ברוכה הבאה Just Orli
, בקצרה, לך ולפרארי
הפוך פרארי הפוך, מהטעמים שציינתי, לעניות ניחושי, לא רק שהן יודעו בידי ההפקה אלא
שההפקה היא היוזמת לכל הרמת הידיים ושחרור יתר המשתתפים מסיכוני הלילה במים, ללא כל נסיון שכנוע של רוני הדומעת בהיסטריה (לפחות לפי מה שהוצג לנו). זאת לעניות הבנתי, מטעמי עלות, בטיחות, עיכוב באתרים ציבוריים אחרים ריתוק צוותי הפקה וסיוע מקומיים (אולם הנובל, ביה"ס, תחנת הרכבת...) ועוד.
לוגית, לכל הפחות, ואילו היו משלמים לי (והרבה) לדברר את ההפקה הייתי מתפתלת ועונה לך ש
תיאורטית יתכן "ספק". דואני לא יכלו לדעת ב
וודאות שיפצ'וק ולהקתה לא עקפו אותן במשימה קודמת. אם היו מוסיפים לשלם לי היתי עונה לך שמלכתחילה הן לא ידעו, אלא
אך עם תום 15 הדקות, נאמר להן שהן חופשיות להמשיך ומשחררות מהצורך לחכות למי שלמעשה, כבר בשלב זה, ידוע היה ש"פרשו בכבוד מטעמים רפואיים" (ולכן אנחש - למען הגדל והאדיר דרמה- שודרה לנו בהבלטה "תמיההתה" של הדואנית: "איפה יפה ובועז" תוך כדי נסיעה מהאגם לחוות הארנבות המרתקת).
Just Orli, אכן הדוכסים מאילת הפסידו לדתיות לשעבר - ופרחות תמיד, ככל הנראה - ונכנעו להצגת "נכסיהן" הנשיים ורבי בנימין שבאמתחתן (מעניין שמחווה זו לא מנעה את הזוג החסוד והצנוע מללעוג למטיביהן-התאומים ואהדתם את קבוצת הכדורסל של עירם: הפועל אילת). לדעתי, הפגיעה ברוני ומפל הדמעות היתה יותר "תאונה" מאשר כוונה של שי. בכל מקרה התהפכות הסירה, ולכידתה של רוני סופר-קשה-לה (תמיד) אינה "באחריות" שי.
כשם שעניתי ל"עמלץ" בשרשור שאליו הפנתי, לדעתי, ההפקה לא תכננה את הברבור של מקהלת הצבא הכחול אלא זרמה עמו ושמחה לשתף פעולה עם מה שלדעתי היתה יוזמה של ד"ר יפה ברזני. בשל העלויות הגבוהות והשהיה הקצרה מאוד בשטוקהולם (אוביקטיבית, ובהשוואה לגרוזיה בפרט) היה עומס עצום של משימות, שנמשכו כמעט ללא הפסקה, למשך כיממה. מאחר שהמשימות קונסקיוטיביות (בטור ולא במקביל) יש להחזיק שעות ארוכות בעלויות לא-מבוטלות, אתרים וצוותים תוך התחשבות בדרישות, ריגולציה וכיו"ב מקומיות. לכן, יתכן שמה שלא תוכנן מראש ומאחר שהשעות נצברו היה להפקה windfall - רווח משמים בדמות הפינוי של בועז ינוקא עקב הפגיעה האנושה בכבוד אמו החופרת-מזמרת והוצאתה בכבוד על "סעיף רפואי" ולא הדחה בשל טיפשות ואופי בעייתי.
לנקודה העקרונית שלך פרארי, כמובן שאתה צודק והפגיעה באינטלגנציה מעליבה עד כאב. מצד שני (שוב בכובעי כ"סנגורית של השטן") ידוע ומקובל שתוכניות מציאות הן ז'אנר קבוע של "מציאות" מדומה המגוייסת לצרכי שיווק של מוצרים, ספונסרים, אתרים וכו' לצד, הנחלת ושיווק ה"רוח והערכים" שמזינים ומחזיקים את העוצמה התקשורתית כספקית אופיום מודרני להמונים.
בישראל הקטנה ובעלת השוק הריכוזי הבעיה כפולה ומכופלת. יתר על כן, בליהוק המאוד בעייתי של "עמך" לצד אנשי תקשורת מנוסים שמיוצגים בידי סוכנים היודעים דבר או שניים בתקשורת (ראה למשל את התביעה של משתתפי המבחנים ל-Master Chef הטוענים שרומו, מאחר שרשימת המשתתפים נקבעה ונסגרה עוד לפני המבחן שאליו הוזמנו אותם כאלף "נבחנים"). אם בעונה הקודמת היו זוכים שסומנו מראש ולצורך כך סתמו חורים בביוגרפיה, יצרו יש מאין דמות חיוביות וקלה להזדהות, נתנו זמן מסך, עזרו במשימות (משימת הטבילה האינדיאנית שלא היתה לדוגמה אחת מני רבות) וכו' וכו' השנה למדו את הלקח וטרחו לטשטש את מקורבי ההפקה ומועמדיה לזכיה (מי לפרס הניחומים: 700K; ומי לפרס האמיתי: קרירה תקשורתית [ע"ע ה"מפסידות": רומי וקורל ועוד]) ב"עוד מאותו דבר" - טופז jr ושות' דואני, זוג הדוגמנים (למרות שבהינף כתוביות רז הפך פתאום ליהלומן בפרק האחרון) רוזנבלום ואחרים שאת טיב ומקור הקשר שלהם להפקה אין אנו יודעים.
שילוב טעון ובעייתי מעיין זה של "עמך" (או עמך ללא מרכאות, זאת לא נדע) לצד מקורבים ו"מיוחסים" מעצים ומגדיל את הבעיות שעמן נאלצת ההפקה להתמודד כדי להסוות את הבימוי, העריכה והתסריט שכתוב מראש כדי שאנו הצופים נוטעה לחשוב שמדובר במציאות, תחרות, ושאר הבלים שלא קיימים, ושאפילו שעל הסוואתם, ביד מעט יותר מיומנת או משכנעת לא טורחת במיוחד ההפקה, ערוץ השידור וכו'.