מיילים לראש הממשלה

[יונה1]

"ההעדפה שלי" היא הדבר הכי פחות חשוב בישראל

2. ביולי 2006, פדויי השבי יזמו משמרות שבועיות ושאלו לדעתי היכן כדאי למקם אותן - ההמלצה שלי היתה בכניסה למשרד ראש הממשלה, בימי ראשון ב-0900 בבוקר, שעה בה כל השרים מגיעים לישיבה השבועית. כיון שככל הידוע לי גלעד עוד לא חזר, אז מטבע הדברים שאני חושבת בנובמבר 2009, בדיוק כמו שחשבתי ביולי 2006. העדפה זו שלי, אין לה שום משמעות, כי אני ממש לא מתכוונת לחזור ולעמוד שם לבד. 3. האופי של האבא של שליט, או איך הוא "מתרגם" אותו כלפי חוץ, מעניין אותי כקליפת השום. יש לי עיניים, ואני רואה תמונות בעיתונים וצופה בטלויזיה, (אני רואה כמו כל שרי הממשלה ובעיקר ראשה), אדם עומד מאושר במגרש כדורגל. אדם עומד מאושר עם נינט, ואדם זורח מאושר בפגישה עם סרקוזי. אין לי כל צורך בגאוני משרדי פרסום שיושבים וגוזרים לי בלילות "ה" ו"צ" ממכתביו של גלעד, כאשר בבוקר אביו מופיע בחיוך מאוזן לאוזן בצילום בעתון, מחובק עם ברק, בטקס השקת ספר למען בנו. סליחה!!! אם נועם לא יודע לשדר את המצוקה (האמיתית), שבה הוא נמצא, אז בשנים שחלפו, הוא כבר יכול היה לסיים בהצטיינות את לימודיו בסטודיו למשחק כמו "בית צבי" או "סטודיו יורם לוינשטיין". הוא יכול אפילו לקבל יעוץ חינם מצבי רגב, שהקרין למרחקים את יאושו ומצוקתו. צבי דיבר אצלנו באיזה ארוע של "ערים בלילה", וחששתי במלוא הכנות שהוא עומד לקבל התקף לב. לב כולנו יצא אליו בהזדהות ואהבה!!! אם נועם לא מסוגל לשדר את מצוקתו, לפחות שידע להדיר את רגליו מארועים שמשדרים אוירה צוהלת של קרנבל!!!! בנוסף, יש לי גם אוזניים וגם אני שמעתי במו אוזנימישהו מאד מאד מאד מקורב אליו, שטוען שנועם נהנה ממעמד הסלב שלו. זה שאותו אדם הוא רכלן, חסר שכל וטאקט וחסר לויאליות, זה עניין אחד, וזה שנועם לא יודע במי להקיף את עצמו ובמי להתייעץ, זו כבר עובדה לעוסה לעייפה.

 

[תום בן חיים]

כדאי להסתכל בראי ולא רק על אחרים.

"...זה שאותו אדם הוא... חסר... טאקט..." ועל זה הרי נאמר - "הפוסל במומו הוא פוסל !" וגם - "קשוט את עצמך תחילה !"

 

[יונה1]

אדוני! אני לא סמוכה כמוהם על שולחנו של נועם!

ואין לי שום קשר אליו!!!! אפילו את ההבדל הזה אתה לא מבין? אז מה יש לבזבז עליך זמן? אני מדברת על אנשים שנכנסים אליו הביתה, על אנשים שהוא סומך ובוטח בהם!

 

[יונה1]

