מה אתם עונים כששאולים אתכם
- פותח הנושא יומיומיים
- פורסם בתאריך
האמת, כשאני חושבת על זה,
כבר שנים השאלות האלה לא עלו, אף על פי שעצם עובדת האימוץ אינה מוסתרת. ההרגשה היא שהחל מגיל מסוים אנשים פשוט מפסיקים להתעניין בזה. אך אילו היו שואלים אותי הייתי עונה שהיא יהודיה כי היא גוירה, אבל שהיא ממוצא רוסי, לא רואה צורך להפוך את זה למידע סודי. אגב, לילדה עצמה בשלב זה אין כל עניין בכל מה שקשור במוצא שלה, וכששאלנו אותה אם הייתה רוצה לנסוע לטיול למקום שבו נולדה או למקום אחר, ללא היסוס ענתה שלמקום האחר כי שם נשמע לה הרבה יותר מעניין.
כבר שנים השאלות האלה לא עלו, אף על פי שעצם עובדת האימוץ אינה מוסתרת. ההרגשה היא שהחל מגיל מסוים אנשים פשוט מפסיקים להתעניין בזה. אך אילו היו שואלים אותי הייתי עונה שהיא יהודיה כי היא גוירה, אבל שהיא ממוצא רוסי, לא רואה צורך להפוך את זה למידע סודי. אגב, לילדה עצמה בשלב זה אין כל עניין בכל מה שקשור במוצא שלה, וכששאלנו אותה אם הייתה רוצה לנסוע לטיול למקום שבו נולדה או למקום אחר, ללא היסוס ענתה שלמקום האחר כי שם נשמע לה הרבה יותר מעניין.
אם הן יהודיות טרם נשאלתי פרט
לפעם אחת בה הגעתי למחלקת החינוך בישוב במטרה לרשום את הקטנה לגן טרום חובה. כיוון שלא היה גן ממלכתי ביקשתי לרשמה לגן ממלכתי דתי רק משיקול כלכלי שכחד הורית אני זכאית שם להנחה רצינית בשכר הלימוד. ואז נשאלתי אם היא יהודיה.
השאלה הכי נשאלת אצלינו אחרי מה את בשבילן היא האם הן מבינות עברית.
לפעם אחת בה הגעתי למחלקת החינוך בישוב במטרה לרשום את הקטנה לגן טרום חובה. כיוון שלא היה גן ממלכתי ביקשתי לרשמה לגן ממלכתי דתי רק משיקול כלכלי שכחד הורית אני זכאית שם להנחה רצינית בשכר הלימוד. ואז נשאלתי אם היא יהודיה.
השאלה הכי נשאלת אצלינו אחרי מה את בשבילן היא האם הן מבינות עברית.
טרם נשאלתי
אבל אני מניחה שאענה כמו תמיד לשאלות מעצבנות- קצר וסותם...
היא יהודייה-כן.
מאיזה מוצא- רוסייה. (חח בא לי להגיד, כמוך- מוצא האדם מהקוף).
כרגע השאלות הן על הביולוגים ובית הילדים...
וגם מזה כבר התעייפתי. על הביולוגים אני אומרת שזה עניינה הפרטי.
על בית הילדים אני מספרת מחוויותיי.
כמובן- רק למי שבא לי לשתף.
כשהמוכר במכולת שאל אותי איפה אמא שלה עניתי לו- כאן מולך.
מאז בכל פעם שאני מגיעה לחנות הוא קורא לי אמא של...
אבל אני מניחה שאענה כמו תמיד לשאלות מעצבנות- קצר וסותם...
היא יהודייה-כן.
מאיזה מוצא- רוסייה. (חח בא לי להגיד, כמוך- מוצא האדם מהקוף).
כרגע השאלות הן על הביולוגים ובית הילדים...
וגם מזה כבר התעייפתי. על הביולוגים אני אומרת שזה עניינה הפרטי.
