לבוא לבד?
ערבה, קודם כל, אני קצת נדהם לגבי כמה מהשאלות שלך: "היא חיונית?" את חושבת שמשמעת עצמית זה לא דבר חשוב? "היא אמורה לבוא לבד?" לדעתי, זה הרבה עניין של אופי מולד, אבל לא הכל בא מבפנים - אפשר ללמד את הילד עוד על הנושא. את חושבת שאין צורך ללמד ילד על משמעת? "יש לנו אחריות על זה?" אני ממש לא מבין את השאלה ולמה את מתכוונת כאן. כן, אני אחראי שהילד ילמד דברים, כולל משמעת עצמית. את לא חושבת כך? אבל אני לא אחראי לזה שהילד אין לו משמעת עצמית למרות שהשקעתי מאמצים לשנות את ההתנהגות הזו.... אחרת, מי שחושב אחרת, יסבול יותר מהילד בגלל חוסר המשמעת של הילד והתוצאות שלה. משמעת עצמית זה דבר מאוד חשוב ... וללא ספק היא גורמת לסבל אצל אלו שאין להם אותה... כולל אצל הרבה מבוגרים... שלא למדו או לא מסוגלים לעשות משמעת עצמית עוד כשהיו ילדים. מי שאין לו משמעת עצמית בבגרותו, לא היה לו משמעת עצמית כשהיה ילד קטן. אני רק יכול להגיד דבר אחד: הרבה הורים אומרים לילדים שלהם כל הזמן מה לעשות ( כי בעינהם זה משמעת ) או שהם רוצים שהילדים יבקשו אישור מהם כל פעם לפני שהם עושים משהו ( משמעת? ). ככה אולי בונים משמעת, אבל לא בונים משמעת עצמית. אני מעדיף במיקרים מסויימים שהילד שלי יעשה טעויות וילמד מהטעויות שלו , אם ההסברים שלי לא "נשמעים לו" ומתחיל ויכוח. אני גם מאמין שלא תמיד צריכים לעזור או להציל את הילד מהבעיות שאליהם הוא נכנס כתוצאה מחוסר משמעת - הוא צריך לכמה זמן לחוות את הבעיות שאליהם הוא הכניס את עצמו - זה גם מלמד הרבה. בכל אופן, אצלנו עם ילד בן 3.5 אין בעיות רציניות ובלי להתרברב, הוא די ממושמע מבפנים. אבל בתור דוגמא, אם הוא החליט אתמול לאכול פיצה בלי צלחת, הוא צריך לנקות את השולחן עם מטלית אח"כ... ואני לא נותן לו לעשות שום דבר עד שהכל נקי. אם הייתי מכריח אותו לאכול פיצה על צלחת, או לוקח את הפיצה ממנו כי הוא אוכל בלי צלחת, אני לא חושב שהוא ילמד הרבה מה הבעייה פה... רענן
לגבי המיומנויות: אני מניחה שזה סל ערכים שנראים לך חשובים לחיים. כלי עבודה שיאפשרו לילדים שלך להתנהל בעולם עם יותר חופש בחירה ופחות סבל. נניח: לכבד בני אדם; להשקיע זמן ומאמץ ומשאבים עבור דברים שרוצים להשיג; להבין שלא תמיד אנחנו יכולים לעשות רק את מה שאנחנו רוצים; לדעת לסלוח, לותר, ומאידך להתעקש ולהאבק על דברים חשובים.. וכו' וכו'.. אני בטוחה שיש לך רשימה משלך.. מקנים את זה באמצעות דוגמא אישית, שיחות עקיפות על סרטים, ספרים, הצגות; שיחות ישירות לגבי התנהלות הדרדקים בפועל, וכשצריך גם התעקשות. מה בעצם ההבדל בין זה שאני מתעקשת שהילד יסדר משחק שהוא שיחק בו, או יתרחץ? לבין זה שאני אתעקש בעתיד שחובתו להכין שעורי בית?
