מחשבות על עזיבה
- פותח הנושא noas1989
- פורסם בתאריך
forglemmigej
New member
אם מישהו רוצה לשנות משהו שיצא לרחוב
היתה שביתת רופאים שביתת אחיות שביתת מורים שום דבר לא בא מעצמו .
הבעיה בארץ שאנשים חושבים שזה ככה צריך להיות ואין מה לעשות, אז היום לא ואנשים יוצאים לרחובות ואולי יהיה שינוי.
היתה שביתת רופאים שביתת אחיות שביתת מורים שום דבר לא בא מעצמו .
הבעיה בארץ שאנשים חושבים שזה ככה צריך להיות ואין מה לעשות, אז היום לא ואנשים יוצאים לרחובות ואולי יהיה שינוי.
לא הבנת מה שכתבתי. התלהמת ואת דעתי רק חיזקת
שימי לב כמה חשוב לך להוכיח ש"הצלחת" מול מכרים בארץ.
בדיוק בגלל המנטליות הזו היית מתביישת בארץ אם לא היית "מצליחה" שם וגם אם לא היית "מצליחה" בבריטניה זה היה פחות חשוב כי ממילא היית מסתירה את זה ממכרייך הישראלים.
אגב, לא הכול בחיים זה רק כסף.
שימי לב כמה חשוב לך להוכיח ש"הצלחת" מול מכרים בארץ.
בדיוק בגלל המנטליות הזו היית מתביישת בארץ אם לא היית "מצליחה" שם וגם אם לא היית "מצליחה" בבריטניה זה היה פחות חשוב כי ממילא היית מסתירה את זה ממכרייך הישראלים.
אגב, לא הכול בחיים זה רק כסף.
לעיתים מדובר בהבדל בין חוסר אפשרות
בארץ לכסות את ההוצאות ולקבל טלפונים עצבניים מהבנק על המינוס לבין האפשרות לחיות בכבוד ללא מינוס מתמיד, עם יכולת לכסות את ההוצאות ולאפשר לילדים חוגים לדוגמא. סתם משהו בסיסי שמאפשר לך לישון בלילה... לא מדובר תמיד במשוואה של עוני מרוד לעומת וילה עם בריכה בחו"ל. מי שלא היה שם לא יבין אני חושבת. בדיוק כפי שיש אנשים שלא הצליחו להבין את הייאוש העמוק של משה סילמן.
הלוואי שיהיה שינוי במצב החברתי בארץ אבל הוא יוכל להתרחש כשמשהו במנטליות ישתנה ויתחילו לפתח מנגנונים שמגנים על האזרח ומאפשרים לו להחלץ ממצוקות ולא רק חקיקה של חוקים שדואגים למילוי חובותיו של האזרח בצורה דורסנית ללא שום אלטרנטיבות אנושיות.
כמובן שלא הכל בחיים זה כסף אבל לא לכל אחד יש את הפריבילגיה להחליט בין האם להרוויח 15000 ש"ח נטו לחודש בארץ או 25000 בחו"ל ואז לחזור לארץ ממניעים ציוניים. יש אנשים שלא יכולים לשרוד בארץ מסיבות שונות וזה מה שעצוב. ואני עדיין טוענת שהמדינה מפסידה אנשים איכותיים רק בגלל שלהורים שלהם אין כסף לתמוך בהם או שהם בחרו במקצוע "הלא נכון".
בארץ לכסות את ההוצאות ולקבל טלפונים עצבניים מהבנק על המינוס לבין האפשרות לחיות בכבוד ללא מינוס מתמיד, עם יכולת לכסות את ההוצאות ולאפשר לילדים חוגים לדוגמא. סתם משהו בסיסי שמאפשר לך לישון בלילה... לא מדובר תמיד במשוואה של עוני מרוד לעומת וילה עם בריכה בחו"ל. מי שלא היה שם לא יבין אני חושבת. בדיוק כפי שיש אנשים שלא הצליחו להבין את הייאוש העמוק של משה סילמן.
הלוואי שיהיה שינוי במצב החברתי בארץ אבל הוא יוכל להתרחש כשמשהו במנטליות ישתנה ויתחילו לפתח מנגנונים שמגנים על האזרח ומאפשרים לו להחלץ ממצוקות ולא רק חקיקה של חוקים שדואגים למילוי חובותיו של האזרח בצורה דורסנית ללא שום אלטרנטיבות אנושיות.
כמובן שלא הכל בחיים זה כסף אבל לא לכל אחד יש את הפריבילגיה להחליט בין האם להרוויח 15000 ש"ח נטו לחודש בארץ או 25000 בחו"ל ואז לחזור לארץ ממניעים ציוניים. יש אנשים שלא יכולים לשרוד בארץ מסיבות שונות וזה מה שעצוב. ואני עדיין טוענת שהמדינה מפסידה אנשים איכותיים רק בגלל שלהורים שלהם אין כסף לתמוך בהם או שהם בחרו במקצוע "הלא נכון".
את בכלל לא הבנת את כוונתי.
ראיתי מספיק ישראלים שחיו בלונדון ברמת חיים די נמוכה ובשכנות לאנשים שבחיים הם לא היו גרים לידם בארץ.
פשוט בחו"ל יש לישראלים פחות בושה חברתית כי פחות (אם בכלל) מכירים אותך.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומתאים לו ספציפית אבל הדיבורים על סילמן כמשל? אפשר לחשוב שלפני פחות משנה לא שטף את בריטניה גל של ביזה המונית?
ראיתי מספיק ישראלים שחיו בלונדון ברמת חיים די נמוכה ובשכנות לאנשים שבחיים הם לא היו גרים לידם בארץ.
פשוט בחו"ל יש לישראלים פחות בושה חברתית כי פחות (אם בכלל) מכירים אותך.
שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומתאים לו ספציפית אבל הדיבורים על סילמן כמשל? אפשר לחשוב שלפני פחות משנה לא שטף את בריטניה גל של ביזה המונית?
תראה בשורה התחתונה
עדיף להיות עני בלונדון מאשר עני בישראל כי מערכת הרווחה כאן דואגת לאזרחיה ואין אנשים ברחובות. גם בביזה ההמונית אנשים לא פרצו למכולות אלא גנבו אייפודים וכ'ו ומחו על המצב הכלכלי והאבטלה ההולכת וגדלה. יש גם סיבות אחרות של אנשים מתרבויות שונות שלא נטמעו בחברה האנגלית ומרגישים מנותקים. בארץ יוצאים כנגד המבנה החברתי ורשתות התמיכה שלא קיימות. האבטלה כרגע נמוכה בארץ ולכאורה המצב הכלכלי טוב אז איך זה שהמעמד הבינוני הנמוך לא ממש מרגיש זאת ונחנק?
עדיף להיות עני בלונדון מאשר עני בישראל כי מערכת הרווחה כאן דואגת לאזרחיה ואין אנשים ברחובות. גם בביזה ההמונית אנשים לא פרצו למכולות אלא גנבו אייפודים וכ'ו ומחו על המצב הכלכלי והאבטלה ההולכת וגדלה. יש גם סיבות אחרות של אנשים מתרבויות שונות שלא נטמעו בחברה האנגלית ומרגישים מנותקים. בארץ יוצאים כנגד המבנה החברתי ורשתות התמיכה שלא קיימות. האבטלה כרגע נמוכה בארץ ולכאורה המצב הכלכלי טוב אז איך זה שהמעמד הבינוני הנמוך לא ממש מרגיש זאת ונחנק?
