מיומנות חברתית ומקובלות בחברה:

[מיכליתשלהצאט]

מיומנות חברתית ומקובלות בחברה:

מעלה שאלה לדיון. מיומנות חברתית היא נרכשת. ככל שילדים יבלו יותר בחברת ילדים (ולא יבלו שעות מול מחשב וטלויזיה), הם ירכשו ידע, ניסיון וקודים של החברה הסובבת אותם. מיומנות חברתית מקדמת אותם בחברה. ילד שסגור בבית מול מחשב וטלויזיה ירכוש פחות חברים. מקובלות חברתית - האם הילדים שלכם מקובלים חברתית? האם אתם תרמתם למקובלותם? מה היה תפקידכם במקובלות החברתית? האם אתם לוקחים דף קשר ומתקשרים לחברים? מפגישים בין הילדים? מתחברים עם ההורים? מתערבים/מתעלמים ממריבות בין הילדים? בשנים הראשונות של בני הבכור בבית הספר, כשהיו מריבות רציניות הייתי מתערבת. אני מודה שההתערבות פגעה בו מבחינה חברתית. מהיום שהחלטתי שאני לא מדברת עם ההורים על המריבות מיוזמתי, אלא מחזקת את הילד ופונה למורים עצמם, המצב החברתי שלו השתפר בהרבה. היום הילד מקובל מאוד בחברה ורכש מיומנויות חברתיות, למד את הקודים בחברה והסתגל אליהם נפלא. השינוי התחיל בתוכי. עם הצעיר (5) כבר למדתי את הלקח. לא מתערבת ונותנת לילדים לפתור בעיות בינם לבין עצמם (אלא אם כן זה משהו מאוד רציני). אם גל שואל אותי משהו אני עונה לו עניינית אבל גם מחזקת את הבטחון העצמי שלו. לאחרונה גל נפגש פחות עם ילדים (3 פעמים בשבוע חוג שחיה ונשארים כבר עד מאוחר), אבל הוא מאוד מקובל חברתית ואהוב על חבריו(והוריו

), וזה משמח אותי מאוד. האם אתם תורמים למעגל החברתי של ילדיכם? מפגישים אותם אחר הצהריים עם ילדים אחרים? האם אתם יוזמים או מחכים להזמנה? איך אתם תורמים לבטחון העצמי של ילדיכם מבחינה חברתית? האם נראה לכם לפעמים שהילדים הם העתק מדויק מבחינה חברתית למה שאתם הייתם בילדותכם? יאללה להפציץ ו-

מראש על התגובות.

 

[גלי1היחידה]

אצלי שלושת הילדים מאד חברותיים

ומקובלים חברתית. כשהילדים היו קטנים יותר, הייתי מפגישה אותם אחה"צ עם חברים אך כיום הילדים מתקשרים בעצמם לחברים וקובעים להפגש איתם. מעולם לא חיכיתי להזמנה ותמיד יזמתי מפגש בין ילדי לחבריהם. למזלי שלושת ילדי טיפוסים חברותיים ומתחברים בקלות (ההיפך ממני בילדותי..) ואין להם בעיה ליצור הכרויות חדשות. בכיתה, הם תמיד עוזרים לחבריהם ואף קיבלו תעודת הוקרה על כך מהמורה. כל זה בא מרצונם החופשי וביוזמתם! כמובן שילדי גם הולכים לחוגים שונים. נראה לי שאם הילד מצליח בלימודים, זה גם תורם לבטחונו העצמי ומקל עליו להתחבר עם אחרים.

