מה נשמע?

[Lynnearia]

רק בפועל

להפסיק להקדיש אנרגיה זמן יחס, מחשבה למה שאמור להיות, ולהתחיל להתייחס למה שקיים, מה שאתה כבר יודע או מניח שאתה יודע לגבי, קודם כל, עצמך ומשם לכל שאר הדברים. אנשים שוכחים את עצמם בתוך מה ש"אמור" להיות טוב, או פרקטי. היחידים שאחראי למסגרת הוא אתה, לא אף אחד אחר, אתה מבין וקולט את הדברים . אין בכלל דברים עד שאתה מתחיל לקרוא להם בשמות. למשל כאב מפסיק להפריע לך ברגע שאתה שם לב ישירות אליו כדי לבדוק מה זה. כמו שאתה שומע משהו - ואתה לא יודע מה זה אתה מגלה שזאת ציפור ששרה. או אתה שואל את עצמך - למה אני מממשיך לגרד את הגב או לנגוע באף או בסנטר או מה שזה לא יהיה. או נגיד אתה פעם אחת בחיים בודק מה יש בתוך האוכל שאתה אוכל, לא הולך ושואל אלא מסתמך על החושים והידע שיש לך כבר. baconian method ועוד, אתה מתחיל לרשום או לקטלג את מה שאתה חווה ישירות , ורק מתוך חוויה ישירה אתה מתחיל להבין, מה הערך בלכתוב או לדבר או להקדיש זמן ל"אמונות" או "ספקולציות?" זה לא רק בזבוז זמן זה מסכן אותך ואת מה שחשוב לך.

 

[JiyuuKi]

נחמד

כמה דברים שאני לא מסכים איתם: -לתת לדברים שמות לא יוצק בהם ממשות. זה רק מאפשר לי להפוך מחשבות על אותם דברים מסתם מחשבות אל מילים, אשר אותן אני מסוגל לזכור ולדון עליהן באופן רקורסיבי=מודע. אבל גם אם לא תתני לדבר מסויים שם, התחושה שהוא יוצר בך תמשיך להתקיים. האדמה תחזיק אותך גם אם לא תקראי לה אדמה. את תהיי צמאה גם אם לא תדעי להגיד 'מים', ואת תחיי גם אם עוד לא מצאת מילה לחיים. המילים הן כלי לתיאור החוויה, אך החוויה תמיד קיימת. (ואחרת משתמע מכך שכל החיות שלא מדברות הן בעצם לא מרגישות כלום) -מודעות לכאב (או לכל רגש אחר) אפשרית רק עד גבול מסויים. אם הכאב חזק מדיי אז כל הריכוז שלך נעלם והתודעה מופנית אל עבר האינסטינקטים שתופסים פיקוד. זה בעצם הרעיון שבהם. -הערך בלחשוב וליצור ספקולציות הוא שבעתיד הלא רחוק אני ואנשים אחרים נוכל להרוויח מהם. אפשר לאמר שזה חסר טעם. באותה מידה אפשר לאמר שהחיים חסרי טעם. אך אם הם לא, אז יש ערך עצום לנסיון שלנו להפוך את העולם למקום טוב יותר. אני פשוט לא מסוגל להינות מעצמי ולא לעשות כלום, כל עוד אני יודע שיש כל כך הרבה אנשים אחרים שסובלים בעולם. להתכחש לזה יסכן את כל מי שאני.

