מיומנות חברתית ומקובלות בחברה:

[jenny7]

הי איריס

אני לא לוחצת - להפך הוא מתלונן במיוחד בזמן בית הספר כאשר חוזר שהוא הוא לבד בהפסקות או סתם יושב בצד או בסיפריה. בחופש ניסיתי להעסיק אותו כל הזמן שלא ירגיש בודדות כל כך אבל עבר יותר מחודש ולא היה אף חבר בביתנו וכמובן גם הוא לא יצא. ככה שזה בא ממנו ולא הלחץ שלנו. אנחנו מנסים לחזק אותו כל הזמן ולפתח תחומים חזקים - מקווה מאוד שבעתיד המצב ישתנה

 

[אפרתש]

אז אולי שימשיך להתחבר עם בנות?

תמיד היו בנות ששיחקו עם הבנים, ובנים שהיו עם הבנות. הכרתי ילד אחד שתמיד היה כזה שכל הזמן מדבר עם הבנות. מתישהו בערך בגיל 13 זה כנראה נמאס לו, והוא הלך למכון כושר לפתח שרירים "להיות גבר". אז הוא הפך להיות נער מאד שרירי, אבל עדיין העדיף לדבר עם הבנות... הדברים האלה נראים אולי מפריעים בגיל 9, אבל בגיל 25 הוא יהיה גבר נאה ורגיש שיודע לנהל שיחה.

 

[jenny7]

תודה אפרתש

זה באמת מנחם מה שכתבת. אני רואה אותו עם בנות - יוזם, מציע משחק כל כך יפה.עם בנים הוא פשוט נסגר ואפילו אומרים לו שכנים או סתם ילדים מהכיתה"הי"הוא לא עונה.

 

[מיכל שב]

האם את חושבת שיש לו

בעיה של יצירת קשר עם בני גילו? האם התייעצתם עם נוירולוג או פסיכיאטר? הם יכולים לבדוק האם מדובר בתסמונת אספרגר. במידה והוא במצוקה גדולה, שווה להבדוק את האפשרות להעביר אותו כתה או בית ספר (שם יתחיל עם דף חלק) בהצלחה!

 

[מיכליתשלהצאט]

ג'ני ההודעה שלך מאוד נגעה לליבי

תשאלי בשירות הפסיכולוגי של בית הספר, ותקבלי הדרכה והפניה גם מיועצת בית הספר, לגבי טיפול באומנויות / דרמה / מוסיקה ועוד. מדובר על טיפול קבוצתי שמלמד מיומנויות חברתיות, בתוך הקבוצה נוצרות קליקות (בדיוק כמו בבית הספר), אבל שם יש מישהי שמכוונת, רואה את הבעיה, מדברת עם ההורים ועם הילד ומדריכה אותו. לדעתי זה עד גיל 11, אבל שווה לבדוק. בנוסף, תשאלי את בנך מי הילד שהכי מוצא חן בעיניו בכיתה ושהוא מעונין להיות חבר שלו. תתקשרי אל הילד והזמיני אותו לבריכה או לסרט (שוחחי קודם עם הוריו אם הם מסכימים). ממליצה מאוד ללכת לחוגים אחר הצהריים בהם ילדים מהכתה משתתפים, כמו חוג כדורגל, מחשבים, ג'ודו (חשוב מאוד לבטחון העצמי), שחיה, או כל חוג אחר. חשוב לשלוח אותו לחוג שיתאים למבנה הפיזי שלו (למשל עם הוא שמנמן אז חוג קפוארה לא יתאים לו וסתם יתסכל אותו). אני יודעת שילדים שטובים בספורט ובלימודים יהיו יותר מקובלים בחברה מילדים שאין להם תחום שהם טובים בו או עם הישגים לימודיים נמוכים. תעשי בדק בית, אם הילד תוקפן או רך מידי כלפי חבריו, איך היחס שלו לחברים מהכתה, האם הוא לוקח על עצמו משימות, האם עוזר לחברים בשעת צרה? כשילד חולה - האם הוא מתקשר לשאול לשלומו? מקוה שהצלחתי להבהיר את כוונתי ומחזקת את ידיכם שהמצב ישתפר. אם תרצי עוד עיצות, אל תהססי

