אין פה שום קשר לאמונות.
אתה משחק במילים.
 
מן הסתם, אם היינו מוציאים את הזיכרון שלנו ממשוואת הידע, לא היינו יודעים כלום, משום מקום, לא ממתמטיקה, לא מפיזיקה, ולא מלוגיקה, וזאת משום שכל מה שהיה לפני שניה הוא כבר פונקציה של זיכרון.
 
רק מאז שכתבת אות ראשונה בהודעה שלך ועד שלחצת שלח, אתה כבר תלוי בזיכרון, ואם זאת אין שום דרך לוגית להוכיח שכתבת הודעה בכלל.
 
אבל, זה לא הופך את הזיכרון לתופעה פילוסופית או מטאפיזית.
 
אם לא היית שקוע בדמגוגיה, היית מבין באמת את מה שכתבתי, וזה לא מסובך:
1. "קיום" הוא פעולה פיזית במציאות.
2. כל מה שאני מקבל כידע על המציאות הפיזית מגיע מחקר בשיטה המדעית.
3. לפי 1-ו-2 כל ניסיון להוכיח שאל כזה או אחר קיים חייב להיעשות בשיטה המדעית.
 
אמונה, בהגדרה, היא משהו שעושים כשאין ידע.
אתה מאמין במה שאתה לא יודע, לכן אם אתה חושב שאפשר "להוכיח אמונה", הרי שאתה טועה כבר ברמה המילולית פילוסופית.
 
וכמו שאנשים כבר כתבו לך כאן: מתמטיקה ולוגיקה לא מוכיחים דברים על המציאות.
בפיזיקה למשל, יש סברות שהוכחו מתמטית אך לא ע"י תצפיות.
לרוב קוראים להם "מודלים".
 
מודל או סברה כאלה לא הופכים ל-"תאוריה" עד שלא מבצעים ניסוי תצפיתי בפועל שיוכיח שהמתמטיקה תואמת למציאות.
לפעמים, יותר מגרסה אחת של מודל מתמטי תואמת למציאות (מסבירה אותה), כמו שקורה עכשיו בתורת הקוונטים, ואז לא יודעים איזו נכונה באמת עד שהדבר לא יוכרע בניסוי.