מה עושים למען ההורים?

[חביף]

המצפון שלי הוא יחידת הפעלה, ארגון והענקת משמעות

כולל פיענוח המציאות חשובה ביותר. המירוק והניקוי הכרחי, כדי שלא יתקלקל, יסבול מאי בהירות וכו'
לפום צערא אגרא היא שיטת קביעת תשלומים לחולים, נכים, נפגעי תאונות ומה לא של ביטוח לאומי וחברות הביטוח השונות, לטעמי חסר ערך ביחסים אחרים בין בני אדם. עם זאת, כמו שאמי ע"ה נהגה להזכיר לנו כל פעם להתקשר לסבתא [ היחידה, ודווקא אהבנו אותה מאוד מאוד ], מטריד אותי למשל שנכדתי הגדולה לא מתקשרת לשאול בשלום סבתהּ המושבתת עקב תאונה, והיא יודעת שלסבתא יש רגל שבורה.
אז מה אתה אומר?
בת זוגי היא סבתא מהסרטים ויותר מהסרטים, כך ש"לפום צערא אגרא" לא עובד במקרה דנן

 

[acamolit]

לעיתים מתקיים המשפט

"מה ששנוא עליך אל תעשה ל..... הוריך"
לא תמיד הכל נהיר וברור, לא תמיד אנחנו מפרשים נכון.
לעניות דעתי, אין צורך בעשיית חישובים וחשבונות - זה ודאי לא מקל על המצפון שלבטח מצוי אצל כולנו.

 

[חביף]

ווטסאפ,פייסבוק,אימייל

נחשבים מבחינתי כ- "להרים טלפון"

 

[חביף]

כשלי נתנו הוראה - דווקא לא התקשרתי. אתה מוזמן לשוחח עם הוריי המתים ולשמוע את קובלנותיהם על בנם חסר הכבוד.
כך שאין סיכוי שאני אתן "הוראה". מעולם לא נתתי הוראות לילדיי. הצבתי גבולות מובהקים, זה הספיק.
רוצים יתקשרו, לא רוצים לא יתקשרו ואני אמשיך לברר את הסוגייה הזו עד סופה.

 

[חביף]

בקשר למצפון

עוד הערה קצרצרה -
מבחינתי מצפון הוא כמו מצפן. זה אותו כלי שכל בוקר מקדם פניי במראה, שופט אותי בחומרה, ולבסוף מאפשר לי להתחיל את היום "טוב יותר". אם אני נכשל בבחינת המצפון אני עובר לפעולה של תיקון, שיפור, ניקוי, הבהרה וכל מה שכרוך בכך.

 

[חביף]

אתה אשכרה משתמש בשפה של מורים

גננות ומדריכי של"ח.
גם אותך אני לא מפעיל, והנה אתה פועל, ??? התיתכן סיטואציה כזו?

 

[חביף]

רמי אתה רפי, או רפי אינו רמי?

כל הכוכביות האלה, שלא נדע.

 

[חביף]

כל עוד ברור, שאתה הוא אתה

 

[סיגלית 2014]

אתה צודק

 

[חביף]

מה עושים למען ההורים?

האמת, שני הוריי כבר אינם בעולם הזה. אמי למעלה מ-10 שנים ואבי מ- 2011.
נשארנו עם החותנת שלי.
אני שואל את עצמי - איפה הגבול בו מפסיקים לקפוץ לעזרת ההורים?
חותנתי אשה השולטת בגופה, בחייה, במיומנויות הקוגניטיביות שלה, אבל יש לה פה מסכסך, מרכל, משמיץ, פשוט נורא.
ילדיי מצמצמים את הקשר אתה למינימום הכרחי - האם עליי לכפות עליהם [ לא שיעזור ] להתקשר אליה פעם בחודש?
אני עצמי נהגתי כל עוד אבי חי, במשך תקופה ארוכה לנסוע אליו לירושלים אחת לשבוע אחרי יום עבודה קשה מאוד. חשבתי שזה יהיה דוגמה ומופת לילדיי, אבל גם אני חשבתי שאני מגזים, אבל לא יכלתי לנהוג אחרת. אבי היה איש טוב, רק שיגע לי ת'שכל [ גם הוא היה בעל כל היכולות הקוגניטיביות שלו, נפטר בגיל 85].
בת זוגי ביקשה מאמה לא לבוא אליה לבקרה למרות שהיא , בת זוגי, כבר שבועיים שוכבת עם רגל שבורה.. בסדר?
ישנם הטוענים שלא, ושזה לא היה בסדר בזמן שהיתה חולה במחלה ההיא [בת זוגי ] היא לא הרשתה לאמה לבקר אותה.
מה אתם/ן אומרות-אומרים?

 

[acamolit]

תשובה אחרת ממה שכנראה מצופה

דעתי, אחרת.
לי נראה נכון לסעוד את ההורים עד יומם האחרון גם אם זה כרוך בויתורים קשים.
נכון שהם יותר טרחנים, קשים, ממורמרים....
אבל, אלה ההורים שלנו.
במקרה הפרטי שלי, העברתי את הורי לביתי (למרות שאינו גדול ומרווח ), אחד מהם הלך לעולמו, השני לשמחתי איתנו.
זו הדוגמא הרצויה לילדים.
שוב, זה לא קל, לא פשוט, דורש ה מ ו ן סבלנות.
על זה נאמר עוד לפניי....
זוג הורים יכול לגדל 6 ילדים, ששת הילדים ישלחו את ההורים לבית אבות ובקושי יגיעו לבקרם.
אנחנו חברה שלא תמיד יודעת להתייחס למבוגרים שבתוכה וחבל.