על בית הילדים אני מספרת מחוויותיי.
כמובן- רק למי שבא לי לשתף.
כשהמוכר במכולת שאל אותי איפה אמא שלה עניתי לו- כאן מולך.
מאז בכל פעם שאני מגיעה לחנות הוא קורא לי אמא של...
מורכב...אבל גם פשוט
אני אסביר...
סיפור אימוץ הי תמיד יותר מורכב מאשר "בתחילת שבוע 39 הרגשתי צירים חזקים ואז רצנו לבית החולים ותוך כמה שעות כבר היית מונח על הבטן שלי".
אני חושבת שת מ י ד חייבים לקחת בחשזון שיש צורך לשגרר [מלשון להיות שגרירים] את האימוץ לסביבה . קיימת המון בורות ובערות סביב אימוץ בכלל,בקרב אלה שלא קשורים לנושא באופן אישי.[לא לשכוח שגם אנחנו לא ידענו הרבה לפני שהתעניינו בעמותת אימוץ או בפניה לשירות למען הילד!] כך שכששואלים אותך- מבחינתם זו התעניינות ב"פלנטה אחרת". אם אנחנו רוצים שילדינו יהיו מקובלים,רצויים ,ומקבלי יחס אוהד מהסביבה- חשוב שמקטנות לא ייחשבו לעב"מים!
אני ,האמת, מעדיפה מדיניות של "הסבר פניך" מאשר אנשים ששותקים ולא מעיזים לשאול מחשש שהנושא נפיץ ומי יודע מה יקרה אם יעיזו לגעת בו איתנו. הרי יש גם הרבה כאלה, ואת פחות מתוודעת אליהם כי הם שותקים, או אולי מספרים עליכם לאחרים... .
הילדים שלנו מתרשמים מאיתנו מהיום הראשון שהם מגיעים אלינו,גם ללא מילים. לדעתי אוירה של פתיחות דווקא תשפיע היטב על הילדים.
בכל זאת אני מתכוונת לפתיחות עם "מסננת" הייתי ממליצה שתסבירי את האימוץ בעיקר למי ששווה לך להשקיע ולהסביר לו.למשל אימהות שהתיידדתי איתן בגן המשחקים וילדיהן הפכו לחברים טובים של הבן שלי- לא ראיתי סיבה לא לספר ולהסביר להן אף שהיו "זרות". לגבי השאר- ההומור של פני "היום הכל מייד אין צ'יינה" נראה לי מקסים.
אני אסביר...
סיפור אימוץ הי תמיד יותר מורכב מאשר "בתחילת שבוע 39 הרגשתי צירים חזקים ואז רצנו לבית החולים ותוך כמה שעות כבר היית מונח על הבטן שלי".
אני חושבת שת מ י ד חייבים לקחת בחשזון שיש צורך לשגרר [מלשון להיות שגרירים] את האימוץ לסביבה . קיימת המון בורות ובערות סביב אימוץ בכלל,בקרב אלה שלא קשורים לנושא באופן אישי.[לא לשכוח שגם אנחנו לא ידענו הרבה לפני שהתעניינו בעמותת אימוץ או בפניה לשירות למען הילד!] כך שכששואלים אותך- מבחינתם זו התעניינות ב"פלנטה אחרת". אם אנחנו רוצים שילדינו יהיו מקובלים,רצויים ,ומקבלי יחס אוהד מהסביבה- חשוב שמקטנות לא ייחשבו לעב"מים!
אני ,האמת, מעדיפה מדיניות של "הסבר פניך" מאשר אנשים ששותקים ולא מעיזים לשאול מחשש שהנושא נפיץ ומי יודע מה יקרה אם יעיזו לגעת בו איתנו. הרי יש גם הרבה כאלה, ואת פחות מתוודעת אליהם כי הם שותקים, או אולי מספרים עליכם לאחרים... .
