מחשבות על הערכה עצמית

[איילת נתנאל]

אלית מגיעה עם כף וסיר

גם היא מצטרפת לתיפוף ולשיר

 

[lulyK]

זו לא עלית? ../images/Emo8.gif

 

[איילת נתנאל]

הכי קרוב שאפשר.... ../images/Emo3.gif

 

[Arfilit]

לא - אני חושבת שזו אלית.

 

[איילת נתנאל]

הבדיקה העלתה - אלית

והיא אכן מגיעה עם כף וסיר

 

[lulyK]

אה, את מדברת על "תירס חם"

אני דיברתי על "טירס חם"

.

 

[עמית@]

../images/Emo6.gif

 

[Arfilit]

../images/Emo6.gif ספר מעולה!!!

 

[hagaram]

פשוט מסכימה עם כל מילה שלך

ולצערי, אין לי פתרונות או תשובות.... וכן, הרבה פעמים אני נתקלת במשפטים כמו, יש לה תינוק בבית, פעם בשבוע הוא חולה, מי צריך עובדת כזאת.... אגב, סתם אנקדוטה - במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי נשים שהן אמהות, נעדות הכי פחות מעבודתן, ביחס לככל העובדים!!!

 

[galiaS]

כתבת מאד יפה.

מה צריך שיקרה כדי שאמא שתשב בבית תגיד לעצמה שהיא עושה משהו חשוב? כנראה שיקח הרבה זמן לשנות נורמה חברתית לפיה להצלחה מקצועית (וכלכלית)יש קורלציה חיובית עם הערכה עצמית. עדין, מרבית האמהות שבוחרות להשאר בבית הן נשים שהקריירה שלהן לא תפסה מקום מרכזי בהשפעתה על הערכתן העצמית גם לפני האמהות. מבין כל המשתנים המשפיעים על הערכתי העצמית, ל"טיב" האמהות שלי יש את הההשפעה הגדולה ביותר. אח"כ נכנסים עוד משתנים רבים בעלי משקלים שונים, הצלחה מקצועית היא משתנה כזה (בעל משקל גבוה). האמהות היא בטוח הדבר החשוב ביותר שאני עושה, אבל כדי לחיות בשלום עם עצמי אני צריכה להתייחס גם לאותם משתנים אחרים. תסלחו לי על התשובה הסטטיסטית. אני כבר שבועיים עובדת על תוכנה סטטיסטית והמח שלי קצת נדפק.

 

[משוש30]

../images/Emo6.gif

 

[מאז]

איזה שרשור מדהים!

איזו חבורה נפלאה של נשים כאן אם לא הייתי עכשיו בתשיעי בטח היה לי משהו משלי להוסיף (היכולת הקוגניטיבית שלי יורדת פלאים בהריון. באמת. לא מזמן הייתי בהרצאה וחשבתי לעצמי - אני יודעת שלולא ההריון הייתי מבינה אותה ברובד אחר לגמרי. בעסה. ואולי זה גם קשור לבעיה)

 

[ילדותי השניה]

מסכימה עם רבים מההרהורים שלך...

בשנה שהייתי בבית עם שיר הרגשתי שאני מקבלת הרבה שדרים של: אז מה בעצם את עושה בבית

? "מגדלת את הילדה שלי" זו לא תשובה מספקת...(אבל מה את עושה?...) מצאתי את עצמי לפעמים מדגישה שאני גם כותבת עבודת תיזה (מה שהיה נכון, אבל באחוז קטן מהזמן), כדי שיהיה ברור שאני לא מתבטלת חלילה או עוסקת רק בעיסוקים נחותים כמו טיפול בתינוקת... אני לא גאה לומר שלפני שהפכתי לאמא גם אני חשבתי שמי שנשארת בבית היא חסרת אמביציות או סתם לא מוצלחת במה שהיא עושה... לא חשבתי שמישהי שיש לה מקצוע טוב, עבודה סבירה עם הכנסה קבועה וסיפוק, תוותר על הכל בשביל טיפול בילדים. ופתאום שיר נולדה כל מה שרציתי בעולם היה להיות איתה ולטפל בה ולראות אותה גדלה ומתפתחת... והיא גדלה להיות ילדה כל כך שמחה ומאושרת ומלאת ביטחון, ואני הרגשתי נהדר כי ידעתי שיש לי חלק בזה... ועכשיו אני כבר חצי שנה אחרי החזרה לעבודה (ליומיים בשבוע בסך הכל), לא יודעת אם עשיתי נכון. יש יתרונות ליציאה מהבית, בפרט שמדובר בעבודה שאני באמת מאד אוהבת ושיש בה הרבה סיפוק, אבל עם החזרה שלי לעבודה הופיעה חדרת נטישה אצל שיר (בגלל הגיל?בגלל העבודה? לעולם לא אדע), הופיעו ייסורי המצפון האימהיים המפורסמים שכמעט ולא היו קודם, צצו לבטים רבים והמון שאלות שאני שואלת את עצמי לגבי אימהות, לגבי בחירות שאני בוחרת ומשפיעות גם עלי וגם עליה... בכל הכנות, השנה שבה הייתי עם שיר לא הייתה רק המאושרת ביותר בחיי, היא הייתה גם שנה שבה הרגשתי שמה שאני עושה הוא משמעותי נכון (לי ולה). לא היו לי התלבטויות, לא היו הרהורי כפירה (כפי שיש עכשיו, ובשפע). הרגשתי שאני פשוט עושה מה שהכי טבעי והכי נכון לי. עם חוסר ההערכה של הסביבה למדתי להתסתדר

...

