מה זה קושי להבין סיטואציות חברתיות, אפשר דוגמאות?

arana1

New member
לא נכון

אני לא רוצה לבחור בשביל אף אחד, וכתבתי בפירוש שלא, ולמה לא, זו את שיורדת עלי בגלל שאני מסרב לבחור בשביל אחרים.
התייחסתי לנתון מובהק, הקשור וקושר לאוטיזם, ולחרדה חברתית, שהוא היחס המהותי והעקרוני למסגרות, שלדעתי אפשר וצריך לקדם עזרה ותמיכה והבנה דרך תשומת לב לעובדות ולראיות, לאמת, ולא דרך התעלמות ממנה רק בגלל שהיא לא מתאימה למציאות הנורמטיבית.

אם זה מה שהוא בחר וזה עובד בשבילו שיהיה לו בכיף, זה לא שולל את העובדה שגם לו כמו כמעט לכל האוטיסטים יש בעייה עקרונית ומהותית עם מסגרות,
כך שנסיונך לדחוק ולהדחיק אפילו את הצורך בדיון על מרכיב מהותי בזהות בוודאי שלא עוזר,
סביר שכרגיל, הוא הכי הכי הכי מפריע.

מה שיש לי להציע זה שכל אחד יבחור את דרכו, באמת, דרך הקשבה למהותו, גם בעולם ובחברה שכמוך לגמרי חירש ואטום ואפילו מאוד עויין לה,
ובגלל העוינות הזאת הדיבור שלך על בחירה זו בדיחה חסרת טאקט,
צחוק על חשבון החלש
 
מי אמר שאין לו בעייה עקרונית ומהותית עם מסגרות?

אם אתה חושב ש"אם זה מה שהוא בחר וזה עובד בשבילו שיהיה לו בכיף" אז אין בינינו שום מחלוקת. זה כל מה שניסיתי לומר.
 

arana1

New member
לא משנה מי אמר

מה שמשנה שאת כמו כולם בוחרת להתעלם לחלוטין מבעייה שאין עקרונית ומהותית ממנה,
ושוב, כרגיל, לא הבנת שום דבר, מה שאמרתי שהסוגיה הרבה יותר עמוקה מהתנסות פרטית של אדם כזה או אחר.

(חוץ מזה כל האוטיסטים משקרים את עצמם, זה לא שיש להם ברירה, ברגע שהם יפסיקו לעשות את זה תהרגו אותם)
 
אני לרגע לא התעלמתי מהבעייה. כל מה שעשיתי

זה סירבתי לקבל את העמדה שצריך לשלול מאדם את האפשרות לבחור ללכת לקבוצה מסוג רעים כי זה מה שנראה לך נכון, ותוך התעלמות ממה שנראה לאותו אדם נכון, כשמדובר בחיים שלו ולא בחיים שלך.
 

arana1

New member
את מציגה את זה כשלילת בחירה

בזמן שמעצם עמדתך עולה הבסיס לשלילת הזכויות הכי נוראה, זאת שאומרת שלמה שאתה מרגיש וחש אין שום תוקף, שאם לא בא לך על אורגיות זה סימן שאתה לוקה בחרדה שעליך להתגבר עליה.

לטובתך תנסי את הדמגוגיה שלך על טיפשים שאולי יקנו אותה, אני לא טיפש, לצערך
 
היא זו שדיברה על פחד. היא זו שאמרה שזה מקשה עליה.

שוב, אני ממש לא אומרת שכל אוטיסט לא צריך ללכת לקבוצה. מי שזו לא נראית לו בעייה, אין שום סיבה שיילך.
 

arana1

New member
ברור שזה מקשה

כי החברה מבוססת על קבוצתיות מסוג מסויים מאוד,
השאלה אם נכון להדיר מתוכה אנשים שלא מתחברים לקונפיגורציה המקובלת,
ולדעתי התשובה היא לא,
חד משמעית לא,
ואת מתעלמת לחלוטין מהקטע הזה,
כמו כולם,
שבמצב שבו כל מי שבשונה ממך לא מתחבר לקבוצתיות או עדריות מסוג מסויים נשאר ללא שום דבר לא ניתן, לא הגון, ולא נכון לדבר על בחירה.