רוצה מדד אובייקטיבי כביכול?
יש את מדד האושר של האו"ם - וישראל נמצאת בו מעל בריטניה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4213601,00.html
יש את מדד האושר של האו"ם - וישראל נמצאת בו מעל בריטניה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4213601,00.html
לא טענתי שהמדינה צריכה לקחת אחריות
על כל אדם שמסתובב ברחוב עם שקיות ניילון ולא התקלח חודשים ... יש כל מיני סיבות להתנהגות זו כגון מחלות נפש והתמכרויות למיניהן ובחלק מהמקרים המדינה כן צריכה לדאוג לאותו אדם כשהוא משתף פעולה כמובן.
בוא לא נכנס להשוואה בין הקיום הבסיסי שמערכת הרווחה בישראל מספקת לאנשים מתחת לקו העוני לעומת מערכת הרווחה הבריטית. אדם שחי מקצבאות בבריטניה מצליח לקנות יותר מלחם וחלב במכולת. כאן ניצלו את המערכת וחולקו קצבאות גם לאנשים שלא ממש הגיע להם ולעומת זאת בארץ ימררו את חייך עד שיתנו לך שקל גם אם שילמת כל חייך מס מכיוון שאתה בחזקת חשוד שבא לרמות את המערכת...לצערנו 30 אחוז מהילדים בישראל הם מתחת לקו העוני על פי דו"ח הביטוח הלאומי. האם יש נציגים בכנסת לאנשי דימונה ואופקים שמשמשים פה עבורם ונלחמים על זכויותיהם? כאן לפחות יש 600 נציגים אזוריים , כך שגם לאדם בניוקאסל והאקני יש ייצוג.
ומה עם אנשים שמרוויחים 4000 ש"ח שהינו סכום לכאורה מעל מה שמוגדר עוני? האם הם מצליחים לשרוד? וכמה אנשים מרוויחים בארץ משכורות של 4000 או 5000 ש"ח?
בשום מדינה המצב לא וורוד והפוליטיקאים ציניים בכל מקום אבל יש גם עובדות שבהם צריך לדייק.
על כל אדם שמסתובב ברחוב עם שקיות ניילון ולא התקלח חודשים ... יש כל מיני סיבות להתנהגות זו כגון מחלות נפש והתמכרויות למיניהן ובחלק מהמקרים המדינה כן צריכה לדאוג לאותו אדם כשהוא משתף פעולה כמובן.
בוא לא נכנס להשוואה בין הקיום הבסיסי שמערכת הרווחה בישראל מספקת לאנשים מתחת לקו העוני לעומת מערכת הרווחה הבריטית. אדם שחי מקצבאות בבריטניה מצליח לקנות יותר מלחם וחלב במכולת. כאן ניצלו את המערכת וחולקו קצבאות גם לאנשים שלא ממש הגיע להם ולעומת זאת בארץ ימררו את חייך עד שיתנו לך שקל גם אם שילמת כל חייך מס מכיוון שאתה בחזקת חשוד שבא לרמות את המערכת...לצערנו 30 אחוז מהילדים בישראל הם מתחת לקו העוני על פי דו"ח הביטוח הלאומי. האם יש נציגים בכנסת לאנשי דימונה ואופקים שמשמשים פה עבורם ונלחמים על זכויותיהם? כאן לפחות יש 600 נציגים אזוריים , כך שגם לאדם בניוקאסל והאקני יש ייצוג.
ומה עם אנשים שמרוויחים 4000 ש"ח שהינו סכום לכאורה מעל מה שמוגדר עוני? האם הם מצליחים לשרוד? וכמה אנשים מרוויחים בארץ משכורות של 4000 או 5000 ש"ח?
בשום מדינה המצב לא וורוד והפוליטיקאים ציניים בכל מקום אבל יש גם עובדות שבהם צריך לדייק.
פתאום שזה מגיע לבריטניה ההומלסים בעלי
בעיות נפשיות (אבל לא בארץ) אבל את יודעת מה - לא ניכנס לכל סטטיסטיקות העוני וכו וממש איני שולל את טענותייך - מה לזה ולהגירה מהארץ?
האם את באמת חושבת שזה שיקול למשיהוא אם להגר מהארץ?
אם יש סיכוי שהוא ייסתמך של מערכת הרווחה עדיף לו 1000 מונים לא להגר בכלל.
בעיות נפשיות (אבל לא בארץ) אבל את יודעת מה - לא ניכנס לכל סטטיסטיקות העוני וכו וממש איני שולל את טענותייך - מה לזה ולהגירה מהארץ?
האם את באמת חושבת שזה שיקול למשיהוא אם להגר מהארץ?
אם יש סיכוי שהוא ייסתמך של מערכת הרווחה עדיף לו 1000 מונים לא להגר בכלל.
רום קינמון
New member
אני לא רוצה להתנשא מעלייך אבל את ילדונת
לא כל ההומלסים הם חולי נפש וגם אם כן, מה טענתך? אם אדם חולה נפש ובעל התמכרויות המדינה לא צריכה לדאוג לו?
אני מצטערת, את יודעת למה יש לי רק שני ילדים? כי אנחנו לא יכולים לכלכל ילד שלישי. אני בטוחה שכן, גם בעלי יודע שכן אבל כשהם יהיו גדולים יותר לא נוכל לעזור כמו שאנחנו רוצים בדירה ובלימודים.
אני לא מקבלת את זה שאדם עני מביא עוד ילד לעולם. אנשים במדינת ישראל לא לוקחים אחריות על המעשים שלהם.
בבריטניה חלוקת הקצבאות מגוחכת. אנשים פה מרשים לעצמם שניים ושלושה ילדים מגברים שונים ולהישאר חד הוריות.
אגב, במדינה שמרבית אנשיה עובדים על אנשים אחרים הם תמיד יהיו בחשש שעובדים עליהם.
שוב, אני לא מגינה על הממשלה ולא מצדיקה את ביטוח לאומי אבל מצד שני א"א ליפול כל הזמן על גורם חיצוני.
ההורים שלי, שיבדלו לחיים ארוכים, וההורים שלו חינכו אותנו לחיים האמיתיים. אנחנו לא חיים בלללללנד ובכאילו ונדמה לי.
ואת יודעת מה? אנחנו חיינו עם פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש בישראל וחסכנו. איך זה? לא חייבים את הפלאפון הכי יקר בשוק, ולא חייבים כבלים, ולא חייבים שתי מכוניות, ולא חייבים מנקה, ולא חייבים בייביסיטר שתעזור לי להתמודד עם הילדים, ויוצאים פחות, ולא הולכים לחדר כושר או עושים מנוי בבריכה אלא עושים הליכה מהירה עם חברה ברחוב והולכים לילדים עם הים, ולא קונים את השתייה הכי יקרה אלא רק לשבת ולאורחים וכל זה בלי להרגיש עני ומסכן ולדאוג שיהיה כל מה שצריך בבית, והילדים היו בגנים פרטים, וחסכנו כסף בצד והייתה לנו דירה.
