nightriders
New member
זו כבר סתם דמגוגיה, או חוסר הבנה
כפר שמריהו צודק. אנחנו חיים במגבלות. לעולם לא ניתן לספק את כל הצרכים. לכן צריך ליצור סדר עדיפויות בצורה סיסטמטית כלשהי.
סתם לידיעה כללית, באנגליה (שזו לא מדינת עולם שלישית) לאחר גיל 60 או 65 המדינה לא מעניקה שירותי דיאליזה, ומי שאין לו כסף לכך (וזה יקר) נגזר גורלו. אני לא אומר שאנגליה היא דוגמה למערכת בריאות אופטימלית, אבל שווה לזכור את זה.
הדרך הקיימת (אף שאינה מיושמת במלואה) הוא מקסימום QALY (שנים מתוקננות לאיכות). כאשר דנים בסל הבריאות או רוצים להכניס טכנולוגיה חדשה, צריך להחליט מה לתת ומה לא. הלוואי שאפשר היה לתת לכולם. אבל אי אפשר. לכן אחת המטרות (יש שיגידו שצריכה להיות המטרה החשובה ביותר) היא מקסימום QALY לאוכלוסייה. לשם הדוגמה תרופה שמאריכה תוחלת חיים ב 10 שנים באיכות חיים של 80% ל 10,000 אנשים בשנה נותנת 80,000 יחידות QALY. וכך עושים השוואות. כמובן שזה מעט יותר מורכב משום שיש מחלות שיש להן לובי יותר חזק, ויש סוגיות מורכבות כמו זהות בין QALY בחישוב הכולל, אלא שצריך לבחור בין מעט תוספת לרבים, או הרבה תוספת למעטים, וכו' וכו'.
גם תפקידו של משרד הבריאות הוא לתת מקסימום בריאות למקסימום אוכלוסיה במסגרת התקציב. תמיד יש מקום לשיפור, אבל תפקידו של משרד הבריאות הוא לא להרוויח כסף. למעשה כל מוסד ממשלתי לא יכול להרוויח, הוא לא מחלק דיוידנטים. זו לא חברה מסחרית.
זה קיים לא רק בבריאות. דוגמה פשוטה בשליפה - ישנם הרבה כבישים בישראל שהם דו סיטריים והם מסוכנים. לדוגמה כביש הערבה. אז למה לא להפוך את זה לחד סיטרי? משום שמדובר בקילומטרים רבים וצריך תקציב לכך. וזה יבוא על חשבון משהו. כי מה לעשות, אבל החיים יותר מורכבים, זה לא רק בריאות/פציעות. יש גם ביטחון, חינוך, איכות סביבה, תיירות, וכו' וכו'.
את רואה רק את האינטרס הצר שלך, אבל מקבלי ההחלטות צריכים לראות את התמונה הכוללת.
אם את חושבת שאת יכולה לעשות זאת טוב יותר, אדרבא. הרתמי והצטרפי למקבלי ההחלטות.
חוץ מזה שאף אחד עדיין לא מכריח הורים "חלשים" לחסן וסבסוד מעונות יום זו איננה זכות חוקתית שניתנת לכולם אלא באופן פרטני לקבוצות מסוימות על פי שיקולים (למשל מיצוי כושר ההשתכרות וכו').
כפר שמריהו צודק. אנחנו חיים במגבלות. לעולם לא ניתן לספק את כל הצרכים. לכן צריך ליצור סדר עדיפויות בצורה סיסטמטית כלשהי.
סתם לידיעה כללית, באנגליה (שזו לא מדינת עולם שלישית) לאחר גיל 60 או 65 המדינה לא מעניקה שירותי דיאליזה, ומי שאין לו כסף לכך (וזה יקר) נגזר גורלו. אני לא אומר שאנגליה היא דוגמה למערכת בריאות אופטימלית, אבל שווה לזכור את זה.
הדרך הקיימת (אף שאינה מיושמת במלואה) הוא מקסימום QALY (שנים מתוקננות לאיכות). כאשר דנים בסל הבריאות או רוצים להכניס טכנולוגיה חדשה, צריך להחליט מה לתת ומה לא. הלוואי שאפשר היה לתת לכולם. אבל אי אפשר. לכן אחת המטרות (יש שיגידו שצריכה להיות המטרה החשובה ביותר) היא מקסימום QALY לאוכלוסייה. לשם הדוגמה תרופה שמאריכה תוחלת חיים ב 10 שנים באיכות חיים של 80% ל 10,000 אנשים בשנה נותנת 80,000 יחידות QALY. וכך עושים השוואות. כמובן שזה מעט יותר מורכב משום שיש מחלות שיש להן לובי יותר חזק, ויש סוגיות מורכבות כמו זהות בין QALY בחישוב הכולל, אלא שצריך לבחור בין מעט תוספת לרבים, או הרבה תוספת למעטים, וכו' וכו'.
גם תפקידו של משרד הבריאות הוא לתת מקסימום בריאות למקסימום אוכלוסיה במסגרת התקציב. תמיד יש מקום לשיפור, אבל תפקידו של משרד הבריאות הוא לא להרוויח כסף. למעשה כל מוסד ממשלתי לא יכול להרוויח, הוא לא מחלק דיוידנטים. זו לא חברה מסחרית.
זה קיים לא רק בבריאות. דוגמה פשוטה בשליפה - ישנם הרבה כבישים בישראל שהם דו סיטריים והם מסוכנים. לדוגמה כביש הערבה. אז למה לא להפוך את זה לחד סיטרי? משום שמדובר בקילומטרים רבים וצריך תקציב לכך. וזה יבוא על חשבון משהו. כי מה לעשות, אבל החיים יותר מורכבים, זה לא רק בריאות/פציעות. יש גם ביטחון, חינוך, איכות סביבה, תיירות, וכו' וכו'.
את רואה רק את האינטרס הצר שלך, אבל מקבלי ההחלטות צריכים לראות את התמונה הכוללת.
אם את חושבת שאת יכולה לעשות זאת טוב יותר, אדרבא. הרתמי והצטרפי למקבלי ההחלטות.
חוץ מזה שאף אחד עדיין לא מכריח הורים "חלשים" לחסן וסבסוד מעונות יום זו איננה זכות חוקתית שניתנת לכולם אלא באופן פרטני לקבוצות מסוימות על פי שיקולים (למשל מיצוי כושר ההשתכרות וכו').
