מה ואם ומתי לספר לילד מאומץ שיש לו אחות?
לי ולבעלי בן יחיד, מאומץ מחו"ל. הילד בן 5 וחודשיים, ומחר הוא איתנו בדיוק 3 שנים (כלומר מגיל שנתיים וחודשיים).
הסתגלותו וחוכמתו מדהימים. בתחילה, ועד לפני כשנה, הוא זכר המון דברים מעברו - הוא ננטש בלידתו וגדל בבית ילדים, ומדי פעם היה מעלה דברים שהוא זוכר ("פעם כשהייתי קטן..." תמיד ככה זה היה מתחיל - "היתה לי מיטה עם סורגים והיו הרבה ילדים בחדר", או: "הילדים שם היו מרביצים והיה ילד שנשך אותי" - ואכן בקבוצתו היה ילד שנשך גם אותי! בקיצור, זיכרון מדהים!).
אני חשה שזכרונו מתחיל להתפוגג, אבל עם גדילתו מתחילות לעלות ולהתנסח תהיות שונות, ולאחרונה בתדירות גבוהה, מדי כמה ימים. אני בדרך-כלל מחכה שהוא ישאל ואז אני עונה. הוא יודע כמובן שהוא ילד מאומץ, שהוא גדל בתוך בטן של אשה אחרת, שהוא בא מארץ אחרת. ושאנחנו ההורים שלו, שמגדלים ואוהבים אותו. לפעמים יש התפרצויות זעם, הרבה היה סביב יום המשפחה. לפני כמה ימים הגעתי לאסוף אותו מהגן, ואמנם הוא לא נשאר אחרון, אך הייתי בין ההורים האחרונים שבאו. כשהגעתי ראיתי שהוא לא במצב רוח טוב, ובדרך הביתה כבר היתה התפרצות שנמשכה שעות ארוכות, עד הערב. הוא אמר שהוא רוצה למות, שההורים שלו מתים, שאנחנו לא ההורים האמיתיים שלו, וחזר על כך הרבה פעמים. לאחר שנרגע והיה במצב רוח טוב, וברגע אינטימי - שאלתי אותו אם קרה משהו היום בגן או אם מישהו אמר משהו, והוא ענה: "כן. X (הסייעת) אמרה לי משהו שהוא נכון" - אבל לא הסכים לומר לי מה הדבר בשום אופן. לפני השינה, הרגשתי שאני חייבת להגיב על דבריו. אם לא אגיב הוא יגדל לחשוב שהוריו מתו - וזה לא נכון. שאלתי אם זה מה שהוא חושב, והוא אמר שכן. אמרתי לו שהם לא מתים ואם הוא רוצה לדעת אני יכולה להגיד לו מה שאני יודעת. הוא רצה. אמרתי שעל אבא שלו - ותיקנתי: או, האיש שלו נולדת - אני לא יודעת שום דבר. אבל האשה שילדה אותו חיה ונמצאת בארץ שממנה הוא בא. היא ילדה אותו, אבל מסיבה שאני לא יודעת (ואני באמת לא יודעת) היא לא יכלה לגדל אותו ודאגה שיהיה מקום שכן יוכל לדאוג לו ולגדל אותו.
וכאן באה ההתלבטות: אני יודעת שיש לו גם אחות-למחצה גדולה ממנו, מאותה אמא אך לא מאותו אבא, שלא נמסרה לאימוץ ולא ברור לי אם היא גדלה עם אמה או עם סבתה. כמובן שאין שום קשר עם המשפחה הביולוגית. כבר היתה בעבר הזדמנות שהוא שאל אם יש לו אחים או אחיות, ובהזדמנות אחרת אמר שהוא היה רוצה משפחה גדולה. איכשהו הצלחתי אז להתחמק מתשובה. אבל השאלה נשארה פתוחה, ואני לא בטוחה שהוא בגיל המתאים לספר לו על זה. מצד שני, אני לא רוצה לשקר וכשיגדל יגלה ששיקרתי כי אז לא יאמין יותר לכלום (ובצדק). העיקרון שמנחה אותי: לא לשקר. להגיד את האמת בצורה מתאימה, גם אם אמת חלקית.
האם לדעתכם כדאי/רצוי לספר לו בתקופה זו ובגילו על קיומה של אחות? נראה לי מוקדם מדי להבין כזה דבר (אחות מאותה אמא/אשה אך לא מאותו אבא.. הוא בסה"כ בן 5).
מצד שני, אם ישאל אותי שוב אני מרגישה שאני צריכה להיות מוכנה עם תשובה שתתאים לו וגם לי וגם למציאות האמיתית...
הבוקר, שאלתי את הסייעת מה קרה בגן והיא סיפרה: משראה שהוא נשאר בין האחרונים בגן, הילד דאג ושאל אותה: "למה אמא שלי עוד לא מגיעה?", והסייעת (שהיא חדשה יחסית ולא ידעה שהוא מאומץ) אמרה בצחוק: "מקסימום אתה תבוא לעשות שבת אצלי, אני אקח אותך אלי". זה כנראה היה הטריגר להתפרצות, שהמחיש עד כמה נשאר בו המקום הפגיע והלא בטוח. אני תוהה מה תעשה לו הידיעה שלאמו הביולוגית (אני לא משתמשת איתו במונח הזה כמובן) יש ילדה שאותה היא לא מסרה לאימוץ...
אשמח לשמוע עצות. וסליחה על אריכות הדברים... קשה לצמצם את סערת הרגשות לכמה פסקאות..