 

[Lynnearia]

God is 7

אם לא תתן לדבר מסויים שם, התחושב שהוא יוצר בך תהיה לא מודעת. היא תעבור דרך מערכת העצבים שלך אבל לא תקלט. ותתבטא אולי באיזשהי הפרעה אנרגטית (emotion) או בהתנהגות יוצאת דופן שנחשבת במציאות הקונצנזוס להתנהגות "נורמלית". האדמה תחזיק אותך אבל זה יהיה חסר ערך לציין זאת כי זה יהיה כמו לדבר על חייזרים (שכולנו יודעים שהם קיימים הרי כל יום אנחנו משחקים עם כמה מהם כדורגל, ואוכלים שווארמה). אתה תהיה צמא, כמו שאלפי אנשים רוצים לעוף ולהיות "חופשיים.". המילה חיים היא כמו המילים אהבה, אלוהים, אנרגיה, "הוויה". לרוב האנשים זה עדיין נתפס כ Raving of a disordered mind עד שאתה לא קורא למשהו בשם אתה לא יכול לחוות אותו, לפני שקראת לו בשם הוא היה משהו מטושטש, מוזר. תבדוק את זה בעצמך אני בדקתי את זה אתמול. ככל שבן אדם יותר אינטיליגנטי (sensetive to information) הקיום נראה לו יותר מוזר, מסתורי. חיות גם חושבות, אנחנו לא יודעים מה קורה בתוך העולם שלהם. כל "תיאוריה" או נקודת מבט היא הקרנה של תפיסת העולם שלנו כ superimposition על העולם שלהם. זה פשוט שאצל בני אדם המחשבה היא הרבה יותר מסובכת. אנחנו יכולים לחשבו על חשיבה. זאת בו זמנית הקללה והברכה שלנו. חיות מרגישות, וחושבות , אנחנו מפרידים בין שניהם בגלל שזה מה שאתה יכול לעשות עם חשיבה. אתה יכול להפריד בין כל דבר ולחבר בין כל דבר שאתה רוצה. כל דבר הוא רעיון, ואם אתה לא יודע מה הדבר, כלומר קורא לו בשם אתה *לא* יכול להתיחס אליו. אתה *לא* יכול לחוות אותו אקזיסטנציאליסטית. כל גבול הוא רנדומלי, זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להגיע לדיוק של 93% וכדומה. we are looking for the true enough למעשה שום דבר בחיים שלנו הוא לא 100% in its accurasy זה לא מונע מזה *להרגיש* כמו 100%. אני לא יודע לגבי הכאב החזק מדיי, או למה אתה מתכוון ב"אינסטינקטים". אנשים נוטים להפסיק להזדהות עם הגוף שלהם לפעמים כאשר הכאב חזק מדיי. תזכר בכל בן אדם שיש לו מיגרנות שאתה מכיר, מן הסתם הם יותר רגישים ואינטיליגנטים משאר האנשים. כל ספקולציה היא מטאפיזית, היא לא תהיה מדוייקת אלא אם כן הרמה הפיזית שלך נמצאת בהרמוניה כלומר הרגישות שלך ו fulfillment כאן ועכשיו. כל מה שניתן לאמר על החיים היא מטאפיזיקה. כולנו מטאפיזיקאים בעצמם כך ש"אנחנו" בוחרים להמשיך לחיות. כל הדברים הנוראים ביותר בהיסטוריה קרו בגלל שאנשים ניסו להפוך את העולם שלנו למקום יותר טוב. מישהו כאן בפורום רוצה להתנגד לטענה הזאת? אני לא יודע למה אתה מתכוון ב"להנות מעצמך". הנאה היא בלתי נפרדת מכאב. שאל כל פסיכולוג, או פיזיולוג קרוב. כולנו סובלים זה חלק בלתי נפרד מהקיום, רוב הסבל נוצר מההחלטות שנובעות מראיית העולם שלנו, אתה חושב שאתה יכול לעשות משהו כדי לשנות את זה לך על זה, אולי תציץ קודם כל בהיסטוריה, או תזכר שאתה כל מה שאתה אומר או כותב או מתקשר לאנשים אחרים - they interpert you וגם אתה אותם. לכן תקשורת יכולה לקרות רק בין "שווים" - שווים במובן המטאפיזי של חוסר אג'נדה. אתה קולט מה אתה אומר? שאתה לא תוכל לנוח ולנשום לרווחה לפני שכל העולם יגיע לגן עדן. זה מה שקרישנמורטי(j. krishnamurti) הקדיש את חייו לעשות. הוא רצה לשחרר את כולם לחופשי. אתה כבר מתכחש למשהו, בגלל זה הצבת לפני עצמך את אדאל הצלת העולם and carrying everybody to heaven kicking and screaming. אתה יכול לסכן רק את מי שאתה - thats an image. you create the image - שם לב לזה, ואתה יכול ליצור עוד אלפים כאלה. שוב פעם בלבול בין the essence and the symbol

 

[JiyuuKi]

המילים הן לא הממשות.