תגובה נוספת

משרד הפרסום שעובד עם נועם, נתן לו הנחייה מדוייקת באיזה יום ובאיזו שעה להכנס לאוהל. הישיבה שלהם באוהל היתה אמורה רק לקדם את קמפיין "הצילו" שהכין משרד הפרסום ולכן במסיבה העיתונאים שקדמה לישיבה באוהל, לא דובר ולו ברמז על סבלו של גלעד, אלא הוסבר כיצד הגרפיקאי יצר את המילה "הצילו". היה שם גם לוח שבו הציגו את יצירת הגרפיקה. אם זכור לך דינה, דובר שם בישיבה שלפני השקת קמפיין הצילו, שזה קמפיין "מאד קצר מועד", כי האפקט שלו אמור לזעזע מאד, ולאחר מכן יאבד מכוחו. כנראה יועצת הפרסום הנחתה אותם לצאת מן האוהל, כי פג תוקף ה"הצילו". בנוסף תום, כמי שהשתתפה בכל משמרות פדויי השבי, שכידוע לך הקדימו את כל המדינה והחלו את המחאה כבר ביולי 2006 וכמי שנפגשה איתך בהרבה ארועים נוספים (והיתה גם באחרים שבהם לא ראתה אותך), הרשה לי להגיד לך שבמהלך השנים הללו התחלתי "לוותר לעצמי" ולא להשתתף בארועים שמבחינתי הם בגדר השפלה עצמית. כך הפסקתי להגיע לארועים המשולבים בזמרים, כך לא הגעתי למחסום ארז, כך עזבתי חולה את האוהל בזמן שהמשפחה ישבה בו, כי החל מהיום הראשון הוא הפך לאוהל קירקס הזוי. להפגנות של "מטה החברים", בן זוגי ואני הגענו רק לאחר שוידאנו מפורשות שהכלוב הארור ומעורר הסלידה סולק מהן (כי לדעתי שבוי הוא לא תרנגולת ונושא השבי לא זקוק ל"גימיקים"). לא אלך לשום הפגנה שבה אנשים קושרים את הידים בסרטים צהובים ושמים מדבקות על הפה, כי אני לא מוכנה לראות שחקנים ש"משחקים שבוי". מבחינתי (והלאוי שהיה כך גם מבחינת כולכם) שבי הוא נושא מספיק מזוויע, בשביל שלא יצרפו לו שום גימיק. על ה"שמלה" של אורנה שמעוני אני לא מדברת, כי היא היתה אשה נלעגת כבר כשהכרתי אותה לפני למעלה מעשר שנים. אהה ויש עוד תרוצים... בתור אחת המשתתפות הקבועות באוהל של רותי ויעל, גם לשם הפסקתי להגיע, לאחר שהתקיים בו ערב ריקודים ועוד יותר מכך, לאחר שהוזמנתי לערב שירה בציבור שם. ביום שתנועת הנוער של שמשון (כן תום - הוא הכריז בכלי התקשורת שהוא הקים תנועת נוער!), ובכן ביום שהתנועה הזו תפסיק לבזות ולהתעלל במונח "מחאה", אחזור לקחת חלק בפעילות. הבנתי מחברי פדויי השבי, שזה גם התנאי שלהם. לשמחתי, נותרה לי מערכת עתון הארץ, שמאפשרת לי כלי בטוי, ובמשך השנים הללו פרסמו הרבה מאד מכתבים שלי.

 

[יונה1]

קמפיין "הצילו"

מצאתי כתבה על השקת קמפיין "הצילו" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3681707,00.html בטלויזיה זה אפילו נראה אז הרבה יותר חמור (הדגש על הפונטים והגרפיקה ולא על השבוי). הידיעה התפרסמה בכלי התקשורת ביום חמישי, ולנו נאמר שהמשפחה תעלה לירושלים ביום ראשון, רק אם הקמפיין יהיה מוכן עד אז. אז מה אם כן היתה המטרה בעליה לאוהל? לקדם עבודה של משרד פרסום, או לנצל את ימיו האחרונים של אולמרט בתפקיד, כדי להפעיל עליו לחץ אמיתי? ואם התשובה האחרונה היא הנכונה, למה לעזאזל היו צריכים לחכות למשרד שלמור שיגמור את העבודה שלו??? שהרי אם מכונות הדפוס היו למשל מתקלקלות, המשפחה בכלל לא היתה עולה לאוהל! נדמה לי שגורם אחד ויחיד במדינה מפעיל ומשפיע על נועם - משרד הפרסום! אהה.... כן....הם "עובדים חינם", אבל כל ילד מבין שאת פירות החינם האלה הם יקטפו בתיקי לקוחות שמנים מאד שיגיעו אליהם על גבו של גלעד.

 

[תום בן חיים]

לא כל כך משרד-הפרסום כמו משרד ראש-הממשלה

 

[תום בן חיים]

עד כה לא קראתי ב'הארץ'. מעתה אחפש.