 

[פלגיה]

מיומנויות חברתיות צריך לרכוש

והדיעה שלי היא שככל שיהיו יותר אנשים בבית, וילמדו לחיות על אף כל החיכוכים והקשיים - זה רק ילמד אותם להתנהג בעתיד בחברה. בגלל זה אני מאמינה שהעובדה שיש לי 6 ילדים היא לטובתם המלאה. אני גם מקבלת בברכה מריבות בין הילדים (למרות שזה לא כיף גדול) כי אני חושבת שזה אחד הדברים שמחזקים את הקשר בין הילדים לבין עצמם. לכן העצות של "אם הם רבים על צעצוע, קני כמה מאותו סוג", היא לא פיתרון טוב בעיני. מכאן גם נובע שהימצאות המחשב לכשעצמה אינה פוגמת במיומנויות החברתיות - כי יש צורך להסדיר תור לשימוש במחשב, ולא להתעצבן כשכולם מסתכלים מאחורי הגב שלך. לגבי מקובלות חברתית - זה נושא מסובך הרבה יותר. נורא כיף להגיד שאם לא נתערב וניתן להם לפעול בעצמם ולהתמודד בעצמם - הם יהיו הרבה יותר בטוחים ומקובלים בחברה. זה לא תמיד הולך. יש ילדים שלא מבינים טוב סיטואציות חברתיות, וצריך ללמד אותם את זה. ילד אינדיווידואליסט שמפתח את כוחותיו האישיים והוא ילד "מיוחד", לא יהיה כל כך מקובל מבחינה חברתית. בעיני זה לא נורא.

 

[noa128]

לא מזמן שמעתי הרצאה

של מטפל משפחתי , בין השאר הוא דיבר על העניין הזה של "מיומנויות חברתיות" ואת המובן הבעייתי של המונח הזה בכל הנוגע להורים. הוא הסביר שלנו כהורים קשה מאד לראות ילד שלנו שאינו מצליח חברתית, בין השאר כי חלק מעניין ההורות הוא אלמנט ההשתקפות של עצמנו כילדים. יש ילדים שאין להם צורך להיות "מרכז חברתי", שמספיק להם חבר אחד-שניים ויש באמת ילדים שמשלמים מחיר על אינדיבדואליות - הבת שלי כזו. שני הבנים הם טיפוס של "מנהיג", הם מושכים ילדים אחרים אליהם, אבל לא שואפים ולא חשוב להם להיות מקובלים חברתית. אני מצידי מטפחת אצלם דימוי עצמי חיובי, מחנכת אותם להאמין בעצמם וביכולותיהם, משתדלת לתת להם דוגמא בעניין הזה של חברים (במקרים רבים ילדים שחשוב להם להיות במרכז העניינים הם כאלה שהוריהם מנהלים חיי חברה עשירים יותר און פחות) , מתוך אמונה שלי, שכך יפתחו עם הזמן גם שיקול דעת שיתבטא גם במיומנויות חברתיות. עוד נקודה מעניינת שעלתה באותה הרצאה, היא שילדים בוחרים חברים שעונים להם על צורך כלשהו, או משלימים חסך - לדוגמא: ילד שמתחבר מצויין עם ילדים שמתייחסים אליו בהערצה הוא ילד שגדל בבית ביקורתי, או- ילד שמתחבר עם מישהו חזק ואסרטיבי ממנו הוא לפעמים ילד שבבית הוא מלך, מקבל הכל, ההורים לא מסוגלים לעמוד מולו וחסרים לו גבולות.

 

[אמאפלוס]

