מה דעתכם על משמעת עצמית אצל ילדים?

האם אני עצלנית?

זאת שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה... או לחיוב : האם יש לי משמעת עצמית? למה למשל אני לא צועדת, (ספורט) כל פעם שיש לי זמן? האם זאת שאלה של חינוך? אולי זה בגלל שמגיל צעיר הייתי צריכה לדאוג לעצמי למשל? כי אחרת למה שאני / אנחנו לא נעשה למען עצמנו מה שטוב לנו, כמו ספורט? או אולי זאת נטייה ל"עצלנות". כי אני ממש לא עצלהית בנוגע לדברים אחרים. יש לי שני ילדים: הבכור , כך אני חושבת, דומה לי , גם בנושא ה"משמעת העצמית", אוהב שעושים בישבילו, לא ממש מעוניין להיות עצמאי. אפילו שהוא בגיל של : "אני יכול אני גדול". הקטנה כמו אבא שלה, כך אני אומרת וחושבת. נולדה עם מוטיבציה אדירה. מוכנה בגילה הצעיר להתאמץ להשיג, להתרגז ולחזור ולהיכשל עד שתצליח. (אולי זה בגלל שהיא שניה??). אבל כטיפוסים זה ברור כבר מההתחלה. הוא קצת כמוני , נטול הנטייה למשמעת עצמית, והיא כמו אביה בעלת משמעת עצמית מבהילה. בכל זאת עולה ליגם המחשבה, שזה גם עיניין של תפיסה: מה חשוב? כי אני לעולם לא אוותר לעצמי על לשמור פרפקט על הילדים, והוא לעולם לא יוותר על שעור ספורט. אז אולי אהחנו פועלים מכל מיני מוטיבציות שונות, ואת זה צריך להגדיר ועל פי זה לחנך? סתם מחשבות שעולות לי..
 

טרודי

New member
"המצפון הוא הקול הפנימי שאומר לך

שמישהו רואה אותך." משמעת עצמית היא בעצם היכולת לדמיין את השכר או העונש הצפויים לך, ולפעול לפי זה. את קמה בבוקר לא בגלל שאת חושבת שזה דבר נאצל, אלא בגלל שאת יודעת שאם לא תקומי אז הילדים יאחרו לבית-הספר או ילכו בלי אוכל, ובגלל שאת יודעת שאם תאחרי לעבודה זה יסכן את פרנסתך. כלומר: את צופה מראש את ה"עונש" ופועלת כדי להימנע ממנו. כל ילד מפתח את זה בשלב אחר (ויש מבוגרים שעדיין אין להם "מספיק" משמעת עצמית). לגדולה שלי יכולתי לתת את האחריות לסדר תיק לבד, לעשות שיעורים לבד, וכו'. הקטן שלי לא מצליח. הוא בלאגניסט ודחיין כמו אמא שלו, ואם לא "יושבים לו על הראש" ועוברים איתו פריט פריט אז הדברים לא מתבצעים. ניסיתי להעביר אליו את האחריות, וחוץ מהערות במחברת קשר מהמורה, וגם משוב מילולי תואם ביום הורים (בנוכחות הילד), שום דבר לא קרה. אני אפילו לא יודעת אם לקרוא לזה "משמעת עצמית" או פשוט "סדר". אבל בלית ברירה אני צריכה להיות האמא המנג'זת.
 

פרח7

New member
מבולבלת? גררררר... ../images/Emo23.gif ../images/Emo13.gif

אני בתל אביב היום ואולי גם מחר
 
לוידעת לגבי עלשפת...

אבל עם ערבה זה פיקטיבי... היא סתם מבטיחה לי. פארש. אף פעם לא מגיעה לקינוח. (אולי בזכות זה יש לה גזרה כה חטובה???)
 

פרח7

New member
../images/Emo98.gif אני לא נבהלת בקלות

איכשהו יצא שלא הייתי ליד מחשב בהמשך הערב לו הייתי רואה את ההודעה הזו קודם, היינו נפגשות
 

פרח7

New member
היה לי טעים ונעים

ושובע, שובע זה עניין זמני יש אותו לרגע, ואחרי לא הרבה זמן.... בא שוב הרעב
קל קל קל
 

פרח7

New member
אני קצת מזה וקצת מזה

אמי היא חיפאית ואבי הוא חיפני כך שאני בת תערובת (חיפנאית - שזו תרבות אלטרנטיבית מועשרת) הידעת שבני תערובת הם הכי יפים?
 

raananh

New member
לגבי הבאלגאניסטים

טרודי, את אולי תסכימי איתי, אבל נראה לי שהבאלאגינסטים, למרות הצרות המתמידות שהם יוצרים לעצמם, לי נראה שהם יותר מאושרים מאשר אלו שהם מאוד מאורגנים ומסודרים (במיוחד אם לא מנג'זים להם). וכמו שאת יודעת, יש הרבה חסרונות לאלו שהם יותר מידי מאורגנים וממושמעים. רענן
 
משמעת קשורה גם לרצון לצמוח

ולאוו דווקא למחשבה על העתיד, או על עונש. היא קשורה גם לרצון לעשות טוב לי או למישהו אחר. והיא קשורה גם לסוגים שונים של מימוש עצמי, בכל גיל.
 
באלגניסט או קוצים בתחת או שוכח ונגזרותיו

זה ממה שנקרא "קשב וריכוז" לא שייך למשמעת עצמית. ומשמעת עצמית היא מה שאתה קובע לך לעשות ושם לך למטרה בלי שאף אחד עומד לך על הראש .לא עונש בעיקר לא עונש ולא ביקורת. רק אתה לעצמך.כל היתר זו משמעת,סתם משמעת .
 

פרח7

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

גלגלת אותי מצחוק בכל פעם שאני קובעת עם על שפת הנחל לאכול צלעות אני קובעת איתך לאכול קינוח היא מגיעה לפגישות (היום דיקסי) ואת... מבריזה ויחד עם זה אוהבת אותך ובאשר לגזרה החטובה, לפחות אני לא יושבת בחדר ובוהה...
 
מה דעתכם על משמעת עצמית אצל ילדים?

היא אמורה לבוא לבד? היא חיונית? יש לנו אחריות על זה? איך עושים את מה שצריך?
 

טרודי

New member
הכל במידה

ברור שלהיות יותר מדי מסודר (עד כדי כפייתיות) מקשה על החיים. אבל גם יותר מדי בלאגן מקשה על החיים, ולא בגלל שמנדנדים לך. אם אתה מבולגן מדי, "היקום" מנדנד לך. לדוגמא, לפעמים אתה באמת צריך את החפץ שאינך זוכר איפה שמת אותו.
 

טרודי

New member
אוקיי, אז איך מקנים לילד משמעת?

לא ממש מפריע לי שהילד לא יקבע לעצמו לעשות וישים לו למטרה "בלי שאף אחד עומד לו על הראש". כן חשוב לי שהוא יעשה כל מה שכן "עומדים לו על הראש" לעשות (לקום בבוקר, לצחצח שיניים, לעשות שיעורים, לא לאבד ציוד אישי, וכו'), ובלי שאצטרך להזכיר לו / להכריח אותו / להעניש אותו / למנוע ממנו כל פעם. את יכולה לקרוא לזה "משמעת עצמית", "סתם משמעת", "קשב וריכוז" או "סלט ירקות". השאלה היא: איך מקנים לילדים את התכונה הזו?
 
למעלה