מה דעתכם על המאטריקס?

לעוף זה כמו להיות פסנתר.

(או משהו כזה). אין שום דבר בחוקי הפיזיקה שמונע מאדם לעוף, אפילו ללא ציוד בכלל. כוח המשיכה פועל גם על מטוסים וגם על נשרים, ובכל זאת הם עפים יפה מאד. אנחנו לא יודעים עדיין איך לעשות את זה, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. שיטה אחת שאולי תצליח פעם בעתיד היא אנטי-גרביטציה: יצירת שדה שמבטל את כוח המשיכה. שוב, אין שום דבר שאומר שזה בלתי אפשרי באופן עקרוני, ולכן מבחינתי זה אפשרי. כמובן שלעוף עם מטאטא זה טריוויאלי. רק עניין של טכנולוגיה. אגב, בעניין תעופה עם מטאטאים. בספרה של אליזבת הייך, "התקדשות", היא מספרת איך נאבקה עם מכשפה שרצתה לחטוף את בנה, וכאשר ניצחה, המכשפה המובסת זינקה על משהו שנראה כמו מטאטא ועפה מהמקום. גב´ הייך הסתכלה היטב וראתה שלא היה זה מטאטא אלא צינור אנרגיה ארוך, שכנראה סיפק לה אנרגיה ממקור חיצוני שאיפשרה לה להתגבר על כוח המשיכה. מה אתה אומר?
 

eliii

New member
תשאלי על הצינור בפורום סקס..

אני בטוח שתשמעי שם נקודות מבט מענינות..
 
אני בטוחה.

רק שאני יכולה לצפות את התגובות האלה מראש (גם אני קראתי את פרויד), ולכן לא אטרח לשלוח לשם שום דבר.
 
המיתוסים, המיתוסים...

א. המיתוס של המחשפה אשר עפה על מטאטה בא מאנשים בעלי אמונות תפלות. כאשר אחת אמונות היתה שאם הנשים יקפצו גבוה בשדות, היבול יצמח לגובה הקפיצה של הנשים.. +- ואז כאשר בורים אחרים ראו את הבורים הראשונים קופצים, הם החלו לספר כל מני סיפורי מעשיות ולאט לאט זה התפתח עד לסיפורי התעופה הנועזים של המחשפות. ב. ציפורים, ומטוסים עפים מכיוון שיש להם מבנה!!! מיוחד אשר מאפשר להם כוח עילוי. דבר שלבני האדם ללא עזרים טקטיים אין. ג. לגבי הפיכה לחתול- אפשר לשמור על המאסה ולהפוך לחתול גדול מאוד מאוד. ד. לעוף ללא עזרים טקטיים, ועם הגוף ולא רק הדימיון/נפש/נשמה/רוח או כל שם אחר שינתן לתעופה ללא גוף. יהיה אפשרי בשלב כל שהוא של האבולוציה האנושית... אם יהיו מי שיהיה להם מספיק זמן ורצון להצליח בזה! ה. מסתבר שיש 4 רמות: רמה ראשונה : Fantasy רמה שניה : possibility רמה שלישית :probablility רמה רביעית :Fact שזה מקביל מאוד ל4 רמות בקבלה : הירהור, מחשבה, דיבור, מעשה אלו הם 4 רמות של תדר כמו כן 4 רמות של יצירה אז מה שהיה לפני מאות שנים פנטזיה היום הוא עובדה - לדוגמה הגענו לירח. אותו כנ"ל לדעתי לגבי תעופה של גוף האדם ללא שימוש בשום גורם חיצוני. מה גם שיש יוגיסטים אשר אנשים סוברים שהם עפים, אך תאוריה אחרת אומרת שהם קופצים ע"י שימוש בשירי הישבן והירכיים ( הם יושבים בישיבת לוטוס) מי יודע מה האמת האמיתית.???!!! אז בהצלחה בתעופה רוח.
 
אי אפשר...

