בעלך לא יכול לשלם עליך-
וזה מאוד חמוד שאת מרגישה ככה- אבל יש לכם חשבון משותף ומשק בית משותף וכל אחד מכם תורם את חלקו.
מעבר לזה, האמונה שלך ש"לשלם על נשים זה הכיף שלהם" היא מדהימה בעיניי. את באמת חושבת שכאשר גבר יוצא עם אישה לדייטים הראשונים, בוא נאמר החודש הראשון להכרות, שניהם אנשים שקורעים ת'תחת בעבודה, זה עדיין כזה "כיף שלו" להוציא בין 1000-1500 ש"ח בחודש על הדייטים שלהם??
ומה אם אחרי 4-5 דייטים שהוא שילם (כ-800 ש"ח) הם מחליטים לחתוך והוא מתחיל שוב לצאת עם מישהי חדשה שגם היא מצפה ממנו שזה יהיה הכיף שלו לשלם עליה??
אני אישית חושבת שנשים לא יכולות לדרוש שיוויון זכויות ועצמאות ובאותה נשימה להתנהג כאילו הן חיות לפני 100 שנה, כשנשים היו צריכות לבקש מהגבר שלהן כסף.
ולגבי עיניין החישובים במסעדה (סטייק וחביתה)-
חצי-חצי או פעם אני פעם אתה, שתיהן צורות להוציא את עצמנו (שני המינים) ממעגל ה"תמורה בעד האגרה". לא בקטנוניות או בחישובים לרמת השקל, אלא בתחושה שיש פה כוחות מאוזנים ושני אנשים בוגרים, עצמאיים ועובדים ואף אחד לא חייב כלום לשני.
ודבר אחרון-
אני מודה ומתוודה שיש לי פנטזיה עתיקה לשוגר-דדי. אחד כזה עשיר ומפנק שיגיד לי "מתוקה שלי, תארזי תיק כי נוסעים לסופש בפריז". אבל במציאות מעולם לא הצלחתי לצאת עם מישהו כזה. אחרי 2 דייטים אני מרגישה כמו זונה, וכל עיניין ה"אני משלם על הכל" גורם לי להרגיש שאני חייבת להיות נחמדה ואסירת תודה כל הזמן (אחרת איזו ביצ' אני יוצאת??). אני מעדיפה לשלם על עצמי ולהיות שם מרצון אמיתי וטהור ולא משיקולים כלכליים!