 

[מעיןבר]

אני כבר מאתמול חושבת

איך להגיב, ונתקעתי. בינתיים השרשור פה תפח והגיע לעוד מחוזות מעניינים כמו תחום שמאוד מציק לי - נורמות העבודה באופן כללי. אני מאוד מבואסת מהמחשבה שהאמהות הופכת אותנו ל"סחורה פגומה" ומאוד רוצה להאמין שיש מקומות וענפים שבהם זה לא כך. אני יודעת שהאיש שלי מעסיק 3 אמהות יחידניות בשם הניסיון לאפליה מתקנת אבל יש עם זה הרבה קשיים מבחינת העסק, ואין ברירה - העסק הזה צריך למשיך ולעבוד על מנת לפרנס אותנו ואת כל העובדי (קרוב ל- 30). אני חושבת שצריך ויתורים מכל הצדדים. למשל, לבעלי עובדת אחת, אם לשניים, שעובדת בלילה וישנה בזמן שהילדים במערכת החינוך על מנת שתוכל גם לעבוד מספיק שעות וגם להיות עם הילדים. כמה מאיתנו חשבו על פתרונות מהסוג הזה? אני כל הזמן חושבת על הנורמות הפסולות של עולם העבודה המודרני - זוהי בפירוש עבדות מודרנית. יש הפרה בוטה של חוקי שעות עבודה ומנוחה (למשל - משכורת גלובלית - מה זה הדבר הזה לא לתגמל לפי שעות ועוד לגרום לזה להיראות "סמל סטטוס" של ניהול

). מצד שני, זה עולם מטורף וקפיטליסטי אם החברות לא יצמצמו הוצאות מצד אחד (העסקה של מינימום עובדים) וימשיכו לתת 150% תפוקה (מקסימום שעות) הן לא יישרדו בתחרות

אני יודעת שיש בחו"ל גם פתרונות של שני אנשים שמחזיקים יחד משרה, כל אחד משרה חלקית במשמרת בוקר/ערב וחולקים בעול העבודה. אבל אז שוב - יש עליה בהוצאות השכר ומשכורות פחות טובות ומצד שלישי השירות/מוצר עולה יותר אז איך מי שמרוויח פחות יקנה אותו? זה מין מלכוד כזה שאין לו באמת מוצא אלא אם תהיה התערבות חיצונית (נניח אכיפה מוגברת של חוק שעות עבודה ומנוחה) וגם שלמרות התחרות עסקים ילמדו להעמיד יעדים הגיוניים לעצמם ולהמשיך להתחרות אבל באופן שלא יגמור לעובדים שלהם את החיים והבריאות (וזה הרי חוזר לעסק כמו בומרנג אם העובדים מתקשים לשרוד ויש תחלופה גבוהה). לא יודעת, כל המצב פגום מהיסוד, כל מערכת הנורמות של שוק העבודה. אנחנו האמהות רק חלק מזה, בנו יש פגיעה מסוג אחד ובגברים שלצידנו פגיעה מסוג אחר (למה הם חיים פחות מאיתנו, בגלל שהיה להם כ"כ טוב בעבודה

). והבאסה האמיתית, שאני לא רואה פתרון בעתיד הנראה לעיין, לא במשטר דמוקרטי - קפיטליסטי

זה כמו שענתש כתבה, זה תהליך מתמשך של חינוך של הסביבה, החל בגברים הקרובים אלינו, אולי אם יהיה שינוי בנורמה עבוד נשים זה יגרור גם שינויי נורמה עבור הגברים. אני רק מקווה שבועד 20 שנה המצב של בנותינו יהיה טוב משלנו. בסופו של דבר זו מהפכה איטית שממשיכה לתקדם. כבר הים המצב שלנו נאה לי טוב משל אימותינו. אולי לנכדות שלנו יהיה באמת הכי טוב.

