אני מוסיף לדיון
שיר שכתבתי על איוב; פחות על החטא, יותר על האדם. איוב וְאַחֲרִיתוֹ הִתְבָּרְכָה מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהִרְדִּים אֶת יְמִימָה רָאָה בְּעֵינֶיהָ גֻּלְגָּלוֹת, וּבְשִׁקְשׁוּק הָעֲדָרִים מֵהַחַלּוֹן שָׁמַע עֲצָמוֹת וַחֲרָסִים. וְעַד מוֹתוֹ שׁוּב לֹא צָחַק. עוֹד הִתְעַוֵּת כְּשֶׁיָּרַד הַחֹשֶׁךְ, שְׁלָדִים סוֹעֲרִים בְּדִמְיוֹנוֹ, כַּשְׂדִּים נוֹפְלִים עַל הַנְּעָרִים. וּכְשֶׁאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת סָבִיב לְמִטָּתוֹ, זָקֵן, שָׂבֵעַ, עֵינָיו פְּקוּחוֹת, עוֹד בִּתּוֹ צוֹרַחַת מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת.