מה נסגר עם העולם?
משהו שמאוד מאוד מציק לי לגבי התנהלות העולם היום...
הסמארטפונים, והפייסבוק.
סמארטפונים. אני מסתובבת עם טלפון שיש בו סנייק, סמסים ושיחות. התגובה האוטומטית היא, "מה זה? תחליפי תחליפי".
לכולם היום יש סמארטפונים, אייפונים, גלקסי. לא מכירה מישהו שלא.
זה לא שאני מתנגדת גדולה לטכנולוגיה או איזה סבתא חסרת חיים שכל היום בבית, אבל נהיה מין נוהל כזה שאפילו כשיוצאים לפאב - כולם בטלפונים.
הלו? מה נהיה? אנשים משתעבדים לטלפונים. לוואטסאפ. למה צריך וואטאסאפ כשחברים לידכם?
למה צריך כל הזמן להתעסק בשאר העולם ולא בבן אדם שנמצא מולך כרגע? אנשים מפוקסים בכל העולם מלבד שיחה אמיתית.
קנדי קראש. נסיעה באוטובוס? הליכה לקניון? צריך להעביר את הזמן? אוטומטית מעבירים לאיזה משחק טיפשי בטלפון. ודווקא ברגעים הכי משעממים יוצרים את הדברים הכי מעניינים.
ממש מרגיש לי שאין כזה דבר שאני בשיחה עם מישהו והוא באמת איתי. איתי, בלי לשלוח רגע בוואטאספ, בלי לבדוק שניה משהו בפייסבוק ובלי הקנדי קראש.
עוד דבר - היום אין כזה דבר ליהנות מיציאה אם לא מתעדים אותה. צ'ק אין, סטטוס בפייסבוק, וגולת הכותרת - תמונות! תמונות תמונות תמונות.
כשאנשים מתחילים להצטלם אני מבינה שהם הגיעו לשיא של הערב ומכאן אפשר רק לרדת.
מחקתי פעם את הפייסבוק לחצי שנה, החזרתי ומאז אני רק מנסה למחוק אותו שוב ושוב ושוב. לא עובד כבר כשכל החומר למבחן נמצא בקבוצה המחורבנת של הלימודים!
מה זה פייסבוק? מה זה?
רק להסתכל על חיים של אחרים שבקרוב המקרים לא מעניינים אותנו בכלל. אנשים שאם לא היה לנו אותם בפייסבוק, למי היה אכפת מהם?
ברור שיש יתרונות, אבל החסרונות בעיני הרבה יותר גדולים.
אנשים משועבדים לחרא הזה!! משועבדים להראות לאנשים דברים שהם לא. לשווק את עצמם לעולם. למי? לאנשים שבלי הפייסבוק הם לא היו רואים ממטר.
"בזכות הפייסבוק אני שומר על קשר על אנשים שלא הייתי שומר עליהם בלי הפייסבוק..."
בדיוק.
אם אנשים מספיק חשובים לנו, היינו מרימים טלפון, לא פותחים שיחה בצ'אט. כן כן, גם לאנשים מחו"ל, יש סקייפ בשביל זה.
בחיים לא הייתי מסתכלת על התמונות של החתונה של ההיא, ועל התמונות מהלימודים של ההוא, ועל החבר של החברה של האלה. מה זה מעניין אותי??
וזה לא שאני שופטת. פשוט הסמארטפונים והפייסבוק המחורבן הזה הפכו לחלק אינטגרלי בחיים שלנו, שלפעמים אנשים לא יודעים לעשות את ההבדל בין זה לבין החיים האמיתיים.
ומה עם הילדים שלנו? ילדים שבגיל 12 כבר פתחו חשבון בפייסבוק וקבוצה בוואטסאפ.
איך הם ידעו לחיות באמת? איך הם ידעו לעשות הפרדה?
לחיות חיים אמיתיים. בלי לבחור בכל כך הרבה אופציות.
האאא העולם השתגע.