 

[פלגיה]

לא פסיכולוג

מטפל שמתמחה בבעיות תקשורת. אם את גרה באיזור ירושלים יש לי המלצה עבורך. אם לא - כדאי לברר ולחפש. הבן שלי עכשיו בן 9 וחצי. ביום ההולדת 7 שלו רציתי לבכות. אף ילד לא בא כי הזמנו מראש. אני התקשרתי מהר לכמה אמהות וגייסנו חברים מפה ומשם. אף אחד לא הביא מתנה. שיחקו כדורגל - לא שיתפו אותו. הוא עמד בצד כאילו שוער. אמרו לו שלא משתפים אותו - והוא המשיך לעמוד. כשהוא עצר גול, הסכימו שהוא משתתף - ואז הוא הלך. הילדים אכלו את הממתקים שיחקו קצת במה שהכנתי - והלכו הביתה. הבעיה היתה בקריאת מצבים חברתיים - שהוא לא הבין בכלל. הלכתי לפסיכולוגית כדי להירגע שזה לא אוטיזם ולא אספרגר. זה לא. אבל הפסיכולוגית לא עזרה. בכיתה ג' הוא עבר טיפול בבעלי חיים שעזר קצת, ובכיתה ד' הלכנו למטפלת נפלאה ששינתה את הילד מהקצה אל הקצה. הטיפול ארוך ולא פשוט (לילד) אבל שווה השקעה. יש מטפלים באומנות, בבעלי חיים, או בכל מיני דברים - חשוב למצוא כאלה שמתמחים בבעיות תקשורת.

 

[jenny7]

הי פלגיה

אני לא גרה באיזור ירושלים אבל לא ממש רחוק לכן אשמח לקבל מסר על מטפלת ואולי קצת תאור ופרטים על השיטה.תודה

 

[מיכליתשלהצאט]

כשאני קוראת דברים כאלה

הלב שלי נמס|לב=ש|.

 

[תיקי א]

אני לא משקיעה בכלל בקשרים החברתיים

של הילדים. האמת העצלנות שלי והאין חשק שלי לארח כל אחר צהרים, אולי אפילו פוגמת. אבל אני לא מאמינה שצריך מליון חברים ולא חושבת שילד שנמצא עד 16-17 בצהרון צריך אח"כ גם ללכת לחבר או שיבואו אליו. אני משקיעה רק בחברים שהאמהות שלהן מוצאות חן בעיני בפירוש מכוונת את הילדים כלפי ילדים כאלה וכך גם מצאתי חברות מופלאות. הבעיה היא שהבן שלי לא מתחבר ממש לאף אחד, הוא מאוד ביקורתי ואוהב גיוון ודי מתנגד לעניין של מעגל חברים קבוע. מבחינתו ללכת כל יום לחבר אחר וכנ"ל לבגי להזמין. מאחר ואין לי כוח לזה נוצר מצב שבגן הוא חבר של כווווולם (מראה על שטחיות הקשר) ואחה"צ אני מסננת. שני ילדי מאוד מילוליים, כמו ההורים שלהם. בנושא החברויות אני נוהגת לשדר להם שלדעת להיות לבד זה הכי חשוב (ושניהם מסוגלים לבד) ורק אח"כ באים הקשרים החברתיים. יכול להיות שמכאן נובע חוסנם החברתי. וכן, הגדול הוא העתק שלי ושל בעלי מבחינה חברתית, אינדבידואליסטים עם יכולת לבחור, ביחד או לחוד. ואילו הקטנה מסתמנת כחיה חברתית מאוד רצינית, מגיל שנתיים היא מבקשת שאתקשר לאמהות ואזמין לה חברים או ללכת ואני עושה כך רק לעיתים רחוקות, כי לא יוצא עם הלו"ז של הגדול.

 

[מיכליתשלהצאט]

תראי לא צריך להפגיש ביניהם כל

יום אחר הצהריים, יש חוגים, שיעורים פרטיים, סידורים וכו', אני חושבת שמספיק פעם בשבוע ללכת לחבר או להזמין. (הזכירי בני כמה הם) נשמע שהקטנה שלך יודעת מה היא רוצה

איזה חמודה.

