעת חוק ומשפט ברמה בכירה כזו פשוט התחרפן. לעומת זאת אם היה "מתיר" רצח בתנאים מסויימים או מקל על רוצח שבתנאים מסויימים ניתן לראות את רציחתו תוך התחשבות במצבו וכיוצ"ב, אז יתכן שהיו כאלה שהיו מוצאים לנכון לבקר אותו או להדיח אותו מתפקידו משום שברור שהאיש פסק ע"פ שיקול דעת, ואפשר שהיה זה שיקול דעת פסול ושגוי או לא הולם את מערכת המשפט המקומית ולכן אין הוא ראוי עוד לכהן בתפקידו הנעלה, או לפחות להשהות אותו לפרק זמן כדי לאפשר לו ל"השתלם".
הכוונה היתה
להדגים כיצד יתכן שכלפי הוראה חמורה וטוטלית מצד אדם בכיר במקצועו אפשר שיתייחסו בסלחנות. יש הבדל בין להשעות אדם מחורפן או להעניש אותו. אם הקורבן הוא בחזקת עונש, יתכן לומר שהאיש פשוט השתגע ואבד לרגע את שכלו ולכן לא ניתן להאשימו בעבירה ולהענישו כי לא יתכן שאיש מעלה כזה יעבור על לאו מובהק. הוא וודאי לא יכול להיות בסטטוס של בר-שפיטה, כמו שבימנו מתייחסים אחרת לפשיעה של חולי נפש מאשר פשיעה של אדם נורמטיבי. לעומת זאת, אם ניכר שהאיש פעל בשיקול דעת מנומק אולם התבסס נניח על הנחות שגויות או שיקולים שגויים, ניתן להאשימו במעידה מדעת, בשיפוט שטחי או אינטרסנטי, או בקלות דעת ושטחיות וכיוצ״ב באגים בלתי נסלחים לאיש במעמדו.
להדגים כיצד יתכן שכלפי הוראה חמורה וטוטלית מצד אדם בכיר במקצועו אפשר שיתייחסו בסלחנות. יש הבדל בין להשעות אדם מחורפן או להעניש אותו. אם הקורבן הוא בחזקת עונש, יתכן לומר שהאיש פשוט השתגע ואבד לרגע את שכלו ולכן לא ניתן להאשימו בעבירה ולהענישו כי לא יתכן שאיש מעלה כזה יעבור על לאו מובהק. הוא וודאי לא יכול להיות בסטטוס של בר-שפיטה, כמו שבימנו מתייחסים אחרת לפשיעה של חולי נפש מאשר פשיעה של אדם נורמטיבי. לעומת זאת, אם ניכר שהאיש פעל בשיקול דעת מנומק אולם התבסס נניח על הנחות שגויות או שיקולים שגויים, ניתן להאשימו במעידה מדעת, בשיפוט שטחי או אינטרסנטי, או בקלות דעת ושטחיות וכיוצ״ב באגים בלתי נסלחים לאיש במעמדו.
שוב טעות
על ההערות שאתה מפיץ כאן נאמר "למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז" [ברכות ד, א]. המצאת לעצמך תורה שבה אין קשר בין פשוטו של מקרא לבין מה שהצדוקים מודים בו, שבה חכמים רשאים לעשות ככל העולה על רוחם ושבה כל הקורבנות שייכים לאותה קטגוריה.
בניגוד לתורך, בתורת ישראל אנו מחלקים בין סוגי הקורבנות, אופן ביצוע הקרבתם ותכליתם. ישנם קרבנות שעניינים קדושה, ישנם כאלו שעניינים הסרת טומאה, ישנם כאלו שיש להם משמעות לכלל הקהל וישנם קורבנות יחיד ששייכים לדיני עונשים. ולא רק לגבי קורבנות, אלא גם לשאר עונשי בית דין, לפי התורה, יש אלמנט של כפרה. כך, לדוגמה, קורבן אשם הוא לעולם קורבן יחיד ולעולם אינו קורבן ציבור, משום שהוא בהגדרתו חלק מדיני עונשין. ראה בחלוקת הרמב"ם ובלשונו:
"מן המצוות של החלק שפרש בו את העונש: מה שציוונו יתעלה לסקול באבן מי שעובר עליהן; ומהן - שציוונו לשרוף באש את העובר עליהן; ומהן - שציוונו להכות בסיף את צוואר העובר עליהן [...] ומהן - שציוונו לחנק את העובר עליהן, כמו שבא בפירוש; ומהן - שציוונו להלקות את העובר עליהן ברצועה; ומהן - שיעד עליהן כרת, והוא, שלא יהא לעובר שימות בעמדו בחטאו חלק לעולם הבא, כמו שבארנו בפרק חלק; ומהן - שיעד עליהן, יתעלה, במיתה בלבד, והוא, שימיתהו ה' בחטאו ויתכפר לו במיתתו. וכבר ביארו בריש מכות, כל כל לאו שהעובר עליו חייב כרת או מיתה בידי שמים בלבד, אם נתברר שהעובר עבר על אותו הלאו והזיד באותה העבירה בעדים והתראה - הרי זה לוקה, אף על פי שעיקר משפטו, שיהא דינו מסור לשמים; ומהן - שציוונו יתעלה להעניש את העובר עליהן בממנו בלבד, לא בגופו, כמו שקבע לגזלן תוספת חומש ולגנב תשלומי כפל מה שגנב ומהן - שציוונו יתעלה שיקריב העובר על חטאתו ויתכפר לו. ואשר לקיום העונשים האלה - כולם מצוות עשה, שאנו נצטווינו שנמית את זה, ושנלקה את זה, ושנסקול את זה, ושנקריב קורבן על מה שעברנו עליו" [ספר המצוות, כללים, כלל י"ד].
