רוב ערוצי התקשורת סיקרו בהרחבה את הכתבה שפורסמה בדה מרקר. אמנם כתבה בתשלום אבל מספיק לקרוא את הכותרת למען הדיון:
אני רוצה לחדד את הבעיה וגם להציע רעיון לפתרון. אפליית ערבים בישראל בעיניי שונה מאפלייה גזענית שמוצאים בעולם. הסיבה היא שיש לאפליה שורשים מוצדקים. פעם חשבתי שזה נורא לחשוב ככה ושאסור בשום אופן לחשוד באדם על רקע המוצא או הגזע שלו. אבל מה לעשות, המציאות כאן באמת שונה. יש פה שני עמים במלחמה, וחלק נכבד מהאזרחים הישראלים כמו גם נציגיהם בכנסת שוללים את הקיום שלי ושל יהודים בכלל וזה קו אדום.
אני מכיר את הגישה ש"רובם רק רוצים לחיות פה בשקט" וגם את הגישה ההפוכה של גיס חמישי ו"אם הם יכלו היו זורקים את כולנו לים". האמת נמצאת באמצע. הרבה מהערבים הישראלים רוצים לחיות פה בשלום וביחד, והרבה אחרים תומכים באחיהם מהחמאס.
הבעיה שכשמגיע קו"ח של מתכנת, או קבלן שיפוצים לדירה שלך, אתה לא יודע באיזה צד הוא.
אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים אמיתיים מהשטח.
סיפור א:
שמעתי לתדהמתי מנהלת HR שהצהירה שהיא "בחיים לא לוקחת ערבים". עזבו רגע את החוק, תשמעו מה הסיבה. מסתבר שהיא גייסה פעם מפתח ערבי. יום אחד אחרי פיגוע מחריד, הוא הגיע בהפגנתיות לעבודה ותקע דגל פלסטין על שולחן העבודה שלו כאות הזדהות. משם היתה הדרך קצרה למחאה של חבריו היהודים, שימוע, והוא פוטר.
סיפור ב:
הגיע אליי פעם קו"ח של ערבי שהקפיד לפרט שהוא עשה שירות לאומי + הוא מתנדב כשוטר במשמר האזרחי. זה מיד סיווג אותו בצד הנכון והוא זומן לראיון.
זה נתן תחושה שהבחור הזה תומך במדינת ישראל ובמוסדותיה במובן הפשוט של המילה. אני לא יודע מה דעותיו הפוליטיות אבל קשה להאמין שהוא תומך בטרור, או בביטול המדינה היהודית.
אני חושב שצריך להקים איזה ארגון התנדבותי שמטרתו איזשהו יסוד מעין אמנה בין ערבים ליהודים. אני יודע שקיימים לא מעט כאלה אבל הרעיון החדשני הוא שכל מי שמצטרף לארגון יחוייב בחתימה על כתב אמנה. ערבים (ויהודים) יוכלו לציין בקו"ח "חבר בעמותת 'טאבים ורווחים מסרבים להיות אוייבים'" או משהו כזה וכולם יבינו במה מדובר.
באמנה יהיו קווי יסוד מאוד בסיסיים:
מהצד הערבי:
רצון להשתלב במדינה יהודית בהתאם למגילת העצמאות
התנגדות מוחלטת לכל מעשה טרור ואלימות מכל סוג שהוא
מהצד היהודי:
התנגדות לכל סוג של גזענות ואפליה
מתן זכויות שוות ומלאות לכל אזרח במדינה
התנגדות לפגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע
כמובן שיהיו עוד סעיפים ופרקים כפי שמקובל באמנות מהסוג הזה.
הרעיון הוא שאף אחד לא רוצה לשבת ליד מישהו שחושב שמדינת ישראל היא פשע נגד האנושות ושבבוא הזמן הציונים יובסו. למרבה הצער יש הרבה כאלה. להגיע לעבודה ולהתקל בפוסט של השכן שלך שמהלל "שאהיד" כזה או אחר זה מזעזע.
מנגד גם לא רוצה לידי מישהו שחושב שקורא "לשרוף להם את הכפר". גם כאלה יש (כנראה פחות בהייטק).
למגיבים שיצעקו שזה פאשיסטי להחתים אנשים על מסמכים כאלה, אתם יכולים להרגע. מדובר על אקט התנדבותי, זה בדיוק הרעיון של אמנה. זו דרך מעודנת למועמד לרשום בקו"ח שהוא לא תומך חמאס ולמרבה הצער זה לא מובן מאליו.