כשמתבגרים צריכים לעשות החלטות של מבוגרים.
לא כל ההומלסים הם חולי נפש וגם אם כן, מה טענתך? אם אדם חולה נפש ובעל התמכרויות המדינה לא צריכה לדאוג לו?
אני מצטערת, את יודעת למה יש לי רק שני ילדים? כי אנחנו לא יכולים לכלכל ילד שלישי. אני בטוחה שכן, גם בעלי יודע שכן אבל כשהם יהיו גדולים יותר לא נוכל לעזור כמו שאנחנו רוצים בדירה ובלימודים.
אני לא מקבלת את זה שאדם עני מביא עוד ילד לעולם. אנשים במדינת ישראל לא לוקחים אחריות על המעשים שלהם.
בבריטניה חלוקת הקצבאות מגוחכת. אנשים פה מרשים לעצמם שניים ושלושה ילדים מגברים שונים ולהישאר חד הוריות.
אגב, במדינה שמרבית אנשיה עובדים על אנשים אחרים הם תמיד יהיו בחשש שעובדים עליהם.
שוב, אני לא מגינה על הממשלה ולא מצדיקה את ביטוח לאומי אבל מצד שני א"א ליפול כל הזמן על גורם חיצוני.
ההורים שלי, שיבדלו לחיים ארוכים, וההורים שלו חינכו אותנו לחיים האמיתיים. אנחנו לא חיים בלללללנד ובכאילו ונדמה לי.
ואת יודעת מה? אנחנו חיינו עם פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש בישראל וחסכנו. איך זה? לא חייבים את הפלאפון הכי יקר בשוק, ולא חייבים כבלים, ולא חייבים שתי מכוניות, ולא חייבים מנקה, ולא חייבים בייביסיטר שתעזור לי להתמודד עם הילדים, ויוצאים פחות, ולא הולכים לחדר כושר או עושים מנוי בבריכה אלא עושים הליכה מהירה עם חברה ברחוב והולכים לילדים עם הים, ולא קונים את השתייה הכי יקרה אלא רק לשבת ולאורחים וכל זה בלי להרגיש עני ומסכן ולדאוג שיהיה כל מה שצריך בבית, והילדים היו בגנים פרטים, וחסכנו כסף בצד והייתה לנו דירה.
כשמתבגרים צריכים לעשות החלטות של מבוגרים.
נכנסתי להשוואה בין מדינות הרווחה
מכיוון שזה מייצג תרבות מסוימת של מדינה. אני לא נטפלתי לעניין ההומלסים, רק ציינתי שיש אנשים שמעדיפים את הרחוב ,עד כמה שזה יישמע מוזר ,ולהם קשה לעזור לעיתים. אני התייחסתי יותר להומלסים בעלי משפחות שהמדינה לא מספקת להם דיור והם ברחוב כי לא מוצאים להם פתרון.
אני בכלל לא מדברת רק על עניים אלא על אלפי אנשים שמנסים להקים עסקים קטנים ולא מקבלים את העזרה או ההתחשבות שאמורים לקבל במידה והאינטרס הוא לעודד יזמות פרטית. אבל כנראה עדיף שכולם יהיו פקידים או שכירים וזה גם בסדר אם זו המטרה של המדינה.
כמה בעלי עסקים פרטיים קטנים הכרת? שמעת פעם על כיצד הם נחנקים ומשלמים את כל החובות ולעולם לא יקבלו דמי אבטלה אם העסק מתמוטט למרות ששילמו ביטוח לאומי? את יודעת כמה אנשים היו צריכים לקבל החזרי מס הכנסה אחרי שהעסק נפל והוכח שהם לא הרוויחו גרוש ובכל זאת מס הכנסה לקח כספים מהם מבלי להשיב להם אותם? והאם שמעתם על אנשים שניסו לעבוד כשכירים אחרי שהעסק שלהם התמוטט וכל המשכורות שלהם עוקלו במשך חודשים מבלי להשאיר להם כסף למחייה שנדרש על פי החוק? יצא לך לדבר בכלל עם אנשים כאלה? המדינה בועטת אותם החוצה ולא מאפשרת להם לחיות גם אם בכלל לא מדברים על מערכת הרווחה.
ומה עם רווקים שלא יכולים לחיות עם 5000 ש"ח בגיל 40 כי כבר לא נעים לחיות בדירות עם שותפים?
אני גם לא חיה בללה לנד, אני חיה במציאות ויודעת כמה מדינת ישראל היא יקרה בהשוואה לכסף שמרוויחים שם ולא אני המצאתי את העובדה שפערים בין עשירים למעמד נמוך יותר הוא מהגבוהים בעולם.
ממה שאת מתארת בהודעתך, את בת מזל שבכלל היו לך אפשרויות בחירה בחיים ומכאן מאד קל לומר כמה אפשר לחסוך ולהתנהל אחרת וכ'ו. זה תמיד הטיעון שמנסה אדם מהמעמד הבינוני להציג. בדיוק כפי שקל מאד להתמודד עם המשכנתא אחרי שהסכום הראשוני לדירה שולם ברובו ע"י ההורים... מה עם אנשים שנמצאים בפריפריה והמדינה לא דאגה להעניק להם חינוך שיוויוני ולא דאגה למקומות עבודה באזור? לאותם אנשים אין סיכוי מלכתחילה לשבור את מעגל העוני כי המדינה לא עושה דבר לפצות על כך. המדינה צריכה לקחת אחריות ולחנך ולספק אלטרנטיבות לייאוש. הבאת ילדים לעולם בגיל 18 היא גם עניין של תת-תרבות וזה מצוי בכל העולם, ברגע שזו המציאות שאתה מכיר. כמובן שזה תלוי-חינוך וצריך להתערב גם בכך במידה וזה לא על רקע דתי.
למרות הביקורת שלי ולמרות שמדינת ישראל בעטה בנו החוצה פחות או יותר בכך שלא השאירה לנו הרבה ברירות, אני עדיין ארצה לחזור אליה כי זו המדינה שבה גדלתי והזהות היהודית חשובה לי מאד אבל אעשה זאת רק כשהפרנסה לא תהיה אישיו ויהיו לי מקורות הכנסה יציבים מבלי להזדקק לסיוע של המדינה.
מכיוון שזה מייצג תרבות מסוימת של מדינה. אני לא נטפלתי לעניין ההומלסים, רק ציינתי שיש אנשים שמעדיפים את הרחוב ,עד כמה שזה יישמע מוזר ,ולהם קשה לעזור לעיתים. אני התייחסתי יותר להומלסים בעלי משפחות שהמדינה לא מספקת להם דיור והם ברחוב כי לא מוצאים להם פתרון.
אני בכלל לא מדברת רק על עניים אלא על אלפי אנשים שמנסים להקים עסקים קטנים ולא מקבלים את העזרה או ההתחשבות שאמורים לקבל במידה והאינטרס הוא לעודד יזמות פרטית. אבל כנראה עדיף שכולם יהיו פקידים או שכירים וזה גם בסדר אם זו המטרה של המדינה.