ישנה דרך "מסורתית" להתיחס לגופינו ביחס לסביבת חיינו ולחוקי היקום והפיזיקה....שאגב מאוד מרתקים אך אינם ידועים עד תום. אני לא יכולה לעוף כשאני רוצה בכך, ובכל-זאת... כשעמדתי ליפול מגרם מדרגות אימתני....השניה של איבוד שיווי המשקל- ואני כבר על קצות אצבעותי, הפכה לנצח עבורי ובו חויתי את העומד להתרחש- ראיתי את עצמי נופלת על פניי לא הייתי בסכנת חיים, אך פניי נחתכו לאורך הלחי, חתך עמוק ומכוער שיותיר אותי מצולקת לחיים...כל הזמן הזה, שארך שניה בודדה חשבתי ללא הפסק ורציתי עד כלות וחשתי שדרך אחת עומדת לפניי לא יקרה לי רע כי בחרתי כך. הפלא ופלא חזר לי שיווי מישקלי נגד כל חוקי הפיזיקה ולנוכח השתהות העוברים ושבים שהיו עדים למחזה המדהים. מבעת פניהם ההמומה-מופתעת וההלם שהיו שרויים בו הבנתי שקרה כאן משהו אחר, לא שגרתי- שאני יצרתי אני לעומת זאת פרצתי בצחוק מתגלגל מיד לאחר מכן...פורקן דוגמא פשוטה לרצון וכונה שמעצבים את חויותנו באהבה גלית
 
וואו + שאלה!

ברכותי לך ולנו (על שזכינו לשמוע את סיפורך), זה ממש סיפור עוצמה!! שאלה לי אלייך, יקירתי: איך הצלחת לאגור אנרגיה במשך השנים? כדי לבצע את שעשית, דרושה אנרגיה, בכל אין ספק, כפי שבכדי לבצע חלימה דרושה אנרגיה. השאלה היא רק: כיצד??? האם את מודעת לדברים או למערכת ההתנהגויות שבזכותם את אוגרת אנרגיה, כלוחמת? שלך באהבה ובתודה בן
 
טכניקות ....

היי בן קודם כל, אין לי ידע עיוני ממשי, אני לא מאמינה גדולה בקריאת ספרים שמלמדים איך לחיות יותר נכון וטוב. יש לי ידע מעשי וכישרון, מסתבר. טכניקות בעיקרון, באות כתחליף לכשרון- אני ממש לא יהירה פשוט אין לי הסבר אחר. מעולם לא היתי זקוקה למדיטציה, אולי מפני הסיבה שאני במצב הזה תמידית, קשה לי להסביר זאת, אך התחושה היא של חיבור לידע אין סופי...שנמצא סביב כולנו. יש לי את הכשרון לכוון את האנרגיה שישנה בי לצורך ביצוע מסימה כלשהי, לעיתים אני פורקת כמות כזאת, שמחלישה את גופי ואף גורמת לי לחולי...אך זה קורה בעיקר כשאני בסכנת חיים. בעיקרון כשיש לי משימה לבצע שדורשת כמות גדולה יותר של אנרגיה ממה שכבר יש בי אני פשוט מבקשת עזרה..."מחברים" אנרגיה יש בשפע מסביבנו ואיננו צריכים לעשות שום דבר מיוחד כדי שהיא תזרום אלינו ודרכינו, פרט להיות עוצמה. לאחרונה, עברתי "שידרוג" בעיניין כדי להמנע מהחלשה מיותר של הגוף, וסיגלתי לי טכניקה משלי. אני פשוט מדמיינת את זירמי האינרגיה של אור השמש ורואה בדימיוני אותם נשאבים אליי, יש לי יכולת ריכוז גבוהה, לכן זה עובד מיד ועוזר לי מאוד בקריאת קלפי טארוט. באהבה גלית
 
טכניקות ....

