אתה בעצמך יודע שאתה מגזים ולא מדייק
יש מדיניוּת של עירעורים. נכון? לא אני המצאתי את זה שלפעמים צה"ל מסכים לשנות את דעתו, גם אחרי קביעה ראשונית. עד כאן אתה איתי? או.קיי... אני שמח שאתה מסכים איתי עד עכשיו. אז איך זה ששני קב"נים בלשכת הגיוס שללו הפרעה נפשית כלשהי אצלי והמליצו לקבל אותי כמתנדב, ובכ"ז צה"ל מסרב לקבל אותי לשירוּת עד היום? (שתי הבדיקות הנ"ל נערכו עוד לפני שנת 2000, אגב!). איך זה שפסיכיאטר אחד באזרחוּת ופסיכולוג מומחה נוסף (שעקב אחרי ההתנהלות היומיומית שלי במשך 5 שנים ולבסוף החליט לתמוך בבקשתי וכל זה עוד לפני שנת 2000!) החליטו שאני כשיר להתנדב לצה"ל ולבסוף צה"ל החליט לצפצף על חווֹת הדעת שלהם (אחרי שדרש בעצמו הצגת חווֹת דעת כאלה)?! איך זה שהפסיכי, חולה הנפש והוואנדליסט הוא היום בעל תואר ראשון בספרות ובמדעי המדינה, עם תעודת הוראה בדרך, עובד במיחשוב ובמישרה חלקית נוספת עם תלמידי תיכון ומתנדב בגוף של מעורבוּת חברתית, שאם לא הייתי מתאים מבחינה אישיותית, מזמן היו זורקים אותי משם (הקבלה הייתה כרוכה בראיונות)? איך זה שחנכתי תלמידים במסגרת פרוייקט פר"ח, מבלי שאפילו פעם אחת הייתי מועמד לסילוק משם וכל זה במשך 5 שנות לימודיי כסטודנט? אין איזה גורם שיכול להיפגש איתי בצה"ל? מה אני צריך לעשות? להפגין מול לשכת הגיוס, כדי שיתנו לי את הצ'אנס שאני ראוי לו? אני צריך לתבוע את המטומטמים האלה, שהכתיבו לצה"ל לא לקבל אותי. נדמה לי שקוראים לזה תביעת דיבה ואפשר לזכות בהמון המון כסף (במיוחד כשהתוצאות שהגעתי אליהן בחיים, למרות הכל, מדברות בינתיים בעד עצמן). יום אחד אשרוף את כל העותקים של התיק האישי שלי עד האחרון שבהם, מבלי להשאיר זכר לשקרים שיש בו. ואז, כשכבר לא יהיה כתוב שם שום דבר שמכתים אותי באופן בלתי הפיך, צה"ל יקבל אותי ואפילו אזכה לראות את ביה"ס לקצינים מבפנים. הרי גם אם קיימים סעיפי ליקוי - אפילו על רקע נפשי - עדיין אפשר להתקבל לצה"ל. לא ככה?