כמה בעלי עסקים פרטיים קטנים הכרת? שמעת פעם על כיצד הם נחנקים ומשלמים את כל החובות ולעולם לא יקבלו דמי אבטלה אם העסק מתמוטט למרות ששילמו ביטוח לאומי? את יודעת כמה אנשים היו צריכים לקבל החזרי מס הכנסה אחרי שהעסק נפל והוכח שהם לא הרוויחו גרוש ובכל זאת מס הכנסה לקח כספים מהם מבלי להשיב להם אותם? והאם שמעתם על אנשים שניסו לעבוד כשכירים אחרי שהעסק שלהם התמוטט וכל המשכורות שלהם עוקלו במשך חודשים מבלי להשאיר להם כסף למחייה שנדרש על פי החוק? יצא לך לדבר בכלל עם אנשים כאלה? המדינה בועטת אותם החוצה ולא מאפשרת להם לחיות גם אם בכלל לא מדברים על מערכת הרווחה.
ומה עם רווקים שלא יכולים לחיות עם 5000 ש"ח בגיל 40 כי כבר לא נעים לחיות בדירות עם שותפים?
אני גם לא חיה בללה לנד, אני חיה במציאות ויודעת כמה מדינת ישראל היא יקרה בהשוואה לכסף שמרוויחים שם ולא אני המצאתי את העובדה שפערים בין עשירים למעמד נמוך יותר הוא מהגבוהים בעולם.
ממה שאת מתארת בהודעתך, את בת מזל שבכלל היו לך אפשרויות בחירה בחיים ומכאן מאד קל לומר כמה אפשר לחסוך ולהתנהל אחרת וכ'ו. זה תמיד הטיעון שמנסה אדם מהמעמד הבינוני להציג. בדיוק כפי שקל מאד להתמודד עם המשכנתא אחרי שהסכום הראשוני לדירה שולם ברובו ע"י ההורים... מה עם אנשים שנמצאים בפריפריה והמדינה לא דאגה להעניק להם חינוך שיוויוני ולא דאגה למקומות עבודה באזור? לאותם אנשים אין סיכוי מלכתחילה לשבור את מעגל העוני כי המדינה לא עושה דבר לפצות על כך. המדינה צריכה לקחת אחריות ולחנך ולספק אלטרנטיבות לייאוש. הבאת ילדים לעולם בגיל 18 היא גם עניין של תת-תרבות וזה מצוי בכל העולם, ברגע שזו המציאות שאתה מכיר. כמובן שזה תלוי-חינוך וצריך להתערב גם בכך במידה וזה לא על רקע דתי.
למרות הביקורת שלי ולמרות שמדינת ישראל בעטה בנו החוצה פחות או יותר בכך שלא השאירה לנו הרבה ברירות, אני עדיין ארצה לחזור אליה כי זו המדינה שבה גדלתי והזהות היהודית חשובה לי מאד אבל אעשה זאת רק כשהפרנסה לא תהיה אישיו ויהיו לי מקורות הכנסה יציבים מבלי להזדקק לסיוע של המדינה.
רום קינמון
New member
יקירתי, ההשוואה היא לא נכונה מבסיסה
כיוון שאנגליה או הולנד או דנמרק לא מתמודדות עם בעיות ביטחוניות כמו שישראל צריכה להתמודד.
כדי להקים עסק קטן את חייבת להיות בעל הון עצמי, את חייבת להיות בעל תכונות (חוש עסקי וכדומה), את חייבת תמיכה, את חייבת מיקום מצוין, הבנה בניהול והרבה מזל. יש המון מקומות (נתחיל עם מתי) שעוזרים לאנשים לקבל את העזרה שהם צריכים להקים עסק עצמאי; יחד עם זאת, חייבים לזכור שמרבית העסקים הקטנים לא שורדים את השנתיים הראשונות. הם חייבים לקחת את הסיכון שהעסק יפול. אני לא מכירה הרבה אנשים עם עסקים קטנים ומי שאני כן מכירה ההצלחה שלו היא בינונית ולא בגלל המדינה אלא בגללם. את מצפה שאני ארחם על אנשים כאלו? שוב, זאת הבחירה שלהם. אני כאדם, לא אוהבת סיכונים. אני כאדם, מעדיפה להיות שכירה. אני כאדם, אוהבת ללכת למס הכנסה בסוף השנה, להגיש את הדוחות שלנו ולקבל החזרים שמגיעים לסכומים של 4000 ש"ח (פעם אחת ויחידה). כי זה מה שמתאים לי. ואני לא מתלוננת למדינה אם לא הצלחתי. יתרה מזאת, אני כאדם פרטי תמיד עבדתי. אני מגיל 14 עובדת. עכשיו, זאת הפעם הראשונה בחיי שאני לא עובדת. מעולם לא חתמתי אבטלה, מעולם לא נזקקתי לכסף מהמדינה (טפו טפו, בלי עין הרע), חוץ מדמי לידה ומענק לידה אותם הרווחתי ביושר. זה עניין של תפיסה והשקפת עולם. אני לא בגישה של "מגיע לי". אני בגישה של אני ארוויח מה שמגיע לי. וכן, כשהפכתי להיות מורה (כי התאים לי) אני יכולה לספר לך שזה היה מהיום להיום (ממש בהפרש של יומיים) נכנסתי לחובות של 20 אל"ש ולקח לי שנה וחצי להעמיד את החשבון על הרגליים. למה? כי השכר שלי כמורה מתחילה עמד על 3400 ש"ח נטו(!). אבל זאת הייתה הבחירה שלי. אז אחרי שבכיתי יומיים רצוף (בעלי עוד היה במילואים) החלטתי שזאת ההחלטה שלנו וסגרנו עוד כפתור במכנסיים. הסתדרנו. שילמנו ואפילו הבאנו עוד ילד באמצע. הכל תלוי בך.
לגבי הטענה שלך. שוב, אני מסתכלת על אחותי שחזרה מאוסטריה עם היריון ולא קיבלה דמי לידה כי לא עבדה מספיק חודשיים ואז נכנסה שוב להיריון. היא היום, ב"ה, עומדת על הרגליים. היא עובדת, בעלה עובד, הילדים במסגרות. א"א לומר שמי שלא רוצה לא מסתדר. בעלי, למד שנה אחת ביולוגיה והבין שזה לא בשבילו ועבר ללימודי הנדסה. למד חמש שנים ויצא לשוק בגיל 26. אבל מה? כולם רוצים ניסיון (זה משהו שאפשר וצריך לשנות בארץ), כולם רוצים תואר שני אבל הבחור כולה בן 26. מצא עבודה בעיר צפונית (הוא גר בבאר שבע) קיפל את כל מה שהיא לו לתוך אוטו מצוקמק ונסע למרכז. שכר דירת חדר בנתניה (עם עוד שני שותפים חמודים), נסע כל יום 30 ק"מ לעבודה הלוך חזור. אותי הכיר אחרי ארבעה חודשים. אז הנה, בחור , רווק, בן 26, עם תואר אקדמאי, שהרוויח יותר מחמשת אלפים שקלים (מי מרוויח משכורת כזאת ...תחשבי) שחי מחוץ לבית. כמה חודשים אחרי זה נגמר לו החוזה ושכרנו דירה ביחד. בנתניה. שלושה חדרים. אבל לא בשכונה הכי יקרה. בשכונה הכי קקי שיש. שנינו עבדנו, שנינו הרווחנו לא רע וחסכנו. לא בזבזנו כל מה שיש כי עכשיו מרוויחים טוב (בועת ההי טק). ככה מסתדרים. לא נופלים על נטל על ההורים. ככה חינכו אותנו.
