מה דעתכם על משמעת עצמית אצל ילדים?

[ליאת +]

את עיקר החינוך את עושה

בדוגמה האישית שאת נותנת כשאת קמה, מכינה, מפרנסת- גם כשלא מתחשק. לגבי הדירבון להכנת שיעורי בית- את יכולה "לשבת להם על הראש" יותר או פחות בהתאם להעדפותיך האישיות, אבל זה לא מה שיפתח אצלהם משמעת עצמית. משמעת עצמית כשמה כן היא- נובעת מעצמנו, למען השגת מטרות שחשובות לנו. אני בטוחה שכמשוגלי רוצה לעשות איזה תרגיל התעמלות מסובך יש לה מספיק משמעת עצמית כדי להתאמן עד שהיא תצליח בו לא?

 

[ערבהאיןקץ]

הלוואי שזה היה ככה....

להרבה ילדים, העובדה שאמא קמה-מכינה-מגישה-מתפקדת-מסיעה.... רק מהווה הוכחה לזה שמערך השירות פועל היטב, ואפשר להמשיך לא לקחת שום אחריות... ומשמעת עצמית היא לא (בעיניי) להתאמץ איפה שמתחשק לי ואני פועלת מתוך התלהבות, אלא - איפה שלא בא לי ואני צריכה להתגייס ולהכריח את עצמי לעשות מאמץ.

 

[טרודי]

אז אולי צריך לקטר קצת, תוך כדי שירות

כמו אמא פולניה טובה. או סתם לתת running commentary (איך בעברית?) כדי שידעו לא רק מה שאת עושה אלא גם איך את מרגישה וחושבת. "קר כל כך לצאת מהמיטה... אבל אין ברירה, כבר שבע, צריך לקום ולהתלבש וללכת לעבודה." "כואב לי הראש ותאמיני לי שהייתי מעדיפה להישאר בבית ולא להסיע אותך לחוג, אז לפחות תתחשבי ותהיי בשקט עד שנגיע." "תודה ששמרת לי מעוגת יום-ההולדת של דניאל, אבל אני משתדלת לא לאכול יותר מדי ממתקים אז לא אוכל אותה."

 

[ליאת +]

אני עושה את זה די הרבה

(הקטע של הקיטור) הם סתם חושבים שזה חלק ממה שאמהות עושות... אבל אם תחשבו רגע איך ולמה אנחנו כאלה אמהות משקעניות עם משמעת עצמית מברזל- תראו שחלק גדול מזה "בא מהבית". ראינו את זה איפשהו לא?

 

[ערבהאיןקץ]

הולך ופוחת הדור...

לי יש בטוח הרבה פחות משמעת עצמית מלאמא שלי... אבל - בימים האחרונים עומדת לנגד עיניי כל הזמן, מישהי שאני מכירה מהילדות הכי הכי צעירה... אמא שלה היתה אשה עמלנית ממש, ומאד משקיענית, שגידלה אותה בערכי החינוך הליבראלי-דמוקראטי... היה מעורר קנאה לראות את החופש לבחור שהיה לה, את העדר הכפייה והכל... בה בעת היא היתה אחת מהיותר אינטיליגנטיות ובכל זאת לא סיימה את התאר.. לא הצליחה להכריח את עצמה לגמור חובות. אותן מטלות לא נעימות שכולנו בקושי סיימנו - היא לא. היום היא לא מסוגלת לעבוד. לא כייף לה והיא לא יכולה להכריח את עצמה. למרות העוני בבית. למרות שלילדים אין המון דברים שממש חסרים להם, ממש ברמת הבגד ללבוש... ואני באמת לא יכולה לתהות, אם אין לה זכות להאשים את הוריה...

 

[טוסברהינדא]

להאשים את ההורים תמיד אפשר

(מה שכן, חשוב לא לשכוח "להאשים" אותם גם בהצלחות ולא רק בכשלונות...) ההכרעה שדווקא אותו היעדר גבולות הוא זה שגרם לה להיות כזו ולא אחרת, היא אופציה הגיונית, אבל רק אחת מיני רבות רבות אחרות....

 

[אמאברוזה]

למה לחפש אשמים?

