ביקורת
נתחיל כמו כל דבר בחיים מהחלק הטוב. כל האווירה מסביב למופע ובתור לקופות הייתה אווירה של הופעת עשור. באמת שהרגשתי התרגשות באוויר, וכל היופי היה באמת לראות בני 40 ביחד עם בני 20 נהנים ומתרפקים על זכרון העבר. ההאנגר 11 הוא פשוט מקום מושלם להופעות, אין יותר טוב מזה. תפאורה, תאורה, סאונד, הכל. שאפו גדול על סמל ה-peace and love הכל כך אופייני לנו, ילדי אור הירח בצורת נורות על התיקרה. ההתחלה הייתה מדהימה, לפעמים בביצוע לא רע בכלל, ההמשך עם הכל ניהיה לא רגיל, אמש,בואי אליי, גנרל היה מושלם. כמה שחשששתי מהשילוב עם נינט דווקא כפרפורמית לצד אביב היא נתנה את הביצוע הטוב ביותר. ודאי שבאליות היה עדיף סולו אביב אבל הביצוע היה לא רע בכלל. משם הכל התדרדר, השילוב של מחר, לילות לבנים, אהבנו, זה רק הלב שכואב לך,ארבע עונות, בובות וכ"ו פשוט הוציא לי את החשק מההופעה.. עם כל הכבוד הייתי יכול ללכת לבריכת הסולטן או כל פסטיבל אחר בו אביב נוטל חלק ולהנות מ"רפרטואר השירים העשיר הזה" אז היה את מחר כבר לא יבוא ועל הכינרת בזריחה כמו בנדירים, אבל לא יותר מזה. שלום אחד ממש היה לי חסר. כמו גם ביצועים מלנכולים, איזה אלפי אנשים, זיגוטה, חושך, מצטערים, התאבדות, משהו שיפיל לריצפה. העלייה אחרי ההדרן עם קוצים ממש לא הייתה במקום, ממש צפיתי להתאבדות, מתים משעמום או משהו בסגנון. בסוף השילוב של לאן את הולכת, סוף העולם ועכשיו מעונן אלוהי. לא יכולתי לבקש יותר מזה. כמו שאמרתי, הייתה התחלה מדהימה, סוף מרטיט, אבל האמצע הוי האמצע, משינה עשו טובה שבכלל עלו לבמה ושלום זה שלום אין מה להגיד. בגדול די התאכזבתי אבל אני אעדיף לנצור את הרגעים הטובים, והיו כאלה.