ביקורת הופעה - 20 שנה לאור הירח
בניגוד לכל ההופעות הגדולות ב5 שנים האחרונות (החל מהעשור למכתב, ועד לרדינג נדירים) הפעם לא הגעתי באקסטזה מוקדמת, לא חרטתי על כיסאות בעבודה/צבא/לימודים תאריכים של עשורים שמתבטלים ועסקתי באופן אובססיבי בפלייליסטים ופנטזיות על ההופעה. לא בגלל שהאמנתי שזה יוריד לי את הציפיות ואני אהנה יותר - אלא בגלל שזה פשוט המצב. אני כבר לא שם. אביב זה עדיין אחד הדברים החשובים בחיים שלי, והופעות שלו זה עדיין דבר מדהים. אבל זה כבר לא יהיה לעולם מה שזה היה. ואני באמת מאמין בכנות ששוני (אם לא אהיה בחו"ל ואוכל להגיע) תיהיה הפרידה שלי מהשורה הראשונה, הטירוף והפאנטיות. הכניסה להופעה הייתה זוועה, מאבטחים ומארגנים בשקל שפשוט עשו הכל כדי שלא נצליח להגיע קדימה והכניסו לפי סדרים הזויים. כוס אמא שלהם. בכל מקרה, בסופו של דבר הצלחנו פחות או יותר כולם להגיע למקום שלהם ולתת לדופק לעלות לקראת עליתו של אביב. זה התחיל בצורה הכי חזקה שהופעה יכולה להתחיל, לפעמים+הכל ניהיה לא רגיל טירוף חושים. פתאום חזרתי להיות שוב בן 16 עם צעקות פתטיות של "אביב אני אוהב אותך" ו"אביב אתה אלוהים" לצלילי ביצועים מצויינים של 2 השירים האלו. למרות האכזבה מזה שהדיסק לא יבוצע לפי הסדר (וכבר אז הבנתי שלפחות שיר אחד מהאלבום לא יהיה) הטירוף שהיה בפתיחה כזאת שבה אותי בפנים. ההמשך עם אמש, גנרל (נפלא), מליארד טועים, שוב החושך (נפלא), בואי אליי (נפלא), והשכבת אותי ב10 (מעט אכזב אותי בגלל ציפייה מיוחדת לשיר) המשיך את גלי האקסטזה. הייתי בעננים. לא זוכר מתי פעם אחרונה הייתי ככה באביב, וכמה פעמים זה קרה. באמת אפשר לספור את זה על יד אחת. העלייה של נינט דווקא לא הרסה לי תהופעה, הביצוע שלה לאלימות היה נהדר ביחס לזה שזה לא אביב. היא עשתה חיקוי מדוייק של ה"טריקים" שאביב עושה באלימות, עם השינויי קול ומשיכת מילים. עשתה את העבודה בצורה נהדרת ואת שנינו שווים אני מרשה לכל אחד להרוס מתי שבא לו, הוא לא מעניין אותי. אבל מכאן ההופעה רק התדרדרה. מחר עד לילות לבנים היה פשוט דאון אדיר, מאקסטזה למצב של בהייה באביב בכמה דקות, פשוט מאכזב. אבל קיבלתי את זה בהבנה ובתקווה שבקרוב אביב יחזור לתת בראש, זה לא תדאג. ביצועים בינוניים בקושי לאל תדאג מחר כבר לא יבוא, צלקות ובוקר טוב איראן לא נטעו בי יותר ממעט תקווה שהתפוגגה בהמשך עם אורנה בנאי בשיר שלנו (מקבל את זה, זה פשוט לא ריגש אותי) ואהבנו (פשוט הוריד אותי לרצפה) הארוח של משינה היה מעניין ונחמד, אני לא רוצה אורחים ב20 שנה לאור הירח, כי אני רוצה שם 100% אביב. אבל יחסית לאירוח הוא היה טוב, ודי נהנתי למען האמת. אחרי הירידה של משינה ציפיתי לפיצוץ עד סוף ההופעה, זה התחיל עם גירסה קצת שונה ולא רעה לעל הכנרת בזריחה ואז שוב פעם, גשם כבד+יומן מסע, ביצועים לא מספיק טובים עם שלום (למרות שהדרכים הידועות תמיד מרגש) ומשהו לא היה שם באור הירח, הייתי בטוח שהוא יגע בי שוב בנקודה ההיא. זה לא קרה. הפתיחה של ההדרן עם קוצים הייתה השפל של ההופעה, תביא את התאבדות, תביא את דיכאון, תביא את משוררים. תן לי משהו. למה הקוצים הזה? זה כבר גבל בזלזול לדעתי. השילוש הקדוש החדש של לאן את הולכת-סוף העולם-עכשיו מעונן - היה אדיר רק בגלל שהוא אדיר. הביצועים עצמם היו בינוניים ביותר ואביב יכל להוציא מזה כ"כ הרבה יותר ולהשכיח את כל הדברים ה"רעים מההופעה" סה"כ, באתי בלי יותר מדי ציפיות ועדיין התאכזבתי. פתיחה אדירה שלא תשכח בחיים, המשך לא ראוי לארוע כזה. הקטע הרע ביותר בהופעה היה שלום אחד ובית נבנה, על בית נבנה אני עוד מוכן לוותר והוא באמת מביך ומקסימום גימיק משעשע. אבל שלום אחד חסר לי בצורה פשוט לא הוגנת. הופעה לאלבום או לא הופעה לאלבום? חבל. 6/10 ביחס למה שהיה צריך להיות.