1."כנראה יועצת הפרסום הנחתה אותם לצאת מן האוהל, כי פג תוקף ה"הצילו". - א. אני נוטה להסכים אתך, יונה1, שישנם מי שמנסים 'לגזור קופון' מצרתו של גלעד ומצרתם של בני-משפחתו, ואולי (רק אולי) אפשר למנות על אלה גם את משרד יחסי-הצבור, או משרד-הפרסום המלווה את משפחת שליט. ב. ראי הערתי הקודמת ל Dariayari על 'ראשומון'. 2. א."במהלך השנים הללו התחלתי... לא להשתתף בארועים שמבחינתי הם בגדר השפלה עצמית." כל אחד משתתף או לא משתתף במה שהוא מוצא לנכון, וכל אחד מסיבותיו. יחד עם זה, הרשי לי לכתוב שאנחנו, אם וכאשר אנחנו עוסקים בשבי של גלעד שליט, פחות חשובים מול עניינו שלו. אני מצהיר כאן שאילו השפלה שלי היתה מביאה לשחרורו, הייתי מוכן להשפיל את עצמי או להיות מושפל על-ידי אחרים ! מעשה של השפלה או תחושת-השפלה של מישהו אינם שקולים (לדעתי) מול סבלו של שבוי כבר 3 שנים וחצי ומול הנזקים הנגרמים לו, אולי ללא תקנה, ומול סבלם של הוריו ! ב. לצערי הרב ולאכזבתי הגדולה, רובנו - שבעה ורבע מליון האנשים בארץ הזאת - מקדימים (כדרך הטבע האנושי) את העניינים והאינטרסים שלנו לפני ענייניהם של אחרים, אפילו אם האינטרס שלנו הוא שגרתי וקטנוני למדי, ועניינם של האחרים הוא בתחום הצלת-חיים ודיני-נפשות או נזק בריאותי קשה ואולי בלתי הפיך. ישנם מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית, שהתחילו לפני יותר מ-30 שנים, שכותרתם "גברת במצוקה", שהמניע הראשון להם היה ארוע מזוויע שבו בחורה נאנסה ונרצחה מול עיניהם של 35 משכניה, שלא נקפו אצבע לעזור לה ממש. השאלות שהם נשאלו לאחר מכן: מ ד ו ע לא נחלצו לעזרת אותה קטי ג'נובזה, היו כמעט כולן במפורש או במרומז מתחום הדאגה לשלומם שלהם לפני שלומה, גם אם הוכח ששלומם לא היה נפגע אילו כמה מהם ביחד היו יוצאים להניס את האנס-הרוצח ! כך גם רובנו: "מה אני האיש הקטן האחד כבר יכול לעשות ?!" ו-"זאת הרי לא בדיוק הבעיה האישית שלי !", וגם - "לי הרי זה לא יכול לקרות !", אז "מה לי שאתערב, תוך השקעת מאמץ כלשהו ?!" הארוע שבו לפני כ-3 חודשים טבעה בירקון שייטת ב'קאנו', האנשים שראו זאת עמדו על שפת-הנחל דקות ארוכות ובעיקר נתנו עצות, ורק איש אחד שעבר שם לא חשב פעמיים וקפץ למים להציל אותה, הוא דוגמה אקטואלית ממקומותינו לאותה תופעה, שרובנו נותנים עצות ורק בודדים מאתנו פשוט קופצים להציל. 3. כל אחד מאתנו עושה את מה שהוא יכול ויודע גם מי שהיה אי-פעם מזכיר של תנועת-נוער (הצופים) ונשאר אולי קשור לאותה הוויה.

 

[יונה1]