מה זה בת מזל? אני מתארת לך מציאות. אני לא אפרוס את כל חיי וחיי בעלי על גבי האינטרנט אבל אני כן רוצה להראות לך שאפשר. אני בטוחה שכולם פה יכולים לתת דוגמות איך הם הסתדרו בחיים. אף אחד לא מתחיל עם כפית של זהב בפה (מעמד הביניים) וכמעט כולם מתחילים מכולם אבל בניגוד לדור ההורים שלנו שעבד בשביל דירה (את יודעת שההורים שלי לקחו משכנתה של 11 אחוזי ריבית בבית הראשון שלהם) ולא ציפה שיקנו לו. נכון, קנינו דירה. אבל היא לא מקבלן, היא לא בשכונה הכי טובה בנתניה, אבל היא גדולה ומרווחת והספיקה (אם לא היינו עוברים) לשלושה ילדים בחדרים נפרדים. ההורים לא שילמנו לנו כלום, ואנחנו לקחנו יותר מחצי מיליון משכנתה. היה לנו 200 אל"ש בצד. זה מה שהצלחנו לחסוך עד שקנינו. לא עשינו חתונה ענקית שעלתה 100 אל"ש, לא יצאנו לירח דבש בן חודש לתאילנד. הכל מאוד בקטן, מאוד בצימצום. (ורק כדי שתביני אני התחתנתי באגדת גן ברמת השרון ולא באיזה אולם בחור בקצה הארץ) בחכמה. מי שחי בשפוני - משלם על זה. אנחנו ויתרנו על אוטו מהחברה וחיינו עם אוטו אחד. בחמש שנים שאני עם בעלי החלפנו שלושה רכבים.
חינוך שוויוני? אין דבר כזה. אין חיה כזאת. הכי לא שוויוני זה להיות שוויוני. איך את רוצה לתת שוויון לאנשים שאין להם אותה נקודת פתיחה? לדאוג למקומות עבודה? הולכים אחרי העבודה! איך את חושבת שהגענו לאנגליה? הלכנו אחרי הצעת עבודה שהוא קיבל. ואת חושבת שאנחנו מרוויחים פה מליונים? לא! אנחנו מרוויחים שכר גבוה מהממוצע, זה נכון אבל עדיין. אני לא לוקחת עוזרת (חברות שלי כן), אני לא לוקחת בייביסיטר שתעזור לי עם הילדים (חברות שלי כן) ודייט עם בעלי? זה או כשבאים להתארח אצלינו, או שאנחנו מאלתרים צי'פס והמבורגר או פיצה עם נרות בחדר שינה ורואים סרט אחרי שהילדים נרדמים. אנחנו לא יכולים לשלם שבוע שלם לגן לשני ילדים בלי שאני אעבוד (גם בארץ זה היה גבולי), אבל אנחנו עברנו מסיבות אחרות. ואנחנו חוסכים. מהמשכורת האומללה הזאת אנחנו חוסכים לפנסיה, חוסכים לימים גשומים, חוסכים לחופשות. וחיים. זה עניין של אופי. זה עניין של השקפה. לא עניין של מזל. (טוב נו, אולי באמת המזל לצידנו בלי לפתוח לנו עין עכשיו).
אני לא רוצה להחליש את ידייך. את נשמעת בחורה צעירה ומתוקה. אני גדולה ממך ממש במעט , לא מפריד בנינו אפילו עשור, אבל אני חייבת להגיד לך שאנשים חושבים שבחול, באירופה, באמת הכל נוצץ וירוק וחדש. וגם אני חשבתי ככה. כשהגעתי, גיליתי שיש המון יתרונות לחו"ל על ישראל, אני לא אשקר לך אבל איך אמרו חזלנו:" לא כל הנוצץ- זהב".
כיוון שאנגליה או הולנד או דנמרק לא מתמודדות עם בעיות ביטחוניות כמו שישראל צריכה להתמודד.
כדי להקים עסק קטן את חייבת להיות בעל הון עצמי, את חייבת להיות בעל תכונות (חוש עסקי וכדומה), את חייבת תמיכה, את חייבת מיקום מצוין, הבנה בניהול והרבה מזל. יש המון מקומות (נתחיל עם מתי) שעוזרים לאנשים לקבל את העזרה שהם צריכים להקים עסק עצמאי; יחד עם זאת, חייבים לזכור שמרבית העסקים הקטנים לא שורדים את השנתיים הראשונות. הם חייבים לקחת את הסיכון שהעסק יפול. אני לא מכירה הרבה אנשים עם עסקים קטנים ומי שאני כן מכירה ההצלחה שלו היא בינונית ולא בגלל המדינה אלא בגללם. את מצפה שאני ארחם על אנשים כאלו? שוב, זאת הבחירה שלהם. אני כאדם, לא אוהבת סיכונים. אני כאדם, מעדיפה להיות שכירה. אני כאדם, אוהבת ללכת למס הכנסה בסוף השנה, להגיש את הדוחות שלנו ולקבל החזרים שמגיעים לסכומים של 4000 ש"ח (פעם אחת ויחידה). כי זה מה שמתאים לי. ואני לא מתלוננת למדינה אם לא הצלחתי. יתרה מזאת, אני כאדם פרטי תמיד עבדתי. אני מגיל 14 עובדת. עכשיו, זאת הפעם הראשונה בחיי שאני לא עובדת. מעולם לא חתמתי אבטלה, מעולם לא נזקקתי לכסף מהמדינה (טפו טפו, בלי עין הרע), חוץ מדמי לידה ומענק לידה אותם הרווחתי ביושר. זה עניין של תפיסה והשקפת עולם. אני לא בגישה של "מגיע לי". אני בגישה של אני ארוויח מה שמגיע לי. וכן, כשהפכתי להיות מורה (כי התאים לי) אני יכולה לספר לך שזה היה מהיום להיום (ממש בהפרש של יומיים) נכנסתי לחובות של 20 אל"ש ולקח לי שנה וחצי להעמיד את החשבון על הרגליים. למה? כי השכר שלי כמורה מתחילה עמד על 3400 ש"ח נטו(!). אבל זאת הייתה הבחירה שלי. אז אחרי שבכיתי יומיים רצוף (בעלי עוד היה במילואים) החלטתי שזאת ההחלטה שלנו וסגרנו עוד כפתור במכנסיים. הסתדרנו. שילמנו ואפילו הבאנו עוד ילד באמצע. הכל תלוי בך.
