מה אתם עונים כששאולים אתכם

מה אתם עונים כששאולים אתכם

הוא יהודי?
מה המוצא שלו?

כששואלים אותנו למה הוא נמסר, אנחנו אומרים זה הסיפור שלו, כשהוא יגדל תשאלו אותו אם הוא ירצה הוא יספר לכם.
שתי השאלות שהזכרתי לעיל, האם הם גם חלק הסיפור הפרטי שלו? ואם כן, איך מתחמקים מהן?
(מדובר על ילד ממוצא אריתראי )

בעיקר איך מתחמקים מהשאלת מה המוצא שלו? או בגרסה היותר חטטנית האם הוא אתיופי כמו הגדולה?
 
כששואלים אם הוא יהודי אני עונה שלא. כי הוא לא

כששואלים מה המוצא שלו אני עונה רוסי, או: שהבאנו אותו מרוסיה.
לגבי מדוע נמסר איש לא שאל אותי אך תמיד אתן את התשובה שבאותו שלב גם הבן שלי קיבל.
כרגע זה "לא יכלו לגדל אותך ולתת לך את כל שהיו רוצים לתת לילד והעדיפו שתקבל כל מה שאתה צריך ממשפחה חמה ואוהבת אחרת".
 

אבי351

New member
כששואלים אם יהודי אני עונה שברור כי באמת

בני נימול כדת משה וישראל וכך רשום בתעודת זהות שלו.והמוצא שלו הוא ארץ הולדתו ואנחנו גאים מאוד בכך ולא מסתירים דבר מאף אחד.ויותר מזה כשיש ידיעה עניינת שיכולה לעניין את בני על ארץ מוצאו אני מראה לו כמובן
 
גם לי אין בעיה עם האמת, יש לי בעיה עם חיטוט

האם הוא יהודי? כן
עשו לו ברית? לא
למה? כי אנחנו עדיין לא האפוטרופוסים שלו
האם הוא אתיופי? לא
אז מה המוצא שלו? אריתראי
למה אותו קיבלתם בגיל חצי שנה ואת הגדולה בגיל חודשיים?

אפילו השיחה הקטנה הזאת מעיקה עליי. אני מרגישה שמאלצים אותי לשוחח אותה. מה רע בפשוט להגיד מזל טוב אנחנו שמחים בשבילכם.
זה היה גם עם הגדולה, כעבור זמן מסוים כשכולם כבר יכירו אותו זה יעלם, בינתיים זה מציק.
 

KallaGLP

New member
אני מסכימה ששאלות ברמה של ברית מילה

הן חטטניות הרבה יותר מ די, ומתוך עקרון לא הייתי עונה עליהן לאנשים זרים.
 

KallaGLP

New member
והכוונה היא שבלי קשר לאימוץ

איברו המוצנע של אדם ומה עשו או לא עשו בו זה עניין פרטי ואישי ולא מעניינו של אף אחד אחר. לדעתי זו שאלה חסרת טאקט וגסת רוח ולא הייתי עונה עליה גם בהתייחס לבניי הביולוגיים.
 

Otisco 12

New member
שאלות

זה בא בחבילה יחד עם האימוץ

זה מעיק אבל עובר בסוף. מפתחים סוג של אדישות. באמת הכי קשה דוקא עם שאלות מצד אנשים קרובים.

אני תמיד אומרת פשוט את האמת. על ברית ויהדות לא שאלו אותנו כי סיפרנו לפני שהספיקו לשאול... ואז זה לא מעניין כבר.

נדיר שהביאו אותי למקום שהוא מעבר לגבול שלי או של הילדים. אם הגיעו לשם פשוט התחמקתי ב"לא יודעת" (גם עם אני יודעת).
 
זה מה שבעלי אמר

מה את מסתבכת פשוט תגידי "לא יודעת" וזהו. גם ככה אין לאנשים מושג איך זה עובד
 

יסמין@

New member
אכן תשובה מוצלחת

להרבה קושיות מיותרות וניג'וסים - כלומר אפשר בהחלט להשיב אותה גם כשיודעים את התשובה. דרך מצוינת להתחמק מנודניקים.
 

זואילי

New member
וואיי וואיי ברור שזה מעיק

אני פשוט לא הייתי ממשיכה מעבר לשאלה שתיים.
ומכיוון שמה שהצגת זו חטטנות לשמה ונראה שזה גם לא מספק את השואל
אז הייתי משתמשת כאן בתשובות מסוג אחר לגמרי...
יענו בשאלה חטטנית לשואל מבלי לענות לשאלתו.
ויודעת שזה יעלה לי כנראה בניתוקי יחסים. (אבל מי שיגיע איתי לרזולוציות כאלה
של שאלות- ממש לא יזיז לי אם בזה יסתיימו יחסינו).
 

