מה נשמע?

0Pandemonium0

New member
סתם שמנים עלובים, שמנצלים את צבע המדים שלהם

לטובתם יותר מדי פעמים, כידוע לכולנו. מח"ש בדיחה.
 

MetalSinagouge

New member
לא? נבחן:

שוטרים שמנים: זה נכון. אולי בסידרת צבי הנינג'ה המצויירים ובאופנוברים ממאדים, מצד אחר זה לא ממש מדד. לעניין: אני רואה המון שוטרים שהם לא שמנים כלל. כמובן שיש הרבה שהם כן, למשל קארל וויסלו מ"אריזה משפחתית". מנצלים: אני בספק אם נכנסת בסיפור כזה בעצמך. אני גם שמעתי דברים כאלה, אבל תמיד זה מחבר, או מחבר של חבר שזה אפילו יותר גרוע. המשפט שלך היה יכול לעבוד טוב בלוגיקה פורמלית, אבל לצערנו בחיים לומר "כל הפילים וורודים" לא מבטיח הרבה.
 

AnnabeI Lee

New member
חברים של חברים?!

אף פעם לא ראית שוטרים מרביצים בהפגנות? אף פעם לא ראית אחד מעשות אלפי הסירטונים ביוטוב? בחיי, יש דברים שאפשר להתעלם מהם, אבל אלימות משטרתית זה נפוץ מספיק כדי לא להתעלם.
 

MetalSinagouge

New member
בדיוק- ברטונים ביוטוב.

האם סרטונים ביוטוב הם סרטונים של כל השוטרים? האם הם מראים מה היה לפני? אין מישהו שלא אוהב לקטר על הממסד והתאגידים, אבל השוטרים הם לא ממש מטרה טובה להשתלח בה כשיש כל כך הרבה בשר לעבוד איתו בכנסת וכו'.
 

AnnabeI Lee

New member
אתה צריך נתונים על אלימות משטרתית?!

כי ממש אין לי בעיה לספק לך אותם. שוטרים הם ה-דבר להשתלח בו. נכון שיש שוטרים שבאמת עושים את עבודתם ומתייחסים לעבודה שלהם בכובד הראש שהיא דורשת, אבל זה ללא ספק יוצא מהכלל. זה כמו שיש פוליטיקאים שבאמת חושבים על מה שהם עושים ומנסים לעזור לזולת, אבל תאכלס רב הפוליטיקאים לו מגיעים לדרגות האלה מתוך רצון טוב ויפות נפש. הם נמצאים בעיסןק הצפציפי הזה כי הוא משאבת כוח ושליטה. הבעיה במשטרה כמוסד היא בדיוק הבעיה בכל ממשלה ממוצעת- כשיש אנשים שהתפקיד שלהם הוא להחליט החלטות, הגיוני לצפות שמי שיגיע לתפקידים האלה הוא רודף כוח ושליטה. באופן דומה, כשיש אנשים שתפקידם הוא להפעיל כוח נגד אנשים אחרים הגיוני לצפות שהמוסד הזה יתאפיין באנשים אגרסיביים ובאלימות יתר. וזה בלי להכנס בכלל לסוגיית ה"כח", אם אנשים שניתן להם כוח במסגרת ספציפית ישתמשו בו מעבר לגבולות ההגיון (בקשר לזה אמליץ לך להתעניין בניסוי הכלא בסטנפורד). וגם בלי לגעת בסוגיית ההררכיה, מה קורה כשאתה מגובה על ידי אנשים "מעלייך" או אנשים שאתה מניח שיש להם ידע מסויים (בקשר לאלה, אמליץ לך לקרוא את הניסוי של מילגרם, ועל פקודות בלתי חוקיות בעליל- כפר כאסם זה המקרה המפורסם) הנה כמה דוחות על אלימות משטרתית. הם מ1999 ומ2000, ואני לא חושבת שיש סיבה להאמין שהמצב השתנה מאוד מאז.
 

MetalSinagouge

New member
רודני קינג LOL.

אני יודע, וכנראה שזה באמת המצב אבל אני לא מצליח לגייס את הכוחות הנפשיים כדי שיהיה לי אכפת. אולי זו בעיה ואולי לא בעצם. תמיד תהיה היררכיה כי זה מה שאנשים רוצים. הם רוצים להאשים אנשים מגבוה (בין עם חברתית או פוליטית) בבעיות שלהם. זה פיתרון קל ובנתיים הוא עובד לא רע.
 