../images/Emo17.gifהשאלה שלך מאד מעניינת

בהיותי ילדה בגיל בכתות הנמוכות אני זוכרת שהייתי משחקת עם חברות מהרחוב, בשכונה הקרובה. אחר כך חלק עברו דירה, כמות הילדים שגרו בסביבה הקרובה פחת, ולי הייתה חברה אחת טובה, עד לתיכון, ועוד כמה ידידות. הרגשתי דחויה ולא מקובלת חברתית וזה הציק לי מאד. היום יש לי מלאן חברות, ככל שעוברות השנים רק מצטרפות חברות וידידות. אני חושבת שלמדתי שזה בסדר שלא כולם יהיו חברות נפש, יש חברות שמתאים לדבר איתן על עניני עבודה, יש כאלה שטובות בקטעים הרומנטייים ולא מעניין אותן לדבר על הקושי עם הילד, ויש כאלה שאני מתחברת אתן כאם. השילוב הזה נהדר. אני יכולה להגיד שכיום יש לי יותר חברות מאשר אי פעם, זה שומר לי על השפיות (בהיותי חד הורית) ועוזר לי לתפוס פרופורציות לחיים. אז מה היה לי בשנים המוקדמות? כנראה שהתחברתי לחברה הלא נכונה....ולא פיתחתי את היכולת עד הסוף. בקשר לבן שלי (כמעט 5) אני מרגישה שהוא מאד רגיש, ומפתח לאט לאט את היכולת לא להעלב, להשיב לילדים ולנהוג באסטרטיביות (אם כי אי אפשר להגיד שהוא שופע ביטחון עצמי בקרב ילדים, אני חושבת שזה קשור גם לגובהו הנמוך, אבל היכולת הזאת משתכללת והולכת). אני דואגת להקיף אותו בחברים, חברים זה חלק מהחיים שלו ומאד חשוב לו, וגם לי. נחמד לי שיש לו חברים מהגן, אליהם אני בד"כ יוזמת פגישות (כי יש משפחות עם עוד ילדים, שלהם אין צורך כזה למלא את החלל של התעסקות עם הילד). אני מקווה שהמיומנות החברתית שלו עוד תשתכלל. מה שהיה לי מעניין בשאלה שלך זה עד כמה אני יכולה להשפיע כאם בעניין כי אם היה לו קושי אחר, הנוכחות שלי הייתה יכולה לתרום במשהו, אבל עצם הנוכחות שלי במקום יכולה להעיק עליו ולא לתת לא לפתור את ה"בעיות" לבד. אז מצד אחד אני מעורבת בזה שאני יוזמת מפגשים של ילדים אחרים איתו, ומצד שני משתדלת לא להתערב יותר מדי.... מודה, זה החלק הקשה

 

[עוד שרון]

מקובלות חברתית.....כמה כבר דיברתי

על זה . לולי ילדה מאוד מאוד אינטיליגנטית ומפותחת והיו תקופות שהיא לא יכלה לשחק עם בנות גילה שלא הבינו מה היא אומרת- למשל כשהיו משחקים במישחק קובייה היא הייתה אומרת- תורך להטיל את הקוביה, והילדות לא הבינו מה היא רוצה. הן לא רצו לשחק איתה והיא הייתה מאבדת סבלנות ולא רוצה לשחק איתן. לי כאב לישמוע שיש ילדות שהולכות זו אל זו ומבלות יחד ואת לולי לא מזמינים. לא עזר שהיזמנתי אלינו הבייתה ועשיתי פה אין ספור הפעלות וכיופים לילדות- זה לא עבד. עד שלפני כמה חודשים לולי שאלה מה היא צריכה לעשות כדי שיהיו לה יותר חברות, שוחחנו על כך אין ספור פעמים, היה בכי שלה ושלי (לא לידה) וכנראה שזה עזר כי בחצי שנה האחרונה היא נעשתה מאוד פופולרית ומבוקשת ויש לה המון חברות וחברים. אני חושבת שזה הפריע לי בעבר יותר ממה שהפריע לה, כי הסתכלתי על הדברים בעיניים שלי- כמו כל אמא שרוצה שלילדה שלה יהיו חברים והיא תהייה אהודה, כל עוד לה זה לא הפריע לא יכולנו לומר לה דבר כי זה בעצם היה מעורר בעיה שאצלה בכלל לא הייתה קיימת- רק אצלינו. ולשאלתך על העתק מבחינה חברתית- היום כן, היא מתחברת בקלות כמוני, היא וורבלית ומייד מרגישה בנוח ויש לה ביטחון עצמי, מה שלא היה עד לפני חצי שנה.

 

[צימעס]

אז... מה היא עשתה?

 

[עוד שרון]

מה היא עשתה?

חיפשה ומצאה תחומי עניין משותפים, מצאה חברות מהחוגים אליהם היא הולכת, נעשתה פעילה בכיתה ובעזרה לתלמידים אחרים, היגישה מועמדות והתקבלה לוועדה בית ספרית, בקיצור התאימה את עצמה לסביבה בה היא נמצאת. עדיין היא שומרת על האני שלה ומנצלת לטובתה את תכונותיה ויכולותיה.

