מה שטענתי זה שסוליפסיזם נובע מההנחה לפיה כל הידע
על המציאות נובע ממדע תצפיתי. הנחה שמביאה לאבסורד, שכן אין הבדל מבחינת נתוני תצפית בין עולם סוליפסיסטי לאמיתי, ואין הבדל תצפיתי בין עולם הניחן בגליצ'ים מטורפים בסגנון זכרונות שהושתלו לך לפני דקה וכיוצ"ב לבין עולם שלא (ע"ע המוח של בולצמן).
מעבר לכך, ההבנה שיש אקסיומות שרציונלי לסמוך עליהן כאמיתיות למרות שאינן נובעות ממדע תצפיתי, תסביר לך הרבה עניינים. למשל כיצד אתה יכול לדעת מראש שמשפטים כלשהם במתמטיקה אמיתיים, שלאחרים יש מצבי תודעה למרות שמבחינה תצפיתית הם יכולים להיות זומבים מתוכנתים והכל ייראה אותו דבר. או, במקרה שלנו, שעקרון כמו הטעם המספיק או עקרון הסיבתיות (שנראה אקסיומה מובנת מאליה לא פחות מהאקסיומות הקודמות) מהימן באותה מידה.