יסמין@

New member
הכל תלוי

א. מי השואל/ת? מה מידת הקרבה לך ולילד? האם תיפגשו לעתים קרובות?
יש הבדל גדול אם השואל/ת חלק מהמשפחה או שכן/נה, או זר/ה לחלוטין.
ככל שהקרבה גדולה יותר (הן מבחינה משפחתית, חברתית וכו' והן מבחינה גיאוגרפית) - אפשר להשיב יותר, אבל גם כאן את יכולה להציב גבולות. כל השאלות האישיות האלה אינן עסק של אנשים זרים. אפשר להשיב להם תשובות קצרות (הוא יהודי? כן). ולא להסכים לפרט ולא להסכים להמשיך בשאלון.
ב. עד כמה השאלות הופכות ליותר ויותר מפורטות, עוסקות בעניינים פרטיים שלך ושל הילד, עד כמה מציפים אותך בהמוני שאלות. לאנשים זרים אפשר לשים גבול מייד על השאלה הראשונה. לאנשים קרובים יותר אפשר להשיב יותר.
ג. מה מצב הרוח שלך באותו רגע. אם לא בא לך - את ממש לא חייבת להשיב.
 

משתפרת

New member
מסכימה

מעולם לא נתקלתי בחטטנות ברמה כזו. הוא שלכם? הוא יהודי? היכן נולד?- אלו שאלות שהכרתי ואיתן אין לי בעיה. אבל כשם שלא אפרט איזה טיפולים עברנו ומתי בדיוק, כך גם אין מקום להכנס לצנעת הפרט של הילד. שאלות על איבר מינו, על הסיבה למסירתו לאימוץ (מידע ששייך לילד ולא לציבור הרחב) וכדומה הן בהחלט לא במקום. על השאלה "האם הוא יהודי" כדאי לענות בפסקנות "ברור, הוא בני", בצליל שלא ישאיר מקום לשאלות נוספות (בהנחה שמדובר בשואל שראוי לתשובה).
 
חיטוט או שיחת חולין

אנשים מתעניינים כסימן לאכפתיות, לא תמיד מתוך רצון לחטט. כאשר ילד נולד, שואלים שאלות על הלידה, באימוץ שואלים על האימוץ. לאו דווקא מתוך רצון לחטט, כמו מתוך רצון להשתתף באירוע. הרי גם שאלות על לידה עלולות להראות חטטניות, וגם בלידה זרים לא יכולים להשתתף.

הרעיון הוא להדוף את השאלות בצורה שתגרום לאנשים להפסיק את החקירה, אך מתן תשובות קצרות ולקונית לא עושה תמיד את המלאכה. הדרך הטובה ביותר היא לתת תשובה הומוריסטית, אך לא תמיד תשובות כאלו באות בקלות. הדרך האחרת היא פשוט להכניס שאלת חזרה לשואל. רוב האנשים מתחילים לענות לשאלות, ושוכחים את שאלותיהם שלהם.
 

יסמין@

New member
יש דרכים

שונות להדוף שאלות חטטניות מדיי. שוב, תלוי מה מידת הקרבה ומה מצב הרוח וכו'. הרי לדודה נשיב אחרת מאשר למוכרת בחנות.
דרכי הדיפה שונות:
תשובות קצרות
אם מנסים לשאול עוד ועוד, אפשר להשיב תשובה נעימה, מנומסת אך אסרטיבית
אפשר להגיב בהומור
אפשר לשאול שאלות ולהסב את השיחה לכיוון השואל/ת
אפשר למצוא תירוץ ולסיים את השיחה ולצאת מהסיטואציה
ובמקרים שמדובר בנודניקים חסרי נימוס ותוקפניים במיוחד - אפשר להשיב בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שזה לא העסק שלהם.
 
גם לי אין בעיה עם האמת

האם הוא יהודי? כן
עשו לו ברית? לא
למה? כי אנחנו עדיין לא האפוטרופוסים שלו
האם הוא אתיופי? לא
אז מה המוצא שלו? אריתראי
למה אותו קיבלתם בגיל חצי שנה ואת הגדולה בגיל חודשיים?

אפילו השיחה הקטנה הזאת מעיקה עליי. אני מרגישה שמאלצים אותי לשוחח אותה. מה רע בפשוט להגיד מזל טוב אנחנו שמחים בשבילכם.
זה היה גם עם הגדולה, כעבור זמן מסוים כשכולם כבר יכירו אותו זה יעלם, בינתיים זה מציק.
 
למעלה