היי בן קודם כל, אין לי ידע עיוני ממשי, אני לא מאמינה גדולה בקריאת ספרים שמלמדים איך לחיות יותר נכון וטוב. יש לי ידע מעשי וכישרון, מסתבר. טכניקות בעיקרון, באות כתחליף לכשרון- אני ממש לא יהירה פשוט אין לי הסבר אחר. מעולם לא היתי זקוקה למדיטציה, אולי מפני הסיבה שאני במצב הזה תמידית, קשה לי להסביר זאת, אך התחושה היא של חיבור לידע אין סופי...שנמצא סביב כולנו. יש לי את הכשרון לכוון את האנרגיה שישנה בי לצורך ביצוע מסימה כלשהי, לעיתים אני פורקת כמות כזאת, שמחלישה את גופי ואף גורמת לי לחולי...אך זה קורה בעיקר כשאני בסכנת חיים. בעיקרון כשיש לי משימה לבצע שדורשת כמות גדולה יותר של אנרגיה ממה שכבר יש בי אני פשוט מבקשת עזרה..."מחברים" אנרגיה יש בשפע מסביבנו ואיננו צריכים לעשות שום דבר מיוחד כדי שהיא תזרום אלינו ודרכינו, פרט להיות עוצמה. לאחרונה, עברתי "שידרוג" בעיניין כדי להמנע מהחלשה מיותר של הגוף, וסיגלתי לי טכניקה משלי. אני פשוט מדמיינת את זירמי האינרגיה של אור השמש ורואה בדימיוני אותם נשאבים אליי, יש לי יכולת ריכוז גבוהה, לכן זה עובד מיד ועוזר לי מאוד בקריאת קלפי טארוט. באהבה גלית
 

deep ocean

New member
הממממממ

חיים עד למודעות הם כמו המאטריקס חיים עיוורים ללא עצירה ללא בחינה ללא הסתכלות אמיתית ללא בחינת האופציות העומדות לרשותנו ברגע שאנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר אנחנו בוחרים מה לעשות ולא עושים דברים כמובן מאליו. המרצה הנערצת שלי לסוציולוגיה תמיד היתה אומרת: "האויב הכי גדול זה לעשות דברים כמובן מאליו" לוחם יכול להבנות את המציאות שלו כפי שהוא רוצה לנתב אותה כרצונו...
 
הגיגים חגיגיים.