 

[galia26]

מותר "לתפוס טרמפ" על השאלה?

למרות שאולי יותר קשור ל"חינוך לגיל הרך" אך מכיוון שהנושא הועלה כאן אני מוסיפה ושואלת - מתי נרכשות מיומנויות חברתיות והאם צריך לעודד ילדים "אנטי חברתיים" ליצור חברויות למרות שעולמם עשיר ואין להם צורך ורצון להתחבר עם אחרים? האם הלחץ שלנו כמבוגרים ליצור לילדינו חיי חברה לא פוגע בהתפתחות החברתית הטבעית שלהם? מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.

 

[Kalla]

לדעתי זה תלוי בילד.

יש ילדים שבאופיים הם "זאבים בודדים", ככה טוב ומתאים להם ולא חסרה להם חברה. לעומתם יש ילדים שמאוד חסרה להם חברה והם סובלים מבדידות, אך מסיבה כלשהי: חוסר בטחון עצמי או חוסר מיומנויות חברתיות וכד', הם לא מסוגלים להתחבר. אין לי ניסיון ולכן גם אין מושג איך עושים את זה, אך לדעתי קודם כל חשוב להבין מדוע ילד לא חברותי הוא כזה, ולעזור לו אך ורק אם המצב מפריע לו.

 

[עוד שרון]

תחשבו רגע עלינו המבוגרים- כמה

מאיתנו הם חברותיים וסוחפים אחריהם אנשים? כמה מאיתנו הם זאבים בודדים? לכמה מאיתנו יש יותר משניים שלושה חברים טובים? גם ילדים זה ככה. כיוון שעברתי את זה- היינו מזמינים ילדים, מפגישים את לולי (שהייתה בת יחידה עד גיל 6)- וזה לא היה מהנה לאף אחד מהצדדים, היפסקנו את זה ושוב- לי היה מאוד קשה ליראות אותה ללא חברים למרות שלא השתעממה לרגע. היום אני חושבת שזה צריך לבוא מתוך הילד - הרצון לקשרים חברתיים עם ילדים אחרים.

 

[לורליי43]

וזה גם ענין של הרגל

מה שחסר לי איפה שאני גרה כרגע, בניגוד למקום הקודם, ששם היו גני שעשועים ממש ליד הבית, כך שתמיד אפשר היה לרדת למטה ולפגוש- אפילו בלי לקבוע קודם.

 

[מיכליתשלהצאט]

שרון - לגבי המשפט האחרון שלך,

אני לא חושבת שכדאי להמתין לרצונו של הילד בענין חברויות. לדעתי צריך לעודד אותם ליצור קשרים ואף ליזום, מאחר ולעיתים הרצון של הילד לא מספיק חזק וכשהוא סוף סוף ירצה להפגש וליזום חברויות כבר עשוי להיות מאוחר, החבורות מתגבשות והילד ימצא את עצמו בחוץ. זה קורה לא אחת במיוחד לפני העליה לגן חובה, ובכיתה א' הילד מוצא את עצמו ללא חברים (והחברויות נוצרות כבר בגן).

 

[פלגיה]

לדעתי כן - זה חשוב.

ואני אסביר. יש דברים שילד לא עושה כי הוא לא אוהב, ואז זה בסדר. יש דברים שהוא לא עושה כי הוא לא יודע, ואז צריך לפתח את המיומנות הזאת אצלו. כך עם ציור, וכך לדעתי גם עם התחברות. לא כל אחד צריך להיות מסמר החברה, כל אחד צריך לדעת להתנהג בחברה. אחר כך הוא יכול לבחור להיות זאב בודד בחלק מהזמן או בכולו, והבחירה שלמה ולא מתוך בריחה.

