מחשבות על הפוסטים של הימים האחרונים

עיקרון פיזיקלי

אבן נשארת באותו מקום עד שמזיזים אותה. כדי להזיז אותה צריך להשקיע אנרגיה.
כל המסביב זה תירוצים. מה יהיה, מה יקרה לילדים, מי ישמור על החתולה.... הכל פתיר. המתגרשים הם אלה שמוכנים להשקיע את האנרגיה הדרושה. הנשארים הם אלה שלא. בעיניי זה עד כדי כך פשוט.
 
אין לי תשובה על זה.... אצלי זה לא כך.

חייתי 20 שנה עם גבר נהדר ונפלא, אבא טוב, בן אדם חכם ומצחיק ומפרגן ומוכשר ו... הכל טוב, פרט לעובדה שלא היתה בנינו אהבה והוא היה בן זוג מחורבן (גם אני הייתי בת זוג מחורבנת כמובן... זה תמיד סימטרי)

ופשוט חייתי בהכחשה. סיפרתי לעצמי שככה זה בחיים ואנשים סתם מצפים מהחיים ליותר מידי, פינוק של תרבות השפע

ויום אחד הכל התפוצץ לי בפרצוף והתעוררתי. הבנתי שאני חיה בתוך אהבה לא טובה. בזוגיות לא טובה, ובעיקר שאפשר לקבל מהחיים האלו גם משהו אחר- טוב בהרבה.
מהרגע שההבנה הזו נכנסה לי לראש- הנישואין שלי הסתיימו. לא היה מה ולא היה בשביל מה לנסות להציל.
לא היה עוזר לי איזה מחווה רומנטית ריקה מתוכן פה ושם- רציתי את הדבר האמיתי ופירקתי.

לא מצטערת לרגע!

מה מונע מאנשים לעשות את זה- בעיקר הפחד.
היום כשאני מדברת עם חברים וחברות גרושים/ גרושות כולם אומרים שחבל שביזבזו כל כך הרבה שנים בפחד... אם כבר, היו צריכים לעשות את זה קודם.
 

עינת2018

New member
את יכולה לפרט קצת

על התחושה שהובילה להכרה שזה נגמר?
איך יודעים שזהו?
אני מבינה שזה מאוד אישי ולכל אחד יש נקודת שבירה. אני ישבתי שהגעתי אליה כבר כמה פעמים ואז היה טוב לתקופה מסויימת, העליתי ציפיות ו.. שוב נפילה.
 
בגדול... היה פיצוץ שהוביל לכל זה.

אבל פיצוץ גרעיני, טוב כזה, עם המון נשורת רדיואקטיבית... וזהו, כבר אי אפשר היה לישון יותר על האף.
הדברים פתאום הצטרפו להם אחד לשני... וכל נקודת המבט שלי השתנתה על הקשר ועל הזוגיות הזו.....
הבנתי שהוא לא אוהב אותי. כנראה אף פעם לא באמת אהב... ואם הוא אוהב וככה זה בא לידי ביטוי- אז זה לא בשבילי. אני רוצה משהו אחר.
 

עינת2018

New member
פיצוץ גרעיני

לא משאיר ברירות.
בטח היה לא קל עם ההבנות האלה אבל איכשהו עשה לך את הבחירה.
 
בוודאי שמשאיר...

אחרי פיצוץ גרעיני יש שקט גדול, ולתוך השקט הזה אפשר להכניס כמעט כל מה שרוצים.
יש הרבה זוגות שמשתקמים יפה מאוד וצומחים יפה מאוד מתוך פיצוץ או משבר.... חלק אפילו משפרים את הזוגיות שלהם וממש בונים משהו חדש יפה וטוב.
זה כנראה אלו שיש להם את אלמנט האהבה בבסיס.

אצלנו זה פשוט הציף את כל האמת לפרצוף. אמת קשה ומרה שהיא הרבה מעבר לגבולות ריב או פיצוץ כאלו או אחרים. זה רק היה הטריגר שהעיר אותנו.
 

alongrin

New member
איך יודעים שזה נגמר?

זה נגמר בעצם זה שאת מתחילה לחשוב שזה נגמר.
איך אומרים אקדח שמופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית...
מרגע שאת מתחילה לפקפק בלגיטימיות של הנישואים שלך זה כבר תחילת הסוף. מכאן ואילך זה רק עניין של זמן.
 