AnnabeI Lee

New member
א. אתה כל הזמן אומר הרבה דברים בלי לבסס אותם

למה נראה לך שאנשים רוצים הררכיה? ואיך בדיוק הוא עובד "לא רע" רב בעיות העולם שלנו הן כתוצאה מהררכיה. ב. מה מצחיק ברודני קינג? אני ממש לא מבינה איך אפשר לצרף ביטוי צחוק לשם הזה... זה כמו להגיד "רון ארד
". ג. אם לא אכפת לך זה משהו אחר, אבל אל תנסה לשכנע את עצמך שהטיעונים שלך צודקים, אל תכחיש שאת צבוע. וזו כן בעיה.
 

AnnabeI Lee

New member
למה נראה לך שאני משכנעת את עצמי?

עובדה שאכפת לי מספיק כדי לנסות למנוע את זה. מעבר לזה, אם אני מתעסקת בזה מספיק כדי לנסות לשכנע את עצמי שאכפת לי, זה אומר שאכפת לי מלכתחילה, לא? חשוב קצת לפני שאתה מדבר.
 

MetalSinagouge

New member
לא לגמרי.

יכול להיות שאת סתם ניכנסת לויקיפדיה וזרקת את הקישורים הראשונים שהופיעו בנושא. אולי אכפת לך לשמר את הסרט שאת (וכולנו באופן נפרד) חיים בו, שזה לא רע. ג'ורג' קוסטנזה אמר פעם ש"זה לא שקר, אם אתה מאמין בו". נראה לי שהסופר קורט וונגוט (SP?) המציא דת כזו בספר שלו.
 

AnnabeI Lee

New member
אני יכולה להבטיח לך שזה לא מה שקרה...

ואיזה סרט משמרים פה בדיוק?! אתה זה שלא מוכן להאמין ששום דבר הוא שונה מהרגיל וכו' וכו'. אם הייתי אומרת לך שמתרחשת שואה בדרפור, היית יכול להגיד שזו המצאה באותה מידה שבה אתה מכחיש אלימות משטרתית. אז מי מאיתנו בסרט? ויש שקרים שהם לא נכונים אפילו אם אתה מאמין בהם "לא קוראים לי גיאלי". אתה יכול להאמין שקוראים לי נחמה, אבל מבחינה סטטיסטית, הרב המכריע של האנשים שקוראים לי, קוראים לי גיאלי. לעומת זאת יש דברים שרק אתה צריך להאמין בהם כדי שיהיו נכונים, לדוגמא "אכפת לי שבארצות הברית 28% מהילדים חיים בעוני". כל עוד אני מאמינה בזה וכל עוד לי אישית אכפת, אז האמרה היא נכונה. אין פה עיניין של שיכנוע, כי אם מוחי החליט להתעסק בעיניין, אז אוטומטית אכפת לי. עיניין השיכנוע העצמי יכול להגיע כשמגיע הזמן לפעול בהתאם למה שאכפת לך ממנו. כשאני אומרת שתפסיק לשכנע את עצמך שהטיעונים שלך הם נכונים, אני מבקשת שלא תתעלם מהוכחות שהם לא. נכונות של טיעונים היא לא כמו רמת איכפתיות אישית. נכונות טיעונים היא לא בשליטה שלך, היא נתונה לחוקי ההגיון. מעבר לזה, יש הבדל בין לשקר לבין להגיד אי-אמת. בכל מבחן קלקולוס ממוצע אני אגיד כמה אי-אמיתות. זה לא אומר ששיקרתי, כי כוונתי לא היתה לשקר, ואת השורות הלא נכונות כתבתי מתוך אמונה שהן נכונות. לכן ג'ורג' קוסטנזה (הפילוסוף הידוע, שמשפטיו נאמרים מתוך מחשבה מרובה) אומר ש"זה לא שקר, אם אתה מאמין בו". לעומת זאת בלפחות שיחה טלפונית אחת ביום כשאני עונה בנונשלנטיות במקום ב"התגעגעתי אלייך! לא דיברנו מאתמול! איזה כיף לשמוע את קולך הערב" (איזה יופי שבכתב אי אפשר לדעת אם אני מדברת על בחור או בחורה
), אני משקרת, כי אני לא מרגישה באמת את מה שאני אומרת (או מה שמשתמע ממה שאני אומרת), ואני יודעת שאני מאמינה בהיפך. בקשר לוונטג- לא קראתי את Cat's Cradle, אם אקרא בקרוב יחסית אגיד לך מה אני חושבת על התייחסותו לדת, אבל אל תחזיק את נשימתך...
 
למעלה