 

[kimc]

טוב, אז אצלנו לגבי צריך לתת חלק

גדול מהקרדיט על המיומנות החברתיות שלו לאימא שלו שבגן חובה התחילה לזמן אלינו (ללכת לאחרים היה יותר מורכב) חברים לרוב דבר שטרם ליכולת החברתית שלפי עדויות מורתו הינו גבוהה ביותר. הטריגר בהתחלה נבע ממנה כאשר אף לפעמים ביקשנו (טוב חצי הכרחנו...) שהוא יפגש עם חברים שהוא פחות אוהב (כי לא נעים לסרב לאימא שביקשה). הילדון פחות שיתף פעולה אך עם הזמן ראה שחברים זה בעיקר כיף ופחות עול... בבית הספר החודש הראשון ללימודיםהוקדש לנושא זה כאשר היה עידוד מאסיבי של נמחנכת תוך חלוקת תעודות הצטינות דבר שטרם לנושא, ואני מעריך אותם מאוד בזכות נושא זה. היום יש לו את 4 חבריו הקרובים ועם יתר הבנים בכיתה הוא ביחסים מצוינים. האמצעית שהיום הינה בת 5 גם איתה התחלנו עוד בטרום טרום חובה אך כנראה שנצטרך להתחיל את הכל מההתחלה כי החברות הקרובות לא הולכות איתה לגן החובה. ושוב אם לא אמרתי... כל הכבוד לאימא. מה זה אומר עלינו הגברים אני לא יודע...

 

[kimc]

אחרי "אצלנו" בכותרת יבוא "זה"

וסליחה על אי ההגהה

 

[jenny7]

כאן נמחקה הודעה

כאן נמחקה הודעה על ידי הנהלת הפורומים

 

[אפרתש]

באמת עצוב

בנות עדיין משחקות איתו? הוא הולך לאיזה חוג? אולי אם הוא יילך לחוג בתחום שבו הוא מגלה עניין, יהיה לו יותר קל להתחבר שם. יש איזה תחום שבו הוא חזק? לפסיכולוג לא היו שום רעיונות טובים? אני יודעת שלבני נוער כבר יש סדנאות ביחסי אנוש (אני יודעת את זה מהאזנות לורדה ...). אולי יש גם לילדים? אלה סדנאות בהן כולם קצת ביישנים, הוא לא יבלוט לרעה, ושם יוכל להתאמן על יצירת קשרים. כשאת מנסה להסתכל עליו באופן אוביקטיבי, את מצליחה להבין למה ילדים לא רוצים בחברתו? אני לא אומרת שזה באשמתו, אבל אולי יש משהו בהתנהגות שלו שמפריע לבני גילו. (לא צוחק מהבדיחות שלהם, אוהב דברים אחרים, יש לו נזלת. כל מיני דברים יכולים להפריע לילדים בני 9).

 

[jenny7]

המשך

עדיין הבנות משחקות אבל מתקרבים לגיל שכבר פחות - הבנתי שמכיתה ד' הם פחות משחקים ביחד ואני חוששת מזה. הוא הולך לחוגים - לרוב יש שם בנות שוב כי הוא מעדיף דברים פחות כוחניים. מבחינת התנהגות שלו אם אני מנסה להיות אובייקטיבית אני רואה שהוא לא משתלב כל כך.הוא לא דוחה מבחינה חיצוית להפך ילד יפה מאוד אבל גם מהצד אני רואה שהוא לא משתלב ולכן הלכנו לפסיכולוגלא קיבלנו שום עצות פרט להסבר שזה תהליך וצריך לתת לו זמן.

 

[iris mom of two]

כמה שאלות

האם את לוחצת עליו לעשות חברויות? או האם זה מפריע לו? לפעמים אנחנו בלי להרגיש לוחצים לכיוון חבר זה או אחר שבאמת לא מתאים לילד. חוץ מזה, יש חוגים לא כוחניים שמתאימים מאד לבנים ויש בנים שאוהבים אותם, שח מט, נגרות וכל מה שבאמצע. גם בכיתה ד' יש בנות שישחקו עם בנים, יש לי אחת כזו (היא מעדיפה בנות, אבל נהנית לשחק גם עם בנים). תני לו חיזוקים שהוא ילד נהדר, תראי לו את הדברים שבהם הוא חזק על מנת לשפר את הדימוי העצמי שלו. אולי אז החברויות יגיעו מעצמן.