מה לעשות?

[שמנתולה]

אבל היה שם סנור?

אני לא זוכרת...

 

[טוטולס]

עדיין יש שם סנורק (וגם נערת סנורק)

אנחנו מאוד מבינים במומינים.

נראה קצת כמו מומין...

 

[סנוּפקִין]

../images/Emo46.gif ככה נושאים שם המומינים לשווא?!

קיצור תולדות העמק: מומינאבא מומינאימא סנורקה מומין סניף מאי הקטנה סרח ואני, עבדכם הנאמן.

 

[odedee]

מה פתאום, זה היה סנורק...

 

[זואיzoe]

חתונות וארועים

אני אף פעם לא הולכת לבד, כי זה לא נוח וברוב המקרים אני מכירה רק את החברה המתחתנת ולא את חבריה או משפחתה ולכן, תמיד לקחתי איתי חברה, גם אם על ההזמנה היה כתוב רק שמי, וצ'ק נתתי כמובן גדול יותר. אף פעם לא חשבתי שכשמקבלים הזמנה, אפילו רק עם שמך עליה, אזיי את מחוייבת להגיע בגפך. הרי בדר"כ אף אחד לא יגיע לבד לארועים כאלה ומי שאין לו בן זוג, מגיע עם חבר, ובדר"כ מאותו מין. אז זה כן בסדר? אני מניחה שעם כל אורחיו המאד נחשבים, לא ממש יהיה לו זמן לומר לך יותר משלום שלום ואולי להחליף כמה מילות נימוס. לפי מה שסיפרת, הוא כן מקבל את צורת חייך, כנראה שבגישתו השמרנית כתב על ההזמנות רק את מי שנשוי כפי שציינת. אולי לא צריך לעשות סיפור ולהעלב. ועוד דבר: אנו כהומוסקסואלים, קל לנו להעלב מהר מדי לפעמים. זה פשוט מרגיש לנו בבית, שהרי תגובות שליליות למינהן מהסביבה, ישנן תמיד ואנו רגילים לזה. דווקא נקבל ביותר מדי אהבה לפעמים את הקבלה של החברה אותנו. מה שאני מנסה לומר פה זה שאולי העלבון שלך מגיע מהמשהו הפנימי הזה שיש לנו לפעמים, כשנדמה לנו שלא מקבלים אותנו כאנשים שווים בין שווים. ואולי העלבון שהוא מוצדק אמנם, קצת מוקצן?? אני הייתי הולכת ולוקחת איתי כמובן את בת הזוג שלי. מאמינה שהוא לא באמת התכוון שתגיעי לבדך.

 

[מיז פיגי]

תודה על הרצון הטוב, אבל...

כפי שכבר ציינתי - הוא בהחלט מעדיף שאבוא בגפי - זה משתמע מכל פעולותיו. שנית, אני מעולם לא נתקלתי בסינגלס שמגיעים לאירוע עם חבר שאינו בנזוג, ולא היה עולה על דעתי להביא סתם חברה לחתונה הזו או אחרת, אז נקודת המחשבה הזו לא רלוונטית לי. והכי חשוב - אני לא מאלו שנוטים להיעלב מסימני הומופוביה פשוט כי עד עכשיו לא נתקלתי בכזה דבר. נקודת המוצא הפרטית שלי (וגם של דוביבת) היא שהחברה מקבלת אותנו באופן מוחלט. בכל אספקט בחיינו נתקלנו אך ורק בקבלה פשוטה ומובנת מאליה ובמקרים חריגים בסקרנות "נורמאלית". לא היה עולה על דעתי לחפש להיעלב. בגלל זה גם הלכתי ושאלתי אותו מפורשות האם יש כוונה מאחורי הכתוב או שזה סתם (עשה לי יותר הגיון שזה סתם). רק אחרי התגובה שלו מולי הבנתי שאכן הוא לא רוצה לראות אותי רוקדת עם דוביבת בחתונה ואז באה ההיעלבות. ברור לי שהוא כן רואה בי אדם שווה לו, רק מפחד שאעשה לו פדיחות, או חושב משום מה שהחברה לא נאורה כמוהו ולא תקבל אותנו בעין יפה.