הילדים שלנו מתרשמים מאיתנו מהיום הראשון שהם מגיעים אלינו,גם ללא מילים. לדעתי אוירה של פתיחות דווקא תשפיע היטב על הילדים.
בכל זאת אני מתכוונת לפתיחות עם "מסננת" הייתי ממליצה שתסבירי את האימוץ בעיקר למי ששווה לך להשקיע ולהסביר לו.למשל אימהות שהתיידדתי איתן בגן המשחקים וילדיהן הפכו לחברים טובים של הבן שלי- לא ראיתי סיבה לא לספר ולהסביר להן אף שהיו "זרות". לגבי השאר- ההומור של פני "היום הכל מייד אין צ'יינה" נראה לי מקסים.
בנושא זה
גישתנו שונה ואולי אפילו הפוכה. אני לא רואה את עצמי שגרירה, משרד ההסברה, מודיעין, "הסבר פניך לתייר", מאגר מידע, מנוע חיפוש וכו' בנושאי אימוץ או בנושאים אחרים. אני לא חושבת שצריך לוותר על הפרטיות שלנו ושל הילדות/ים כדי לקבל יחס אוהד מהסביבה... ובשרשור הזה דובר על שאלות סקרניות שלא קשורות להסברת האימוץ בכלל אלא לשאלות מפורטות מאוד, כגון האם עשו לילד ברית מילה. זה פשוט לא העסק של אף אחד/ת!
פטפט נתנה דוגמה טובה למצב שבו השאלה האם הוא יהודי רלוונטי - כשרוצים לרשום ילד לגן דתי מתקבל על הדעת שישאלו שאלה כזו. זה רלוונטי. קשה לי לחשוב על מצב שבו זה רלוונטי למוכרת בחנות.
גישתנו שונה ואולי אפילו הפוכה. אני לא רואה את עצמי שגרירה, משרד ההסברה, מודיעין, "הסבר פניך לתייר", מאגר מידע, מנוע חיפוש וכו' בנושאי אימוץ או בנושאים אחרים. אני לא חושבת שצריך לוותר על הפרטיות שלנו ושל הילדות/ים כדי לקבל יחס אוהד מהסביבה... ובשרשור הזה דובר על שאלות סקרניות שלא קשורות להסברת האימוץ בכלל אלא לשאלות מפורטות מאוד, כגון האם עשו לילד ברית מילה. זה פשוט לא העסק של אף אחד/ת!
פטפט נתנה דוגמה טובה למצב שבו השאלה האם הוא יהודי רלוונטי - כשרוצים לרשום ילד לגן דתי מתקבל על הדעת שישאלו שאלה כזו. זה רלוונטי. קשה לי לחשוב על מצב שבו זה רלוונטי למוכרת בחנות.
איננו חיים בישראל
כפועל יוצא מכך, גם איננו נשאלים על יהדותה של זיו העובדה שהיא גדלה במשפחה בה שני ההורים יהודיים הופכת אותה ליהודיה, אם רק תרצה בכך. שנה שעברה היא דיברה אם ילד בן גילה במסיבת חנוכה מאולתרת, ושניהם הצהירו על עצמם כיהודים בפני השני, אך בפועל לשניהם יכולות להתקיים גם תשובות אחרות נכונות בה במידה.
מבחינת מוצא, אנו מספרים שהיא קזחית, ומתקנים את התפיסה המקובלת שהיא סינית. למרות שהיא לא אוהבת עימותים, היא עצמה מסרבת לקבל את הזיהוי המוטעה שהיא סינית, ומתעקשת על היותה קזחית גם מול ילדים גדולים ממנה. אבל היא כבר עברה את גיל שבע ומתקדמת לעבר שמונה. האם יש לכם סיבה לענות לאנשים מה מוצאו בגילו? לא יודעת. אם אינך מרגישה נח ומחפשת דרכים להתחמק ממתן תשובה, כנראה שאינך צריכה לתת תשובה, לפחות לא עד שיגיע לגיל בו יוכל להביע את דעתו בנושא.