שלום בן. תתחדש על הפורום, למרות שאני מודה שאני לא כ"כ מבין מה המטרה שלו - אם מדובר בפילוסופיה של הלחימה, הרי הדיונים שייכים לפורום אמנויות לחימה; ואם הוא מיועד להתפלצפויות אווריריות, הרי דיונים כאלה צצים בוקר וערב בפורום "פילוסופיה לכל". אבל... שיהיה. אני עשיתי ב"מאטריקס" שימוש בעבודה חינוכית עם בני נוער, סביב נושא ידיעת האמת (הקטע הבולט ביותר בסרט בהקשר זה הוא עם הגלולה הכחולה והאדומה). בעיני (ובעיני שאר חברי הצוות שלי שעסקו באותה מלאכה) מבחינת העיסוק בשאלה זו הסרט הוא עיבוד מודרני ל"משל המערה" של אפלטון. מעבר לזה, בעיני גלומים בסרט נושאים אחרים מעניינים... אף אחד מהם אינו חדש כמובן, הכל עיבודים לשאלות עתיקות וותיקות (נושא ה"אחד" - המשיח, למשל). לגבי השאלה המשמעותית שלך, אני אישית מוצא אותה מטרידה את מנוחתי פעמים רבות. ההיכרות שלי עם כל העולם שמכונה היום בטעות "מיסטיקה" החלה בקריאת ספר על דימיון מודרך. הכלי הזה נחשב כדרך לעיצוב המציאות. מאוחר יותר התוודעתי למדיטציה. אחרי כן למדתי על כישוף.למדתי על הילינג. אחרי כן הכרתי את ג´ין רוברטס וסת. ובסוף... למדתי על טאואיזם, על בודהיזם, על זן. בשלב מסויים הייתי חייב להתקע בשאלה : איזוהי הדרך הנכונה - לעצב את המציאות כרצוני, או להזרים את עצמי עם המציאות ? מה נכון יותר - לנסות לממש את המטרות שלי, החלומות שלי והשאיפות שלי בכל אמצעי, או - לבטל את "אנוכי", לוותר על אותם רצונות, לא מתוך תבוסתנות אלא פשוט מתוך החיים המלאים ברגע זה, שאינם משאירים מקום ל"תכנון" העתיד. שאלה קשה. הרי המוח קיים, והפטפטת התמידית שלו קיימת גם היא. זן, טאואיזם, וחברים אחרים מציעים אושר דרך הפסקת הפטפטת הזו. תפסיק להסתכל על העליה המתקרבת, ולחשוב מה מסתתר אחריה, ותתחיל להינות מהנוף, מהנסיעה. מי יודע ? אולי אפילו תרצה להפסיק לנסוע ולהתענג על המרחב במקום זה. האסכולות המערביות לעומת זאת, מציעות אושר דרך מימוש השאיפות והפנטזיות. גלה מה אתה רוצה. ראה כיצד זה מושג. מגיע לך מבוקשך. זכותך להיות מאושר. הקושי שלי עם גישה זו - עיצוב המציאות ע"י תכנות הכרתי ותת-הכרתי, ע"י עיצוב מערכת האמונות הפרטית (כפי שמציע סת, למשל) היא הסובייקטיביות שלה. אין כאן שום איכות של "אמת". אמנם בעידן ה"ניו-אייג´" אנו שומעים על גישות אלו בעיקר בליווי פעמוני רוח ופרחים ורדרדים, שומעים על מימוש עצמי חיובי, על עזרה וזולת וכו´. אבל טכנית - אותה יכולת של שליטה מנטלית מאפשרת לי גם לגרום נזק. באותה מידה שאני יכול לשלוח למישהו ריפוי מרחוק, אני יכול לשלוח לו גם אי-סדר, מחלה, מוות. כיצד אדם אמור לדעת איך עליו לנהוג, מה מותר ומה אסור ? חוץ מזה, מההיכרות שלי עם הספרים והקורסים הקשורים לדמיון מודרך (כגון "קורס בניסים" או "שיטת סילבה") הם עוסקים הרבה מאוד בהשגת הAttachments, כלומר - ממשיכים את הקו הקיים בחברה המערבית המודרנית של אושר=עושר. התשובה בעיני לשאלת ה"מותר\אסור" קיימת בפילוסופיות הוותרניות, הדוגלות בביטול האגו (ראה דעתי בשרשרת המתאימה). מי ש"לא יודע", הוא יודע בעיני. אני מניח שאדם כזה יוכל לנצל ידע בעיצוב המציאות באמצעים "רוחניים" בצורה "טובה". אבל, בעצם, למה שירצה ? נ.ב. וסתם להשכלה כללית : יש לי חשד ששמו של הסרט מבוסס על משחק תפקידים בשם "ShadowRun" שיש בו מערכת תקשורת כלל-עולמית בשם מאטריקס, והשימוש בה נעשה ע"י התחברות אליה (פיסית - כבל שנכנס לתוך שקע מתאים שהותקן בגוף), ותנועה בתוכה - כלומר תפעול המערכת נעשה בתוך עולם "מציאות מדומה", כמו בסרט, וכמו גם בסרט "מכסח הדשא", למי שזוכר.
 
נקודה מאוד חשובה.

(לגבי ההבדל בין זן לבין הגשמה עצמית) אף פעם לא ניסחתי את זה לעצמי ככה, אבל כן, זה בדיוק מה שתמיד מפריע לי בזן, הטענה הזאת שאם תפסיק לרצות אז יהיה לך כל מה שאתה רוצה. זאת אומרת, זה כמובן נכון ברמה הלוגית, אבל אני לא חושבת שזה באמת אפשרי. ז´תומרת, לפחות את צרכי הגוף הבסיסיים אנחנו חייבים להמשיך לרצות: אוכל, מים, אויר, ואיזושהי הגנה משינויי הטמפרטורה. הכחשת הרצונות האלה לא גורמת להם להיעלם, ולכן הם שם עד ליום המוות. נכון שאין הרבה טעם להיצמד לרצונות המורכבים שמניעים אותנו בד"כ (כסף, כבוד, השפעה וכו´) אבל כיוון שאי אפשר להיפטר מהרצייה עצמה, אז גם הבודהיזם אינו פתרון מלא. הרי גם הרצייה בהארה היא רצייה, ובהגדרה היא מפריעה להגיע להארה... בקיצור, אני עדיין עובדת על זה, אבל נראה לי די ברור שלוותר על העצמיות שלי זה לא בא בחשבון (וגם לא ממש אפשרי).
 

Kaya

New member
אי העשייה - היא העשייה האמיתית...

