היי ערן, כיף שאתה פה!
ראשית, מטרות הפורום: - לסייע למשתתפים לקדם את עצמם ב"דרך הלוחמים" - ליהנות (שזה יכול להיות אותו הדבר...) - להתפתח (שזה יכול להיות אותו הדבר...) אין לזה שום קשר לפורום אמנויות הלחימה (לא מדובר פה על לחימה פיסית) או לפורום פילוסופיה לכל (לא מדובר פה על פילוסופיה). מטרתו של "הלוחם" הינה חרות ממשית, לא תיאורטית. אתה מוזמן לקרוא את הודעת המנהל... אני רוצה בהזדמנות חגיגית זו להביא "דיעה אחרת" על כמה מהדברים שכתבת בהודעתך המפורטת והמרשימה (כהרגלך): כתבת: "הרי המוח קיים, והפטפטת התמידית שלו קיימת גם היא. זן, טאואיזם, וחברים אחרים מציעים אושר דרך הפסקת הפטפטת הזו. תפסיק להסתכל על העליה המתקרבת, ולחשוב מה מסתתר אחריה, ותתחיל להינות מהנוף, מהנסיעה. מי יודע ? אולי אפילו תרצה להפסיק לנסוע ולהתענג על המרחב במקום זה". ובכן, למיטב ידיעתי (ואני מדריך קונג-פו המלמד סן וטאואיזם כחלק מהמסורת שהועברה אלי), זן-טאואיזם-וחברים-אחרים אינם מציעים אושר דרך הפסקת הפטפטת הזו, אלא - וזה הבדל חשוב - מורים ל"סן-ושאר-חברים" מציעים לעיתים לתלמידיהם להפסיק את הפטפטת. אין זהו "סן", או "טאואיזם", או דרכם של סן וטאואיזם... זוהי רק תחבולה של מורה מקומי, שאפילו אם הפכה לחביבה ונפוצה על-ידי 98% מהמורים בשל יעילותה, היא רק שלב בדרך הזאת... ורק מי שהצליח לעמוד במשימה, יודע מה מחכה לו בהמשך ומה היתה מטרתה האמיתית של המשימה... החשיבה המרובה על דברים יכולה לקחת אותנו רחוק וגבוה, אך גם להוריד אותנו ביגון שאולה (ולא רק כדימוי). השאלה היא מה הקורא עושה עם הפיסקה הקודמת (שמתחילה במלה "החשיבה" ומסתיימת במלה "כדימוי"). הוא יכול לקרוא אותה... והוא יכול לצרף אותה... והוא יכול לחשוב עליה... והוא יכול... מה?! זו הנקודה האמיתית.
