גם נאומך לא פחות יפה.
אתייחס אפוא אל הסוגיה שהעלית, אודות מה שלדעתך "לא מדוייק".
1. בהודעתי ההיא, שבכותרתה כתבתי לראשונה ש"אין הבדל עקרוני בינך לבינם", התיחסתי כמובן לקבוצת האנשים שאותה הזכרת אתה בשתי הודעותיך שאליהן הספקתי עד אז להגיב. בשתי הודעותיך הנ"ל - שאליהן היספקתי עד אז להגיב - לא הזכרת "מתנחלים", אלא היזכרת את קבוצת ה"פורעים" (זה היה כזכור בהודעתך הראשונה שאליה הספקתי עד אז להגיב), ומעין זה, הצטיירה בדבריך גם התיחסות לקבוצה שאליה שיך כל פלוני "המפר את החוק מכל טעם שהוא והפרה זו פוגעת" בך (זה היה כזכור בהודעתך השניה שאליה הספקתי עד אז להגיב). על כל סוגי בני האדם האלה כתבתי, שאין הבדל עקרוני בינך לבינם, שכן כל אחד מכם תומך בשמירת חוקי המדינה רק כשחוקים אלו מתאימים לתפיסת עולמו, וכל אחד מכם שונא איזשהו קולקטיב - גם כאשר החברים שבאותו קולקטיב אינם מפרים שום חוק מחוקי המדינה: מושא השינאה שלך - הוא המתנחלים, אשר כקולקטיב אינם מפרים שום חוק מחוקי המדינה (אם כי יש בתוכם מיעוט של מפרי חוק, אלא שמיעוט עברייני כזה מצוי גם בחיפה ובדימונה וכדומה), בעוד שמושא השינאה של אותם "פורעים" (שאותם הזכרת בהודעתך הראשונה שאליה הספקתי עד אז להגיב) - הוא הערבים, אשר כקולקטיב אינם מפרים שום חוק מחוקי המדינה (אם כי יש בתוכם מיעוט של מפרי חוק, אלא שמיעוט עברייני כזה מצוי גם בבני ברק ובאשדוד וכדומה).
2. אבל - אם למרות כל זאת, היה יכול הישאר אצלך איזשהו ספק - אל מה בדיוק התכוונתי כשכתבתי ש"אין הבדל עקרוני בינך ובינם", אז למען הסרת כל ספק כזה - היבהרתי בהודעתי השלישית בשירשור, שהכוונה היא לאי-אילו "ימניים קיצוניים". על כל פנים, לא תמצא בדבריי שום רמז לכך - שכשכתבתי שאין הבדל עקרוני בינך לבינם - התיחסתי אל המתנחלים. מה עוד שזה גם לא נכון שאין הבדל עקרוני כזה בינך לבין המתנחלים: כי אמנם יש ביניכם איזשהו דמיון, אם כי די שולי לטעמי: רוב המתנחלים הם חילונים (כמוך אני מניח), ורוב המתנחלים - הן הרוב שאצל המתנחלים החילוניים והן הרוב שבקרב המיעוט הדתי שאצל המתנחלים - אינם מפרים בפועל שום חוק (גם כן כמוך אני מניח); אלא שכאמור זהו דמיון שולי, לעומת ההבדל העקרוני שביניכם: רוב המתנחלים, הן הרוב שבקרב המתנחלים החילוניים והן הרוב שבקרב המתנחלים הדתיים - אינם שונאים שום קולקטיב.
3. אני מסכים איתך ש"מתי המעט בטלים בשישים". אבל, כשהזכרתי את אותם מתנחלים חריגים המצביעים לחנין זועבי, זה לא היה כדי להסיק מהם על הרוב, אלא זה היה כדי להראות, שאפילו מבחינת החריגות הפוליטיות - אין הבדל עקרוני בין המתנחלים לבין היהודים הגרים בתוך הקו הירוק: שהרי הן אצל אלו והן אצל אלו, יש שברירי אחוז חורגים - שמצביעים אפילו לחנין זועבי (שלא לדבר על אחוזים גדולים יותר המצביעים לזהבה גלאון או לשלי יחימוביץ)! שלא לדבר על כך, שאם בוחנים את התנהגויות הרוב - אז בודאי ובודאי שאין הבדל עקרוני בין קבוצת המתנחלים לבין קבוצת היהודים הגרים בתוך הקו הירוק: למשל, הרוב שבשתי הקבוצות הוא חילוני, ורוב הדתיים שבשתי הקבוצות - הם שומרי חוק, ורוב החילוניים שבשתי הקבוצות - מעדיפים את האביב על החורף, וכמובן רובם גם שומרי חוק, וכמובן גם רוב הדתיים שבשתי הקבוצות מעדיפים את האביב על החורף. על כל פנים, אני כאמור מסכים איתך, ש"מתי המעט בטלים בשישים": אכן, מה שמאפיין את הקולקטיב - זה רובו, ואין זה משנה אם מדובר ביהודים הגרים בתוך הקו הירוק, או בערבים, או בדתיים, או במתנחלים או בחילוניים.