ישנו פתגם סיני, האומר, שאי העשייה, היא העשייה האמיתית. אך לרוב, אנו איננו נותנים אמון, שהיקום יספק לנו את כל מה שנחוץ לנו על מנת לשרוד. לכן כאשר אנו מסירים מעל עצמנו רגשות אלו של חוסר אמון, טינה,ספק או כעס כלפי אלוהים, או כלפי תבונת היקום, חיינו מתפקדים בשלמות. כאשר אנו מתואמים לתכלית חיינו, אנו מתואמים לזרימת אנרגיית היקום. כאשר אנו פתוחים לזרימת אנרגיית היקום, היא נעה בחופשיות דרך גופנו,ומתואמת עם האנרגיות שלנו. מאמץ, הוא תוצאה של התנגדות לזרימת אנרגיית היקום. מאמץ הנו סימן מובהק לכך שסטינו מן הערוץ של הזרימה הזאת. זרימה משמעה היסחפות עם הניצוץ. הרפיה מכל מאבק, מכל מעצור. התרגעות, שלווה, נועם, אהבה וחום. זהו שלב הריחוף. משלב זה, ניתן להביט על המהות הפנימית בדרך אובייקטיבית. זהו שלב הסנכרון עם העצמות המודעת. זהו המשחק של ריצוד האור, של זרימה בנהר החיים, שבו המשחק מכיר את עצמו כשחקן וכמשוחק. מכיר בכך שתגובותיו ומעשיו, הם החלומות שלו. זאת הדרך לשחרור אמיתי. *****ולגבי הרצון******* יש אימרה יפה שאומרת שאלוהים יצר את העולם מ"רצונו המתוק" רצון הוא השלב הבא שנובע מן האושר, מכיוון שכאשר אנו שמחים, כל דבר שאנו רוצים או מתכווים, חייב להיות מותאם לרצון ה´אל´ שבתוכנו. ובמצב כזה אין שאלה של רצונות רעים או של התנהגות גחמנית שעשויה להזיק לעצמנו או לזולתנו. כל דבר אשר בריאתו נובע מן ה´אהבה המוחלטת´ אינו אלא צורה מותאמת של האושר שלנו.
 

eliii

New member
תודה קאיה על ההודעה היפה../images/Emo13.gif...

אל אף שהדרך להשגת האידיאל שבה, עוד ארוכה....(לפחות אצלי).
 
נמאס לי למצוא שמות להודעות.