לפי השורה האחרונה, אני מבינה שחלקתם את המידע על הגדולה, מה שמציב אתכם בבעיה כאשר אתם באים למדר את התשובות כעת. למרות זאת, אין זה אומר שאינכם יכולים למדר את התשובות כעת. הדרך הטובה ביותר תהיה גם הגלויה ביותר. לא להתחמק אלא לומר שאינכם עונים על שאלות אישיות מהסוג הזה ללא אישורו שלו, והוא עדין צעיר מדי מכדי לדעת מה דעתו בנושא.
אם אינך רוצה בזה, תמיד את יכולה להחזיר את השאלה לשואל "מדוע זה חשוב לך לדעת? במה תשנה התשובה את יחסך אליו?"
כי בסופו של דבר, רוב האנשים, כשהם מעומתים אם השאלה, מודים שאין לה חשיבות אמיתית מעבר לסקרנות סתם, וזו אינה תרוץ לפלישה לחיי אחרים.
כפועל יוצא מכך, גם איננו נשאלים על יהדותה של זיו העובדה שהיא גדלה במשפחה בה שני ההורים יהודיים הופכת אותה ליהודיה, אם רק תרצה בכך. שנה שעברה היא דיברה אם ילד בן גילה במסיבת חנוכה מאולתרת, ושניהם הצהירו על עצמם כיהודים בפני השני, אך בפועל לשניהם יכולות להתקיים גם תשובות אחרות נכונות בה במידה.
מבחינת מוצא, אנו מספרים שהיא קזחית, ומתקנים את התפיסה המקובלת שהיא סינית. למרות שהיא לא אוהבת עימותים, היא עצמה מסרבת לקבל את הזיהוי המוטעה שהיא סינית, ומתעקשת על היותה קזחית גם מול ילדים גדולים ממנה. אבל היא כבר עברה את גיל שבע ומתקדמת לעבר שמונה. האם יש לכם סיבה לענות לאנשים מה מוצאו בגילו? לא יודעת. אם אינך מרגישה נח ומחפשת דרכים להתחמק ממתן תשובה, כנראה שאינך צריכה לתת תשובה, לפחות לא עד שיגיע לגיל בו יוכל להביע את דעתו בנושא.
לפי השורה האחרונה, אני מבינה שחלקתם את המידע על הגדולה, מה שמציב אתכם בבעיה כאשר אתם באים למדר את התשובות כעת. למרות זאת, אין זה אומר שאינכם יכולים למדר את התשובות כעת. הדרך הטובה ביותר תהיה גם הגלויה ביותר. לא להתחמק אלא לומר שאינכם עונים על שאלות אישיות מהסוג הזה ללא אישורו שלו, והוא עדין צעיר מדי מכדי לדעת מה דעתו בנושא.
אם אינך רוצה בזה, תמיד את יכולה להחזיר את השאלה לשואל "מדוע זה חשוב לך לדעת? במה תשנה התשובה את יחסך אליו?"
כי בסופו של דבר, רוב האנשים, כשהם מעומתים אם השאלה, מודים שאין לה חשיבות אמיתית מעבר לסקרנות סתם, וזו אינה תרוץ לפלישה לחיי אחרים.
מנסיון
אם את מרגישה לא נח בתגובה שלך, כל תגובה שתגיבי תראה כאילו את מסתירה משהו.
לעומת זאת, אם את עונה בצורה ניחוחה, לא שמים לב גם כשאת מסתירה משהו.