4. אתה טוען שהנאום שהעליתי בפיסקה השניה של הודעתי הקודמת "נופל", ואת זה אתה מנמק בשני נימוקים: א. "איננו עוסקים כאן ממש במתימטיקה ובעניינים מדידים". ב. "המונח 'הבדל עקרוני' איננו חד משמעי כלל, כי מה שאתה תופש כעניין עקרוני, זולתך יכול לתפוס כעניין שולי". עד כאן שני נימוקיך. אז לגבי המתמטיקה - אני רוצה להזכיר, שמי שהתחיל בה - היה אתה, בעוד שאני - בסך הכל רק השבתי לך באותה מטבע לשון, כך שלולי פתחת אתה במטבע מתמטית - אז גם תגובתי לה לא היתה כזו. לגבי רב-המשמעיות של המונח "הבדל עקרוני", אני מסכים איתך באופן עקרוני, אבל הרי כשהבחנתי בין "הבדל עקרוני" לבין "הבדל" סתם, זה לא נועד לבסס את טענתי ש"אין הבדל עקרוני בינך" לבין אותם ימניים קיצוניים; אלא - כשהבחנתי בין "הבדל עקרוני" לבין "הבדל" סתם - זה רק נועד להבהיר, שרק אילו הייתי משתמש בביטוי החד-משמעי "אין שום הבדל" - והייתי כותב שאין "שום הבדל" בין הפלסטיני-הנורבגי לבינך ושאין "שום הבדל" בינך לבין ימניים קיצוניים, או-אז מזה היית יכול להסיק באופן חד-משמעי שאין שום הבדל בין הפלסטיני-הנורבגי לבין הימני קיצוני; אבל הואיל ולא השתמשתי בביטוי החד-משמעי "אין שום הבדל", אלא השתמשתי בביטוי הרב-משמעי "אין שום הבדל עקרוני", וכתבתי אפוא אך ורק שאין "שום הבדל עקרוני" בין הפלסטיני-הנורבגי לבינך ושאין "שום הבדל עקרוני" בינך לבין ימניים קיצוניים, אז ממילא מזה כבר לא יכולת להסיק באופן חד-משמעי ש"אין הבדל עקרוני" בין הפלסטיני-הנורבגי לבין ימניים קיצוניים, וכפי שגם היבהרתי זאת יותר - במשל שנתתי על ה"מרחק הגדול" שבין הבתים. הנקודה היא פשוטה: כל הסק חייב להתבסס על דברים חד-משמעיים.
5. בסוף דבריך אתה טוען, שאבד הכלח על "התפיסה שהרוע נובע מחוסר ידיעה". כמובן, אבל אני לא דיברתי על רוע ממש - כלומר על רוע לשמו, אלא דנתי ברישעות שלא לשמה - אשר עליה נהג ליבוביץ לומר: "אינני יודע, האם זו רשעות הנובעת מתוך טיפשות, או שזו טיפשות הנובעת מתוך רישעות". אגב - העמדה שלי - כמו גם עמדת ליבוביץ, אשר גורסת כי תיתכן רישעות שלא לשמה - הניזונה אפוא מדיעות קדומות ומהכללות - ולא מרצון טהור, מצאה חיזוק לא מפתיע במה שקרה לאותו מנחה נורבגי בסוף אותו עימות שהיה לי באוסלו: אחרי שהסבתי את תשומת לב המנחה לכמה טעויות עובדתיות, הוא חזר בו מתמיכתו האוטומטית בעמדה העוינת שהשמיע הפלסטיני כלפי הישראלים כקולקטיב. אמור מעתה: עמדתו התחילית של המנחה - כנגד הישראלים כקולקטיב, לא שיקפה רוע לשמו.
