הו יש לזה שלל תשובות. ראשית יש הרבה מאוד יהודים שמגדירים עצמם חילונים אך הלכה למעשה יש דברים ביהדות שחשובים להם והם שומרים עליהם. החזיר הוא דוגמה מצוינת לכך, כאשר יהודים רבים נמנעים מלאכלו על אף שהם רואים עצמם כחילונים גמורים. דוגמה אחרת היא נישואי תערובת, משהו שיהודים רבים מסתייגים ממנו באופן נחרץ, על אף שהם לא רואים עצמם כדתיים ואפילו לא כמסורתיים. ויש כמובן שלל דוגמאות נוספות.
התשובה לשאלתך היא אם כן "היהדות" כמובן. גם היהודי החילוני שמגדיר עצמו ככזה, הנשמה היהודית מבעבעת בתוכו. אצל האחד זה קצת עמוק מהשני וקשה יותר לאיתור, אבל היא נמצאת שם. אצל/בתוך כל יהודי באשר הוא כזה.
אם החלוקה היא בין 'דתיים' מחד ל'חילונים' אידך, אזי בוודאי שכן. כלומר מי שנוסע בשבת לא יכול (לטעמי לפחות) להיות מוגדר כדתי. כך שבבחירה בין שתי האפשרויות הללו, הוא אכן יוגדר כחילוני, לטוב ולמוטב.
דווקא יש צדיקים רבים ברוך ה'
. אני מסכים איתך שיש גם דתיים שעוברים עבירות (השאלה אם מתחרטים אם לאו לא כל כך רלוונטית, כך שפחות אתייחס לאפשרות הזאת על אף שהיא ממש לא מובטחת כמו שאתה מציג אותה), אבל זה לא משנה זאת כהוא זה. זאת הסיבה שההגדרה שבחרתי כמענה לשאלת הדיון הייתה יהודי "ש
משתדל" לקיים את כל המצוות (שהוא יכול לקיים). בהנחה שאין יהודי שיכול או מצליח לקיים 100% ממצוות התורה, די (לי) בכך שהוא באמת ובתמים משתדל זאת כדי להגדירו כדתי (אם כי זה גם לא לגמרי מדויק כמובן, וייחשב נכון רק אם הוא גם מצליח לפחות בחלק הארי של העניין).
כאמור מעלה, ממש לא. לדידי כל אדם ישר והגון כותב דברים כאלה. אדם שמשיב על השאלה (ככל שנשאלה) בכנות מלאה ומבלי לחשוש מה יאמרו עליו הוא זה שיכתוב בדיוק את מה שהוא עושה ונוהג ואף את הטעמים לכך. זה דווקא לא יהיה כדי לרצות מישהו או להוכיח משהו, אלא בדיוק להיפך
. זה יהיה פשוט מה שזה באמת, כלומר מציאות חייו כפי שרק הוא (מבין הגולשים כאן בכל אופן) מכיר אותה ומרגיש צורך לשתף בה.