הבאת קורבן היא מעין חסד שעשתה התורה עם השוגג. הרי שגגת תלמוד עולה זדון, ובית דין מוזהרים שוב ושוב [והרי לא באה התראה אלא כדי להבחין בין שוגג למזיד]. ואפילו הכי, התורה חילקה בין שוגג למזיד לקולא.
על ההערות שאתה מפיץ כאן נאמר "למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז" [ברכות ד, א]. המצאת לעצמך תורה שבה אין קשר בין פשוטו של מקרא לבין מה שהצדוקים מודים בו, שבה חכמים רשאים לעשות ככל העולה על רוחם ושבה כל הקורבנות שייכים לאותה קטגוריה.
בניגוד לתורך, בתורת ישראל אנו מחלקים בין סוגי הקורבנות, אופן ביצוע הקרבתם ותכליתם. ישנם קרבנות שעניינים קדושה, ישנם כאלו שעניינים הסרת טומאה, ישנם כאלו שיש להם משמעות לכלל הקהל וישנם קורבנות יחיד ששייכים לדיני עונשים. ולא רק לגבי קורבנות, אלא גם לשאר עונשי בית דין, לפי התורה, יש אלמנט של כפרה. כך, לדוגמה, קורבן אשם הוא לעולם קורבן יחיד ולעולם אינו קורבן ציבור, משום שהוא בהגדרתו חלק מדיני עונשין. ראה בחלוקת הרמב"ם ובלשונו:
"מן המצוות של החלק שפרש בו את העונש: מה שציוונו יתעלה לסקול באבן מי שעובר עליהן; ומהן - שציוונו לשרוף באש את העובר עליהן; ומהן - שציוונו להכות בסיף את צוואר העובר עליהן [...] ומהן - שציוונו לחנק את העובר עליהן, כמו שבא בפירוש; ומהן - שציוונו להלקות את העובר עליהן ברצועה; ומהן - שיעד עליהן כרת, והוא, שלא יהא לעובר שימות בעמדו בחטאו חלק לעולם הבא, כמו שבארנו בפרק חלק; ומהן - שיעד עליהן, יתעלה, במיתה בלבד, והוא, שימיתהו ה' בחטאו ויתכפר לו במיתתו. וכבר ביארו בריש מכות, כל כל לאו שהעובר עליו חייב כרת או מיתה בידי שמים בלבד, אם נתברר שהעובר עבר על אותו הלאו והזיד באותה העבירה בעדים והתראה - הרי זה לוקה, אף על פי שעיקר משפטו, שיהא דינו מסור לשמים; ומהן - שציוונו יתעלה להעניש את העובר עליהן בממנו בלבד, לא בגופו, כמו שקבע לגזלן תוספת חומש ולגנב תשלומי כפל מה שגנב ומהן - שציוונו יתעלה שיקריב העובר על חטאתו ויתכפר לו. ואשר לקיום העונשים האלה - כולם מצוות עשה, שאנו נצטווינו שנמית את זה, ושנלקה את זה, ושנסקול את זה, ושנקריב קורבן על מה שעברנו עליו" [ספר המצוות, כללים, כלל י"ד].
הבאת קורבן היא מעין חסד שעשתה התורה עם השוגג. הרי שגגת תלמוד עולה זדון, ובית דין מוזהרים שוב ושוב [והרי לא באה התראה אלא כדי להבחין בין שוגג למזיד]. ואפילו הכי, התורה חילקה בין שוגג למזיד לקולא.
משמע שהקורבן שבו מדובר
בהוריות אינו קורבן אשם, שהוא משמש גם כעונש, אלא מדובר בקורבן חטאת הבא על חטא שבשגגה, ותפקידו רק לכפר, ואיננו עונש, והוא מוקרב הן ע"י היחיד והן ע"י הציבור.
"שגגת תלמוד עולה זדון" - הכלל הזה אינו תופס כאן, ראה משנה ד':
הורו בית דין שוגגין, ועשו כל הקהל שוגגין - מביאין פר (של בית הדין).