אני רוצה לחדד את הבעיה וגם להציע רעיון לפתרון. אפליית ערבים בישראל בעיניי שונה מאפלייה גזענית שמוצאים בעולם. הסיבה היא שיש לאפליה שורשים מוצדקים. פעם חשבתי שזה נורא לחשוב ככה ושאסור בשום אופן לחשוד באדם על רקע המוצא או הגזע שלו. אבל מה לעשות, המציאות כאן באמת שונה. יש פה שני עמים במלחמה, וחלק נכבד מהאזרחים הישראלים כמו גם נציגיהם בכנסת שוללים את הקיום שלי ושל יהודים בכלל וזה קו אדום.
אני מכיר את הגישה ש"רובם רק רוצים לחיות פה בשקט" וגם את הגישה ההפוכה של גיס חמישי ו"אם הם יכלו היו זורקים את כולנו לים". האמת נמצאת באמצע. הרבה מהערבים הישראלים רוצים לחיות פה בשלום וביחד, והרבה אחרים תומכים באחיהם מהחמאס.
הבעיה שכשמגיע קו"ח של מתכנת, או קבלן שיפוצים לדירה שלך, אתה לא יודע באיזה צד הוא.
אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים אמיתיים מהשטח.
סיפור א:
שמעתי לתדהמתי מנהלת HR שהצהירה שהיא "בחיים לא לוקחת ערבים". עזבו רגע את החוק, תשמעו מה הסיבה. מסתבר שהיא גייסה פעם מפתח ערבי. יום אחד אחרי פיגוע מחריד, הוא הגיע בהפגנתיות לעבודה ותקע דגל פלסטין על שולחן העבודה שלו כאות הזדהות. משם היתה הדרך קצרה למחאה של חבריו היהודים, שימוע, והוא פוטר.
סיפור ב:
הגיע אליי פעם קו"ח של ערבי שהקפיד לפרט שהוא עשה שירות לאומי + הוא מתנדב כשוטר במשמר האזרחי. זה מיד סיווג אותו בצד הנכון והוא זומן לראיון.
זה נתן תחושה שהבחור הזה תומך במדינת ישראל ובמוסדותיה במובן הפשוט של המילה. אני לא יודע מה דעותיו הפוליטיות אבל קשה להאמין שהוא תומך בטרור, או בביטול המדינה היהודית.
אני חושב שצריך להקים איזה ארגון התנדבותי שמטרתו איזשהו יסוד מעין אמנה בין ערבים ליהודים. אני יודע שקיימים לא מעט כאלה אבל הרעיון החדשני הוא שכל מי שמצטרף לארגון יחוייב בחתימה על כתב אמנה. ערבים (ויהודים) יוכלו לציין בקו"ח "חבר בעמותת 'טאבים ורווחים מסרבים להיות אוייבים'" או משהו כזה וכולם יבינו במה מדובר.
באמנה יהיו קווי יסוד מאוד בסיסיים:
מהצד הערבי:
רצון להשתלב במדינה יהודית בהתאם למגילת העצמאות
התנגדות מוחלטת לכל מעשה טרור ואלימות מכל סוג שהוא
מהצד היהודי:
התנגדות לכל סוג של גזענות ואפליה
מתן זכויות שוות ומלאות לכל אזרח במדינה
התנגדות לפגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע
כמובן שיהיו עוד סעיפים ופרקים כפי שמקובל באמנות מהסוג הזה.
הרעיון הוא שאף אחד לא רוצה לשבת ליד מישהו שחושב שמדינת ישראל היא פשע נגד האנושות ושבבוא הזמן הציונים יובסו. למרבה הצער יש הרבה כאלה. להגיע לעבודה ולהתקל בפוסט של השכן שלך שמהלל "שאהיד" כזה או אחר זה מזעזע.
מנגד גם לא רוצה לידי מישהו שחושב שקורא "לשרוף להם את הכפר". גם כאלה יש (כנראה פחות בהייטק).
למגיבים שיצעקו שזה פאשיסטי להחתים אנשים על מסמכים כאלה, אתם יכולים להרגע. מדובר על אקט התנדבותי, זה בדיוק הרעיון של אמנה. זו דרך מעודנת למועמד לרשום בקו"ח שהוא לא תומך חמאס ולמרבה הצער זה לא מובן מאליו.