בחירה זה שיש לך כמה אפשרויות, בחברה שבה זה או להיות חלק מקבוצה או לא להיות כלום אין לך כמה אפשרויות, יש לך רק אחת, אז לדבר על בחירה במצב כזה זה לא רק טמטום אלא פשוט אכזרי בטירוף

ואת חוזרת שוב ושוב בדיוק על אותה שטות, שמי שלא אז לא ומי שכן אז כן,
פתאום מתברר שהכל חופשי,
משום מה רק כשזה משרת את מסגרת הדיכוי,
אחרת ברור שצריך סמכות,
עזבי,
באמת שלא תמצאים קונים לסחורה המזוייפת שלך אצלי
 
זה לא נכון. לא כולם חייבים להיות חלק מקבוצה.

כמו שתיארתי, יש כאלה שמוצאים בת זוג באינטרנט, בלי ללכת לקבוצה. יש כאלה שלא רוצים ילדים ויש גם כאלה שלא רוצים בן או בת זוג. ויש כאלה שרוצים זוגיות ומשפחה ולא מצליחים אבל מעדיפים בכל זאת לא לנסות את הקבוצה וליהשאר לבד על פני לנסות. ואני בטוחה שיש גם כאלה שהולכים לקבוצה ועדיין נשארים לבד.
דווקא עניין הסמכות נראה לי פה העניין הפחות חשוב, וההתנסות היא החשובה. נראה לי שאם היו מתארגנות קבוצות כאלה עצמאית (או על ידי אס"י נניח - אולי יש קבוצות כאלה, לא יודעת) גם זה היה מועיל למשתתפים. לדעתי, כאמור, החלק שחשוב למי שפוחד להיות בקבוצה. ורוצה להתגבר על הפחד הוא ה"השתפשפות" - ואת זה מספקת הקבוצה, גם בלי המדריך.
 

arana1

New member
חייבים זה לא מילה

כי את לא מבינה שלא מדובר רק על מציאת בן זוג אלא על הכל, על שפה, הבנה, פרשנות, קריאה של המציאות, תגובה ואחריות...

הכל הכל הכל מתחיל ומסתיים ביחס של הפרטי לכללי, האישי לציבורי, זה הבסיס לכל דבר, מה שמתאר את התכלית כפי שמוסכם, את מה שהשתיקה אומרת, את הקצב והכיוון כפי שנתפש כנכון וזמין לפרשנות בעלת משמעות.

לזבלים של הנורמה, שבשבילם יחסי הפרט קבוצה תואמים לזהות, כל זה שקוף וחלק במידה גדולה מאוד, ולכן נח להם מאוד לתאר את קשיי התפקוד של האוטיסטים כפגם עצבי, כלקות ניורולוגית, תקשורתית, כי הדגים הרי לא מודעים למים, ובגלל זה אין אפילו שבריר של סיכוי שתביני מה אני מנסה לומר.

ואז נכנסים לקטעים של כמה זה מוזר הוא הרי כל כך מוכשר וחכם ודווקא בדברים הקטנים הוא לא מסתדר בכלל,
זה זה,
זה בדיוק זה,
בחיי, כמה טיפש ואטום אפשר להיות,
לאין סוף,
כנראה.

כולם חייבים להיות חלק מקבוצה, אגב, גם אוטיסטים חייבים להיות חלק מקבוצה רק שהם תופשים קבוצה בצורה שונה ממך, ולכן גם את היחס בין הישיר לעקיף, בין הנראה ללא נראה, בין הדיבור לשתיקה... בצורה שונה.
אז פותחים עוד קבוצה או כיתה או טיפול בכישורי חברה, מטפלים בוויסות תנועה ורגש, או בכל בלא בלא בלא אחר, כי אין מצב שהנ"ט האטום יוכל אפילו להתחיל לשער, לדמיין, את האפשרות של זהות שונה,
וזהות שונה יקירתי פירושה כמובן מאליו גם תצורת הזדהות שונה,
זאת אומרת תפישה קבוצתית שונה,
וכל עוד לא תביני את זה, כל עוד לא תבינו את זה, כל הדיבורים על כבוד לשונות, על הכלה, על עזרה, על התחשבות ואהבה ישמעו ויתפשו ויתממשו לא רק כדבר הכי חלול ועלוב בעולם אלא יעצימו את הסבל והמצוקה לקצוות הכי קשים וחדים.

