מי לדעתכם
- פותח הנושא kaner91
- פורסם בתאריך
אלי כ ה ן
New member
"מובילה" - כסמכות אקדמית - או כסמכות רבנית?
וזה משנה, כי אם למשל הרמב"ם היה חי היום, והוא היה מתמודד מול - נניח פרופ' שלום רוזנברג - על תואר "הדמות המובילה במחשבה יהודית", אז יש להניח שפרופ' רוזנברג היה מנצח בקבלת התואר "בר-הסמכא האקדמי במחשבה יהודית", למרות שהרמב"ם היה מנצח בקבלת התואר "בר-הסמכא הרבני במחשבה יהודית".
על כל פנים, אם אתה על שואל דמויות רבניות, החיות בימינו, והנתפסות כאוטוריטה פילוסופית בעיני הקהילה שומרת המצוות, אז זה תלוי באיזו קהילה מדובר: בציבור החרדי, לדעתי הרב מרדכי נויגרשל נחשב מספר אחד (עוקף את הרב זמיר כהן במאות קילוגרמים). בציבור הדתי השמרן, מוביל כנראה הרב שלמה אבינר (אם כי נראה שהבסתו את הרב יעקב אריאל היא רק בנקודות). בציבור הדתי-ליברלי, הסמכות המחשבתית מספר אחד היא כנראה הרב אהרון ליכטנשטיין (מורהו של הרב יובל שרלו). תמהני אם בקרב הדמויות הרבניות החיות בימינו יש מישהו שמתקרב לרמה של השלושה הנ"ל (אולי להוציא את הרב יעקב אריאל כאמור), הן באופק המחשבה, הן בידע כללי, והן ברמת ההנמקה.
המשותף לכל השלושה אגב, זה שיש להם השכלה אקדמית (ואני מזכיר שגם לרמב"ם, כמו גם לרב קוק, הייתה השכלה חיצונית), מה שאומר, שאין מצב להיות בר-סמכא רבני במחשה יהודית - אפילו בעיני צאן מרעיתך, אם אינך בקי בהוויות העולם. לכן, הרב עובדיה יוסף למשל, שנחשב האורים ותומים של הקהילה החרדית-ספרדית, ושהיה חסר-השכלה אקדמית, מעולם לא היה נחשב בקרב צאן מרעיתו כ"ענק-רוח", אלא רק כ"ענק בהלכה" וכ"גאון בפסיקה". הרב היוצא מן הכלל היחיד שעליו אני יכול לחשוב בהקשר הזה, הוא אדם שכבר איננו בין החיים: הרב אליעזר שך, אשר למרות שהיה כידוע חסר-כל השכלה חיצונית, נתפס בקרב הציבור החרדי-ליטאי כסמכות עליונה בענייני "השקפה" (זהו המושג החרדי המקובל עבור מה שניתן להיתרגם כ"הפילוסופיה היהודית הנכונה"). אם כי גם כשהרב שך היה עדין בחיים, ידע הציבור החרדי היטב, אילו שאלות מחשבתיות ראויות להתברר אצל הרב שך, ובאלו שאלות מחשבתיות כדאי לפנות לרב נויגרשל (הצעיר מהרב שך בכמה עשרות שנים): ואכן, הרב שך התמחה בעיקר במתן תשובות לשאלות מחשבתיות הנתפסות בקרב הציבור החרדי כבעלות השלכות מעשיות, ובמיוחד במתן הוראות ציבוריות כלליות - כולל פוליטיות - כרגיל בלתי מנומקות אם כי מוחזקות בעיני הקהילה החרדית כנובעות מתוך ה"השקפה" הנכונה שלו; מאידך, הרב נויגרשל מתמחה - פחות בהנחתת ה"השקפה" אל הציבור, ויותר במתן מענה פילוסופי - כרגיל מנומק היטב - לשאלות פילוסופיות תיאורטיות (אם כי מבלי להתנזר טוטאלית במתן ייעוץ מעשי). למשל, אם אדם חרדי היה רוצה לדעת איך ראוי לנתח פילוסופית - מנקודת מבט חרדית - את דיעותיו של ליבוביץ, הוא לא היה פונה לרב שך (שכמובן בכלל לא קרא את ספרי ליבוביץ), אלא רק לרב נויגרשל - אשר דומני כי הוא בין הרבנים החרדים הבודדים שמכירים את ההגות הליבוביציאנית (הוא אגב טוען שליבוביץ צדק בכמה דברים אך טעה בדברים אחרים).