 

[חביף]

אני מכבד אנשים כמוך, מאוד

אני גם מכיר ממקום העבודה שלי, ומהמילייה בו אני מסתובב שישנם גם על רקע זה חיכוכים בין צאצאים, האשמה בהשפעה לא הוגנת על ירושה, כמו "גניבת" כספי הירושה.
אמא'לללללללההההההההה

 

[La Milagrosa]

הייתי מעדיפה למות ולא לחיות עם הוריי או חמותי באותה דירה.

זה ממש לא מקובל במנטליות ובתרבות שאני מגיעה ממנה.
ההורים שלי ושל מי שגדלו כמוני גם ממש לא מעוניינים לחיות עם המשפחה של בנם או בתם.
חמותי חיה בארגנטינה והיא באה אחת לשנה וחצי בערך. מכיוון שהיא מגיעה מרחוק, כל ביקור שלה נמשך מינימום שלושה שבועות (אבל לזכותה ייאמר שהיא מבינה שזה מאד לא נוח לנו, ולכן משתדלת לא להעיק וגם נוסעת לחברות שלה בעיר אחרת.... כך שזה נסבל מבחינתי).
אני מוכנה ורוצה להעביר לה כל חודש סכום לא מבוטל (יחסית להכנסות שלנו, כמובן) במידה והיא תשתכנע לעבור לדירה יפה וגדולה יותר מהמקום שהיא גרה בו עכשיו בחינם (בינתיים היא ממש לא מוכנה לזה, מכל מיני שיקולים שלה). אני כמובן מוכנה ורוצה לתמוך בה כלכלית ורגשית, והייתי מוכנה אפילו לשכור לה דירה על חשבונינו פה במדריד, לא רחוק מהבית שלנו (מאמץ כלכלי כבד למדי עבורינו). מה שלא בא בחשבון מבחינתי בשום אופן זה לחיות איתה באותו בית.
זה גם לא נכון בעיניי, ולא טוב לאף אחד- לא לי ולא לה, וגם לא לבעלי.

 

[acamolit]

בוטה משהו לטעמי.

גם הורי לא רצו לגור עם משפחתי. גם אני לא התלהבתי. אבל, וזה אבל גדול!!!!!
כשאתה מבין ומפנים את החלופות, אתה מזדעזע.
הורים לבד, אף אחד לא נוקש על הדלת, זרים מטפלים בהם.
אני מרגישה בושה.
מוותרת על הנוחיות שלי,
על הנאות אחרות בחיים,
בצורה מודעת -- מגדלת את הורי כבר למעלה מ- 10 שנים עקב הדרדרות בריאותית.
מרגישה שזו זכות גדולה.

 

[La Milagrosa]

לא בוטה ולא נעליים.

את מוכנה להרוס את חייך בשם איזה אידיאלים לא ברורים?
סבבה. זה לא עושה אותך יותר גרועה מאחרים.
אני מוכנה להקדיש כסף רב כדי לשכור לה דירה איפה שתרצה- שם או כאן- וכמובן ללכת לבקר אותה לעתים קרובות, לקחת אותה לרופא, לעשות לה סידורים וקניות.
אני לא מוכנה לטפל בה פיזית (לא בה ולא בהוריי שלי) כי אני לא מסוגלת לזה, ואני לא מוכנה שתגור בבית שלי, כי אז אני אקבל דיכאון כזה, שחיי לא יהיו שווים.

 

[La Milagrosa]

יותר גרועה מאחרים - צ"ל יותר טובה מאחרים.

 

[חביף]

וגם זה לא בוטה, אלא אמיתי, פתוח ללא התיפיפויות מיותרות.

 

[חביף]

מה??

מי אשם שאף אחד לא נוקש על דלתם? מי לא נוקש על דלתם?
מה הקשר בין "רגשות אשמה" עתידיים לבין המציאות אותה תיארה מילה גדולה?

 

[חייבתלהגיב]

קודם כל, כל הכבוד לך.

דבר שני, לא ברור לי למה זו בושה שזרים מטפלים בהם. אישית הייתי מעדיפה שמטפלת תקלח אותי מאשר שהבת שלי תקלח אותי.
זו לא חלופה רעה, וזה גם לא אומר שאף אחד לא נוקש על הדלת.
אפשר להיות מסור לגמרי להורה, ואפילו שהוא יגור בבית שלך (אגב, יש הורים שפשוט לא מסכימים - סבתא של בעלי גרה עד סוף ימיה בביתה, על אף שהייתה יחידה מוכנה בשבילה בבית של חמותי), אבל בלי שתהיי המטפלת האישית שלו.

 

[חביף]

אני הכי מסכים אתך

והטקסט שכתבת אין בו בוטות , לדעתי לפחות.
גם אנחנו לא רוצים את הורינו אצלנו, ויתרה מכך, גם לא רוצים את ילדינו אצלנו

מעבר לעובדה שלא תאומן שדירתנו קטנה, וכיום ערוכה ובנויה רק לשנינו, אין לי חשק להתלבש כי מישהו ,אחר" בבית. בני מגיע, אני מתלבש, לא בא לי, ב'מת.. וזו רק דוגמית ל- לא נוח, ולכך שאני חושב שאת צודקת לגמרי.