המילים הן לא הממשות. הן בסך הכל דרך ייצוג אשר עוזרת לנו לזכור מחשבות מופשטות באופן נוח יותר. אך העיסוק הטכני במילים הוא לא זה שמביא אותנו לכלל מודעות. אלא זו התחושה אשר אותן מילים יוצרות במוחנו. ותחושה זו, היא זהה במהותה לתחושת האדמה בכפות ידיי, או לאושר שלי. אני יכול להביט במכונית למשל, ולהיות מודע לכל התחושות שהיא יוצרת בי. ואותן תחושות, והאופן בו הן מתקשרות לזכרונות אחרים ולשאר מערכות המוח, אשר מפעילות רגשות ורצונות למיניהן, הן כל מה שקיים. וכל אלו ישארו גם אם לא אקרא למכונית מכונית ולא אחשוב עליה באופן רציונאלי. אני יכול אחר כך לדמיין את המכונית הזו. להביט בה בעייני רוחי ולחוות את כל אותן תחושות אשר הופיעו בפעם המקורית. אני אהיה מודע לכל אלה והם יהיו קיימים בעייני. באותה מידה אני יכול גם להגיד במוחי 'מכונית', ולתת לאסוציאציות לעלות באופן אוטומאטי אל תודעתי. אך לא המילה היא אשר יוצרת את הממשות המודעת, אלא התחושות המלוות אותה. כי אם היינו מודעים רק למילים, אז העולם בו היינו חיים היה כוללני ולא מקורי. כי לא היינו רואים שום דבר שלא היינו מכירים קודם לכן. ואני לא אומר שאני לא אוכל לחיות עד שלא אציל את העולם. אני רק אומר שאני לפחות צריך להראות לעצמי שאני מנסה. אני לא אבזבז על כך את כל חיי כמובן, אך בהחלט חלק מהם.

 

[Lynnearia]