 

[תיקי א]

אז אנחנו חושבות אותו הדבר

גם לי נראה שעם חוגים שלוש פעמים בשבוע, מספיק חבר יום אחד בשבוע ועוד יום אחד משפחתי, לבלות כולנו ביחד (אפילו בבית). בן ה-6 לא חושב כמוני, "שוכח" שיש לו חוג ומעדיף כמובן ללכת לחברים.

 

[מיכליתשלהצאט]

נכון לחודש אוגוסט הבן שלי

נמצא 3 פעמים בשבוע בחוג שחיה, ופעם-פעמיים בשבוע עם חברים. היום הוא לא נפגש עם חברים ולא הפסיק לדבר על זה. למרות שהוא נהנה מאוד בקאנטרי ובשעה 19.30 הוא פתאום ביקש חבר.. (עכשיו הוא בחלום העשירי..) לי קשה עם כל הברדאק שהחברים הקטנים משאירים, בסוף אני אוספת הכל כי הילדים מסרבים לאסוף ואני לא יכולה להכריח אותם. בהחלט מסכימה איתך שמספיק פעם בשבוע, אבל בגלל לחץ מהילד שלי הוא נפגש לפעמים יותר. אני מאמינה שבספטמבר זה יהיה עוד יותר מאשר עכשיו כי חוג השחיה מאוד מגביל אותנו.

 

[jenny7]

לא יודעת אם לבכות או לצחוק

סיפור של היום בעקבות השרשור החלטתי לפני זמן מה לפעול ולא רק לדבר. עברתי איתו על רשימת הכיתה כמו שהיו פה המלצות ובחרנו 4-5 בנים שהיה מוכן להיפגש איתם. נגיד מוכן בלי התלהבות. התקשרנו ואחרי שעה (אחד בחו"ל , אצל סבתא, לא יכול לא רוצה ) אני כבר התחלתי להיות מיואשת והוא עוד יותר עצוב. סוף סוף נמצא צדיק אחד שהסכים לבוא אבל מה צריך להסיע אותו כי גר קצת רחוק. בעלי החמוד לא ויתר ותוך 15 דקות החבר הגיע. מה אגיד לכם?הבן כמו שראה טל' ככה המשיך לראות.מדי פעם היה קם לסדר לחבר משחק במחשב וללמד אותו איך לשחק.החבר התחיל להתלונן לי אליו. ביקשתי מבני שיקדיש לו תשומת לב ואפילו לקחתי אותו לצד ודיברתי על איך מתיחסים לחברים אם רוצים חהכיר חברים ולשמור על קשר. הוא הקשיב לי ו...חזר לצפות. הילד החזיק מעמד עוד חצי שעה- התקשר להתבכיין לאמא שמשעמם לו ורוצה הביתהה.תאמינו לי אחרי שבעלי הלך להחזיר אותו הרגשתי עוד יותר גרוע.בא לי לבכות מצטערת על הודעה מבולגנת כל כך שמחתי שמשהו סוף סוף בא- פעם ראשונה בכל החופש.אני ראוה שבני ממש לא חברתי . אם הוא לא היה סובל מזה אז אין ביעה אבל אחרי שילד הלך הוא התחיל לבכות ולהגיד "נמאס לי להיות לבד, נמאס לי מהחיים לי , משעמם לי וכד' איזה מזל שיש מקום כמו פורום המקסים הזה - אני מרגישה ממש הקלה שאפשר לשפוך...

 

[פלגיה]

זה באמת נשמע שיש צורך בטיפול

כי הוא רוצה, וממש ממש לא יודע איך. אולי לפני שמזמינים חבר - כדאי להתאמן על סיטואציות "מה יקרה?" הילד יבוא ויגיד שלום - מה אומרים? איך משחקים? מה עושים אם רוצים לראות טלוויזיה? מה עושים אם הילד השני רוצה לשחק במשחק שלך? וכו' וכו'. לעשות משחקי תפקידים ביניכם, ולתרגל מה עושים בכל מקרה.