מיתרית יקרה ונדירה, בואי נתחיל בהבחנת מושגים קטנה שאולי תעשה את הדיון הזה יעיל יותר. המושגים הם : בודהיזם, זן, טאואיזם. איני יודע מה את יודעת על כל אחד מהם, ולכן אומר רק מה שנחוץ לדעתי לצורך הדיון. הטאואיזם נולד בסין בערך באותה תקופה שבה הבודהיזם התגבש בהודו. יש לציין שהטאואיזם לא היה חדש לחלוטין, אלא כלל איסוף של גישות ותיקות קיימות והתייחס להיסטוריה הקדומה כאל תקופה ממנה יש ללמוד. הזן, לעומת שניהם, התפתח ביפן עם הגעתה של גישת הצ´אן הסינית (זן=צ´אן=מדיטציה) שמקורה במפגש היחודי שנוצר בסין בין הטאואיזם לבודהיזם. המפגש הזה נוצר בערך כ-800 שנה לאחר הולדת התורות הללו (כלומר, במאה ה-3 לספירה לערך), והחל להיות משמעותי במאה ה-5 לספירה. הבודהיזם, הוא, בעיני, דת. דת=חוק (מקור המילה בפרסית). הדרך הבודהיסטית מציבה את ההארה כפיתרון קיומי לבעיה שנתפסת בעיני הבודהיזם כבעית היסוד : הסבל עלי אדמות. הפתרון : שיחרור מ"עלי אדמות", חיים בעולם מרומם יותר מעולם האבק והסבל. חיים טהורים ומושלמים, שלמות בחיק הקיום. טאואיזם הוא פילוסופיה. כה אנרכיסטית, עד כי גובלת תמיד בשלילת עצמה. הבעיה הקיומית בעיני הטאואיזם היא : עצם המחשבה שיש בעיה קיומית... המחשבה הזו גורמת לנו להתמרד. לנסות לעצב את המציאות. כיוון שהמציאות היא האמת, היא זרימתו של היקום כולו, הרי אנו מתנגדים לכוחות אדירים ומזמינים לעצמנו רק צרות. הפתרון לכך הוא להתאחד עם הזרימה. זן מתקיים במקום בו שתי הגישות הללו נפגשות. הוא אינו דת, כי הוא אינו מכיל חוקים. הוא אינו פילוסופיה, כי הוא אינו מציג רעיונות ומשנה כלשהי. זן הוא (או היא) דרך. דרך לאן ? - זאת שאלה שבפירוש נחשבת לחסרת חשיבות. השיטה המסורתית לעסוק בזן היא דרך עשייה כלשהי. האופן בו עושים את העשייה משמעותי מאוד. הוא מתרגל את העושה באיכויות פעולה מיוחדות מאוד. החוויה הקשורה בעשייה הזו היא יחודית. כשהעשיה מסתיימת, נותר משהו מהאיכויות ומהחוויה במבצע; משהו שישפיע על חייו, בחלחול איטי ועמוק. באותה מידה, המשהו הזה יכול לשנות אדם ברגע מקצה לקצה. במיוחד לשם כך פותחו בזן שיטות מיוחדות, קיצוניות יותר, כמו הקואן (משפטים פאראדוקסליים בעיקר). אבל השינוי הקיצוני יכול להתרחש גם במזיגת תה לכוס. זן אינו עוסק בהתכחשות לאגו. הבודהיזם כן. טאואיזם גם כן, אם כי מתוך הבנה שונה, פחות מרירה. זן פשוט מציע דרך. משהו שאפשר לעשות כדי לגעת במציאות כפי שהיא. מה תגלי שם כשתיגעי בה ? - על שאלה זו אין איש יכול לענות לך. אין צורך שאיש יענה לך. אין טעם שאיש יענה לך. ההבנה הזו היא מעבר למילים, אי אפשר למסור אותה. אפשר רק לחוות אותה. המשפטים הבאים הינם דעתי האישית. הם לא היו זוכים לכל התייחסות מהזן. למיטב הבנתי. אין כאן עניין של וויתור על העצמיות, אלא הכרה בטבעה של העצמיות. העצמיות היא אמנם יחודית, אבל היא עדיין חלק מהשלם. בני האדם רואים את עצמם כמרכז העולם. כל אחד מאיתנו רואה את העולם דרך עיניו הפרטיות, כאילו הכל סובב סביבו. אבל לקיום יש ציר אחר, שכולנו סובבים אותו. התכחשות לציר הזה מזמנת התנגשויות רבות עם גורמים אחרים הנמצאים גם הם בתנועה סביב הציר. אני נפרד. אבל אני גם חלק. כשאני זוכר שאני חלק אני חושב במושגים של אנחנו. אני רואה תמונה שלמה, שבה הדברים משלימים זה את זה. כשאני חושב על עצמי כנפרד, אני רואה מתח. מאבקים, התנגדויות. אני ואת, אם אנחנו מתמודדים על אותה משרה, האם טוב שאני אתפוס אותה ? האם טוב שאת תתפסי אותה ? האם טוב שאף אחד משניינו לא יקבל אותה ? וכשאני חושב על אותה תמונה במושגים של אנחנו, אשמח אם כל אחד מאיתנו יקבל את המשרה, אשמח אם שניינו נקבל את המשרה, ואשמח לדעת שלשניינו תמצא תעסוקה הולמת בכל מקרה. לאכול ולשתות - הרי זה חלק מהסדר הטבעי. כשאני אוכל ואני נפרד, אני רואה כמה שהירקן והחקלאי דופקים אותי במחיר. כשאני אוכל ורואה את השלם, אני רואה כמה יפה שיש ירקן ויש חקלאי, כמה יפה שיש יצורים בבריאה שהופכים בתהליך מתמיד להיות הגוף שלי, וכמה יפה שאני יכול לאפשר לירקן ולחקלאי להתקיים באותו האופן באמצעות הכסף שאני משלם להם.
 