ממזמן כבר
משהו שמאוד מאוד מציק לי לגבי התנהלות העולם היום...
הסמארטפונים, והפייסבוק.
סמארטפונים. אני מסתובבת עם טלפון שיש בו סנייק, סמסים ושיחות. התגובה האוטומטית היא, "מה זה? תחליפי תחליפי".
לכולם היום יש סמארטפונים, אייפונים, גלקסי. לא מכירה מישהו שלא.
זה לא שאני מתנגדת גדולה לטכנולוגיה או איזה סבתא חסרת חיים שכל היום בבית, אבל נהיה מין נוהל כזה שאפילו כשיוצאים לפאב - כולם בטלפונים.
הלו? מה נהיה? אנשים משתעבדים לטלפונים. לוואטסאפ. למה צריך וואטאסאפ כשחברים לידכם?
למה צריך כל הזמן להתעסק בשאר העולם ולא בבן אדם שנמצא מולך כרגע? אנשים מפוקסים בכל העולם מלבד שיחה אמיתית.
קנדי קראש. נסיעה באוטובוס? הליכה לקניון? צריך להעביר את הזמן? אוטומטית מעבירים לאיזה משחק טיפשי בטלפון. ודווקא ברגעים הכי משעממים יוצרים את הדברים הכי מעניינים.
ממש מרגיש לי שאין כזה דבר שאני בשיחה עם מישהו והוא באמת איתי. איתי, בלי לשלוח רגע בוואטאספ, בלי לבדוק שניה משהו בפייסבוק ובלי הקנדי קראש.
עוד דבר - היום אין כזה דבר ליהנות מיציאה אם לא מתעדים אותה. צ'ק אין, סטטוס בפייסבוק, וגולת הכותרת - תמונות! תמונות תמונות תמונות.
כשאנשים מתחילים להצטלם אני מבינה שהם הגיעו לשיא של הערב ומכאן אפשר רק לרדת.
מחקתי פעם את הפייסבוק לחצי שנה, החזרתי ומאז אני רק מנסה למחוק אותו שוב ושוב ושוב. לא עובד כבר כשכל החומר למבחן נמצא בקבוצה המחורבנת של הלימודים!
מה זה פייסבוק? מה זה?
רק להסתכל על חיים של אחרים שבקרוב המקרים לא מעניינים אותנו בכלל. אנשים שאם לא היה לנו אותם בפייסבוק, למי היה אכפת מהם?
ברור שיש יתרונות, אבל החסרונות בעיני הרבה יותר גדולים.
אנשים משועבדים לחרא הזה!! משועבדים להראות לאנשים דברים שהם לא. לשווק את עצמם לעולם. למי? לאנשים שבלי הפייסבוק הם לא היו רואים ממטר.
"בזכות הפייסבוק אני שומר על קשר על אנשים שלא הייתי שומר עליהם בלי הפייסבוק..."
בדיוק.
אם אנשים מספיק חשובים לנו, היינו מרימים טלפון, לא פותחים שיחה בצ'אט. כן כן, גם לאנשים מחו"ל, יש סקייפ בשביל זה.
בחיים לא הייתי מסתכלת על התמונות של החתונה של ההיא, ועל התמונות מהלימודים של ההוא, ועל החבר של החברה של האלה. מה זה מעניין אותי??
וזה לא שאני שופטת. פשוט הסמארטפונים והפייסבוק המחורבן הזה הפכו לחלק אינטגרלי בחיים שלנו, שלפעמים אנשים לא יודעים לעשות את ההבדל בין זה לבין החיים האמיתיים.
ומה עם הילדים שלנו? ילדים שבגיל 12 כבר פתחו חשבון בפייסבוק וקבוצה בוואטסאפ.
איך הם ידעו לחיות באמת? איך הם ידעו לעשות הפרדה?
לחיות חיים אמיתיים. בלי לבחור בכל כך הרבה אופציות.
האאא העולם השתגע.
ממזמן כבר