 

[noa128]

לא לבכות ולא לצחוק - להתחיל לקרוא

את שלל הסימנים שהילד משדר לכם - הילד הזה במצוקה - ד ח ו ף טיפול ויפה שעה אחת קודם. כמובן שיש מצב שהילד מצא נישה "להפעיל" אתכם, את ובעלך מוכנים לעשות הרבה מאד כדי לדאוג לו לחיי חברה, אם הוא באמת היה רוצה - הוא היה מנסה לעשות מאמץ להתחבר ועושה רושם שהחברים בכלל לא מעניינים אותו, לפחות לא כמו שמעניין אותו שתתפנו מכל עניין אחר ותעשו עבורו מאמצים בכיוון העניין החברתי... לדעתי כדאי מאד לגשת עם הילד לאיש מקצוע. משהו "אוכל" את הילד ואולי איש מקצוע יצליח בכמה שיחות איתו לרדת לשורש הענין.

 

[jenny7]

הי נועה

בכיתה ב' היה יותר משנה בטיפול ואז ביקש להפסיק. לא הרגשנו ממש שינויאבל לא היה במצוקה כמו עכשיו. אני מחפשת מטפל שמתמחה בנושא ואשמח לקבל כל המלצה שיש לכם.

 

[מיכליתשלהצאט]

ג'ני יכול להיות שלילד יש בעיות

תקשורת. אני מאוד ממליצה לקחת את הילד לאבחון. יכול להיות שהבעיות הרבה יותר חמורות ממה שאנחנו חושבות או מרגישות. דבר נוסף, עד שיתפנה תור לאבחון, אם וכאשר מזמינים ילד אליכם, לסגור את הטלויזיה. אם הטלויזיה היתה כבויה לבן שלך לא היתה ברירה אלא לשתף פעולה ולשחק עם החבר. לילד שלך אין מיומנויות חברתיות, הוא אמנם רוצה מאוד חבר אבל הוא לא יודע איך לתקשר איתו והכי קל בעולם לבהות בטלויזיה ולברוח מהקושי. מתוקה, אני שמחה שיש לך את הפינה שלך לשפוך, ואני פה תמיד בשבילך (ואם תרצי גם במסרים), אבל את חייבת, ויפה שעה אחת קודם, לפנות לייעוץ. בהצלחה.

 

[פלגיה]

אני לא בעד הרבה איבחונים

כי הם לא מובילים לשום מקום. יש צורך להתחיל לטפל. זה אולי פחות בעייתי כי הילד כן מסתדר עם בנות, אבל בכל זאת מצריך טיפול. אם לא מטפלים -זה יכול להיפטר מעצמו, אבל יכול ליצור בינתיים המון תיסכולים אצל הילד, שאותם אפשר (וכדאי ) לחסוך.

 

[מיכליתשלהצאט]

לפני שמתחילים לטפל חייבים לאבחן

גם אני, לפני שהילד מתחיל ריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת, מאובחן קודם כדי לבדוק את הסוג ורמת הקושי. בבעיות תקשורת גם חייבים לאבחן, אחרת איך ידעו מה בדיוק הבעיה? ואולי אין בעית תקשורת והבעיה היא אחרת שצריכה טיפול אצל בעל מקצוע אחר? לכן, אני חושבת שחייבים לאבחן, לא בעד הרבה איבחונים, לכן אני חושבת שכדאי לדבר קודם עם הפסיכולוג של השירות הפסיכולוגי החינוכי.

 

[פלגיה]

הבעיה שפסיכולוגים לא מכירים הכל

ולכן לא תמיד יכולים לסייע. אני הלכתי עם הבן שלי לאיבחון פסיכולוגי פרטי. הייתי אצל פסיכולוגית ממולצת ביותר, עם התמחות לילדים. עשינו 6 פגישות ארוכות. בסוף קיבלתי דו"ח של חמישה עמודים מפורטים מאוד, שבשורה התחתונה לא אמרו לי כלום שלא ידעתי קודם, לכל היותר סידרו לי את הדברים. ההמלצה? אבחון נוסף בעוד שנתיים... לכן אני נגד "אבחוניות יתר". אני חושבת שמי שמטפל יודע לעשות אבחון קצר בפגישה ראשונה ולהגיד אם הוא המתאים לטיפול או שצריך בעל מקצוע אחר.