אינך רוצה לספר על מוצאו של בנך, כי את רוצה להסתיר את סיפורו עד שיגיע לגיל בו יוכל להחליט בעצמו מה לספר ולמי. ההסתרה היא עובדה, השאלה היא כיצד את הולכת להתמודד איתה. האפשרויות שעומדות בפניך די מוגבלות אם אלו אנשים שאינך רוצה לענות להם בנבזות. אבל לפני כל דבר אחר, את צריכה ללמוד להיות גלויה בנוגע לכך שאת מסתירה מאנשים מה שרק זכותו של בנך להחליט על גילויו. ברגע שתרגישי נח עם אותה הסתרה, גם דרכך תמצא לך בקלות. כל עוד את מסתירה את עובדת ההסתרה ואינה מרגישה נח איתה, כל תשובה שתתני תהיה מואלצת, ותגרור מייד גל של שאלות המשך המנסות לברר מה בדיוק את מסתירה ולמה.
לפני האימוץ כתבתי בשם המשתמש הרגיל שלי בפורום הבית שלי כמעט על כל שלב בירוקרטי שעברנו, על הנסיעות שנסענו, על הקשיים כשאוריאל נסע לבדו לקזחסטן, והכל מבלי לאזכר את האימוץ. לאחר השלמת האימוץ כתבתי במשך כחצי שנה על אירועי חיינו בצורה גלויה, למעט האימוץ. לאחר שזיו הגיעה הביתה היא זכתה לכינוי כאוס, כי פשוט זה השתלב לי בסיפורים שסיפרתי על קורות חיינו, מבלי לכתוב שמדובר על ילדה. מכל עשרות מכריי הוירטואלים הקרובים, רק אחת שמה לב לכך שהתרחש שינוי כלשהו ותהתה על כך מדי פעם. כאשר הוצאתי את כאוס מן הארון וחשפתי שמדובר בילדה בשר ודם בת שלוש וחצי בערך, התחוללה מהומה קלה, שמחה ומלאת ברכות, אך מהומה. אנשים פשוט לא הבינו מאיפה היא הגיעה.
לכן, אני משוכנעת, שניתן לסנן מידע מבלי למשוך תשומת לב, אך הדרך היא אישית לכל אחד בנפרד, ורק את יכולה למצוא את דרכך שלך.
אם את מרגישה לא נח בתגובה שלך, כל תגובה שתגיבי תראה כאילו את מסתירה משהו.
לעומת זאת, אם את עונה בצורה ניחוחה, לא שמים לב גם כשאת מסתירה משהו.
אינך רוצה לספר על מוצאו של בנך, כי את רוצה להסתיר את סיפורו עד שיגיע לגיל בו יוכל להחליט בעצמו מה לספר ולמי. ההסתרה היא עובדה, השאלה היא כיצד את הולכת להתמודד איתה. האפשרויות שעומדות בפניך די מוגבלות אם אלו אנשים שאינך רוצה לענות להם בנבזות. אבל לפני כל דבר אחר, את צריכה ללמוד להיות גלויה בנוגע לכך שאת מסתירה מאנשים מה שרק זכותו של בנך להחליט על גילויו. ברגע שתרגישי נח עם אותה הסתרה, גם דרכך תמצא לך בקלות. כל עוד את מסתירה את עובדת ההסתרה ואינה מרגישה נח איתה, כל תשובה שתתני תהיה מואלצת, ותגרור מייד גל של שאלות המשך המנסות לברר מה בדיוק את מסתירה ולמה.
לפני האימוץ כתבתי בשם המשתמש הרגיל שלי בפורום הבית שלי כמעט על כל שלב בירוקרטי שעברנו, על הנסיעות שנסענו, על הקשיים כשאוריאל נסע לבדו לקזחסטן, והכל מבלי לאזכר את האימוץ. לאחר השלמת האימוץ כתבתי במשך כחצי שנה על אירועי חיינו בצורה גלויה, למעט האימוץ. לאחר שזיו הגיעה הביתה היא זכתה לכינוי כאוס, כי פשוט זה השתלב לי בסיפורים שסיפרתי על קורות חיינו, מבלי לכתוב שמדובר על ילדה. מכל עשרות מכריי הוירטואלים הקרובים, רק אחת שמה לב לכך שהתרחש שינוי כלשהו ותהתה על כך מדי פעם. כאשר הוצאתי את כאוס מן הארון וחשפתי שמדובר בילדה בשר ודם בת שלוש וחצי בערך, התחוללה מהומה קלה, שמחה ומלאת ברכות, אך מהומה. אנשים פשוט לא הבינו מאיפה היא הגיעה.