לי ולבעלי בן יחיד, מאומץ מחו"ל. הילד בן 5 וחודשיים, ומחר הוא איתנו בדיוק 3 שנים (כלומר מגיל שנתיים וחודשיים).
הסתגלותו וחוכמתו מדהימים. בתחילה, ועד לפני כשנה, הוא זכר המון דברים מעברו - הוא ננטש בלידתו וגדל בבית ילדים, ומדי פעם היה מעלה דברים שהוא זוכר ("פעם כשהייתי קטן..." תמיד ככה זה היה מתחיל - "היתה לי מיטה עם סורגים והיו הרבה ילדים בחדר", או: "הילדים שם היו מרביצים והיה ילד שנשך אותי" - ואכן בקבוצתו היה ילד שנשך גם אותי! בקיצור, זיכרון מדהים!).
אני חשה שזכרונו מתחיל להתפוגג, אבל עם גדילתו מתחילות לעלות ולהתנסח תהיות שונות, ולאחרונה בתדירות גבוהה, מדי כמה ימים. אני בדרך-כלל מחכה שהוא ישאל ואז אני עונה. הוא יודע כמובן שהוא ילד מאומץ, שהוא גדל בתוך בטן של אשה אחרת, שהוא בא מארץ אחרת. ושאנחנו ההורים שלו, שמגדלים ואוהבים אותו. לפעמים יש התפרצויות זעם, הרבה היה סביב יום המשפחה. לפני כמה ימים הגעתי לאסוף אותו מהגן, ואמנם הוא לא נשאר אחרון, אך הייתי בין ההורים האחרונים שבאו. כשהגעתי ראיתי שהוא לא במצב רוח טוב, ובדרך הביתה כבר היתה התפרצות שנמשכה שעות ארוכות, עד הערב. הוא אמר שהוא רוצה למות, שההורים שלו מתים, שאנחנו לא ההורים האמיתיים שלו, וחזר על כך הרבה פעמים. לאחר שנרגע והיה במצב רוח טוב, וברגע אינטימי - שאלתי אותו אם קרה משהו היום בגן או אם מישהו אמר משהו, והוא ענה: "כן. X (הסייעת) אמרה לי משהו שהוא נכון" - אבל לא הסכים לומר לי מה הדבר בשום אופן. לפני השינה, הרגשתי שאני חייבת להגיב על דבריו. אם לא אגיב הוא יגדל לחשוב שהוריו מתו - וזה לא נכון. שאלתי אם זה מה שהוא חושב, והוא אמר שכן. אמרתי לו שהם לא מתים ואם הוא רוצה לדעת אני יכולה להגיד לו מה שאני יודעת. הוא רצה. אמרתי שעל אבא שלו - ותיקנתי: או, האיש שלו נולדת - אני לא יודעת שום דבר. אבל האשה שילדה אותו חיה ונמצאת בארץ שממנה הוא בא. היא ילדה אותו, אבל מסיבה שאני לא יודעת (ואני באמת לא יודעת) היא לא יכלה לגדל אותו ודאגה שיהיה מקום שכן יוכל לדאוג לו ולגדל אותו.
וכאן באה ההתלבטות: אני יודעת שיש לו גם אחות-למחצה גדולה ממנו, מאותה אמא אך לא מאותו אבא, שלא נמסרה לאימוץ ולא ברור לי אם היא גדלה עם אמה או עם סבתה. כמובן שאין שום קשר עם המשפחה הביולוגית. כבר היתה בעבר הזדמנות שהוא שאל אם יש לו אחים או אחיות, ובהזדמנות אחרת אמר שהוא היה רוצה משפחה גדולה. איכשהו הצלחתי אז להתחמק מתשובה. אבל השאלה נשארה פתוחה, ואני לא בטוחה שהוא בגיל המתאים לספר לו על זה. מצד שני, אני לא רוצה לשקר וכשיגדל יגלה ששיקרתי כי אז לא יאמין יותר לכלום (ובצדק). העיקרון שמנחה אותי: לא לשקר. להגיד את האמת בצורה מתאימה, גם אם אמת חלקית.
האם לדעתכם כדאי/רצוי לספר לו בתקופה זו ובגילו על קיומה של אחות? נראה לי מוקדם מדי להבין כזה דבר (אחות מאותה אמא/אשה אך לא מאותו אבא.. הוא בסה"כ בן 5).
מצד שני, אם ישאל אותי שוב אני מרגישה שאני צריכה להיות מוכנה עם תשובה שתתאים לו וגם לי וגם למציאות האמיתית...
הבוקר, שאלתי את הסייעת מה קרה בגן והיא סיפרה: משראה שהוא נשאר בין האחרונים בגן, הילד דאג ושאל אותה: "למה אמא שלי עוד לא מגיעה?", והסייעת (שהיא חדשה יחסית ולא ידעה שהוא מאומץ) אמרה בצחוק: "מקסימום אתה תבוא לעשות שבת אצלי, אני אקח אותך אלי". זה כנראה היה הטריגר להתפרצות, שהמחיש עד כמה נשאר בו המקום הפגיע והלא בטוח. אני תוהה מה תעשה לו הידיעה שלאמו הביולוגית (אני לא משתמשת איתו במונח הזה כמובן) יש ילדה שאותה היא לא מסרה לאימוץ...
אשמח לשמוע עצות. וסליחה על אריכות הדברים... קשה לצמצם את סערת הרגשות לכמה פסקאות..
