היו כל כך הרבה, קשה לדעת מאיפה
להתחיל. אז נתחיל מהתחלה. לספר הראשון שאי פעם קראתי בעצמי קראו "תמר ואילנה" ואבא שלי מספר שהוא פשוט תפס אותי קוראת בעצמי למרות שהייתי בת 5, את מה שלא ידעתי בע"פ. אז הוא החליט שזה הזמן ללמד אותי לקרוא באופן מסודר. הספר הראשון שממש השפיע עלי היה "האקלברי פין". זה היה הספר ה"רציני" הראשון שקראתי בעצמי, בקיץ בין כיתה א´ לב´. הוא גם הספר שביסס אותי עוד יותר כתומבוי וגרם לי להרגיש שחבל שאני לא בן, כי הבנות בספרים תמיד עשו דברים משעממים. הספרים של נורית זרחי השפיעו עלי מאד, ובעיקר הספר "משושים" שקראתי בגיל 8 נדמה לי. היא תמיד כתבה על חוויות של אאוטסיידריות, ומאד התחברתי אליהם. היא גם היתה מודל החיקוי הראשון שאני זוכרת ובטח לפחות חלק מהסיבה שאני רוצה להיות סופרת. היה ספר של יהונתן גפן "ילד הכרובית" שגם מזכיר באופיו את "משושים" מבחינת התחושה של אאוטסיידריות וגם אותו קראתי בסביבות גיל 8-9 חוץ מזה יש את הספר "אורה הכפולה" שהוא אולי ספר הילדים האהוב עלי ביותר, והסיבה שעד היום יש לי אובססיה לתאומים
(קראתי אותו אולי 30 פעם מגיל 8 ועד היום) יש כמובן את "אי הילדים", שהיה פשוט ספר מדליק והיו בו לשם שינוי דמויות של בנות שממש אהבתי ואת "נשים קטנות", שריגש אותי מאד ובזכותו בפעם הראשונה התחברתי לחוויות "נשיות" בספר (והנה הגענו לגיל 10). בגיל 11 וחצי קראתי את "1984" בעקבות משהו שהמחנכת שלי אמרה על סיפור שכתבתי. קראתי אותו שוב אחרי שנתיים ואחרי ארבע שנים. אני רוצה לחזור לקרוא אותו שוב מתישהו בקרוב. בגיל 12 קראתי את כל הסיפורים שיכלתי למצוא שנכתבו ע"י אדגר אלן פו וארתור קונאן דויל. הייתי נחושה בדעתי להיות בלשית כשאגדל
מאז אני פחות זוכרת השפעות ממש רציניות: בגיל 14 וחצי מאד הושפעתי מ"אנטיגונה" של סופוקלס. בגיל 16 מהספרים של ריצ´ארד באך, בעיקר "אחד". בגיל 19 מהספר "איך ניצחתי במלחמה" של רקפת זוהר. בגיל 25 גיליתי את וירג´יניה וולף, ואת ההשפעה שלה אני מרגישה עד עכשיו. ואני מתה לדעת מה העתיד צופן לי...