לכן, אני משוכנעת, שניתן לסנן מידע מבלי למשוך תשומת לב, אך הדרך היא אישית לכל אחד בנפרד, ורק את יכולה למצוא את דרכך שלך.
נדמה לי שמעולם לא נשאלתי אם בתי יהודיה למעט
אם של חברה שלה, עימה התידדתי. השבתי שגויירה. כעקרון, שאלות חטטניות (מכל סוג) מרגיזות אותי ואני עוקפת אותן בשאלה נגדית או בהומור. באשר לבתי, משגדלה, שאלתי אותה מה מעדיפה שאשיב, אם נשאלות שאלות הקשורות בה כמו
הכוונה לשאלות של קופאיות/זבניות, אנשים הממתינים בתור וכיו"ב זרים שחייבים לשאול), איך היא יצאה בלונדינית, היא ממש לא דומה לך וכו'. היא אינה מעוניינת באזכור האימוץ ("זה ענין פרטי שלי" וכך השיבה גם לילדים מכתתה).
אם של חברה שלה, עימה התידדתי. השבתי שגויירה. כעקרון, שאלות חטטניות (מכל סוג) מרגיזות אותי ואני עוקפת אותן בשאלה נגדית או בהומור. באשר לבתי, משגדלה, שאלתי אותה מה מעדיפה שאשיב, אם נשאלות שאלות הקשורות בה כמו
הכוונה לשאלות של קופאיות/זבניות, אנשים הממתינים בתור וכיו"ב זרים שחייבים לשאול), איך היא יצאה בלונדינית, היא ממש לא דומה לך וכו'. היא אינה מעוניינת באזכור האימוץ ("זה ענין פרטי שלי" וכך השיבה גם לילדים מכתתה).ההרגשה שלי לשאלות כאלה תלויה גם במצב הפיזי
והנפשי בו אני מצויה באותו יום, גם בסיטואציה בה נשאלות השאלות ובכל הקונטקסט מביב. היום זומנתי לבדיקה בבית חולים. הבדיקה די כואבת פיזית ולכן הייתי מתוחה. בשלב מסויים הרופא ביקש טופס. הנחחתי את הנייד שלי שהיה בידי על השולחן כדי שאוכל לחפש את הטופס. תמונת הרקע של הנייד היא תמונה של שתי הנסיכות.
הרופא: איזה ילדות יפיפיות. מי הן.
אני: הבנות שלי.
הרופא: אבל כתוב בתיק שלא עברת לידה.
אני: לא ילדתי אותן. הן אומצו.
הרופא: אה, אז הן לא ממש הבנות שלך. אני מרגישה שבא לי למלוק לא את הראש אבל כשחושבת שעוד שנייה אהיה נתונה לחסדיו בעת הבדיקה
אני עונה בנימוס: לא ילדתי אותן אבל הן הכי הבנות י שאפשר.
הרופא: הן אחיות?
אני : (בקוצר רוח) ברור שתיהן הבנות שלי ואז מוסיפה ביותר חביבות: אבל אם התכוונת האם הן אחיות ביולוגיות אז כן.
למזלי באותה השנייה הביפר שלו צלצל וקטע את השיחה וכשגמר לדבר הזמין אותי לעלות על מיטת ההבדיקה.
סביר להניח שביום אחר בו אני לא לפני בדיקה אלא רגעה ובמצב רוח טוב לא הייתי חשה אי נוחות מהשאלות, אבל בסיטואציה הנוכחית הודתי לאלוהים שהביפר צלצל.