 

[טוסברהינדא]

מה לעשות?

אין לי מושג. אבל הבוס שלך מזכיר לי קצת את ההורים של רובנו. ואולי גם קצת את עצמנו. הוא אוהב אותך, ואוהב את דוביבת, אבל עכשיו זה לא מספיק לקבל אתכן. עכשיו הוא צריך גם לצאת בגללכן מהארון. ולהרבה אנשים (וגם לחלקנו) זה מאד קשה. הם מרגישים שהם פתאום צריכים להסביר, לתרץ, להצטדק, לגבי משהו טריויאלי עבורם, ולא באמת יודעים איך הסביבה תאכל את זה.... אז מצד אחד, האיש כוונותיו אינן רעות. אם כך, מדוע לגרום לו לעמוד במבחן מיותר? מצד שני, כפי שכולנו יודעים, רק כשהדברים יוצאים לאור, מגלים שבעצם השד אינו נורא כל כך, ושבעצם אינו שד כלל, או רק צל של שד שמזין את חרדותינו, ואנו חשים דווקא הקלה גדולה בדיעבד. בקיצור, אפשר להסתכל על הסיטואציה גם במבט אמפטי, אם רוצים. מה לעשות עם זה, זה רק את יודעת.

 

[אמא של אייל ואלון]

וואי מיז זה באמת מכעיס ומאוד מאכזב

זה נורא מרגיז ואני גם נתקלתי בזה לא בצורה כזאת זה נורא מתאים לסוג אנשים שהם פולטיקאים באופי להבדיל בין הפרטי לציבורי. כאילו באופן פרטי תהיו מה שאתן רוצות אבל בציבורי ? יכול להיות שהוא חשב שאת ודוביבית לא רוצות להופיע ביחד. יכול להיות שהוא חשב שכך הוא היה מתנהג אם הוא היה הומו ובאמת זה אומר משהו לגבי איך שהוא מתיחס אליכן. אני חושבת שדרושה פה שיחת הבהרה גם אם זה לא נוח. הוא צריך להבין את מהות הקשר בניכן ולא צריך לקשר את זה לארוע בכלל. פשוט להגיד בברור אנחנו זוג כמו כל זוג אנחנו לא מתבישות ולא מתחבאות להפך ונורא עצוב ומכעיס אותי שאתה לא מקבל את זה כי חשבתי שאתה כן.

 

[אמא של פינוקי]

מיז פיגי,

את שואלת "מה לעשות?" אני חושבת שכבר לא כל כך משנה "מה תעשי"- כי הפגיעה כבר קרתה, וכעת פחות משנה איך תגיבי. את הנעשה אי אפשר לתקן. זה מאוד מאוד פוגע, במיוחד שתיארת כאן מספר פעמים כמה בעבודה שלך מקבלים אותך. אני מניחה שלא ציפית לדבר כזה. אז תתני לעצמך להפגע, ואולי גם לשאול שאלות על מקום העבודה. אחד השיעורים החשובים שאני קיבלתי היה כשהבוסית שלי הזמינה לביתה לפני מספר שנים את כל הכפופים לה למעין ערב חברתי- מלבדי. אני הייתי אז עובדת זוטרה ולא מספיק "נחשבת" כדי להיות מוזמנת (זה לא היה קשור ללסביות). זה היה מאוד פוגע ומעליב. אבל מצד שני גם שיעור טוב שהזכיר לי שזה רק מקום עבודה ואפשר לי הצצה לאופיה האמיתי של הבוסית. בזמן שאם הייתי מוזמנת אז כנראה שהייתי הולכת, מעבירה ערב שלם בבליסת פשיטדות והאזנה לרכילות משמימה על בכירים בעולם האקדמיה. כמובן שמרגע שלא הוזמנתי אז הפגיעה לא עמדה בשום פרופורציה לכל *הנאה * פוטנציאלית מהארוע. כיום, אני בעצמי אחת העובדות הבכירות, ומוזמנת ללא ערערין לכל השמוזינג הזה. אבל- אני בוחרת למה להגיע, כי אני באמת לא אוהבת את הארועים האלה. ובנוסף- אני דואגת שכל מי שעובד במסגרת שלנו, כולל זו שנכנסה לתפקיד רק לפני יומיים- יוזמן. וגם- אני תמיד זוכרת איך הגלגל יכול להתהפך ושומרת תמיד על מידה בריאה של חשדנות כלפי הבוסית הזו. ודבר אחרון- אחד הדברים שעזרו לי במקרה שלי היה לספר לכל מי שעובד איתי שאני לא מגיעה כי לא הוזמנתי. זה לא היה בקטע של ללכת וללכלך, אלא פשוט שאני לא אחפה על ההתנהגות הלא ראויה של הבוסית. ולא ארגיש אשמה או לא בסדר. בעולם מושלם אז חברינו לעבודה היו מתארגנים, ומודיעים שהם לא מגיעים לארוע עד שהאדם שלא הוזמן או בת זוגו לא הוזמנה- יוזמן. במציאות... זה לא ממש ככה.

