מה לדרך הלוחמים ולאהבה בין בני זוג?

אני כלל לא מתחבר לשיחות עם

מישהו/משהו שלא קיים (אלוהים, לדוגמה). המוות לא חשוב, המוות קיים וזו הוודאות היחידה ביקום (אני מניח...). "רק" החיים של השני יותר חשובים מהחיים שלי... ואם לדייק אז לא החיים של השני אלא צורת-חיים של השני (שזה למעשה היצור). אם לענות לפי ההגדרה שלך, אז שאלתך אמורה להיות "האם יצור בלי חיים מסוגל לחיות? נראה לי שהתשובה הברורה מעצם השאלה היא לא. אם אשתמש בהגדרת שלי .... אהבה זה מצב (כפי שתיארתי), אז בהחלט יצור יכול לחיות בלי להיות במצב הזה באופן תמידי ו/או בלי להיות במצב הזה בכלל ו/או להיות במצב הזה לפחות פעם אחת בחייו.... כל התשובות נכונות... במילים אחרות, בעיניי יצור יכול/מסוגל לחיות ללא אהבה... והוא לא יכול לאהוב בלי חיים.
 
תשובות מאת עצמי.

קודם כל אקדים ואומר שמצאה חן בעיני השיטה של הבאת שאלה ותשובה ביחד כשהשאלה מודגשת, אז אני אנסה בה את כוחי. תאחלו לי בהצלחה. מה דעתכם שלכם, לוחמים, לגבי קשרים זוגיים? נראה לי שקשרים זוגיים זה מגניב. מנסיוני הקט זה אפילו ממש כיף. אני בעד קשרים זוגיים!
האם יש בכם מי שהולך בדרכו של דון חואן ומתנזר מקשרים זוגיים? לא ידוע לי על עניין כזה של התנזרות מקשרים זוגיים. להיפך: בספריו של קסטנדה מסופר על כך שלדון חואן היה נכד, שהמורה שלו חוליאן היה רודף שמלות ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה, שלא מסתדרים עם ההנחה של התנזרות מקשרים זוגיים. כיצד אתם נוהגים בנושא הזה? עקרונית אני לא מתנזר אבל מעשית... מעשית... אתם יודעים איך זה... האם הזוגיות מפריעה לכם לחתור אל החופש? הזוגיויות (בטוח לא כותבים את זה ככה, אבל איך כן?) שלי הצטיירו בעיני כנפלאות בהיבטים מסויימים וכבולמות בהיבטים אחרים. אני חושב שכל מערכת יחסים היתה נהדרת בזמנה ובדרכה. האם הוויתור על אהבה בין בני אנוש הוא צעד הכרחי בדרך הלוחמים? נראה לי שאם כבר אז להיפך, אבל אם את מתכוונת לאהבה רק במובן של אהבה בתוך זוגיות אז אני לא יודע.
 
למעלה