אולי כדאי לחברה שלך ללכת לאיבחון ויתגלה שהיא סתם לקוית-למידה ,לא עצלנית,לא חסרת משמעת ,לא חסרת אופי,סתם עם מוח שבנוי אחרת וזה שהיא שרדה את בית הספר ובגרות זה רק בגלל שהיא אינטלגנטית והצליחה במאמצים אישיים(שראויים להערכה) למצוא לעצמה דרכי עיקוף לבעיה. אבל את הלגמור חובות לא הצליחה לבד. היום באוניברסיטאות יש הקלות והליכה לקראת ,מתוך הבנה שזו נכות ולא סתם . וחוץ מזה ללקויי הלמידה מן הסתם מתלווה הערכה עצמית נמוכה(שייחס החברה אליהם כחסרי אופי לא מוסיף כל טוב) והערכה עצמית נמוכה הולכת טוב עם דיכאון ויכול להיות שלחברה שלך יש את כל השלושה יחד.

 

[ערבהאיןקץ]

כדי ללמוד מהם לקח-טוב...

בתור אמא לילדים - אני משתדלת ללמוד לקחים משגיאות הורות של אחרים, בעיקר בתחומים שצפויים לפתחי. והצעה שלך - להאשים את לקויות הלמידה במקום את מערך ההתמודדות - לא נותנת הרבה רווח מעשי... אני מדברת מידיעה: לפני כמה שנים מישהי שלמדה אבחון דסלקציות (השם יותר ארוך.. משו שלומדים 4 שנים) אבחנה אותי בתור עבודת הגמר שלה... יצא שאני לקויית למידה ברמות די גבוהות בכמה וכמה תחומים. להפתעתה אני לא הייתי מופתעת... והסברתי לה שאני זוכרת כבר מכתה א' את הפטנטים המעקפים והקביים שהמצאתי לעצמי - בהתחלה לבד, אח"כ בעזרת הוריי (שלעולם לא ויתרו לי במילימטר) ואח"F שוב בעצמי... היום ילדים במצב שלי מקבלים המון הקלות, ואני די בטוחה שזה לרועץ להם.

 

[אמאברוזה]

אני לא חושבת שלרועץ

את שופטת לפי היכולות הפרטיות שלך. רציתי קודם להוסיף שאני מבינה את הלחץ שמא גם הילדים יהיו כמוה והנה בעצם הלחץ שמא הילדים יהיו "כמוני" . זה שמצאת דרכי עיקוף זה ראוי להערכה ושהצלחת להשיג השגים שייצבו אותך בבגרותך זה ראוי כיפליים להערכה. אבל לא כולם יכולים לבד,זה שההורים שלך דרשו והפעילו את סמכותם ואת הצלחת לעמוד בדרישות זה מזלך. זה לא אומר שאילו הוריה היו לוחצים היא לא הייתה נשברת כי לקויות למידה לא זהים כמו שאי אפשר למדוד מי חולה יותר ומי סיכויו להחלים דווקא. וייתכן שאילו מכתה א היו יודעים שאת זקוקה לדרכים אחרות היום היית את במקום טוב יותר בסולם ההצלחות .כי הרבה אנרגיה בזבזת על לבנות לעצמך דרכים עקיפות. זה לעניין לקויות הלמידה אבל לפעמים גם בעיית קשב וריכוז נילוות להן בין אם בגלל סיבות ריגשיות ובין בגלל אורגניות וכשהקשב ירוד הקושי למלא מטלה גדול יותר. וכל מה שאני אומרת זה שכל מקרה חייב להבדק לגופו של עניין וסיבה. כי שוב ההנחה שלי שכל ילד רוצה להיות בסדר

 

[אמאברוזה]

מדוע החיבור בין מחוייבות למשמעת עצמית?

אני קמה מהמיטה כי זו חובתי לדאוג ,לטפל כן יושב לך מישהו שמפקח עליך ,את לא עושה את זה רק כי התחייבת אלא כי את יודעת שאת עלולה לעמוד לדין אם לא תטפלי על פי הקריטריונים החברתיים בילדים. זו לא משמעת עצמית. משמעת עצמית זה ללמוד איטלקית מספר וקלטת,להציב מטרה אישית ולקיים אותה גם בלי פרס או עונש בסופה. יש שמחוננים בכך ויש שפחות נוטים .עניין רב של גנים ומבנה אישיות.בעיקר עניין לבטחון עצמי מפותח.

 

[ערבהאיןקץ]

את מטפלת בבתך רק מפחד כלא?

 

[הנסיכה פיונה]

מה??????????????????????

המרחק בין מה שאני עושה לילדי לבין הזנחה שתכניס אותי לכלא הוא כה גדול, עד שאני ממש לא יודעת איך לקרוא את מה שכתבת.

 

[אמאברוזה]

מה? מה?

אני לא כתבתי כלא ,אני גם לא כתבתי בפני מי נעמוד לדין. אז את הפליאה בבקשה להחזיר למראה ולתהייה המבוהלת. את יודעת כמו שאני וכל אחד אחר מהם גבולות הסביר ומתי אנחנו עוברים אותו(כמעט כולם יודעים,לא כולם) את יודעת מהי המחוייבות ולא משמעת עצמית היא זו שמניעה אותנו אלא הצורך לעמוד במטלה כי אם לא הנדנוד יתחיל עם הילד שינענע אותך להכין לו שוקו וסנדויץ ולקחת אותו לבית הספר ואם הוא לא יצליח במשימה אז האחרים יצרו קשר,בין אם זה קרובים ובין אם זו המחנכת וכך הלאה ואצל כולנו ברגעי המשבר כאשר ההנעה של ההנאה והאהבה מעט שוכחת אז עמוק בפנים ישנו השוטר החיצוני שמניע. זה לא השוטר הפנימי כי זו לא משימה שאין עליה ביקורת ואנישה. אולי עצוב שנדמה לאנשים שזה השוטר הפנימי ,שהפנימו כ"כ טוב את השוטר "שיבוא אם לא תסיים את האוכל". כשאת בדיאטה המשמעת העצמית היא להמנע ממנת הגלידה שמתחת לאפך נאכלת ע"י חברה שמנה יותר בעונג רב. להמנע מסקס בלי קונדום זו משמעת עצמית. לפעילות שעלולה לבוא עליה תגובה במידי מגורם חיצוני ,בין אם זה פיטורים,סתם גערה,בושה,הלבנת פנים, או אובדן הכנסה זה לא במסגרת המשמעת העצמית.

 

[הנסיכה פיונה]

כנראה לא הבנתי את כוונתך

התייחסתי ל "לעמוד לדין" כפשוטו- בית משפט.

 

[הנסיכה פיונה]

זו שאלה אחרת

הדיון הזה לא ממש קשור לעניין המשמעת העצמית אלא דווקא האם עליך להטיל משמעת בילדיך ולהכריח אותם ללמוד או לא. (אולי אחרי שברור שאין שום קסם שיתן להם משמעת עצמית לעשות את זה בלי שאת תכריחי). בשיקולים אם צריך לעשות או לא יש משפט אחד שכתבת והוא לא רלבנטי " האם להניח להם XXX - רק כדי לא להיות "אמא מכריחה"? - שימי ב- XXX מה שתרצי, השאלה אם להניח להם או לא אינה קשורה בשאלה האם זה עושה אותך לאמא כזאת או אחרת אלא במה את חושבת שהם צריכים. וככה בלי להכיר את המצב אני אומרת- כן. תכריחי. תמצאי את הדרך הכי נעימה וטובה. תקפידי לא לגרום לעניין הזה לקלקל את מערכת היחסים שלך איתם כי להיות אמא זה הרבה יותר מעניין לימודים. אם זה מקלקל לכם - קחי מורה פרטית או משהו כזה.

 

[ערבהאיןקץ]

לא חושבת...

יש - להרפות, יש - להכריח, ויש - ללמד משמעת עצמית. אני כן חושבת שאפשר ללמד ילדים לעמוד במטלות ולחוש אחריות לגבי זה, ולא רק ע"י הדגמה... ואפילו כן בזה שמי שלא מקנה לילדים שלה (או שלא) מיומנויות יסודיות מסויימות - פוגעת במשימת האמהות. ככה מתחוור לי לאחרונה...

 

[על שפת הנחל]

אני לא בטוחה שהבנתי

זה לא ברור שהקניית מיומנויות יסודיות (בהתאם לגיל) היא מתפקידי ההורים? לא בטוח שנצליח בכל, אבל מתפקידנו.. בהחלט... אני חושבת שמערבב פה עניין אחר - והוא איך לדרוש מהילדים דברים שונים, ולהמשיך לחיות בנועם...

 

[ערבהאיןקץ]

היי.. התאוששת מהר ! ../images/Emo140.gif

"הקניית מיומנויות"... זה תפקיד הורי... כן. אבל אלו מיומנויות בדיוק? ואיך מקנים אותן?

 

[על שפת הנחל]

א. אני מכחישה ../images/Emo3.gif

 

[ערבהאיןקץ]

ו-

ב ?