מזידין, ועשו שוגגין - מביאין כשבה ושעירה (קרבן חטאת של יחיד, שבית הדין נידון כמזיד ולא כשוגג)
שוגגין, ועשו מזידין - הרי אלו (=בית הדין) פטורין.
הרי לך שיש הבחנה ברורה בין בית דין מזידין לבית דין שוגגין, ובמקרה השלישי בית הדין אפילו פטור מן הקורבן. כיון שהעושים על פי בית דין עושים במזיד, אין קורבן בית הדין השוגג מכפר עליהם, ולכן הוא פטור כליל מן הקורבן. אילו היה הקורבן משמש כעונש, הכיצד פוטרים את בית הדין מן העונש?
לא מציתי בדברי הרמב"ם שהבאת שבכל עונשי בית דין יש אלמנט של כפרה, אלא בקורבן בלבד.
בהוריות אינו קורבן אשם, שהוא משמש גם כעונש, אלא מדובר בקורבן חטאת הבא על חטא שבשגגה, ותפקידו רק לכפר, ואיננו עונש, והוא מוקרב הן ע"י היחיד והן ע"י הציבור.
"שגגת תלמוד עולה זדון" - הכלל הזה אינו תופס כאן, ראה משנה ד':
הורו בית דין שוגגין, ועשו כל הקהל שוגגין - מביאין פר (של בית הדין).
מזידין, ועשו שוגגין - מביאין כשבה ושעירה (קרבן חטאת של יחיד, שבית הדין נידון כמזיד ולא כשוגג)
שוגגין, ועשו מזידין - הרי אלו (=בית הדין) פטורין.
הרי לך שיש הבחנה ברורה בין בית דין מזידין לבית דין שוגגין, ובמקרה השלישי בית הדין אפילו פטור מן הקורבן. כיון שהעושים על פי בית דין עושים במזיד, אין קורבן בית הדין השוגג מכפר עליהם, ולכן הוא פטור כליל מן הקורבן. אילו היה הקורבן משמש כעונש, הכיצד פוטרים את בית הדין מן העונש?
לא מציתי בדברי הרמב"ם שהבאת שבכל עונשי בית דין יש אלמנט של כפרה, אלא בקורבן בלבד.
לפני
שנמשיך עלי לשאול, הדברים שאתה טוען מבוססים על ספקולציות שנשענות על לשון המשנה או על לימוד של ש"ס ופוסקים? אם איננו חולקים בלימוד, אנחנו יכולים לבלבל את המוח שעות בלי להגיע לשום תוצאה. כי למען האמת עושה רושם שאין לך שמץ של מושג, לא בדיני קורבנות ולא בדיני עונשין. הדברים שאתה טוען ספקולטיביים מדי ואין לי ראש להתווכח על ספקולציות.
שנמשיך עלי לשאול, הדברים שאתה טוען מבוססים על ספקולציות שנשענות על לשון המשנה או על לימוד של ש"ס ופוסקים? אם איננו חולקים בלימוד, אנחנו יכולים לבלבל את המוח שעות בלי להגיע לשום תוצאה. כי למען האמת עושה רושם שאין לך שמץ של מושג, לא בדיני קורבנות ולא בדיני עונשין. הדברים שאתה טוען ספקולטיביים מדי ואין לי ראש להתווכח על ספקולציות.
אינני
נכנס למניעים שלך, עשה הטוב בעינייך. אותי מעניינים המניעים של עצמי. כדי להיכנס לעובי הקורה, ולהשקיע זמן בכתיבה ובהנמקה, אני צריך למקם את עצמי בדיון שבא לי עליו. אתה מבטא את דעתך, אך זו כשלעצמה אינה בראש מעייני. אין אדם שאין לו דעות. אני רואה תגובה, מוצא בה טעות, ולכן חש צורך להעיר על כך. אתה סבור ששגיתי בהערה שלי, אדרבה, אשמח שתעמיד אותי על טעותי ואצא נשכר על ידך. אך אם זה סתם דברים בעלמא, כשאתה מבטא את דעותייך, אז אין לי שום עניין בזה.
נכנס למניעים שלך, עשה הטוב בעינייך. אותי מעניינים המניעים של עצמי. כדי להיכנס לעובי הקורה, ולהשקיע זמן בכתיבה ובהנמקה, אני צריך למקם את עצמי בדיון שבא לי עליו. אתה מבטא את דעתך, אך זו כשלעצמה אינה בראש מעייני. אין אדם שאין לו דעות. אני רואה תגובה, מוצא בה טעות, ולכן חש צורך להעיר על כך. אתה סבור ששגיתי בהערה שלי, אדרבה, אשמח שתעמיד אותי על טעותי ואצא נשכר על ידך. אך אם זה סתם דברים בעלמא, כשאתה מבטא את דעותייך, אז אין לי שום עניין בזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.