תודה לכל המגיבים והמגיבות
נאמרו כאן דברים חכמים ומעוררי מחשבה. גילעד63 - אין כמוך!
אני עוד צריכה לחשוב על העניין, אבל קיבלתי חיזוק ועזרה בבירור פנימי של הדברים עם עצמי.
אני לא רוצה עוד פעם להיתפס לא מוכנה - כמו כשדיברתי אתו על אבא שלו ותיקנתי ל"איש שלו נולדת".
ברור לי שאם אני אהיה ברורה ושלמה מול עצמי, זה גם יעבור אליו בצורה יותר ברורה ומקלה על החווייה שבכללותה היא לא ברורה ולא קלה..
נושא האבא כבר עלה לפני כשבועיים, וכמו שגלעד אמר - הדלתות לחדרים הנסתרים מצויות במקומות הכי מפתיעים:
והדלת הזאת היתה ממוקמת דווקא בסרט קונג פו פנדה 2!! הוריו של פו מתו, והתרנגול היה אביו המאמץ. זה פתח דלת רחבה מאד אצל הילד,
ועורר אצלו את האמירה הבאה : "גם לי יש אבא מאמץ. ויש גם את האמא שילדה אותי. אשה אחרת ילדה אותי. אבל אין לי אבא...."
אני פשוט מרגישה שכהורים לילדים מאומצים עלינו להיות מוכנים כמה שאפשר עם תשובות ותגובות שחשבנו עליהן מראש (עד כמה שניתן... אי אפשר לחשוב על הכל),
כדי לנסות כל הזמן לתת להם מסגרת בטוחה, מרגיעה, מבינה, ומובנת (גם, כמה שניתן. כל כך הרבה דברים לא מובנים לי בעולם הזה...)
ולעניין הספציפי, אולי בפעם הבאה שיעלה הנושא במפורש מצידו לגבי אחים ואחיות, בגילו הנוכחי אני פשוט אגיד שאנחנו נוכל אולי לבדוק את זה ושאני לא יודעת עכשיו...
אבל, כאמור, אני צריכה עוד להתבשל עם זה.
ועוד משהו אחד על הילד המדהים הזה:
כשניסיתי לבדוק עם הסייעת בגן מה היה שבעקבותיו הופיעה ההתפרצות, היא לא זכרה בהתחלה וביקשה שיבוא לשבת איתה רגע בפינה בצד כדי לדבר איתו.
גם לה הוא לא רצה לספר מה זה היה שהיא אמרה ביום שישי, והוא רק הגיב: "זה משהו שהוא לא חשוב לך. הוא חשוב לי." לדעתי זו אמירה מדהימה בבגרותה!
כל פעם הילד הזה משאיר אותי פעורת פה מחדש, וחשוב לי לעשות כל מה שאפשר כדי להבין, להכיל, לתת ולתקן מה שאפשר. ומה שאי-אפשר - לפחות שנעבור את זה ביחד...
שוב תודה לכולם וכולן!