וזה משנה, כי אם למשל הרמב"ם היה חי היום, והוא היה מתמודד מול - נניח פרופ' שלום רוזנברג - על תואר "הדמות המובילה במחשבה יהודית", אז יש להניח שפרופ' רוזנברג היה מנצח בקבלת התואר "בר-הסמכא האקדמי במחשבה יהודית", למרות שהרמב"ם היה מנצח בקבלת התואר "בר-הסמכא הרבני במחשבה יהודית".
על כל פנים, אם אתה על שואל דמויות רבניות, החיות בימינו, והנתפסות כאוטוריטה פילוסופית בעיני הקהילה שומרת המצוות, אז זה תלוי באיזו קהילה מדובר: בציבור החרדי, לדעתי הרב מרדכי נויגרשל נחשב מספר אחד (עוקף את הרב זמיר כהן במאות קילוגרמים). בציבור הדתי השמרן, מוביל כנראה הרב שלמה אבינר (אם כי נראה שהבסתו את הרב יעקב אריאל היא רק בנקודות). בציבור הדתי-ליברלי, הסמכות המחשבתית מספר אחד היא כנראה הרב אהרון ליכטנשטיין (מורהו של הרב יובל שרלו). תמהני אם בקרב הדמויות הרבניות החיות בימינו יש מישהו שמתקרב לרמה של השלושה הנ"ל (אולי להוציא את הרב יעקב אריאל כאמור), הן באופק המחשבה, הן בידע כללי, והן ברמת ההנמקה.
המשותף לכל השלושה אגב, זה שיש להם השכלה אקדמית (ואני מזכיר שגם לרמב"ם, כמו גם לרב קוק, הייתה השכלה חיצונית), מה שאומר, שאין מצב להיות בר-סמכא רבני במחשה יהודית - אפילו בעיני צאן מרעיתך, אם אינך בקי בהוויות העולם. לכן, הרב עובדיה יוסף למשל, שנחשב האורים ותומים של הקהילה החרדית-ספרדית, ושהיה חסר-השכלה אקדמית, מעולם לא היה נחשב בקרב צאן מרעיתו כ"ענק-רוח", אלא רק כ"ענק בהלכה" וכ"גאון בפסיקה". הרב היוצא מן הכלל היחיד שעליו אני יכול לחשוב בהקשר הזה, הוא אדם שכבר איננו בין החיים: הרב אליעזר שך, אשר למרות שהיה כידוע חסר-כל השכלה חיצונית, נתפס בקרב הציבור החרדי-ליטאי כסמכות עליונה בענייני "השקפה" (זהו המושג החרדי המקובל עבור מה שניתן להיתרגם כ"הפילוסופיה היהודית הנכונה"). אם כי גם כשהרב שך היה עדין בחיים, ידע הציבור החרדי היטב, אילו שאלות מחשבתיות ראויות להתברר אצל הרב שך, ובאלו שאלות מחשבתיות כדאי לפנות לרב נויגרשל (הצעיר מהרב שך בכמה עשרות שנים): ואכן, הרב שך התמחה בעיקר במתן תשובות לשאלות מחשבתיות הנתפסות בקרב הציבור החרדי כבעלות השלכות מעשיות, ובמיוחד במתן הוראות ציבוריות כלליות - כולל פוליטיות - כרגיל בלתי מנומקות אם כי מוחזקות בעיני הקהילה החרדית כנובעות מתוך ה"השקפה" הנכונה שלו; מאידך, הרב נויגרשל מתמחה - פחות בהנחתת ה"השקפה" אל הציבור, ויותר במתן מענה פילוסופי - כרגיל מנומק היטב - לשאלות פילוסופיות תיאורטיות (אם כי מבלי להתנזר טוטאלית במתן ייעוץ מעשי). למשל, אם אדם חרדי היה רוצה לדעת איך ראוי לנתח פילוסופית - מנקודת מבט חרדית - את דיעותיו של ליבוביץ, הוא לא היה פונה לרב שך (שכמובן בכלל לא קרא את ספרי ליבוביץ), אלא רק לרב נויגרשל - אשר דומני כי הוא בין הרבנים החרדים הבודדים שמכירים את ההגות הליבוביציאנית (הוא אגב טוען שליבוביץ צדק בכמה דברים אך טעה בדברים אחרים).