סמכותיות היא חלק מזה, ובגלל זה אוטיסטים גם לא מסתדרים עם זה כל כך, כי יש קשר בין משקל המרכיב ההיררכי לבין תצורת היחס בין הפרט לקבוצה,
וזאת שלכם מוגדרת ומותנה לזהות של עבדים,
אז זהו,
ככה זה,
ואין הרבה מה לעשות נגד זה
 
אנחנו מדברים כרגע על אנשים בוגרים,

לא על ילדים. ילדים בחברה שלנו אכן לא חופשיים לקבל החלטות עבור עצמם - כופים עליהם ללכת לבית הספר, ההורים שלהם אומרים להם מה לעשות בבית, וכו'. אנשים בוגרים כן חופשיים לקבל החלטות עבור עצמם. אף אחד לא אומר לא לשואלת ולא לאדם שאני מדברת עליו מה לעשות. אם משהו מפריע להם והם רוצים לקבל בו עזרה, הם יכולים לפנות לעזרה - וגם לבחור לאן בדיוק לפנות. אם זה לא מפריע להם - אז לא.
אין פה שום צביעות.
 

arana1

New member
אין אנשים בוגרים

לא מקבל את ההבדל ולא שלם עם הצורה שבה אנחנו כופים על הילדים מסלולים מקובלים,
ולא כל ההורים,
אני לא אומר לביתי מה לעשות בבית,
היא אומרת לי,
היא מחליטה.
לא אני
 
מאיזה גיל הבת שלך בוחרת לבד מה לאכול?

היא נמצאת במסגרת? היא בחרה את המסגרת? היא רשאית לצאת מהבית כרצונה וללכת לאן שהיא רוצה לבד? היא מחליטה לבד מתי ואם להתקלח?
 

arana1

New member
מגיל חצי שנה בערך

היא לא יכולה ללכת לבד כי היא בת חמש, זה בניגוד לחוק.

אם היה לה רע בגן היא לא הייתה הולכת אליו אז אפשר לומר שהיא זאת שבחרה במסגרת.

היא מחליטה לבד מתי ואם להתקלח.
 
ה

הקושי לזהות פרצופים כפי שאני מכירה אותו זה בהבעות פנים מורכבות יותר.
וזה די מקשה על האינטראקציה לא להצליח להבין את האדם מולך.
ייתכן שיש גם אנשים שלא מזהים פרצופים פשוטים.
 
ממה שנדמה לי את באופן עקבי מחלקת את העולם לשחור ולבן

אוטיסטי וזה נכון שיש קווים כלליים כאלה שנראים על פניו כמו ההסברים שמחלקים לנו אבל זה הרבה יותר עמוק ורך מזה , וזה יותר גבולות נזילים וכשמפרקים אותם יש משהו בהצבתם שנראה מגוחך.

אני חושבת על עצמי - בילדות בלי ספק לא היה לי ברור מה ההבעות "אומרות" אבל יותר מהכל הייתי מגיבה בצורה רגשית שמי שמאמין באותו רגע בחוקיות ובקביעות מוסכמות ליחסי אנוש שהם קבועים - היה אומר שהם לא ראויים. אני זוכרת למשל שאמרתי משהו על צבע שיניה של ילדה בהקשר תמים מאוד- כי למדנו על החיידקים וצחצוח נכון והעיינים שלה התמלאו דמעות ומבט רוגז התפשט על פניה- אני יודעת את זה היום אז לא השגחתי בזה והיא פרצה בבכי. סיטואציה די סטנדרטית על הילדות שלי מעולם לא הבנתי למה ילדים דוחים אותי ומביטים בי כעוף מוזר ומשוקץ. בתיכון אני זוכרת שבמשך חצי שנה ניסיתי לחייך כמו מוכת שד כי חשבתי שאם כולם מחייכים זה לזה אולי זה המפתח לקשר -אבל קצת כמו בסדרה על "א טיפקלי" עשיתי מעצמי צחוק.

עוד סיטואציות? חברה גורמת לי באופן כללי לחוש עומס, הצפה , בדידות- אני נוטה להסתגר ולהסתייג מהצעות כאלה לא שאני לא יכולה להנות אפשר לי אבל אני זקוקה להמון מרחב והניסיונות המהוססים שלי לא צולחים את המעבר הזה ומתקשה למצוא מקום לדבר בו בפרטיות עם אדם ולרוב כמובן גם קשה לי למצוא עניין בנושאי שיחה או שאני מתעייפת במהרה. קשה לי לשים את האצבע על מה העובדה שזה תמיד מסתיים בשתית כמות הגונה של אלכוהול מהלחץ ובהיה נוגה בחלון והתרחקות מכולם והתחושה היא כאילו עורי בוער ומגרד מנוכחותם...