עינת2018

New member
אנשים בזוגיות טובה אף פעם לא מפקפקים?

לא שואלת בציניות אלא באמת.

חושבת שתמיד פיקפקתי ובכל ריב עולה לי המחשבה לעזוב אותו. גם בהתחלה אבל תמיד נשארתי בסוף ולא בגלל שהוא ביקש שנמשיך.
 
אין כללים...

מעולם לא עלתה על דעתי בכלל האפשרות שיום אחד נתגרש.
זה לא היה חלק מעולם המושגים שלי.
גם בריבים ובקשיים תמיד אמרנו שאנחנו מהזוגות החזקים שישארו ביחד לנצח.

אם היית אומרת לי לפני שנה וחצי שהמשפחה שלי תתפרק ואני אתגרש הייתי מתפוצצת מצחוק.
לצד האקסיומה הזו מן הסתם חיו עוד כמה אקסיומות מופרכות שנהגתי לומר לאורך השנים כמו "אני אוהבת אותך" ו"אתה החבר הכי טוב שלי" וכאלו.... שהיום אני מבינה שאפילו ברמת הקלישאה החבוטה זה לא סוחב במקרה שלנו
 

alongrin

New member
תראי...

בכל זוגיות יש הכל מהכל...כולל מריבות קשות.
אבל הסך הכל הכולל צריך להיות טוב שמעניק לך הרגשה טובה וחמימה בבטן רוב הזמן.
לצערי רוב האנשים נמצאים בזוגיות ממוצעת מינוס במקרה הטוב ביותר כי הם מתחתנים מכל הסיבות הלא נכונות אז קצת קשה להסביר את זה.

אבל לכשתפגשי את האחד שלך באמת את תרגישי את זה מיד ללא שום ספקות או פיקפוקים.
זה בדיוק כמו לקנות נעליים.
יש נעל שמתאימה לך לרגל כמו כפפה ואת יכולה ללכת איתה קילומטרים כל היום.
ויש נעל שתמיד תלחץ ותמיד תשפשף ולא משנה כמה פלסטרים תשימי וכמה זמן תלכי איתה. היא לעולם לא תתאים לך בצורה מושלמת.

להורים שלי שהם דרך אגב גרושים יש חברים שהם נושקים ל80++ ועדיין אוהבים, כך שכנראה זה אפשרי.
 

skickers

New member
אני בערך במצב הזה

נ + 3, כבר שנים שאנחנו זוג רק על הנייר. אשתי רוב הזמן מתנהגת כאילו שאני לא קיים. גם אני התחלתי לישר איתה קו וגם אני מקבל את ההחלטות שלי לפי מה שמתאים לי. היינו בשלושה סבבי טיפול עם שלושה מטפלים שונים וכולם נכשלו. אז גירושין די מתבקש על פניו. ומשום מה, קשה לי עם הרעיון של גירושין. כאילו שזה משהו שקורה לאנשים אחרים, או בסרטים, לא לי. כאילו שזה לא על באמת. בטח לא פחד, פשוט לא מסתדר לי בראש התסריט הזה שזהו, עוברים לדירות נפרדות.
 

skickers

New member
לא בטוח שיעזור, אפילו מנהל הפורום צחק עליי כשפתחתי את הנושא

מסכים שחבל על החיים שלי, יש תחושת פספוס שמתגבר ככל שחולף הזמן והופכת לתסכול.
 
גם אהבה חדשה וטובה זה משהו שקורה לאנשים אחרים...

לאלו שהעיזו ופירקו את מה שלא היה טוב ...


תשמע, ממש כואב לי לקרוא אותך... בעיקר כי אני כל כך מבינה את המקום הזה.
לא דמיינתי ולא חלמתי שגם אני אהיה "מהאנשים האלו".

והיום, בסה"כ כמה חודשים אחרי, אני מנסה לחשוב האם יש סכום בעולם שהיה גורם לי להגיד שאני מוכנה לחזור אחורה- ואין כזה. פשוט אין.