והנפשי בו אני מצויה באותו יום, גם בסיטואציה בה נשאלות השאלות ובכל הקונטקסט מביב. היום זומנתי לבדיקה בבית חולים. הבדיקה די כואבת פיזית ולכן הייתי מתוחה. בשלב מסויים הרופא ביקש טופס. הנחחתי את הנייד שלי שהיה בידי על השולחן כדי שאוכל לחפש את הטופס. תמונת הרקע של הנייד היא תמונה של שתי הנסיכות.
הרופא: איזה ילדות יפיפיות. מי הן.
אני: הבנות שלי.
הרופא: אבל כתוב בתיק שלא עברת לידה.
אני: לא ילדתי אותן. הן אומצו.
הרופא: אה, אז הן לא ממש הבנות שלך. אני מרגישה שבא לי למלוק לא את הראש אבל כשחושבת שעוד שנייה אהיה נתונה לחסדיו בעת הבדיקה
אני עונה בנימוס: לא ילדתי אותן אבל הן הכי הבנות י שאפשר.
הרופא: הן אחיות?
אני : (בקוצר רוח) ברור שתיהן הבנות שלי ואז מוסיפה ביותר חביבות: אבל אם התכוונת האם הן אחיות ביולוגיות אז כן.
למזלי באותה השנייה הביפר שלו צלצל וקטע את השיחה וכשגמר לדבר הזמין אותי לעלות על מיטת ההבדיקה.
סביר להניח שביום אחר בו אני לא לפני בדיקה אלא רגעה ובמצב רוח טוב לא הייתי חשה אי נוחות מהשאלות, אבל בסיטואציה הנוכחית הודתי לאלוהים שהביפר צלצל.
הבורות היא לא דבר חדש
ולא רק כשמדובר באימוץ. רק אמש צפינו עם הקטנה במה שמוגדר קומדיה רומנטית. גיבור הסרט גבר שבצעירותו נהג לתרום זרע על מנת לממן מתנה להוריו, טיול יקר לאירופה. כעבור שנים מסתבר שמזרעו נולדו למעלה מחמש מאות ילדים שכמאה וחמישים מהם הגישו תביעה במטרה לגלות את זהותו של אביהם הביולוגי. תתפלאי, אבל לכל אורך הסרט בולט העדר ההורים של הילדים. התורם הסקרן עוקב אחר אחדים מילדיו וההורים אינם. הוא היחידי שבא לבקר את הנכה מלידה שמאושפז במוסד, שגורם לנרקומנית להיגמל, שמריע במשחק הכדורסל.
לא בורות? אגב, הבת, 12.5, לקחה את העניין בשיא הרצינות. היום היא נפגשת עם הצמוד ומתכוונת להעביר לו ולחבריו הרצאה על ההשלכות של פיזור בלתי אחראי של זרע.
ולא רק כשמדובר באימוץ. רק אמש צפינו עם הקטנה במה שמוגדר קומדיה רומנטית. גיבור הסרט גבר שבצעירותו נהג לתרום זרע על מנת לממן מתנה להוריו, טיול יקר לאירופה. כעבור שנים מסתבר שמזרעו נולדו למעלה מחמש מאות ילדים שכמאה וחמישים מהם הגישו תביעה במטרה לגלות את זהותו של אביהם הביולוגי. תתפלאי, אבל לכל אורך הסרט בולט העדר ההורים של הילדים. התורם הסקרן עוקב אחר אחדים מילדיו וההורים אינם. הוא היחידי שבא לבקר את הנכה מלידה שמאושפז במוסד, שגורם לנרקומנית להיגמל, שמריע במשחק הכדורסל.
לא בורות? אגב, הבת, 12.5, לקחה את העניין בשיא הרצינות. היום היא נפגשת עם הצמוד ומתכוונת להעביר לו ולחבריו הרצאה על ההשלכות של פיזור בלתי אחראי של זרע.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.