לגבי הטענה שלך. שוב, אני מסתכלת על אחותי שחזרה מאוסטריה עם היריון ולא קיבלה דמי לידה כי לא עבדה מספיק חודשיים ואז נכנסה שוב להיריון. היא היום, ב"ה, עומדת על הרגליים. היא עובדת, בעלה עובד, הילדים במסגרות. א"א לומר שמי שלא רוצה לא מסתדר. בעלי, למד שנה אחת ביולוגיה והבין שזה לא בשבילו ועבר ללימודי הנדסה. למד חמש שנים ויצא לשוק בגיל 26. אבל מה? כולם רוצים ניסיון (זה משהו שאפשר וצריך לשנות בארץ), כולם רוצים תואר שני אבל הבחור כולה בן 26. מצא עבודה בעיר צפונית (הוא גר בבאר שבע) קיפל את כל מה שהיא לו לתוך אוטו מצוקמק ונסע למרכז. שכר דירת חדר בנתניה (עם עוד שני שותפים חמודים), נסע כל יום 30 ק"מ לעבודה הלוך חזור. אותי הכיר אחרי ארבעה חודשים. אז הנה, בחור , רווק, בן 26, עם תואר אקדמאי, שהרוויח יותר מחמשת אלפים שקלים (מי מרוויח משכורת כזאת ...תחשבי) שחי מחוץ לבית. כמה חודשים אחרי זה נגמר לו החוזה ושכרנו דירה ביחד. בנתניה. שלושה חדרים. אבל לא בשכונה הכי יקרה. בשכונה הכי קקי שיש. שנינו עבדנו, שנינו הרווחנו לא רע וחסכנו. לא בזבזנו כל מה שיש כי עכשיו מרוויחים טוב (בועת ההי טק). ככה מסתדרים. לא נופלים על נטל על ההורים. ככה חינכו אותנו.
מה זה בת מזל? אני מתארת לך מציאות. אני לא אפרוס את כל חיי וחיי בעלי על גבי האינטרנט אבל אני כן רוצה להראות לך שאפשר. אני בטוחה שכולם פה יכולים לתת דוגמות איך הם הסתדרו בחיים. אף אחד לא מתחיל עם כפית של זהב בפה (מעמד הביניים) וכמעט כולם מתחילים מכולם אבל בניגוד לדור ההורים שלנו שעבד בשביל דירה (את יודעת שההורים שלי לקחו משכנתה של 11 אחוזי ריבית בבית הראשון שלהם) ולא ציפה שיקנו לו. נכון, קנינו דירה. אבל היא לא מקבלן, היא לא בשכונה הכי טובה בנתניה, אבל היא גדולה ומרווחת והספיקה (אם לא היינו עוברים) לשלושה ילדים בחדרים נפרדים. ההורים לא שילמנו לנו כלום, ואנחנו לקחנו יותר מחצי מיליון משכנתה. היה לנו 200 אל"ש בצד. זה מה שהצלחנו לחסוך עד שקנינו. לא עשינו חתונה ענקית שעלתה 100 אל"ש, לא יצאנו לירח דבש בן חודש לתאילנד. הכל מאוד בקטן, מאוד בצימצום. (ורק כדי שתביני אני התחתנתי באגדת גן ברמת השרון ולא באיזה אולם בחור בקצה הארץ) בחכמה. מי שחי בשפוני - משלם על זה. אנחנו ויתרנו על אוטו מהחברה וחיינו עם אוטו אחד. בחמש שנים שאני עם בעלי החלפנו שלושה רכבים.
חינוך שוויוני? אין דבר כזה. אין חיה כזאת. הכי לא שוויוני זה להיות שוויוני. איך את רוצה לתת שוויון לאנשים שאין להם אותה נקודת פתיחה? לדאוג למקומות עבודה? הולכים אחרי העבודה! איך את חושבת שהגענו לאנגליה? הלכנו אחרי הצעת עבודה שהוא קיבל. ואת חושבת שאנחנו מרוויחים פה מליונים? לא! אנחנו מרוויחים שכר גבוה מהממוצע, זה נכון אבל עדיין. אני לא לוקחת עוזרת (חברות שלי כן), אני לא לוקחת בייביסיטר שתעזור לי עם הילדים (חברות שלי כן) ודייט עם בעלי? זה או כשבאים להתארח אצלינו, או שאנחנו מאלתרים צי'פס והמבורגר או פיצה עם נרות בחדר שינה ורואים סרט אחרי שהילדים נרדמים. אנחנו לא יכולים לשלם שבוע שלם לגן לשני ילדים בלי שאני אעבוד (גם בארץ זה היה גבולי), אבל אנחנו עברנו מסיבות אחרות. ואנחנו חוסכים. מהמשכורת האומללה הזאת אנחנו חוסכים לפנסיה, חוסכים לימים גשומים, חוסכים לחופשות. וחיים. זה עניין של אופי. זה עניין של השקפה. לא עניין של מזל. (טוב נו, אולי באמת המזל לצידנו בלי לפתוח לנו עין עכשיו).
אני לא רוצה להחליש את ידייך. את נשמעת בחורה צעירה ומתוקה. אני גדולה ממך ממש במעט , לא מפריד בנינו אפילו עשור, אבל אני חייבת להגיד לך שאנשים חושבים שבחול, באירופה, באמת הכל נוצץ וירוק וחדש. וגם אני חשבתי ככה. כשהגעתי, גיליתי שיש המון יתרונות לחו"ל על ישראל, אני לא אשקר לך אבל איך אמרו חזלנו:" לא כל הנוצץ- זהב".
מהיכן את מסיקה שאני ילדונת/בחורה בת 20?
אני אשה בת 41 שעברה לא מעט בחיים ומעולם לא אמרתי שהכל נוצץ בחו"ל, ממש לא...
הסיפור האישי שלך הוא סיפור אישי ומייצג את מעמד הביניים . מה שאת בעצם טוענת הוא שלמדינה אין שום אחריות כלפי האזרח, היא צריכה רק לגבות מיסים וכאשר הוא נזקק לשירותיה הוא אמור "להזרק לכלבים". האם זה מה שאת טוענת?
האם את גם בעצם חושבת שכלכלה פורחת יכולה להתקיים בזכות שכירים שלא "לוקחים סיכונים"? המדינה לדעתי כן צריכה לטפח ולהזין עסקים כדי שמקומות עבודה יווצרו במשק ולא לחנוק את אותם עסקים. מאיזה כספים משכורות של מורים משולמות את חושבת? לא בזכות המיסים שנלקחים מעסקים? תשווי את העידוד העסקי שקיים במערב גרמניה, יפן וארה"ב לעומת ישראל.
הכלכלה העולמית הייתה קורסת בלעדי מייקרוסופט וגוגל. ואיך הם התחילו את חושבת?
כל הויכוח הוא עקר לדעתי אם את באמת חושבת שלמדינה יש את הזכות לירוק על האזרח, להפעיל מניפולציות וכ'ו רק בכדי לגבות כספים כחוק אבל לא להעניק זכויות.ובעיקר אם את חושבת שאנשי הפריפריה לא זכאים לשום עידוד מצד המדינה ובעצם טוענת שזו בעייה שלהם שהם תקועים בערים כמו דימונה ונתיבות, שאחוז האבטלה שם מרקיע שחקים. אז גם אין עבודה, גם אין דיור, מה שנותר לעשות הוא לקפוץ מהחלון באמת.
אולי אתם לא נעזרתם בהורים בכדי לקנות דירה אבל זה מה שעושה רוב עם ישראל וכנ"ל בכדי לרכוש השכלה גבוהה. בוא נראה כמה בנקים יתנו הלוואה למישהו אחרי צבא שאין לו ערבויות בכדי ללכת לאוניברסיטה וללמוד? ושלא לדבר על מלגות שכמעט בלתי אפשרי להשיג.