|א-ט] אגב, אם כבר הזכרתי את אותו פלסטיני-נורבגי, אסיים באנקדוטה מעניינת: לפני כחודש הופתעתי לגלות, שהוא נולד באותה העיר שבה אני נולדתי! אחרי לימודיו באוניברסיטת ביר זית (דומני לימודי הוראה), הוא היגר לנורבגיה, שם סיים לימודי קלימאטולוגיה, וכיום הוא מתגורר בלוס אנג'לס. הדבר התברר לי כשפגשתי אותו יום לפני חג הפסח - בעיר הולדתנו המשותפת! כשנפגשנו, הוא הכיר אותי מייד, אבל אני לא הצלחתי לזהות אותו - עד שהוא הזכיר לי. לחצנו ידים בחמימות, החלפנו חויות נורבגיות-חברוניות, והתפתחה שיחה מאד מעניינת. כמעט שלא דיברנו פוליטיקה, אלא בעיקר דיברנו על ההבדלים שבין החיים שבנורבגיה לבין החיים בארה"ב - ובמיוחד על ההבדל שבין כל זה לבין החיים הלא קלים בחברון: לנו ולהם כאחת. הוא הציע לי לקפוץ לביקור בבית הוריו שבשכונה הפלסטינית הסמוכה לשכונה היהודית שבחברון, כמובן אחרי שהבטיח להשיג לי אישור כניסה מיוחד מהמשטרה הפלסטינית; אבל לצערי נאלצתי לסרב - לא בגלל שהערכתי שהרשות הפלסטינית לא תסכים - אלא בגלל שידעתי שצה"ל לא ירשה (אגב, גם זה חלק מהכיבוש המרושע). ואז אני היצעתי לו שניכנס לביתי (לו עצמו היה אישור כניסה לשכונה היהודית), שנשתה איזה קפה נחמד, ונשוחח. הוא הסכים מייד, ושוב לחצנו ידיים - הפעם ביתר חמימות, מה שהוכיח לי סופית - שאותה עוינות שהוא הפגין באוסלו לפני כחמש שנים - היתה רק לצורך ראווה תקשורתית ותו לא. אגב - אני מאמין, שגם העוינות שעליה אתה היצהרת כאן כלפיי (כחלק מהקולקטיב) - אינה אמיתית - אלא נועדה כנראה רק לצורך תפאורת הדימוי שלך כאן או לצורך משהו דומה. על כל פנים, איפה היינו? כן, אז בחזרה לכוס הקפה: כשהיגענו לביתי, הפלטיני היה נראה מאד מופתע. הוא סיפר, שבדיוק על הבית הזה נהגה אמו להצביע, כשסיפרה לו כי - את המגרש שעליו עומד כיום הבית - מכר אביה ליהודים לפני עשרות שנים. דבריו הדהימו אותי לחלוטין, למעשה יותר מכפי שאולי נדמה לך: לא אשכח את הרגע, שבו יצאנו שנינו אל גינת ביתי, והתישבנו ליד עץ הזית הזקן, אשר ממש סמוך לו רצח ערבי מקומי את הסבא-רבא שלי - אז בעל הבית - במאורעות האיומים של 1929 בחברון. אותו ערבי התנחל במגרש, ולבסוף מת והוריש את הבית לבנו יחידו, שאחרי שנים רבות מכר את המגרש לאבי בסכום עתק. כמובן, שאת כל זה לא ציינתי בפני האורח שלי, כדי לא לקלקל את האוירה הידידותית ואת רשמיו מהביקור. אבל כן סיפרתי לו, שהמגרש הזה היה שייך לסבא-רבא שלי - עד 1929, ושהמגרש עבר אז לידי ערבי מקומי. מסרתי פרטים מזהים על אותו ערבי, והאורח שלי הודה שפרטי הזיהוי די תואמים לאלו של סב-אמו! אם כי הוא לא היה משוכנע בכך לגמרי, כי חלק קטן מפרטי הזיהוי - קצת לא תאם את מה שהאורח ידע על סב-אמו, אז הוא הבטיח לי לעשות אצל אמו ואצל אביה שיעורי בית בהיסטוריה, ולברר אצלם קצת יותר לעומק את כל פרשת המגרש. נפ