Metaphysics=A-causality

מעבר למילים = מטאפיזיקה. אם אתה מפיל את כל מה שאנחנו יודעים דרך חמשת החושים וטוען יש שמשהו מעבר לזה אתה מפיל את המדע, אתה לא אומר שהוא אדיוטי ואין בו צורך - אתה פשוט מצביע על העובדה שמדע=דוגמה=סוג של טפשות. באושר אתה מתכוון לכך שאם תעשה משהו פעם אחת ולא תחזור עליו כמה זמן?, לעומת משהו שגרם לך להרגיש מאושר ותחזור עליו הרבה פעמים עד שהוא יהיה בלתי נסבל. כל התחושות שכל דבר "יוצר" בך הן אסוציאציות או ידע גנטי, הכל נרכש - ומקורו פיזי. בלי זה אתה לא יכולת להבין מה זה לעזאזל. וזה זבל. זבל במובן של *לא משהו חדש* או יוצא דופן. נוסטלגיה של פקצות שמנענעות את הבטן וחושבות שהן בריטני ספירס בגלל שהן ראו אותה ורצו להיות כמוהה. כל מה ש*אתה* יכול לעשות הוא לחזור על מה שאתה כבר חווית פעם, אתה לא יכול לחוות שום דבר חדש. אתה משחק עם אשליות משומשות, ומהן אתה אולי יכול ליצור משהו מקורי, מעין כימרה , אבל זה לא יהיה בכוונה - זה יהיה כמו ילד שמגלה איך להזיז את האוזניים בלי ידיים. יש דברים מסויימים שמרגישים בצורה מסויימת, כמו לשחק משחקי הגיון, לאכול ולהזדיין - שהחברה שלנו הפכה למשהו גרנדיוזי. בפני עצמם - אין שום דבר מיוחד בהם, זה כל מה שהדורות הקודמים עברו שהופך אותם למה שהם. אתה חושב שיש משהו מיוחד בטעם של גלידה או קולה? הם לא טעימים או טובים בלי כל הפרסומות והאסוציאציות שיש לך בראש לגביהם. ומאיפה החומר של הפרסומות נלקח? מאותו מקום, זה קיים בך וזה קיים בכל בן אדם אחר. מעבר לכל האשליות יש משהו שלא ניתן להצביע עליו או לחוות אותו ועליו כל המיסטיקנים מדברים, פחות או יותר. אם אתה מחובר לדבר הזה - אולי לזה אתה מתכוון בממשות - אתה לא יכול לחוות את זה. אף פעם. זה אומר שאתה לא יודע כלום לגבי שום דבר, רק הנחות, או דעות קדומות, כי "כל מילה היא דעה קדומה" - לא בגלל שמילים הם או חשיבה היא דבר רע, אלא בגלל שזה הקטע עם אסוציאציות והטבע של חשיבה הוא לחבר ולנתק. העולם בו אנו חיים איננו מקורי- הכל שאול מאיפשהו , אבסטרקציות מהטבע, הטבע אף פעם לא חוזר על עצמו - בני אדם וההיסטוריה שלהם חוזרת על עצמה כל הזמן. כל הזמן . כל הזמן. כל דבר "חדש" שאתה חווה הוא בעצם תרגום על פי הידע שכבר יש לך. כולל אינפורמציה שתגלה על כל דבר, כולל תקשור מ"חייזרים" או "אלוהים". כולל הכל - שום דבר חיצוני לך או אפילו הצ'קרות או האיברים הפנימיים שלך, אתה מתרגם את כל אלה. בגלל זה מדיטציה היא בעצם תהליך של פסילה , negation של תהליכי מחשבה = programs שחוזרות על עצמן כל הזמן ומבזבזות את האנרגיה שלך כדי לפנות אנרגיה לחיים הרמוניים יותר.

 

[AnnabeI Lee]

אני לא אומרת שצריך להתמודד איתה רק כבעיה

נקודתית, אני חושבת שהרבה התמודדויות נקודתיות ביחד הן "פעילויות מאקרו". אני לא אישית לא מתעסקת בפעילות אנטי- משטרתית כתחום המרכזי של הפעילות שלי (זה נשמע ממש לא חוקי ככה

). אני חושבת שהמפתח לשינוי החברה שלנו באמת הוא שינוי בחינוך בגיל הרך ובצורה שבה אנחנו מנהלים את החיים שלנו. לכן אני מתעניינת בחינוך דמוקרטי ובחברות שמתנהלות באופן קולקטיבי-דמוקרטי. אני לא יודעת למה בדיוק אתה מתכוון בפעילויות כוללניות כאלה? כלומר, לצאת להפגנות ולצעוק "מהפכה"? להחליף שילטון? אני לא חושבת שיש לזה הרבה עוצמתיות בטווח הארוך. אבל שוב, אשמח לקבל הצעות

.

 

[JiyuuKi]

חחחח

כל הפעולות שתיארת הן גם מיקרו. אפילו החלפת השילטון או מהפכות למינהן. וזה בגלל העובדה שהן פעולות אשר מבוצעות על ידי קבוצה אחת כנגד קבוצה אחרת ולמען מטרה מסויימת. פעולות מאקרו הן פעולות אשר מחפשות את שורש הבעייה, ובאות להביא פיתרון כולל אשר כולם ירוויחו ממנו, ולא רק הצד אותו אנו אוהבים ומכנים 'טוב'. לרוב הן באות בצורה של ידע והבנת האדם. ונסיון לשיפור כללי בעולם.