וכמובן -

 

[החולמת בהקיץ]

סתם עוברת אורח

אם את לא מתביישת בזוגתך אז על אחת וכמה ללכת אחרי קטע כזה שיקי ראש קטנה ושימי .... ותלכי איתה לא בלעדיה ולא אל תלכי לבד ואני לא אומרת שאי אפשר להבין אותו אבל אם אתם כל כך פתוחים כדאי שהוא ידע שפגע בך [כי זה לא בסדר] מסכימה איתי? בקיצור אני חושבת שימי קצוץ ולכי אבל יותר חשוב אם תדברי איתו ואם הוא יתן לך הסבר הגיוני למה הוא לא רוצה שתופיעי עם בת זוגתך אז אולי תשקלי... [אבל בלי תרוצי בושה] אתם בני אדם בדיוק כמו כולם. בהצלחה

 

[החולמת בהקיץ]

סתם עוברת אורח

אם את לא מתביישת בזוגתך אז על אחת וכמה ללכת אחרי קטע כזה שיקי ראש קטנה ושימי .... ותלכי איתה לא בלעדיה ולא אל תלכי לבד ואני לא אומרת שאי אפשר להבין אותו אבל אם אתם כל כך פתוחים כדאי שהוא ידע שפגע בך [כי זה לא בסדר] מסכימה איתי? בקיצור אני חושבת שימי קצוץ ולכי אבל יותר חשוב אם תדברי איתו ואם הוא יתן לך הסבר הגיוני למה הוא לא רוצה שתופיעי עם בת זוגתך אז אולי תשקלי... [אבל בלי תרוצי בושה] אתם בני אדם בדיוק כמו כולם. בהצלחה

 

[shachafz]

תבואי

ויותר מזה, תרקדי לו שם במרכז הבמה, ותני לחברה שלך נשיקה מול המצלמות, שלא יהיה ספק למישהו מהנוכחים שאתן זוג. חוץ מזה, אני לא יודע כמה יחסייך עם הבוס שלך פתוחים, אבל את יכולה לספר לו שנפגעת. אני בטוח שהוא יבין את הטעות שעשה ויתנצל. הדבר הכי גרוע לעשות זה להמציא מחלה. זה לברוח ממאבק. או שתבואי עם בת זוגך, או שתגידי לו שאם הוא לא נותן לך הזמנה חדשה עם שני שמות, את לא מגיעה.

 

[סנוּפקִין]

לא בטוח שהבנתי, אבל:

העובדות כפי שקראתי הן: א. הוא מחבב אותך ואת אישתך שתחייה. ב. הוא נתן לך הזמנה לחתונת בנו. ג. על ההזמנה רשום שמך כיוון שאת העובדת שלו, ולא אישתך. ד. כששאלת אותו במפורש האם יש לו בעיה שתבואי איתה, הוא ענה במפורש שלא. לא הבנתי את הבעיה. אלא אם יש לך דוקטורט בנושא ניתוח הבעות הפנים שלו, ואז אני לשתוק.

 

[ציבונה]

אני הייתי הולכת עם

בלי להניד עפעף. או שלא הייתי הולכת בכלל אבל לא בגללו ולא בגלל אף אחד סתם כי אני לא אוהבת את כל החתונות האלה. שימי עליו קצוץ!

 

[מיז פיגי]

לשים קצוץ?