לשרותך - המכתב האחרון שפירסמו שם

התפרסם לפני כחודש. יש עוד המון, ואין לי כוח לחפש. האם מאחורי השבוי יש מדינה ודגל מחקרים וויכוחים רבים מלווים את סוגיית עמדתו של היישוב היהודי בארץ ישראל בשנות השואה כלפי הצלת יהודי אירופה. יש הטוענים לאדישות, יש כאלה שמצביעים על העדר מידע, או אפילו חוסר יכולת. כך או כך, אין ספק שבלב כל ישראלי, לבטח אלה שקרוביהם נספו באירופה, התהייה הזאת תמשיך ותנקר לעולם. לא מכבר השתתף טייס פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים בהרצאה על מה שעבר עליו בחודשי הבידוד בצינוק הסורי. לדבריו, החוויה שעבר היתה זהה לזו של אסיר במחנות הריכוז, עם הבדל אחד ועקרוני: הידיעה שמאחוריו עומדים מדינה ודגל. בדיוק 36 שנה חלפו מאז נפל אותו טייס בשבי. ראוי שנשאל היום את עצמנו האם אנו מחנכים את חיילי ההווה והעתיד שמדינה ודגל עומדים גם מאחוריהם? הוויכוח המתלהט מחדש בימים אלה סביב שחרור גלעד שליט לא עוסק רק בשבוי עצמו, אלא בהנצחת נורמות חברתיות קיימות, או חלילה ניפוצן. אכן, על כל מי שמתגייס לצבא להפנים את דברי שר הביטחון, שצה"ל איננו "חברת ביטוח", ושעל הצבא להגן על האזרחים ולא אנחנו, העורף, על החיילים. כל זה נכון כמובן. אבל מה אם כן נאמר לחייל שנפצע בקרב, ובהיותו פצוע מתהפכות היוצרות והוא מעתה זקוק לנו? שהחברה הישראלית איננה חברת ביטוח ושעליו להואיל ולהתפנות משדה הקרב ולטפל בעצמו? ומה נאמר לחייל שבוי, שמרגע נפילתו בשבי הרי חדל למעשה להיות לוחם והופך לישות הנלחמת רק על קיומה ושפיותה? צה"ל איננו חברת ביטוח. החברה הישראלית, כן. עלינו להמשיך להבטיח לסייע ולהציל את חיילינו משעה שחלילה הפכו לחסרי אונים. אם ננפץ גם את הנורמה הזאת, לא נוכל לרחוץ בעתיד, אנו ובעיקר קברניטינו, בניקיון כפינו כמו ראשי היישוב היהודי בעבר. אנחנו כן יודעים, וכן יכולים להציל חיי שבויים. אם אנחנו אדישים, איננו מוכנים ופשוט לא רוצים, הרי אנו מסכנים את המדינה ואת עצם קיומנו.

 

[תום בן חיים]

מסכים לכל מילה, בלי שום הסתייגות !

"הוויכוח המתלהט מחדש בימים אלה סביב שחרור גלעד שליט לא עוסק רק בשבוי עצמו, אלא בהנצחת נורמות חברתיות קיימות, או חלילה ניפוצן."

 

[המתוק26]

בראוו יונה,שילחי הודעה זו לראש הממשלה

אולי סוף סוף יכנס לו קצת שכל לראש ,ויבין שהמאבק על שיחרור שליט,הוא בעצם מאבק לשמירה על נורמות ציבוריות בחברה הישראלית ושמירה על הסטטאטוס קוו בעינין מוכנות חיילנו לסכן עצמם ולהתגייס ליחידות קרביות,ואף להלחם באומץ לב ובמסירות נפש בקרב. אז שלא יוציא לצהל את האויר מהגלגלים

 

[יונה1]

זה התפרסם בעתון

אם הוא קורא את הפורום הזה, מן הסתם הוא גם מציץ מדי פעם בעתון "הארץ".

 

[יונה1]

אני מכירה את המחקר הזה

ואין לו שום קשר לגלעד שליט. כבר חזרתי כאן עשרות פעמים, וזה ממש מתחיל לייגע ולעצבן אותי לחזור שוב ושוב! למשפחת שליט יש היו ויהיו, עשרות אלפי איש שעושים "משהו" למען גלעד. החל מתליית סרט צהוב על האוטו, או סטיקר, ועד מאתיים שהפגינו מול הצלב האדום, (דרך 40.000 שנרשנו ל"לצבא החברים"). אילו נועם היה מבקש/דורש את כולם, כולם, כולם להפסיק להדליק נרות-להעלות באוב-לחלק- סרטים-לכתוב שירים-לערוך-משחקי-כדורגל-די למדיטציה-מספיק כבר עם תערוכה-דג ונחש-די לשמלות שליט- ומסביר להם באדיבות שהעשיה הזו ריקה מתוכן (לדעתי גם מזיקה מאד מאד, אבל בוא נניח לדעתי הפרטית), ובמקום זה לעמוד אפילו פעם אחת ביום ראשון ב-0900 בבוקר, בכניסה למשרדי הממשלה - הרחוב שם היה קורס מעומס האנשים. היית מוצא גם אותי שם. כי יש לי ועוד איך כבוד עצמי! אני לא חיילת בשום צבא של שמשון. אדרבא, אני מצהירה על עצמי שאני משתמטת וסרבנית גאה מהצבא ההוא . אני מסרבת לעשות פשעי מלחמה בצבא של נועם

 

[תום בן חיים]

לקמנצינד בודאי לא יהיה כוח לקרוא כל כך הרבה

"תום, כמי שנפגשה איתך בהרבה ארועים נוספים (והיתה גם באחרים שבהם לא ראתה אותך)..." יותר ויותר יש לי הרגשה, יונה1 שאת 'טועה בי בגדול', ומבלבלת אותי עם מישהו אחר.