 

[AnnabeI Lee]

אז לפי ההגדרה שלך אני הרבה יותר

מאקרו

 

[Lynnearia]

המוסד

הוא תוצר שלי ושלך , מתוך אינטרס משותף, ופחד לא מודע - שאף כוח חיצוני או שיטה או מערכת יכולו לנטרל דרך כוח. סמים , ומדע יכולים לנטרל את זה ותוך כדי כך להרוס את היכולת שלנו לחשוב עבור עצמנו. יש נטיה טבעית להיררכיה, היררכיה כמו שאנחנו מכירים אותה היום נשנעת על מיתוסים שעדיין קיימים בכל אחד ואחת מאתנו , הסתרת מידע מן הציבור ודאגה לכך שכולם יקבלו חינוך מאוד יוקרתי אבל בו זמנית מאוד מטמטם. כסף הוא סוג של כוח שאם אתה משקיע בו הוא דואג רק לדבר אחד : איך להשיג עוד כסף. וזה אנטי חיים כלומר שוב נגד היכולת של אנשים לחשוב עבור עצמם. אנחנו כולנו מכורים למשהו לא פחות גרוע מסמים - בכל הרמות מגיל קטן. עצם כך וזה מפתיע אותי שיש אינטרנט שניתן להגיד בו כמעט את הכל, אם לא היינו מכורים היינו מפציצים כאן במידע וחולקים אינפורמציה. למה זה לא קורה? אני לא רואה שום סיבה אחרת מלבד חוסר אנרגיה, וחוסר אמונה במה שאנחנו עצמנו חושבים ש"צריך לעשות" שאיננו מופרד מתיאוריות לגבי "מקור הבעיה". אם את יכולה להצביע על מקור הבעיה - זה חסר ערך אם אף אחד לא קם והולך מיד לעשות משהו.

 

[Lynnearia]

כאוס וסדר

כאוס ברמה הפנימית נמנע מאתנו - לכן הוא חייב להיות מוקרן כלפי חוץ. אנחנו מבלבלים תמיד בין החיצוני לפנימי - ואנחנו יודעים שאנחנו עושים את זה אז אנחנו מפרידים בינהם. כאוס ברמה הפנימית הוא דבר טוב, סדר ברמה החיצונית הוא הכרחי. שכתתבי לקום לעשות מיד משהו - זאת הגישה של הטרוריסטים שהולכים על הג'יהאד הקטן, נראה לי שיש גם דבר כזה הג'יהאד הגדול, שמתעסק במהפכה פנימית.

 

[AnnabeI Lee]

ועוד מילה על הררכיה:

אני לא יודעת למה נראה לך שהררכיה היא תוצר טיבעי. אני גם לא מבינה איך אפשר לטעון דבר כזה אם אין שום ניסוי שיצליח להפריד את טבע האדם ממה שהוא לומד מהחברה שמסביבו. ברור שבני אדם יתרגלו לחשוב בצורה היררכית אם הם מוקפים בזה מהרגע שהם נולדים כמעט. אם אף אחד לא משקיע בחינוך דמוקרטי וצורות הורות שלא משתמשות בגישות של "כי אני ההורה ואני אמרתי שכך יהיה", ואם כל מקום עבודה יהיה היררכי ולא ישקיעו בקולקטיבים למיניהם, אז ברור שהחברה תמשיך להיות הררכית. אני יכולה לתת לך מאות דוגמאות של שבטים אינדיאנים, אפריקנים, וכו' וכו' שאין בהם היררכיה, לא בין גברים ונשים ולא בין צעירים ומבוגרים, ואני יכולה לתת לך המון דוגמאות לקבוצות שלא מתנהגות בצורה היררכית אפילו בימינו. אם יש קבוצות שמצליחות להתנהג ככה גם כשהן מוקפות בהררכיה מכל עבר, אני חושבת שהגיוני להניח שזה לא "טבע האדם".