 

[Rplus1]

את חושבת שלנכדות שלנו יהיה יותר טוב

? כל-כך הייתי רוצה להסכים אתך ולצערי אני לא

. המוזר הוא שדווקא פה בפורומים אני מגלה כמה קשה לאנשים (ולצערי גם לנשים) לצאת מהחשיבה הסטיראוטיפית. נשים מקוות שיוולדו להן בנים או בנות בגלל סיבות כמו "בנות הן אמהות קטנות". כל אדם שני שאני פוגשת נוזף בי שאני מלבישה את הבת שלי בתכלת (מעניין אם לזכרי פלמינגו יש תסביכים

) יש מחקרים בפסיכולוגיה שמראים שהחיברות לתפקידי מין מתחיל כבר בגיל 0 (האמת, מגלישה ב"הריון ולידה" נראה לי שהוא מתחיל מטרום 0). הראו למשתתפים במחקר תינוקות, ונתנו להם מידע לגבי מין התינוק, המשתתפים תיארו את התנהגויות התינוק במונחים של נשיות וגבריות, בהתאם למין התינוק. המעניין במחקר כמובן הוא שחלק מהמשתתפים קיבלו מידע מוטעה על מין התינוק, כלומר ההתנהגות הנשית או הגברית לכאורה הייתה בפרשנות של הצופה ולא בהתנהגות התינוק. חייבת להודות שלמרות שאני נהנית מכל רגע עם התינוקת שלי ובאופן ראציונאלי חושבת שזה נפלא להשאר בבית עם הילדים (כמובן, אם זה מבחירה) יש בי צד שמעריך יותר נשים שמצליחות בקריירה שלהם. למה? ככה! כי ככה חונכתי ולמרות שאני יודעת שזה לא נכון עמוק בפנים זה מנקר בי

 

[מעיןבר]

אני חושבת שזה לא רק עניין תלוי מגדר

אני חושבת שצריך להיות שיפור כללי בתחום העבודה ויחסי העבודה ויחד איתו יבואו גם שינוים לעניין המגדרי. אני רוצה לקוות ולהאמין שתהיה סחיפה איטית של הנורמה לכיוון שעות עבודה נוחות יותר, לא כי זה טוב לנשים - אלא כי זה טוב לגברים. שאם הנורמות יהיו שונות זה יהיה לטובת כולם ואז פתאום הרבה יותר נשים גם תתאמנה למשבצות תעסוקה שהיום הן "לא מתאימות" להן מסיבות כמו אמהות

. אם יחילו פה נורמות עבודה בשעות סבירות אז פתאום יהיה הרבה יותר קשה מלפסול נשים בשוק העבודה. וכן, אני בהחלט מאמינה שלנכדות שלנו יהיה טוב יותר. אנחנו כולנו כל הזמן נלחמות על שיפור ובהחלט יש כזה. השינוי הוא איטי אמנם אבל קיים. בעוד 40-50 שנה, כשהנכדות שלנו יגיעו לשב בחיים של עבודה ושילוב של עבודה עם הורות, אני רוצה להאמין שנהיה במקום טוב יותר מבחינת המצב בתחום.

 

[Rplus1]

במובן הזה אני לגמרי מסכימה אתך

 

[ו שתי]

נכון, כל כך נכון

הסביבה שלי, אולי למעט אבא של אלה, נוטים לא להבין למה ואיך אני מסוגלת לשבת כבר שנה בבית (לשבת? לשבת? מי יושב? הילדה זוחלת, ואני אחריה) ולא לעשות כלום (לדבריהם- על זה אני אפילו לא רוצה להגיב). השיא הוא, שבגלל שמבחינת כולם אני "לא עושה כרגע כלום" מצפים ממני לקחת על עצמי את נטל ניהול הסכסוכים והכספים במשפחה, לתחזק את הבית (את זה אני סתם שונאת), לעשות עבודות שירות לכולם, ועוד להגיד תודה כל בוקר שיש לי יכולת כלכלית לא לעבוד. לגדל את הבת שלי זו לא עבודה. זו הנאה, גדולה מאד. וכן, יום אחד (די בקרוב) אני אחזור למעגל של "לעשות עם עצמי משהו" ואני מניחה שההורות שלי לא תתן לי נקודות זכות, אלא רק נקודות חובה. חייבת לספר פה אנקדוטה: התראינתי לפני כמה חודשים באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה. צמד מראיינות בנות למעלה מחמישים, יום שישי, 6 בנות בתור. אני אחרונה, כי לכל אחת היתה נסיבה מקלה (זו נוסעת לסופ"ש בצפון, זו באה באוטובוס מחיפה, וזו גרה בשטחים ושומרת שבת, וזו בהריון). חם, אין צל, אני בלי היונקת שלי (שאז גם לא הסימה לאכול מבקבוק). ביקשתי שיקדמו את תורי בגללה, נענתי בשלילה. חיכיתי בנימוס- 3.5 שעות תמימות לתורי. מבלי להגיד מילה נכנסתי להתראיין. מתוך 13 דקות של ראיון (כשכל המתראינות האחרות רואינו 40 דקות כ"א), היה דיון של 5 דקות על "איך תסתדרי בלימודים של יומיים בשבוע עם תינוקת" (שתהיה בת למעלה משנה). לחובה ולא לזכות כבר אמרתי, נכון?

 

[lulyK]

ובסוף קיבלו אותך, נכון? ../images/Emo13.gif

הזכרת לי שהתואר שני של פסיכולוגיה קלינית לא מקבלים נשים בהריון, כי הם סבורים שאמא צריכה להיות בבית בשנה הראשונה.

 

[lulyK]

רק מסייגת

אני לא בטוחה שזו מדיניות רשמית, רק שמועות.