על הבנאדם שאחראי על המשכורת שלי בעידן של קיצוצים ופיטורים? לא נראה לי כמו אופציה. לא כל דבר שווה מאבק, לא כל דבר שווה להביך אנשים טובים ולא כל דבר שווה אווירה שלילית במשרד.

 

[מיז פיגי]

סוג של סיכום

לפני הכל תודה ענקית לכולכם על התמיכה, החיזוקים, החיבוקים, החוכמה והעצות הטובות. ה"שיחה" אתכם עזרה לי להבין מה בעצם מפריע לי, לחדד את התחושות שלי, לראות את נקודת המבט שלו, ולהגיע לתשובה של מה אני הולכת לעשות בצורה רגועה ושקולה. למזלי הרב, לא יכולתי לדבר על זה בכלל עם דוביבת עד מאוחר בערב, ואז כבר ראיתי את הדברים קצת אחרת, עם הרבה פחות בלאגן בבטן. וככה נמנעה מאיתנו האפשרות "לחמם" זו את זו בעצבים שלנו, ולהגיע למסקנות בצורה שפויה. אז אחרי ים המילים שהוחלף בנושא, זה מה שאני חושבת - אשאא קלעה בול כשאמרה שהוא נוהג כפוליטקאי - מפריד בין הפרטי לציבורי ונוהג בפטרונות כלפיי. אני יודעת שכשם שהוא גאה להציג אותי באותם אירועים גדולים של העבודה (ואין הכוונה לאופן המוצלח שבו תרמתי לארגון האירוע, אלא כמובן לכמה שאני נראית "ייצוגית"), ככה הוא חושש מהרושם שאעשה ומההשלכה של הרושם הזה עליו, בחתונה שאליה אופיע עם מאי. אני מודעת לזה ובמובן מסוים אני נותנת לו "הנחה" כי אני יודעת שהוא בכל זאת בנאדם מבוגר (עבר את גיל הפרישה, כאמור), ואמא שלי תמיד אומרת לי שאני מצפה מהחברה ליותר מדיי, שהחברה מתקדמת בצעדים קטנים בקבלה אותנו, וזה לא הוגן לצפות אחרי כל צעד כזה שמייד יבוא הצעד הבא, ושיהיה הצעד שנרצה. יש בזה מן הצדק, לדעתי. כן, שלא כדרכי, אני מפגינה כאן סוג של סבלנות. מפתיע. מצד שני, דוביבת טענה בצדק, שהאיש הוא מעין דיפלומט (גם באופי וגם כחלק מהתפקיד) שיודע לדבר ולהתנהג עם אנשים באופן מעורר התפעלות, אז למה הוא נהג כלפיי בצורה כזו מבזה? למה חש צורך "למרוח" אותי? הדרך הדיפולמטית היתה כנראה להשאיר את ההזמנה ריקה או לברר דרך אנשים אחרים מה הכוונות שלי או משהו יצירתי כזה. בגלל שבחר לנהוג כפי שבחר, הבהיר את כוונותיו מעל לכל ספק, ופגע בי מאוד. צדקה טוסברהינדא באומרה שהוא מתנהג כמו הורים מסוימים - אין לו כוונות רעות, אבל קשה לו להוציא אותי מהארון. אני מסכימה שאין טעם להעמיד אותו במבחן מיותר, לא רוצה להיתקע לו כמו עצם בגרון. היחסים התקינים והקרובים בעבודה חשובים לי יותר מנוכחות באירוע. נכון שחשוב להוציא את הדברים לאור, ולהראות שאין שום דבר חריג בזוגיות שלנו, אבל אני לא חושבת שהמקרה הזה שווה את הבלאגן (אנחנו עושות זאת כ"כ הרבה פעמים בחיים, בכ"כ הרבה מקומות). אני לא משתפנת או משהו, פשוט גם ככה אני מתייחסת לחתונה הזו כאל כורח מעיק, אז עוד להלביש עליה אי-נעימויות לכל הגורמים? לא שווה לי. הבוקר קמתי עם רעיון לפתרון: למחרת החתונה אני אתן לו מעטפה להעביר לבנו, ובה כרטיס ברכה בחתימת *פיגי ודוביבת* וקבלה על תרומה למרכז סיוע לקורבנות תקיפה מינית על שם בני הזוג. (ממש לא בא לי לתת לעשירים האלו את הגרושים שלא יזיזו להם ומלחיצים אותי לאללה). זה נראה לי כמו "הדבר הלסבי-הנכון לעשות". השאלה היא מה לעשות בימים שלפני החתונה, כשידברו עליה בעבודה. אני ממש לא רוצה להגיד מראש שאני לא באה. אני לא רוצה להתמודד עם כל הנושא הזה, כל מילה שאגיד לכל אחד תגרום איכשהו לכך שהוא ירגיש נבוך ואני ארגיש נבוכה ובעצם אני לא רוצה ללכת לחתונה (ודוביבת עוד פחות) בלי קשר לכלום, גם אם יתנצל וישלח לנו לימוזינה שתסיע אותנו לשם. לא מתאים לנו להיות שם וזהו. מצד שני, צודקת לחלוטין אמא של פינוקי שטוענת שאסור לי לחפות על ההתנהגות הלא-ראויה שלו. הוא זה שנהג לא בסדר ותיאורטית אם ישאלו אותי נגיד "איך את מגיעה לחתונה?" אני אמורה לומר שאני לא מגיעה, כי הוא לא הזמין את דוביבת ואני רואה בזה עלבון כיוון שזה מראה שהוא לא רואה בזוגיות שלי שווה לזו של כל אחד אחר, וכיוון שהוא לא סומך עליי שאתנהג באופן מכובד. כל זאת תיאורטית. השאלה איך אנהג בפועל? קצת קשה לי עם זה. אני נורא חוששת "לטלטל את הספינה" - להעלות כעסים ומבוכות לתוך מערכת היחסים המשרדית המורכבת. אולי זו פוליטיקה בריאה, אולי זה סוג של פחדנות. בכל אופן, אני בכלל לא בטוחה איזו תועלת תצא לי מזה. הרי אני לא אמורה "לחנך" אותו. להשכיל אותו - כן, לחנך - לא. אני חושבת שאני אתן לעוד קצת זמן לעבור, למועד להתקרב, ואני אחליט איך לנהוג. ושוב תודה לכולכם!

