נו..אז? באמת אכפת לנו?
כאזרחים שרוצים צדק חברתי, שרואים את מערכת החינוך, את כשל ההורים (שזה כבר לא "מערכת" אלא נוגע לכל אחד) וכו'- כאלה שבאמת רוצים אחרת, האם באמת אכפת לנו?? אם למשל הייתי חושבת שמשהו באמת מסכן ממש את ילדי- האם לא הייתי פועלת? ומה הפעולה שלנו כאן? לצקצק בלשון /במקלדת, להפנות אצבע מאשימה לכל מה שזז ו..להמשיך כרגיל... למה? מהסיבה הפשוטה שלא באמת אכפת לנו, שאנחנו לא באמת מרגישים שהתופעה (זו ואחרות) מאיימת על עצמינו, על משפחתינו, על הקרובים לנו... אבל התופעה הרי לא תיעלם, נכון? והרי היא נוגעת באופן ממשי לחלקינו, נכון? אז מהו הטמטום שמעוור אותנו וגורם לנו לחשוב ש"לי זה לא יקרה"? ו..אם אנחנו רוצים להשפיע- להחליט שבאמת רוצים לשנות, מה אפשר לעשות חוץ מלצעוק ולברבר?