בהמשך - אולי בעקבות הכתיבה המרובה כי מצבי אנוש בין אחד לשני נוטים להיות מרוככים הבנתי כמה הפער בין מה שאני מבינה שאני אומרת למה שאחרים קולטים גדול. מסתבר לפעמים שדברים שרשמתי לאנשים נקלטו הפוך- נחמדות בגסות, כנות - בקשיחות וחוסר זריקת ז' , תמימות - כעורמה משולחת רסן ועוד. כנערה אני זוכרת שניסיתי בכל כוחי לפלס לי דרך בין אנשים ונרשמתי למסגרות חברתיות כמו למשל למכינה לקראת צבא. גרנו וישנו שם והתוצאה לא איחרה לבוא- אנשים פחדו לדבר איתי והיו מנסים להתחמק משיח איתי עד שמישהי הסבירה לי בטובה את "התחושה" שלי שהתבררה כנכונה שאני קולעת אנשים בשיח נוקדני על הנושאים האהובים שלי וככל הנראה ואולי בנוסף לקושי שלי להביט בעיני אנשים ממשיכה ומפליגה בלי תשומת לב שהאדם מולי רוצה להמלט על נפשו ולבסוף הוא מחפש אמתלה לברוח. בהתחשב בזה שעד אז לא הייתי מדברת עם מישהו אני מניחה שהחוויה הייתה לי חדשה גם .


עד כאן הפרטים הטכניים -
אבל עכשיו אעבור חזרה לשרשור *המעניין* יש לציין- ואומר לך דבר אחד,
הדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא שעל מצבים חברתיים אפשר לומר "שאין" חוקים. יש כמובן הסכמות אנושיות למשל יש היגיון בחלק מהחוקים שמסדרים לנו את המרחב כמו למשל איפה לחנות, אולי איפה ראוי להנמיך את קולך כמו ספריה אבל בגדול במרחב הפרא הזה כל ניסיון לכפות כזה רק "מעוות" את האנשים והביטוי שלהם. כשהפסקתי לנסות הדברים היו קלים יותר. הפסקתי לחשוב שיש איזה קוד קבוע.

אני חושבת שאני מבינה הבעות היטב אפילו טוב מהממוצע ואני חושבת שזה חלק מזה שאתה חש דבר אחד אבל העיינים או האדם והקול שלו אומרים דבר אחר וזה חלק מהסיבה שגם אין התייחסות לעיינים שמשקרות או לקול שמנסה להתל בזמן שזה אחרת לגמרי. אני חושבת שיש לי הבנה דקה וגם להרבה אוטיסטים קטן מעוד מכלול של דברים שיוצר את המצב שגם אדם שגם אם לא "מבין" מחפש להבין את המובן מאליו הזעיר ביותר שמתרגם בסופו של דבר לגדול ביותר- מוקע מחברה שמנסה לצייר קבוע מראש כשאין . הסביבה היא מים - נוזל שלובש את צורת הכלי שאנחנו מנסים לדמות בעיני רוחנו. זה בעיקר קשה עם אלה שמרגישים את זרימתם...

למה הכוונה שלי? אין נושא ראוי לשיח למשל. אנשים שמדברים איתך או לוכדים אותך בנושאים האהובים עליהם מדברים בהקשר לנושא דרך האהבה והתשוקה שלהם - זה לא אומר שזה בהכרח מעניין אותם אבל בו ביום שבניגוד לכל העולם הזה את לא מנסה לחסום את הביטוי שלהם, אזי הם הופכים לקשובים למוצא פיך והשיח משתלב באופן טבעי כשהם יכולים להיות עצמם. הבעות גם הם הדבר הטיפשי ביותר לקביעה של "הכרח" . הרי חשבי על זה אנשים צוחקים ואפילו מחייכים בשעת מתח קשה או בשעת שמחה והתעלות. מה מהם לפניך? אפשר ללמד אדם להיות רובוט חברתי? . אני לא חושבת...

והצורה בה רבים מאיתנו נגשים לזה - מכל הלב, מנסים לחלוק ומיד לצלול אל העמוקים , או מתמסרים לזה שמולנו ופותחים לפניו צוהר קרוע לעולם - תקווה שלא פעם ואולי חובה שנכזבת ונותנים ומצפים לקבלה שלמה... קשה קשה לאנשים להתקל במראה צלולה , בהירה, שוקקת של רצון בקשר, אהבה, עניין . זה תמיד נתפס כמגבלה - כחוסר התאמה של צורת הכלי למי שמולם כשהם לא תופסים את ההפך שהמגבלה לא מעצם הגבול שבה אלא מעצם היומרה לקבוע לאחר מה נכון ומה לא היא שחוסמת אינסוף אנושי לתוך מסגרת צרה ולוחצת כמו רחם אמהי נוגש שלא מאפשר לתינוק לעשות את צעדיו הראשונים ולגלות שהוא הרבה יותר מתלוי ... בדרכו שלו הוא.