 

[Gilliana]

לכל שבט יש מנהיג

ובשבטים אינדיאנים נדרש מהצעירים לכבד את המבוגרים והמבוגרים נחשבים כבעלי ידע ונסיון רב מזה של הצעירים. זו לא היררכיה?

 

[AnnabeI Lee]

לא לכל שבט יש מנהיג, וגם לא כל "מנהיג"

הוא בעל יכולת להחליט החלטות. בהרבה שבטים שיצא לי לקרוא עליהם ה"צ'יף" היה סתם תואר של כבוד, אבל החלטות היו נעשות בצורה קולקטיבית. תארי כבוד לא משמעותיים לא באמת מפריעים לי. כבוד כלפי "מבוגרים" בהרבה מקרים (לא ניתקלתי במחקר מקיף על שטבים אינדיאנים- מה שאני מכירה זה מספר אחד שקראתי בנושא ומפה ושם בספרים אחרים ולכן אני לא יכולה להגיד אם זה רב המקרים או לא) היה עד לטקס הבגרות שאחריו לא משנה אם אתה בן 16 או בן 40, אתה נחשב מבוגר. ומעבר לזה, אני לא יודעת אם זה הררכי ברמה שבה אני מתנגדת לה. אני לא חושבת שצריך לתת לילדים בני 12 להחליט החלטות בעלות משקל כבד. עד לתחילת גיל ה20 בני אדם לא מפתחים את הprefrontal cortex שלהם לגמרי, שזה החלק במוח שאחראי על החלטות יהירות, שקילת התוצאות וכו' וכו'. כלומר, יש סיבה ביולוגית להגביל החלטת החלטות לפי גיל, אבל מעבר לגיל הזה אין סיבה לזה. אני הייתי מגדירה הררכיה במובן הפרקטי שלה רק בין אנשים שהם כן באוכלוסיה שאנחנו יכולים לצפות ממנה דברים מסויימים. לרב אין הבדל בין עובד ומעסיק, להיפך העובד באופן כמעט גורף יודע טוב יותר מהמעסיק את העבודה ואת מה שצריך להעשות, אבל עדיין המעסיק הוא זה שאומר מה עושים. אין שום הבדל ביולוגי משמעותי (שהוא מעבר לפנוטיפים) בין גזעים, ועדיין גזענות זה דבר שקיים בצורה די בולטת בארצות הברית (שוב, אני מנסה לא להכליל, כי אני לא יודעת מספיק על אירופה כדי לדבר, אבל אני מניחה שגם אם זה שונה, זה לא שונה במיוחד), ולמה ללכת עד ארצות הברית- גם בישראל עדיין שומעים מספיק על ההבדלים בין ספרדים ואשכנזים. גזענות, אגב, היא דוגמא ארוכת שנים להררכיה והיא דוגמא טובה כי היא קיימת בחברות בעלות מאפיינים שונים. מה שמעניין הוא שהיא הולכת ונעלמת (אמנם באיטיות ובהתקלות בקשיים, אבל עדיין), אם זו היתה תופעה טבועה בטבע אדם לא היתה סיבה שהיא תתקבל פחות בגלל איזה עשור וחצי של התנגדות. אז פה קבור הכלב- זוהי עצם העיניין. השאלה היא אם זה טבעי, ואני טוענת שאין סיבה להאמין שזה טיבעי, כי הרי אם זה היה טבעי אז לא היו לנו כל כך הרבה דוגמאות שבהן זה לא התפתח. מעבר לזה שאפשר להסביר את הסיבה להתפתחות של זה. כדי ליצור גזענות מספיק כוח אירופאי אחד שמחליט להשתלט על יבשת מסויימת ושמסביר את זה בתור עליונות טיבעית. ובהיסטוריה שלנו לא היה רק אחד, היו לפחות חמישה. ואז בא רודיארד קיפלינג וכותב על "עול האיש הלבן" וכמה שהגזענות הזו באה בעצם מתוך התחייבות מוסרית לנצרות ולסיוויליזציה המערבית. וקצת מאוחר יותר מגיעים סרטי מערבונים שמסבירים את נצחון הבריטים על האינדיאנים על ידי עליונות טבעית ולא נסיבתית. ואז בכלל בא היטלר ומזכיר לכולנו את הגרסא המחודשת שלו לדוויניזם חברתי, והרי לך גזענות מושרשת היטב. נוכל לבחון תכונות אחרות שאנחנו בטוחים כמעט לחלוטין שהן טבעיות, כמו הצורך בחברה של אנשים, או הצורך לפתח שפה. הסיבה שאנחנו מניחים שהן טבעיות היא שלא משנה איזו חברה, או אילו אנשים אנחנו בוחנים (אפילו אנשים שאנחנו חושבים עליהם כאנטי-סוציאליים) תמיד* יש אינטראקציה רחבה יחסית עם אנשים ותמיד יש פיתוח שפה. *להגיד "תמיד", זה כמעט תמיד לא מדוייק, אז אפשר להחליף את תמיד ב"שכיח עד לרמה שבה אנחנו מחליטים שאפשר לעשות מזה כלל" או "מעבר למצב שבו הגיוני שהשכיחות הזו נוצרה במקרה וללא סיבה". אני לומדת סטטיסטיקה ושיטות מחקר- הציונים שלי תלויים בהערות כאלה. עמכם הסליחה