 

[יונה1]

תמהתני...

ומכל מקום, זה מ-ה ז-ה ל-א ח-ש-ו-ב! יש לנו כאן קבוצה של 5-7 מכרים-ידידים, שמכירים גם מחוץ למסך המחשב. אם אתה כן או לא נמנה עליהם, זה ממש לא משנה.

 

[dariayaari]

וואלה אני גאה בך

תגידי, את מקלידה בשיטה עיוורת? וחוצמזה, אני גאה בך על הסבלנות שלך לחזור שוב ושוב ושוב ושוב על אותם דברים. את באמת מאמינה שהם יבינו??????? יש שיר על ואן גוך, של הזמר דון מקליין, אז בשיר הוא מדבר על זה שלא הבינו את ואן גוך, ואולי אף פעם לא יבינו.

 

[תום בן חיים]

'לא להסכים' איננו אומר 'לא להבין'.

אפשר להבין גם בלי להסכים, אלא אם במילון של מישהו 'להבין = להסכים' ולהיפך. באותה נשימה אפשר להמשיך ולהגיד או לכתוב: אתה לא מסכים אתי, מה שמעיד שאינך מבין אותי, מה שמעיד שאתה קשה-הבנה, או בקיצור טיפש, או אפילו מטומטם ! כלומר: מי שלא מסכים אתי הוא מטומטם. זאת לפי התרשמותי הלוגיקה של מי שסובר שהאמת היחידה נמצאת באמתחתו, ואין שום צ'אנס למישהו אחר בעל דעה אחרת להיות, אולי, גם הוא קולע לאמת. אני מצהיר בזה שמאד יתכן שאני טועה בכל מיני סברות או מסקנות שלי. לכן אני מנסה לקרוא גם דברי אחרים, כדי ללמוד דעות אחרות ולהכיר זויות-מבט לא מוכרות לי... עד שאומרים או כותבים עלי, בפירוש או ברמיזה: אתה מטומטם, כי לא הסכמת אתי, כי בכלל לא הבנת ו/או אינך מסוגל להבין אותי...

 

[יונה1]

דינה

ואולי זה בכלל המזל של הדמוקרטיות המערביות, שהציבור שחי בהן הוא ברובו המכריע תמים ולא יודע להתנהל מול מנהיגיו בכלים הציניים והמתוחכמים שלהם? כמובן שאף פעם לא יבינו! דון מקלין צודק וגם זמר בחסד. מי צריך יותר?

 

[קמנצינד]

בכל מקרה- תודה על ההתחשבות !

 

[y a u l a]

../images/Emo13.gif

 

[dariayaari]

קוראים לי דינה

אז אל תתאמץ לכתוב דריהיערי. ואני מבינה אותך שאתה עדיין מאמין, גם אני הייתי פעם ככה, וכשיונה היתה אומרת לי שאין עם מי לדבר, חשבתי לעצמי שהיא קטנת אמונה. חשבתי שאמצא דרך יצירתית אל לבו. חשבתי שאסור להתייאש. ספגנו עלבונות, גם יונה וגם אני, מנועם, משמשון הגיבור, והמשכנו לנסות. מחלנו על כבודנו והמשכנו לנסות. אינני יודעת אם דיברת פעם עם נועם, אם ניסית להסביר לו. אם תנסה, אולי תבין עד כמה האיש איננו חדיר. אולי יותר מהכל אפשר להבין זאת מהסיטואציה הבאה: בהפגנה מול בתי הכלא של אסירי החמאס, לפני ההפגנה, שלחתי אל נועם אסמס אנונימי, כתבתי לו שפדויי השבי למודי הניסיון מספרים שכאשר ישנה איזו פעילות נגד האויב, גם אם זו הפגנה, מפנים השובים את כעסם אל השבוי, ומתעללים בו. נועם רק שאל מי אני, כתבתי, "אזרחית מודאגת". אגב, את אותם הדברים כבר אמרו לו לפני, גם אז לא הקשיב, ויצא עם צבא חייליו להפגנה. מי יכול להבין זאת? מי יכול להבין הורה שיודע כי הסיכוי גדול שיתעללו בבנו, וזה לא מרתיע אותו. אולי הגיע הזמן להוציא לאור דברים שאומרים עליו האנשים הקרובים לו ביותר. ומה הם אומרים? הם אומרים שנועם נהנה מהמצב. סלב, הם אומרים.