אז אני מאלו.
ואצל נשים הסטיגמה והתוית היא אפילו חזקה יותר מאצל גברים.
אני מאלו... הגרושות האלו (טוב, עוד לא ממש גרושה אבל בדרך...)
אז הפסקתי לשים לק אדום בידיים כי זה יותר מיד טייפ קאסט, אבל מעבר לויתור העצום הזה (שבטח גם יעבור לי מתישהו)- נשבעת לך, שאני מודה יום יום לגרוש טו-בי שלי שלקח עבור שנינו את ההחלטה הסופית הזו, ומודה ליקום שהעביר אותי את החוויה הזו וסידר לי את החיים שיש לי עכשיו.

היום אני יכולה להגיד בלב שלם שאני מ-א-ו-ש-ר-ת!!
כי מסתבר שאין כמו להיות שוב בן 16, בגיל 40... כשאתה כבר יודע מה לעשות עם זה ....
ולא מעניין לי את התחת מה השכנים חושבים.
יכולה לגלות לך בסוד (אבל לא תגלה לאף אחד....
) רוב החברים והחברות והקולגות שלי מתקשים להסתיר את הקנאה.

ולחשוב שהחיים שלי , אם הייתי משחקת עם הקלפים שלי טיפה אחרת, היו ממשיכים להתנהל כמו שהתנהלו ב-20 שנה האחרונות... זו פתאום הופכת להיות המחשבה המבהילה באמת.
 

danakama10

New member
לא קונה את העליצות שלך

אמנם, טפו טפו, אני נשואה בנישואים טובים ואוהבים, אבל 5ני רואה גרושים וגרושות סביבי. איכשהו לכל מי שאני מכירה, לקח זמן ממושך להתגבר על הגירושים. יש תהליך אבל שלוקח זמן לצאת ממנו. אחת כמוך שכולה צלצולים ועליזות וכולם מקנאים בה והיא מודה כל הזמן על הגירושים שהתרחשו רק לפני חודשים ספורים, תסלחי לי, זה לא אמין. או שאת לא אותנטית איתנו, או שהדחקת את הרגשות הנורמליים של הצער מהחלום שנשבר.
 
איזה מזל שאת לא קונה
כי זה לא למכירה. בטח לא לאחת כמוך..

שלא מכירה כנראה את המושג עליצות גם אם ינחת לה על הראש.
דבר אחד ברור פה לכולם- את סופר אותנטית. ומבהיל להבין שחיים בנינו אנשים כמוך. יותר נכון מצער...
מעניין יהיה לשאול את בעלך על הנישואין המאושרים והאוהבים האלו..... באמת מסקרן הויז'ן שלו על חיים לצד אישה כמוך.

לגבי החלום שנשבר... החלום הזה נשבר לפני שנים רבות כבר.
כבר התאבלתי מספיק שנים, והצטערתי מספיק שנים, והסתכלתי מהצד בקנאה ובחוסר אמונה על זוגות אוהבים מספיק שנים...

את בטח יודעת שלא נפרדים ממש בו ביום האהבה מתה....

ועכשיו, כשאני גרושה, ובזוגיות נפלאה שמתאימה לי בול, ומאוהבת כמו ילדה בת 16 בבן אדם שפשוט "נתפר למידותיי", אז כן.. קיבלתי את מה שלא ידעתי שבכלל אפשר לבקש- ואני מאושרת. מאוד!

תמיד מרומם לראות איך אושר של אחרים מוציא מאנשים ממורמרים וחמוצים את ה- Best שלהם. ואת דוגמא נפלאה לכך.
 

danakama10

New member
בשביל אחת שלא מעניין אותה מה אחרים חושבים

לקחת קשה את ההודעה שלי. איך אני יודעת? ההתקפות האישיות הפרועות שלך מוכיחות זאת.
אני מרחמת עלייך שהקריטריון לאושר שלך זה כמה את חושבת שהסביבה מקנאה בך.
מקווה שגם הילדים שלך חווים את האושר והעליצות שלך מהנישואים שלך שהתפרקו לא מזמן.
את עדיין נשמעת לי כמו הליצן העצוב, למרות הסמיילים שאת מפזרת בשפע, ואולי בשלב מסויים תעכלי את הגירושים ולא תצטרכי לעשות את העמדות הפנים העצובות שהכל נפלא.
 
איך הגעת למצב הזה?!?


אני באמת תוהה מה החיים זימנו אותך שהפך אותך למה שאת....?
בכל מקרה, החלמה מהירה. אם כי זה נראה לי די כרוני....
 
למעלה