אלי כ ה ן
New member
עוקף כסמכות אקדמית. עם רוזנברג אפשר לדון
על רוב ככל נושאי הפילוסופיה היהודית, כולל על הסיפרות הביקורתית שנכתבה על מורה נבוכים, שלא לדבר על ליבוביץ ועל קאנט ועל הגל ועל יום וכו'. אבל עם הרמב"ם אפשר מקסימום לדבר על הנושאים הנדונים במורה נבוכים, על הסיפרות הפילוסופית הערבית של ימי הביניים, על אריסטו, ו...פחות או יותר זהו (אלא אם כן פיספסתי עוד איזה דבר אחד או שניים). לא ניסיתי לרמוז שפרופ' רוזנברג מתוחכם במיוחד (און שכן או שלא), אלא טענתי רק שהוא עוקף את הרמב"ם כסמכות אקדמית בפילוסופיה יהודית.
על רוב ככל נושאי הפילוסופיה היהודית, כולל על הסיפרות הביקורתית שנכתבה על מורה נבוכים, שלא לדבר על ליבוביץ ועל קאנט ועל הגל ועל יום וכו'. אבל עם הרמב"ם אפשר מקסימום לדבר על הנושאים הנדונים במורה נבוכים, על הסיפרות הפילוסופית הערבית של ימי הביניים, על אריסטו, ו...פחות או יותר זהו (אלא אם כן פיספסתי עוד איזה דבר אחד או שניים). לא ניסיתי לרמוז שפרופ' רוזנברג מתוחכם במיוחד (און שכן או שלא), אלא טענתי רק שהוא עוקף את הרמב"ם כסמכות אקדמית בפילוסופיה יהודית.
אלי כ ה ן
New member
העולם מצ... אז צוחוקי... HA HA HA
אנא הבחן, \בין מושא של מחקר אקדמי, לבין סמכות אקדמית. זה לא אותו דבר.
מסכים שמיימונידס זה מיימונידס, כמו שתומאס הוא תומאס, ואי אפשר לקחת מהם את זה. טוב שם, משמן טוב.
אבל אף אחד מהם אינו סמכות אקדמית, אלא הוא לכל היותר מושא של מחקר אקדמי נמרץ ביותר בכל הפקולטאות בעולם העוסקות בפילוסופיה יהודית. ב"סמכות אקדמית" התכוונתי לאדם שאפשר להתייעץ איתו כיום בכל נושא הנוגע לפילוסופיה יהודית, ודעתו על כל נושא כזה - תהיה נחשבת בקרב אנשי האקדמיה - כמוסמכת. אילו הרמב"ם היה חי היום, לא נראה לי שהיה לו מה להגיד על הגותו של רוזנברג - חוץ אולי מלפהק (בין אם בגלל השיעמום שמטילה הגותו של רוזנברג לטעמך ובין אם בגלל שהרמב"ם לא היה מבין על מה רוזנברג שׂח), אבל לרוזנברג יש מה להגיד על הגותו של הרמב"ם, ודעתו נחשבת כמוסמכת בקרב אנשי האקדמיה. זה - שלדעתך - דעתו המוסמכת היא רדודה, זה כבר עניין אחר.
אנא הבחן, \בין מושא של מחקר אקדמי, לבין סמכות אקדמית. זה לא אותו דבר.
מסכים שמיימונידס זה מיימונידס, כמו שתומאס הוא תומאס, ואי אפשר לקחת מהם את זה. טוב שם, משמן טוב.
