אני אחדד
דיכאון ע"פ התפיסה הרווחת הוא חוסר איזון כימי במוח. הוא נגרם בשל מנגנון התמודדות קלוקל של עומסים רגשיים קשים וחוסר כלים להתמודדות נכונה. אני לא סותרת שלהורמונים הגועשים לאחר הלידה יש השפעה על הרגישות, בדיוק כמו שיש רגישות גבוהה יותר לפני ובזמן ווסת, וכנראה שהרבה יותר לאחר לידה.
 
אממה, ההורמונים לבדם אינם אמורים לעורר דיכאון, ובטח שלא ממושך כל כך. להיפך, לאחר לידה ההורמונים שמופרשים מטרתם נטו לעודד את האם להיקשר לתינוק ולרצות לגונן עליו ולטפל בו, בין היתר בכך שהרגישות שלה מוגברת פי כמה מונים. זאת ביולוגיה פשוטה. אז מה כן? זה בא עם שילוב של העייפות הרבה של טיפול בתינוק, הסטרס העצום, השינויים הדרסטיים והעיכול של מצב חדש שלא הצלחנו להתכונן אליו בשום אופן לא משנה כמה חשבנו שאנחנו מוכנים וכל שאר הדברים שמתווספים הכל יחד מתבשל בקלחת נפיצה שעלולה לייצר דיכאון. לחלק הוא עובר מהר מאוד, לחלק הוא נדבק.
בארצות כמו אפריקה שנשות השבט ובעצם כל השבט יחד מטפל בתינוק כנראה לא תשמעי יותר מדיי על תופעה כזו. שם הרבה נשים יולדות בזמנים חופפים, מטפלות יחד בילדים ועוזרות אחת לשניה. מה גם שבגלל שהחיים פשוטים בהרבה, ואף אחת לא מאבדת קריירה או משנה את חייה מקצה לקצה, זה פשוט לא קיים.
 
החיים שלנו מורכבים יותר, ולכן גם ההתמודדות צריכה להיות מורכבת יותר. חשוב לקבל הרבה עזרה לפחות בהתחלה כדי לקבל מדיי פעם רגעים להתאפס ולהתרגל למציאות החדשה, לקבל עזרה אם צריך ברמה הנפשית. אסור להזניח או להתייחס לזה כמשהו לא מהותי. צריך לפעול.
דיכאון ע"פ התפיסה הרווחת הוא חוסר איזון כימי במוח. הוא נגרם בשל מנגנון התמודדות קלוקל של עומסים רגשיים קשים וחוסר כלים להתמודדות נכונה. אני לא סותרת שלהורמונים הגועשים לאחר הלידה יש השפעה על הרגישות, בדיוק כמו שיש רגישות גבוהה יותר לפני ובזמן ווסת, וכנראה שהרבה יותר לאחר לידה.
 
אממה, ההורמונים לבדם אינם אמורים לעורר דיכאון, ובטח שלא ממושך כל כך. להיפך, לאחר לידה ההורמונים שמופרשים מטרתם נטו לעודד את האם להיקשר לתינוק ולרצות לגונן עליו ולטפל בו, בין היתר בכך שהרגישות שלה מוגברת פי כמה מונים. זאת ביולוגיה פשוטה. אז מה כן? זה בא עם שילוב של העייפות הרבה של טיפול בתינוק, הסטרס העצום, השינויים הדרסטיים והעיכול של מצב חדש שלא הצלחנו להתכונן אליו בשום אופן לא משנה כמה חשבנו שאנחנו מוכנים וכל שאר הדברים שמתווספים הכל יחד מתבשל בקלחת נפיצה שעלולה לייצר דיכאון. לחלק הוא עובר מהר מאוד, לחלק הוא נדבק.
בארצות כמו אפריקה שנשות השבט ובעצם כל השבט יחד מטפל בתינוק כנראה לא תשמעי יותר מדיי על תופעה כזו. שם הרבה נשים יולדות בזמנים חופפים, מטפלות יחד בילדים ועוזרות אחת לשניה. מה גם שבגלל שהחיים פשוטים בהרבה, ואף אחת לא מאבדת קריירה או משנה את חייה מקצה לקצה, זה פשוט לא קיים.
 
החיים שלנו מורכבים יותר, ולכן גם ההתמודדות צריכה להיות מורכבת יותר. חשוב לקבל הרבה עזרה לפחות בהתחלה כדי לקבל מדיי פעם רגעים להתאפס ולהתרגל למציאות החדשה, לקבל עזרה אם צריך ברמה הנפשית. אסור להזניח או להתייחס לזה כמשהו לא מהותי. צריך לפעול.
