אני יכולה להבטיח לך שזה לא מה שקרה...
ואיזה סרט משמרים פה בדיוק?! אתה זה שלא מוכן להאמין ששום דבר הוא שונה מהרגיל וכו' וכו'. אם הייתי אומרת לך שמתרחשת שואה בדרפור, היית יכול להגיד שזו המצאה באותה מידה שבה אתה מכחיש אלימות משטרתית. אז מי מאיתנו בסרט? ויש שקרים שהם לא נכונים אפילו אם אתה מאמין בהם "לא קוראים לי גיאלי". אתה יכול להאמין שקוראים לי נחמה, אבל מבחינה סטטיסטית, הרב המכריע של האנשים שקוראים לי, קוראים לי גיאלי. לעומת זאת יש דברים שרק אתה צריך להאמין בהם כדי שיהיו נכונים, לדוגמא "אכפת לי שבארצות הברית 28% מהילדים חיים בעוני". כל עוד אני מאמינה בזה וכל עוד לי אישית אכפת, אז האמרה היא נכונה. אין פה עיניין של שיכנוע, כי אם מוחי החליט להתעסק בעיניין, אז אוטומטית אכפת לי. עיניין השיכנוע העצמי יכול להגיע כשמגיע הזמן לפעול בהתאם למה שאכפת לך ממנו. כשאני אומרת שתפסיק לשכנע את עצמך שהטיעונים שלך הם נכונים, אני מבקשת שלא תתעלם מהוכחות שהם לא. נכונות של טיעונים היא לא כמו רמת איכפתיות אישית. נכונות טיעונים היא לא בשליטה שלך, היא נתונה לחוקי ההגיון. מעבר לזה, יש הבדל בין לשקר לבין להגיד אי-אמת. בכל מבחן קלקולוס ממוצע אני אגיד כמה אי-אמיתות. זה לא אומר ששיקרתי, כי כוונתי לא היתה לשקר, ואת השורות הלא נכונות כתבתי מתוך אמונה שהן נכונות. לכן ג'ורג' קוסטנזה (הפילוסוף הידוע, שמשפטיו נאמרים מתוך מחשבה מרובה) אומר ש"זה לא שקר, אם אתה מאמין בו". לעומת זאת בלפחות שיחה טלפונית אחת ביום כשאני עונה בנונשלנטיות במקום ב"התגעגעתי אלייך! לא דיברנו מאתמול! איזה כיף לשמוע את קולך הערב" (איזה יופי שבכתב אי אפשר לדעת אם אני מדברת על בחור או בחורה
), אני משקרת, כי אני לא מרגישה באמת את מה שאני אומרת (או מה שמשתמע ממה שאני אומרת), ואני יודעת שאני מאמינה בהיפך. בקשר לוונטג- לא קראתי את Cat's Cradle, אם אקרא בקרוב יחסית אגיד לך מה אני חושבת על התייחסותו לדת, אבל אל תחזיק את נשימתך...