אבל אף אחד מהם אינו סמכות אקדמית, אלא הוא לכל היותר מושא של מחקר אקדמי נמרץ ביותר בכל הפקולטאות בעולם העוסקות בפילוסופיה יהודית. ב"סמכות אקדמית" התכוונתי לאדם שאפשר להתייעץ איתו כיום בכל נושא הנוגע לפילוסופיה יהודית, ודעתו על כל נושא כזה - תהיה נחשבת בקרב אנשי האקדמיה - כמוסמכת. אילו הרמב"ם היה חי היום, לא נראה לי שהיה לו מה להגיד על הגותו של רוזנברג - חוץ אולי מלפהק (בין אם בגלל השיעמום שמטילה הגותו של רוזנברג לטעמך ובין אם בגלל שהרמב"ם לא היה מבין על מה רוזנברג שׂח), אבל לרוזנברג יש מה להגיד על הגותו של הרמב"ם, ודעתו נחשבת כמוסמכת בקרב אנשי האקדמיה. זה - שלדעתך - דעתו המוסמכת היא רדודה, זה כבר עניין אחר.
אלי כ ה ן
New member
אל תשכח
שאחת מהסיבות שאותן מניתי ככאלו שבגללן אני נהנה להאזין לך, היא שאתה אוביקטיבי. אז מה אתה רוצה כעת? שאמשיך להאזין רק לך, אך אפסיק להאזין לעצמי?
אגב, מה דעתך על כתבים שמרשים לעצמם להכניס את האג'נדה שלהם? יש כמה כאלה (ואני מניח שגם אתה הבחנת בהם), אבל אני בכוונה לא מזכיר שמות, אלא מעניינת אותי יותר דעתך העקרונית בסוגיה תקשורתית הרת-גורל זו.
שאחת מהסיבות שאותן מניתי ככאלו שבגללן אני נהנה להאזין לך, היא שאתה אוביקטיבי. אז מה אתה רוצה כעת? שאמשיך להאזין רק לך, אך אפסיק להאזין לעצמי?
אגב, מה דעתך על כתבים שמרשים לעצמם להכניס את האג'נדה שלהם? יש כמה כאלה (ואני מניח שגם אתה הבחנת בהם), אבל אני בכוונה לא מזכיר שמות, אלא מעניינת אותי יותר דעתך העקרונית בסוגיה תקשורתית הרת-גורל זו.
הנושא שחוק מדי.
יותר מעניין אותי איך מתיישבת תפישת הטוב והרע במשנת הרמב"ם. מצד אחד בח"א פ"ב הוא מציג מושג רלטיבי, השייך למפורסמות התלוי בתקופה ובחברה, תפישה המתחזקת עם הערתו הרדיקלית לעשרת הדיברות בח"ב פל"ג, ואילו במקומות אחרים נראה שהרמב"ם אוחז בתפישת מוסר מוחלט (כמו ח"ג פ"י ואילך) ומסביר שהטוב הוא מעין התאמה בין הכוונה הפנימית של האדם למציאות החיצונית. יתרה מכך, בכמה מקומות הוא אף מכנה את עצם המציאות "טוב". דבר שנראה על פניו כתפישה מוצקה. וכיצד הדברים מתיישבים?
דבר אחר, יש לך אולי מושג איך אפשר למצוא אונליין את המאמר של הרוי "הרמב"ם ושפינוזה על ידיעת טוב ורע"?
יותר מעניין אותי איך מתיישבת תפישת הטוב והרע במשנת הרמב"ם. מצד אחד בח"א פ"ב הוא מציג מושג רלטיבי, השייך למפורסמות התלוי בתקופה ובחברה, תפישה המתחזקת עם הערתו הרדיקלית לעשרת הדיברות בח"ב פל"ג, ואילו במקומות אחרים נראה שהרמב"ם אוחז בתפישת מוסר מוחלט (כמו ח"ג פ"י ואילך) ומסביר שהטוב הוא מעין התאמה בין הכוונה הפנימית של האדם למציאות החיצונית. יתרה מכך, בכמה מקומות הוא אף מכנה את עצם המציאות "טוב". דבר שנראה על פניו כתפישה מוצקה. וכיצד הדברים מתיישבים?
דבר אחר, יש לך אולי מושג איך אפשר למצוא אונליין את המאמר של הרוי "הרמב"ם ושפינוזה על ידיעת טוב ורע"?