תמיד סלדתי מלימודים חברתיים במובן של לקנות ספרים שמסבירים איך צריך לחיות, לערוך את התנועות והמחשבות שלי, לדבר את המילים הנכונות וגם אם אני יודעת אולי כי למדתי ולמדתי לעומק את סביבתי להכפף לזה כמו מהרגל ברמה שאני חשה כאב קר מזנק מקצה עמוד השדרה שלי כמו זרם חשמלי אל המוח והגוף שלי נמתח בכאב חד של כובד "התפקוד" .

ההטבה היחידה והמקום היחיד בו הדברים החלו להשתפר הוא כששחררתי -
אמרתי די , אין שיחה נכונה , אין הבנה אחת והאדם שפוסל אותי במודע או לא במודע עכשיו על הביטוי שלי מבלי לקבל אותי יפסול אותי בדברים יותר מהותיים ואולי אפילו עכשיו עכשיו מהותי בהמשך. זה לא שצריך לעופף ולהשאר בבדידות - מה שלא תהיה אבל צריך סביבת אנשים או אדם שעוטף אותך ולוקח אותך ממקום של חיוב תמידי, התנסות. אני לא מבינה הכל אצל אנשים קרובים , לא בטוח שאנחנו לא יותר מזרים למישהו במובן מה אבל גם קרובים -
אני לא מבינה הכל , אבל אני מבינה את זה שמה שבראש שלי , ומה שבראש שלו הם חוויות שונות. אני מבינה את זה שהוא אנושי ואני אנושית ושנינו חווים משהו משותף ונבדל והדרך היחידה לגשר בין העולמות ולו במקצת היא לתקשר, לתת , לאפשר ולמצוא ולתהות על קנקנו של אחר ולהפך. כשאני משחררת את זה הגוף והנפש שלי משוחררים לחוות אותו במלואו - ואנחנו יכולים לבנות מחדש את השיח בינינו ומגבלותיו שדקים הרבה יותר מכל שיחה.

בגלל זה אמר פה אדם שאין יותר פרטי ממסגרת וקשר, בגלל זה די באחד כי עצם החיפוש וההכרה באחר מורכבת מאין כמוה. האם אדם הוא "משהו" מלכתחילה?
האם הוא לא טוב בזיהוי פרצופים? האם הוא לא טוב בקשרים? האם הוא קר רגשית? חם רגשית?.

האדם באיזשהו אופן הוא לא שום דבר, קוף עירום שיום אחד ירד מהעץ והבין שאפשר להתלבש, להתבייש ולהצניע דברים - ושיש חשיבות בהצנעה ועידון של החוויה . אבל וזה אבל חשוב- לא התרחקנו הרבה משם. האדם הוא כל הצבעים כולם הוא חם לפעמים , עדין , גס , מלא תשוקה, יבש כמו מדבר צחיח, המבין הראשון בחברה בדיוק כי במקום שהדברים נעים ואחרים מתקבעים על צורה- הוא שואל "ל-מ-ה" , בדיוק כי הוא מחבר רוחני ונפשי , ולכן הוא גם הביישן מכולם והמעז מכולם.

חשבת פעם למה אומרים דברים מנוגדים על אוטיסטים? מצד אחד הם "לא דופקים חשבון" כלומר פתוחים מדי, כנים מדי, מרוכזים מדי בהגשמת מאוויהם וצריכהם ומצד שני הם מגושמים נורא, ביישנים נורא, תמימים מדי ולא יכולים להתרכז מרוב שהעולם והאדם -האנשים סביבם מכניסים אותם לשוק. כאילו הדברים נאמרים לא בהלצה כשהם סותרים - כי הם לא בדיוק. הכל עניין של הבנה-
אדם הוא כל דבר בהתאם להקשר ויכול להתפס ככל דבר בפרשנות האחר בהתאם לזה. לכן מה שתיהי ותחושי תלוי הכי באדם שתפגשי, ובמה שתאמצי לעצמך.

לא ניצלתי או "נגאלתי" משום דבר אבל ביום שהפסקתי לצפות למסגרת או לכללים כתובים בין אדם לחברו ולפחות נתתי לעצמי אופציה מחשבתית שאני בסדר ואפילו מאוד איך שאני זה היום שחלק מהחוויה החברתית עברה סיכוך שמאפשר לי להיות שלמה וטובה יותר בתוכה ומחוצה לה ולהתחבר לאדם לא מתוך חשש אינסופי (למרות שגם) על מה יעלה בגורל הקשר וכמה "טעויות" (חח) אעשה.
 
למעלה