כמו שכבר אמרתי
- יופי לך שאתה יכול להוכיח שאי אפשר להוכיח. גם אני יכולה להוכיח לך שאתה לא יכול להוכיח שהטלפון לא ירחף באוויר. נראה אותך מנסה, בבקשה. עכשיו כשנוח לך אתה פונה לסבירות? מה הכוונה "את לא יכולה להציע ניסוי שמראה מחשבה"? עכשיו אתה רוצה שאני אוכיח שקיים כזה דבר "מחשבה"? מחשבה הוא שם שאנחנו נתנו לתחושה מסוג מסוים - או חוויה מסוג מסויים, אם תרצה - שאנחנו חווים (תגדיר מחשבה איך שבא לך, זה יהיה קרוב לזה). עכשיו שוב עוברים לעניין של סבירות: ניסויים תמיד יבדקו התנהגות, זה הדבר היחיד שאנחנו רואים. אפשר לגרות חלק של המוח, למשל, ולראות את הנבדק מגיב בצורה שאנחנו מפרשים כפחד. אז נכון, אפשר ללכת עם הראש בקיר ולהגיד שרק הוכחנו שגירוי של המוח גורם לאדם להתנהג בצורה מסויימת, ולא תהיה שום דרך להוכיח שהאדם גם *הרגיש* פחד. הרי גם אם הוא יגיד לך שהוא הרגיש - יכול להיות שהוא משקר. אז שוב - זה נקרא ללכת עם הראש בקיר. זה כמעט לא סביר כמו הטענה ש"יכול להיות שהטלפון ירחף עוד חמש שניות". דוגמא נוספת? אפשר לתכנן ניסוי, למשל, שבו פגיעה בחלק מסויים במוח תגרום לאנשים *להרגיש* דברים. דוגמא אחת היא חולים שעוברים סוג מסויים של שבץ במוח (או לא ממש, אבל לא נכנס לפרטים) וכתוצאה ממנו חווים זכרונות מסויימים. אני לא אומרת שהם נזכרים בדברים - אני מדברת על לחיות מחדש את הזיכרון, כולל התחושות הישנות. עכשיו, אתה יכול להגיד שאין שום דרך לדעת אם באמת התרחש שינוי בהתנהגות. אחרי הכל, העובדה שהחולים מדווחים על תחשוות מסויימות ומחשבות מסויימות והעובדה שרואים בMIR את הפעילות במוח בזמן שהם טוענים שהם חווים את הדברים הללו (הם מרימים את היד בזמן שזה קורה בצורה שלא יכולה להרשם בMRI) לא *מוכיחה* כלום. אולי הם משקרים. אולי השינוי הוא באמת רק בהתנהגות - השינוי במוח גרם להם ללכת ולהגיד שהם חווים את החוויות האלה. אבל זה לא ממש סביר. אם הקש הקלוש שאתה נאחז בו הוא שאין דרך ישירה לעשות ניסויים שקשורים במחשבות ורגשות כי תמיד יש לנו רק את הדיווח של האדם ולא משהו שמודד את המחשבות והרגשות - הרי זה קש קלוש בהחלט. ובנימה אופטימית זו אני סיימתי את הדיון הזה. אין טעם - אין שום דבר מפרה - בדיון שכזה. תמיד יש הנחות שמקבלים כדי שהדיון יוכל להתקדם הלאה, גם אם אין דרך להוכיח אותן. כי כמו שכבר אמרתי - בסופו של דבר אי אפשר להוכיח כלום מעבר לכל ספק, רק להעלות את הסבירות. אנחנו מנסים לקיים דיון על משהו ספציפי באבולוציה ובפסיכולוגיה. אי אפשר לקיים דיון כזה אם אתה כל הזמן חוזר אחורה ורוצה לקבל הוכחה לכל טענה וטענה עד שאתה מגיע לאקסיומות. זה בדיוק כאילו היו מנסים לדבר איתך על מתמטיקה מתקדמת והיית כל הזמן שואל "אבל איך הגעת לזה?" עד שהיו מגיעים איתך לאקסיומות והיית שוב שואל "אבל איך הגעת לזה? אולי זה לא נכון? אתה לא יכול להוכיח". יש קטנוניות ויש קטנויות ברמה שאתה מפגין שמשתקת כל דיון אינטלקטואלי שמנסה להמשיך קדימה ולא ללכת אחורה. מילא אם היה משהו הדדי בעניין, אבל להמשיך ולהראות לך צעד אחרי צעד איך הגיעו לידע הפסיכולוגי שיש היום? זה לא ממש מעניין לי - אני כבר יודעת את זה. לך אין מה לחדש ואתה רק מחפש הסברים אז זה קצת אנוכי מצידך להמשיך - לך תפתח ספר פסיכולוגיה ושם יוסבר לך.