Kaya

New member
ערן.... אפשר שאלה ../images/Emo13.gif

ה"ציר" שרשמת - הכוונה לזרימת אנרגיית היקום? הצ´י?
 
אוי, זה כל כך יפה.

למרות שעשית לי התקף לב עם הכותרת. חשבתי שנמאס לך מהשמות של ההודעות שלי. אני פשוט כל כך מסכימה עם כל מילה. במיוחד הקטע הזה על השתלבות האני הייחודי בזרימה הכללית. אני ממש צריכה להחזיק את עצמי בכוח לא לצטט את זה שוב. אבל עכשיו נצטרך למצוא לעצמינו נושא חדש לדיון.
זה הבעסה בהסכמה מלאה.
 

eliii

New member
לא נראה לי שהזן אומר שתפסיק

להיות רעב....ואז לחפש אוכל...ואז לאכול.....ואותו הדבר בלישון....הוא נגד ההתעסקות שמעבר....ההפיכה של צרכים לפילוסופיות....הוא נגד חוסר התחושה המלאה בכל הרבדים של חוויות כמו אכילה שתיה שינה...חוסר תחושה הנובע מהעובדה שכשאנו עושים דבר אחד אנו עסוקים בתכנון של דברים אחרים.....אני מניח ש"זן" אומר לך...תפעל בחיבור לרצונותיך כך שלא תצטרך "לרצות" לוגית , ואז לא יחסר לך במובן ה"פסיכו-לוגי". נ.ב להבדיל מהבודהיזם המקורי שלא מפסיק לדבר על וויתור טוטאלי על העצמיות...נראה לי שהזן מדבר יותר על חיבור לאני הפנימי "להיות מה שאתה ...לא פחות אך גם לא יותר...כי "יותר"=פחות.
 

eliii

New member
הייתי מעדיף לחשוב שאין ל"זן"

משהו אפילו נגד "תכנון" של דברים בעת שאתה עושה משהו אחד כי הלא יש לנו הרבה רבדים וידוע שדווקא העוסקים במדיטציה מסוגלים לפעול בכל רבדיהם ה"זן" כמו שאני הייתי רוצה להבין אותו הוא אחד שאומר לך: אל תערב בין פרקטיקה לרגשות....תחשוב מה שאתה -רוצה- לחשוב במקום להגרר אחרי סיטואציות... תרגיש מה שאתה -בוחר- להרגיש כלפי דברים....ומובן מאליו עשה מה את מה שאתה באמת חושב ובאמת מרגיש לעשות ואז תעשה אותו כמובן עם "כל הלב, ו "כל המוח".....במילים אחרות אפשר גם לומר ש ה"זן" דורש מאתנו לוותר על חרטות למיניהן או על תהיות של נקיפות מצפון..לא יודע ..כן יודע.. לא שלם עם עצמי...בלה בלה בלה.. הוא מלמד אותנו לחבור אל המוחלט האישי שלנו ולהיות מקשה אחת איתו(המוחלט האישי שלנו לא נצמד לשום דבר אחר....יש לזכור את העובדה הזו בקריאת דברי על מנת שלא לבלבל בין הצמדות למוחלט שהיא חיונית לבין הפוכה המיותר שהיא"הצמדות ל-אקראי") ...וזאת תוך השלכה של כל ה"מלבושים" שעל גבי המוחלט...או לומר הפטרות מההצמדות ל"משתנים" למיניהם ל"זן" לא כל כך משנה איך תעשה את זה....אתה יכול להגיע להארה דרך חיי הוללות מבחינת ה"זן".....(נכון שיש אסכולות נפוצות הדוגלות במדיטציות מסוימות.אך ידוע על נזירי זן שהיו עסוקים ב"לעשות חיים" ועם זאת נחשבו למוארים לא פחות ממוארי המדיטציה למיניהם)חשוב ל"זן"...איך אתה עושה את זה...אגב אני מודע לחלוטין לעובדה שלדבר על זן ולהיות בזן זה משהו שונה לחלוטין....ובמשפט אחד למיתר נדיר מכשפת ההגיון החביבה: (שכולם וגם אני משום מה לא מתאפקים מלהחניף לה..כנראה שיש בה משהו) "הזן אומר לוותר רק כדי לזכות".
 
למעלה