חברה טובה שלי אמרה שהאדם הוא לא טוב
ולא רע, כי אם חייתי. ולאחרונה אני נוטה להסכים. אני יכול להגיד על עצמי, למשל, שאני אדם בעל מוסר גבוה מאוד. מכאן שיש לנו יוצא-דופן, אפילו אם אני היחידי בעולם, שאינו רע מטבעו. ואולי זה נכון, אולי האדם פשוט חייתי, פועל לפי דחפים. בחיות הדחפים האלה גורמים להן לפעול לטובת עצמן ולטובת הישרדותן, אבל מצד שני אנחנו רואים בעלי-חיים שגם מגלים אמפתיה ועוזרים זה לזה, ותורמים גם להישרדות הגזע, אפילו אם הם נאלצים להקריב את הישרדותם שלהם, כמו הדבורה הפועלת. ואנחנו, בני-האדם, התפתחנו עד כדי כך שאנחנו אפילו מסוגלים לוותר על הישרדותנו העצמית למען אידיאל מופשט כלשהו. לא מכיר בני-אדם אחרים ולא מעניינים אותי בני-אדם אחרים, אני נותן כאן את הדוגמא שאני מכיר והיא אולי יוצא-הדופן, וזה אני. מה הנקודה שלי בעצם? ברגע שאין חוקים, כמו בחברה אנרכיסטית, האדם פשוט פועל על-פי אותם דחפים שהטמיעה בו האבולוציה. אז נכון שכמו שאמרתי יהיו גם בני-אדם מוסריים ו"טובים" שיעזרו זה לזה ויתרמו, אבל לצערי רוב בני-האדם עדיין לא ניחנו ברמת מוסר גבוהה כל-כך, וללא חוקים הם פשוט ישתוללו. גניבה, השחתה, אונס, רצח, האדם יעשה הכל לטובת הישרדותו האישית או חבריו הקרובים. ואל נשכח גם את הטענה שהאדם הוא יצור חברתי. מה אם קבוצה כזו של אנשים מחליטה שעליה לשרוד בכל מחיר ומתאגדת? אז נוצרת קבוצה של בריונים שיכולים להפעיל את כוחם על האחר ולשלוט בכוח הזרוע, כשהמילה המרכזית כאן היא "לשלוט". שלטון ושליטה משמעם היררכיה, חוסר אנרכיה. אם אתם כל-כך רוצים שוויון וחופש לכל אדם, למה לא לפנות לסוציאליזם? או לעקרונות החברתיים של הדמוקרטיה, ולא, חס וחלילה, לשיטה הפוליטית המטופשת שלה? למה לא לשלב את שניהם? חברה שבה כולם שווים, ומפני שכולם שווים, לכולם יש זכות לומר מה שהם רוצים ולהתבטא בחופשיות, וכולם חופשיים. אלא שיהיה גם מישהו שעושה סדר ומרסן את אלה שהחליטו שאמנם כולם שווים, אבל הם שווים יותר.
