חייבת להגיב רק בעניין אחד
לצערי אין לי הרבה זמן לכל ההרהורים שיש לי בעניין, אבל קשה לי להבליג על כמה מההערות שעלו פה בחלק מהתגובות "זה בגלל המהפכה הפמיניסטית". בנות, נשים, חברות יקרות: הגיע הזמן להפסיק להאשים את הפמיניסטיות ו/או את המהפכה הפמיניסטית במצב המחורבן שלנו היום. לעשות את זה, זה בערך כמו להרוג את השליח. הפמיניסטיות הפכו ניראה את מה שהועלם והושתק: את האפליה, את הקושי, את העדר האפשרויות, ועוד הרבה מאד דברים אחרים. הן לא יצרו את המצב הזה. הוא היה שם לפניהן. הן הפנו אליו את הזרקור וקראו לתיקון מהיסוד. תיקון מהיסוד, בחזון הפמיניסטי (בלי להכנס לשאלה המורכבת "מה זה בכלל פמיניזם", כאילו שיש רק תשובה אחת אפשרית) צריך לקרות אצל כולם - נשים וגברים כאחד. מה שקורה היום ברוב המקרים, זה שרק הנשים עברו רפורמה - אנחנו "זכינו" לפרוץ את המחסום שעצר את האמהות והסבתות שלנו מלעבור מהספירה הפרטית אל הציבורית. עכשיו מה שצריך, חייב, לקרות כדי שהחזון הפמיניסטי יתממש, הוא שגם בצד השני, אצל הגברים יחול שינוי. שבספירה הציבורית - במדינה, במקום העבודה, בתקשורת, בעסקים - ידעו לעשות מקום לא/נשים ולנושאים מהספירה הפרטית, ואף חלילה שלא נדע יוכלו חלק מהגברים לבחור את הספירה הפרטית (=הבית על כל מה שכרוך בזה) על פני הציבורית (=הקריירה). כל זה לצערנו קורה הרבה יותר לאט אם בכלל, כי משום מה, פמיניזם נתפס כמשהו שמדבר אל ועל נשים בלבד, וזו טעות גסה. גם לגברים יש מה להרוויח מהחזון הפמיניסטי - ראו ערך חשיבות ההורות בחיים שלנו, האיזון בין עבודה למשפחה, השבירה של סטריאוטיפים נשיים וגבריים שתאפשר לכל אחד ואחת לבחור לפי מי שהוא באמת ולא רק לפי הקטלוג שנובע מהאנטומיה שלו, ועוד ועוד. אז אנא מכן, בואו נרד מהעץ הזה של "הכל בגלל הפמיניסטיות". כי אם כבר, להפך. בזכותן אנחנו בכלל יכולות להתלבט. בזכותן אנחנו יכולות לבחור מלכתחילה. עכשיו הקושי הוא במציאת האיזונים והמינונים - אף אחד לא אמר שזה קל, אבל משהו הדור שלנו צריך לתרום למהפכה הכוללת, לא? אי אפשר היה לצפות שקודמותינו יפתרו את הכל...
לצערי אין לי הרבה זמן לכל ההרהורים שיש לי בעניין, אבל קשה לי להבליג על כמה מההערות שעלו פה בחלק מהתגובות "זה בגלל המהפכה הפמיניסטית". בנות, נשים, חברות יקרות: הגיע הזמן להפסיק להאשים את הפמיניסטיות ו/או את המהפכה הפמיניסטית במצב המחורבן שלנו היום. לעשות את זה, זה בערך כמו להרוג את השליח. הפמיניסטיות הפכו ניראה את מה שהועלם והושתק: את האפליה, את הקושי, את העדר האפשרויות, ועוד הרבה מאד דברים אחרים. הן לא יצרו את המצב הזה. הוא היה שם לפניהן. הן הפנו אליו את הזרקור וקראו לתיקון מהיסוד. תיקון מהיסוד, בחזון הפמיניסטי (בלי להכנס לשאלה המורכבת "מה זה בכלל פמיניזם", כאילו שיש רק תשובה אחת אפשרית) צריך לקרות אצל כולם - נשים וגברים כאחד. מה שקורה היום ברוב המקרים, זה שרק הנשים עברו רפורמה - אנחנו "זכינו" לפרוץ את המחסום שעצר את האמהות והסבתות שלנו מלעבור מהספירה הפרטית אל הציבורית. עכשיו מה שצריך, חייב, לקרות כדי שהחזון הפמיניסטי יתממש, הוא שגם בצד השני, אצל הגברים יחול שינוי. שבספירה הציבורית - במדינה, במקום העבודה, בתקשורת, בעסקים - ידעו לעשות מקום לא/נשים ולנושאים מהספירה הפרטית, ואף חלילה שלא נדע יוכלו חלק מהגברים לבחור את הספירה הפרטית (=הבית על כל מה שכרוך בזה) על פני הציבורית (=הקריירה). כל זה לצערנו קורה הרבה יותר לאט אם בכלל, כי משום מה, פמיניזם נתפס כמשהו שמדבר אל ועל נשים בלבד, וזו טעות גסה. גם לגברים יש מה להרוויח מהחזון הפמיניסטי - ראו ערך חשיבות ההורות בחיים שלנו, האיזון בין עבודה למשפחה, השבירה של סטריאוטיפים נשיים וגבריים שתאפשר לכל אחד ואחת לבחור לפי מי שהוא באמת ולא רק לפי הקטלוג שנובע מהאנטומיה שלו, ועוד ועוד. אז אנא מכן, בואו נרד מהעץ הזה של "הכל בגלל הפמיניסטיות". כי אם כבר, להפך. בזכותן אנחנו בכלל יכולות להתלבט. בזכותן אנחנו יכולות לבחור מלכתחילה. עכשיו הקושי הוא במציאת האיזונים והמינונים - אף אחד לא אמר שזה קל, אבל משהו הדור שלנו צריך לתרום למהפכה הכוללת, לא? אי אפשר היה לצפות שקודמותינו יפתרו את הכל...