 

[אמא של אייל ואלון]

רעיון טוב לגבי המתנה

ובכלל כל הכבוד על יכולת הניתוח והחשיבה

 

[מיז פיגי]

כל הכבוד על יכולת../images/Emo9.gif הפרגון

 

[אדמה טובה]

מקווה שעוד לא מאוחר מדי...

לחיבוק ונישוק בטח שלא, נכון?

ומחשבה: האם ייתכן שחלק מהפגיעה קשור לקונטרסט עם שיחתנו כמה שעות קודם להזמנה? כלומר, האם ייתכן שאחרי שסיפרת כמה האוירה במשרד ועם הבוס מקבלת אותך ואת אורח חייך, ראית בהזמנה הדו-משמעית הזו דחיה חריפה יותר מאשר אילו לא היינו מדברות על זה? אני לא חושבת שיש הרבה טעם לנתח את מניעיו מעבר למה שנעשה כאן, אלא לחשוב מה את רוצה. נראה שעשית זאת בסיכום הזה, וחוץ מזה, אולי אחרי התבשלות של כמה ימים, תרגישי שונה ואולי תתחזקי. תעדכני מה נהיה? עכשיו רק נותר לקוות שהזוג הטרי יחוש גאווה על תרומתו למטרה שבחרת.

 

[מיז פיגי]

בשבילך? אףפם לא מאוחר מדיי!

מה שהעצים את הפגיעה היה לא השיחה על כמה נעים במשרד וכמה נאור הבוס, אלא עצם קיומן של העובדות האלו. לא הייתי נפגעת ככה מכל אדם, אלא דווקא ממי שממנו אני מצפה להרבה. תמיד זה ככה, לא? כגודל הציפיה - גודל האכזבה. והזוג הטרי - באמת מעניין לי ת... (שני ילדי שמנת ששוחים בכסף ועושים כסף וזה פחות או יותר כל מה שמעניין אותם.) ותודה שנענית לקריאת העזרה שלי -

לך ולבובון.