אז בואי נסכים שמותר לא להסכים
אני אשה בת 41 שעברה לא מעט בחיים ומעולם לא אמרתי שהכל נוצץ בחו"ל, ממש לא...
הסיפור האישי שלך הוא סיפור אישי ומייצג את מעמד הביניים . מה שאת בעצם טוענת הוא שלמדינה אין שום אחריות כלפי האזרח, היא צריכה רק לגבות מיסים וכאשר הוא נזקק לשירותיה הוא אמור "להזרק לכלבים". האם זה מה שאת טוענת?
האם את גם בעצם חושבת שכלכלה פורחת יכולה להתקיים בזכות שכירים שלא "לוקחים סיכונים"? המדינה לדעתי כן צריכה לטפח ולהזין עסקים כדי שמקומות עבודה יווצרו במשק ולא לחנוק את אותם עסקים. מאיזה כספים משכורות של מורים משולמות את חושבת? לא בזכות המיסים שנלקחים מעסקים? תשווי את העידוד העסקי שקיים במערב גרמניה, יפן וארה"ב לעומת ישראל.
הכלכלה העולמית הייתה קורסת בלעדי מייקרוסופט וגוגל. ואיך הם התחילו את חושבת?
כל הויכוח הוא עקר לדעתי אם את באמת חושבת שלמדינה יש את הזכות לירוק על האזרח, להפעיל מניפולציות וכ'ו רק בכדי לגבות כספים כחוק אבל לא להעניק זכויות.ובעיקר אם את חושבת שאנשי הפריפריה לא זכאים לשום עידוד מצד המדינה ובעצם טוענת שזו בעייה שלהם שהם תקועים בערים כמו דימונה ונתיבות, שאחוז האבטלה שם מרקיע שחקים. אז גם אין עבודה, גם אין דיור, מה שנותר לעשות הוא לקפוץ מהחלון באמת.
אולי אתם לא נעזרתם בהורים בכדי לקנות דירה אבל זה מה שעושה רוב עם ישראל וכנ"ל בכדי לרכוש השכלה גבוהה. בוא נראה כמה בנקים יתנו הלוואה למישהו אחרי צבא שאין לו ערבויות בכדי ללכת לאוניברסיטה וללמוד? ושלא לדבר על מלגות שכמעט בלתי אפשרי להשיג.
אז בואי נסכים שמותר לא להסכים
רום קינמון
New member
אוי, סליחה סליחה, חשבתי שאת פותחת
השרשור....במחילה. (השעות שאני נמצאת באינטרנט ..)
אני טוענת שיש המון דברים לשנות במדינת ישראל ולדרוש מהממשלה בית לכל אחד הוא לא אחד מהם. אני חושבת שצריך להתחיל עם דרישות להבין לאן הכסף הולך. ביטוח לאומי הוא כמו חור שחור שלא מוציא קבלה על שום הכנסה שהוא מקבל. מבחינתו, תלוש השכר הוא הקבלה. אם יש חוב, גם אם שילמת, חובת ההוכחה עלייך. 7 שנים אחורה.
אני טוענת שצריך להקפיד שממשלת ביבי לא תתקיים לעולם: קרי, יותר שרים וחברי כנסת מהנדרש. צימצום ההטבות (אפשר לתת רכב על חשבון משלם המיסים אבל אפשר לתת משהו זול יותר, אפשר לדרוש שנשלם על הבגדים אבל בחנות ספציפית וכדומה), מתן תפקידים לבעלי תארים וכישורים מתאימים (שר האוצר לדעתי חייב להיות כלכלן או עם תואר דומה, שר הביטחון חייב להיות עם קריירה מפוארת בצבא, שר הבריאות חייב להיות רופא שהיה במערכת - כלומר אנשים שמכירים את המצב מבפנים, אנשים עם הכשרות ולא סתם עמחה שהוא חבר של חבר), צמצום כ"א (למה פקידת הלשכה צריכה פקידה ועוזרת פקידה?) ואז התקציב יהיה יותר קל לעיכול.
אני טוענת שצריך להוריד את המע"מ למחיר שפוי ולדאוג לא לשלם מיסים כפולים.
אני טוענת שאנשים שקונים בית יכולים בעזרת המשכנתה לקבל זיכוי מס וזה יעודד קניה ויקל על אנשים.
למדינה יש חובות כלפי האזרח כמו שלאזרח יש חובות כלפי המדינה אבל לא כמו שהמחאה הציבורית טוענת. אני אקח נושא קרוב לליבי לדוגמה: חופשת לידה ומענק לידה בהתאם לכמה עבדתי ונתתי למדינה.
השאלה היא :מה זה נזקק למדינה. דוד של בעלי היה עם אירוע לבבי שהוביל לחוסר חמצן למח במשך 7 דקות (אם לא יותר). היום האדם עם יכולת קוגנטיבית של ילד בן 2 ואולי פחות ומצבו מתדרדר כיוון שלא נותנים לו פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת וכדומה. האדם הזה היה בן 45 כשזה קרה ( לפחות 45 ) עבד כל חייו ושילם ביטוח לאומי ומיסים. אדם כזה המדינה התנערה ממנו. קודם כל הוא לא עמד בהגדרות של "נכה" או תשוש נפש (תסלחי לי , אני לא בקיאה ולא רוצה סתם להיכנס להגדרות) ודבר שני לא ניתנה לו ולבני משפחתו תמיכה (אישה שלא עובדת ושתי בנות). סיפורים כאלה אני חושבת יותר עצובים וחריפים מסיפורים אחרים. לדעתי, המדינה צריכה לעזור לאדם כזה, או לאדם שעבר פיגוע לא עלינו. דברים שלא תלויים בנו אבל שילמנו ביטוח לאומי כדי שיהיה לנו כיסוי.
הכלכלה פורחת בזכות כל מיני גורמים. עסקים קטנים לא גורמים לכלכלה לפרוח. המדינה צריכה לפתח עסקים ולהקים מקומות עבודה במשק אבל בדרכים אחרות ממה שאת מציעה: מיסוי זול יותר, חשבונות ארנונה וחשמל זולים יותר וכדומה. לגבי המורים - אנחנו משלמים על כל החופש הגדול שבו אנחנו מקבלות משכורת. מורים הם עובדי מדינה , בדומה לשוטרים, לחברי כנסת ועוד רבים אחרים. נכון שהמשכורת שלנו משולמת מאוצר המדינה אבל אממ, סליחה, אנחנו משלמים מיסים וביטוח לאומי לא פחות. וכל האנשים השכירים שגובים מהם יותר מ-1000 ש"ח מיסים (כמו בעלי לדוגמה)... אני לא חושבת שהכל מתחיל ונגמר בעסקים קטנים. וכן, צריך הרבה מזל. אפשר לקבל הקלות מהמדינה אבל לא לתלות בה את כל יהבך.
