תגידו מה שתגידו בלי ביטיריקו היה היכל הקברות
הוא בהתחלה מזה עיצבן אותי, שאין כאלה דברים. רציתי שיעוף מהיום ה-1 ואפילו לא הבנתי בשביל מה הביאו אותו.
הוא כל הזמן נתפס ונתלה על העניין העדתי שכולם לא אוהבים אותו בגלל שהוא מזרחי.
אחר כך הוא היה רב עם כולם ועוד לא בין למה כועסים עליו ונפגעים ממנו.
אין לו פילטרים בפה בכלל. אומר מה שרוצה. לא חושב אם זה פוגע או לא.
לראות אותו מבצע את השיר התורכי בסלון כאשר הוא מרביץ לעצמו ונדמה שהוא הולך לאבד את חייו כל שניה זה קטע קטע.
לראות אותו כאדם גדול מימדים, שרב כל היום עם כל העולם - פתאום בוכה ודמעות זולגות לו מהעיניים בקלות לא נורמאלית מדברים קטנים, או כשהוא נעלב ממשהו שאמרו לו או כשהוא דיבר עם אישתו בטלפון ובכה לה שקשה לו ושהאנשים לא קלים בהיכל - זה מצחיק אותי. הוא סוג של ילד (או 10 ילדים לפי אישתו) הוא מוסיף להיכל עניין וצחוקים. לא הייתי רוצה שהוא יודח וזה לא קשור לסגנון השירה שלו שאני ממש לא אוהבת.