 

[Lynnearia]

Hakib bey

http://www.hermetic.com/bey/

 

[Gilliana]

אז את רוצה להגיד לי שילד בן 20

שאישיותו עדיין אפילו איננה מפותחת, מקביל מבחינת הבנתו, אחריותו ותפיסתו לאדם בן 40... נו טוב, גם אני חשבתי כך בגיל 19. היום ממרומי גילי המופלג אני מבינה בדיוק כמה טעיתי ואני בטוחה שגם את בעוד 20 שנה תדברי לגמרי אחרת ממה שאת מדברת כעת, באחריות.

 

[AnnabeI Lee]

אני מדברת מנקודת מבט ביולוגית והיסטורית, אין

באמת על מה להתווכח איתי בנושא, אלא אם כן בא לך להתווכח עם נאש והווארד זינן.. מעבר לזה, לא היה לך טיעון טוב יותר מ"כשתגדלי תביני"? אולי אדבר בצורה שונה, אבל אני מבטיחה לך שמה שישנה את את דעתי במצב כזה הם טיעונים מורכבים יותר.

 

[Gilliana]

חביבתי, שום טיעון לא ישנה את דעתך...

... בשלב זה. הדבר ברור ומובן. הדבר היחיד שישנה את דעתך הוא נסיון החיים שתצברי עם השנים, ואת הנסיון האישי והאינדיווידואלי הזה - איש לא יוכל להסביר לך.

 

[AnnabeI Lee]

אני לא בדיוק מבינה מאיפה הטיעונים שלך

מגיעים. שיניתי את דעתי לגבי הרבה דברים בעבר ולא מתוך איזו הארה מנסיון החיים שלי, אלא מתוך מחקר יותר מעמיק בדברים ומתוך טיעונים של אנשים אחרים שלא הצלחתי לסתור בצורה טובה יותר. הניסיון האינדיווידואלי הוא מועיל רק כשמתעסקים בדברים אינדיווידואלים, ובינתיים אני לא זוכרת שהזכרתי שום דבר שנוגע לי אישית.

 

[MetalSinagouge]

The Hendrix experience is all you need!!!111

 

[Gilliana]

כאן את טועה

הנסיון האינדיוודואלי משליך על כל נושא אפשרי באשר הוא. ואל תכעסי עלי, כי באמת אין לי כוונה חלילה לפגוע - אבל איך בגיל 19 את רוצה לקבוע אם נסיון החיים שלך שינה או לא שינה משהו לגבי דעותיך, כאשר בקושי יש לך כזה?