לגבי רוב עם ישראל - רוב עם ישראל יוצא אחרי הצבא לעבודה מועדפת כדי לממן טיול בן שנה - שנה וחצי לחו"ל. לפעמים הם חוזרים רק כדי לעבוד עוד קצת ולסוע שוב. רוב עם ישראל חוזר בערך בגיל 24 בערך ומתחיל ללמוד לתואר (נניח בחור סיים בגיל 21 צבא, הלך לטייל שנה ועבד שנה לחסוך) בגיל 23-24 לומד ארבע שנים בממוצע (נניח מכינה, נניח טעות, נניח מהנדס/רואה חשבון/עוד) ואופס הוא כבר בן 28. מתחיל לחפש עבודה. בישראל נורא אוהבים למחוץ את העובד ולשלם לו כלום בעד 200 אחוז אז הוא ימצא עבודה "ליד" וירוויח בערך 8000 ש"ח. אם יהיה לו מזל הוא ימצא עבודה בול ויכול להרוויח עד 20000 ש"ח. נניח שיחק לו המזל ותוך שלושה חודשים מצא עבודה. עכשיו הוא מתחיל לחסוך, עכשיו הוא מתחיל לחיות את החיים. בכל הזמן הזה הוא גר אצל ההורים. אם עבד, הוא לא חסך, אם לא עבד אז ההורים שילמו לו את שכ"ל . אז מה הפלא שבגיל 28 מרגישים חנוקים ולא מוכנים להתחתן?
ברור שאני הכללתי בגסות. אבל זה המצב פחות או יותר היום. כמו שאמרתי, אנשים נהיו מפונקים.
ומעולם לא טענתי את מה שאת טוענת שטענתי..
השרשור....במחילה. (השעות שאני נמצאת באינטרנט ..)
אני טוענת שיש המון דברים לשנות במדינת ישראל ולדרוש מהממשלה בית לכל אחד הוא לא אחד מהם. אני חושבת שצריך להתחיל עם דרישות להבין לאן הכסף הולך. ביטוח לאומי הוא כמו חור שחור שלא מוציא קבלה על שום הכנסה שהוא מקבל. מבחינתו, תלוש השכר הוא הקבלה. אם יש חוב, גם אם שילמת, חובת ההוכחה עלייך. 7 שנים אחורה.
אני טוענת שצריך להקפיד שממשלת ביבי לא תתקיים לעולם: קרי, יותר שרים וחברי כנסת מהנדרש. צימצום ההטבות (אפשר לתת רכב על חשבון משלם המיסים אבל אפשר לתת משהו זול יותר, אפשר לדרוש שנשלם על הבגדים אבל בחנות ספציפית וכדומה), מתן תפקידים לבעלי תארים וכישורים מתאימים (שר האוצר לדעתי חייב להיות כלכלן או עם תואר דומה, שר הביטחון חייב להיות עם קריירה מפוארת בצבא, שר הבריאות חייב להיות רופא שהיה במערכת - כלומר אנשים שמכירים את המצב מבפנים, אנשים עם הכשרות ולא סתם עמחה שהוא חבר של חבר), צמצום כ"א (למה פקידת הלשכה צריכה פקידה ועוזרת פקידה?) ואז התקציב יהיה יותר קל לעיכול.
אני טוענת שצריך להוריד את המע"מ למחיר שפוי ולדאוג לא לשלם מיסים כפולים.
אני טוענת שאנשים שקונים בית יכולים בעזרת המשכנתה לקבל זיכוי מס וזה יעודד קניה ויקל על אנשים.
למדינה יש חובות כלפי האזרח כמו שלאזרח יש חובות כלפי המדינה אבל לא כמו שהמחאה הציבורית טוענת. אני אקח נושא קרוב לליבי לדוגמה: חופשת לידה ומענק לידה בהתאם לכמה עבדתי ונתתי למדינה.
השאלה היא :מה זה נזקק למדינה. דוד של בעלי היה עם אירוע לבבי שהוביל לחוסר חמצן למח במשך 7 דקות (אם לא יותר). היום האדם עם יכולת קוגנטיבית של ילד בן 2 ואולי פחות ומצבו מתדרדר כיוון שלא נותנים לו פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת וכדומה. האדם הזה היה בן 45 כשזה קרה ( לפחות 45 ) עבד כל חייו ושילם ביטוח לאומי ומיסים. אדם כזה המדינה התנערה ממנו. קודם כל הוא לא עמד בהגדרות של "נכה" או תשוש נפש (תסלחי לי , אני לא בקיאה ולא רוצה סתם להיכנס להגדרות) ודבר שני לא ניתנה לו ולבני משפחתו תמיכה (אישה שלא עובדת ושתי בנות). סיפורים כאלה אני חושבת יותר עצובים וחריפים מסיפורים אחרים. לדעתי, המדינה צריכה לעזור לאדם כזה, או לאדם שעבר פיגוע לא עלינו. דברים שלא תלויים בנו אבל שילמנו ביטוח לאומי כדי שיהיה לנו כיסוי.
הכלכלה פורחת בזכות כל מיני גורמים. עסקים קטנים לא גורמים לכלכלה לפרוח. המדינה צריכה לפתח עסקים ולהקים מקומות עבודה במשק אבל בדרכים אחרות ממה שאת מציעה: מיסוי זול יותר, חשבונות ארנונה וחשמל זולים יותר וכדומה. לגבי המורים - אנחנו משלמים על כל החופש הגדול שבו אנחנו מקבלות משכורת. מורים הם עובדי מדינה , בדומה לשוטרים, לחברי כנסת ועוד רבים אחרים. נכון שהמשכורת שלנו משולמת מאוצר המדינה אבל אממ, סליחה, אנחנו משלמים מיסים וביטוח לאומי לא פחות. וכל האנשים השכירים שגובים מהם יותר מ-1000 ש"ח מיסים (כמו בעלי לדוגמה)... אני לא חושבת שהכל מתחיל ונגמר בעסקים קטנים. וכן, צריך הרבה מזל. אפשר לקבל הקלות מהמדינה אבל לא לתלות בה את כל יהבך.
לגבי רוב עם ישראל - רוב עם ישראל יוצא אחרי הצבא לעבודה מועדפת כדי לממן טיול בן שנה - שנה וחצי לחו"ל. לפעמים הם חוזרים רק כדי לעבוד עוד קצת ולסוע שוב. רוב עם ישראל חוזר בערך בגיל 24 בערך ומתחיל ללמוד לתואר (נניח בחור סיים בגיל 21 צבא, הלך לטייל שנה ועבד שנה לחסוך) בגיל 23-24 לומד ארבע שנים בממוצע (נניח מכינה, נניח טעות, נניח מהנדס/רואה חשבון/עוד) ואופס הוא כבר בן 28. מתחיל לחפש עבודה. בישראל נורא אוהבים למחוץ את העובד ולשלם לו כלום בעד 200 אחוז אז הוא ימצא עבודה "ליד" וירוויח בערך 8000 ש"ח. אם יהיה לו מזל הוא ימצא עבודה בול ויכול להרוויח עד 20000 ש"ח. נניח שיחק לו המזל ותוך שלושה חודשים מצא עבודה. עכשיו הוא מתחיל לחסוך, עכשיו הוא מתחיל לחיות את החיים. בכל הזמן הזה הוא גר אצל ההורים. אם עבד, הוא לא חסך, אם לא עבד אז ההורים שילמו לו את שכ"ל . אז מה הפלא שבגיל 28 מרגישים חנוקים ולא מוכנים להתחתן?
ברור שאני הכללתי בגסות. אבל זה המצב פחות או יותר היום. כמו שאמרתי, אנשים נהיו מפונקים.
ומעולם לא טענתי את מה שאת טוענת שטענתי..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.