אלי כ ה ן
New member
אכן אך לגביו חצויה קהילת העיתונאים לשני מחנות
עיקריים (אם מתעלמים מאלו שטרם גיבשו דיעה), וסיקרן אותי לדעת לאיזה מחנה אתה שייך. על כל פנים, מתוך התעלמותך משאלתי אני מסיק - כי אחת משתיים: או שטרם גיבשת דיעה, או שאתה חושש לחשוף בפניי את דעתך פן אפסיק להאזין לך
לגבי הסתירה בדברי הרמב"ם: האם קראת את הקדמת הרמב"ם למורה נבוכים? שם הוא כידוע מזהיר את הקוראים מפורשות לבל יופתעו אם יגלו בספרו סתירות, ואף מבהיר כי הייתה בהם כוונה נסתרת.
לא מעט נכתב על הסתירות ברמב"ם. דעתי האישית - לגבי עצם התופעה הכללית של הסתירות במורה נבוכים (ולא רק לגבי סוגיית הטוב) - היא, שפשוט יש לזכור שאת ההקדמה למורה נבוכים כתב הרמב"ם רק בסוף, ושמורה נבוכים נכתב מלכתחילה - לא כספר - אלא כמאמרים מאמרים שנכתבו בתקופות שונות שבמהלכן גם דעתו של הרמב"ם השתנתה בנושאים שונים. רק בדיעבד, משרבו המאמרים, החליט הרמב"ם לשקול את האפשרות לקבץ לתוך ספר אחד - את כל מאמריו הפילוסופיים החשובים - שנכתבו בתקופות שונות המשקפות כאמור את דיעותיו המשתנות של הרמב"ם לאורך זמן. כשבא לקבץ את כל מאמריו וגילה לחרדתו את הסתירות, לא היה לו זמן לנסות ולתאם ביניהם ע"י עריכה מחדש של הטקסט וכו' (שזו טירחה נוראית בעידן ללא מחשב), ולכן העדיף לחסוך עבודה ופשוט לכתוב איזושהי הקדמה אשר - בין השאר - גם תזהיר מראש את הקורא מפני הסתירות (תוך התנצלות על הכוונה הנסתרת). יתכן, שאילו היה מקדיש יותר זמן לעריכת הספר ולמניעת הסתירות שבין המאמרים השונים, אז הוא היה פשוט מבחין בין שני מושגים שונים של טוב. למשל, במקום להשתמש במונח "טוב" בשני ההקשרים - הרלטיבי והאבסולוטי, הוא היה מקצה למשל - את המונח "טוב" למובן הרלטיבי - ואת המונח "נכון/ישר" למובן האבסולוטי. אבל כיון שזה לא קל - ללא מחשב - להתחיל לעבור מחדש על כל המאמרים ולתקן "טוב" ל"נכון/ישר" בהקשר האבסולוטי, נאלץ הרמב"ם לנקוט בדרך הקצרה יותר של הכנסת ההתנצלות לתוך ההקדמה. עד כאן דעתי הפרטית באשר לסתירות בדברי הרמב"ם, באופן כללי (עם הדגמה על הסתירה בסוגיית הטוב).
לא, אינני יודע איפה ניתן למצוא ברשת את המאמר של הרווי.
עיקריים (אם מתעלמים מאלו שטרם גיבשו דיעה), וסיקרן אותי לדעת לאיזה מחנה אתה שייך. על כל פנים, מתוך התעלמותך משאלתי אני מסיק - כי אחת משתיים: או שטרם גיבשת דיעה, או שאתה חושש לחשוף בפניי את דעתך פן אפסיק להאזין לך
לגבי הסתירה בדברי הרמב"ם: האם קראת את הקדמת הרמב"ם למורה נבוכים? שם הוא כידוע מזהיר את הקוראים מפורשות לבל יופתעו אם יגלו בספרו סתירות, ואף מבהיר כי הייתה בהם כוונה נסתרת.
לא מעט נכתב על הסתירות ברמב"ם. דעתי האישית - לגבי עצם התופעה הכללית של הסתירות במורה נבוכים (ולא רק לגבי סוגיית הטוב) - היא, שפשוט יש לזכור שאת ההקדמה למורה נבוכים כתב הרמב"ם רק בסוף, ושמורה נבוכים נכתב מלכתחילה - לא כספר - אלא כמאמרים מאמרים שנכתבו בתקופות שונות שבמהלכן גם דעתו של הרמב"ם השתנתה בנושאים שונים. רק בדיעבד, משרבו המאמרים, החליט הרמב"ם לשקול את האפשרות לקבץ לתוך ספר אחד - את כל מאמריו הפילוסופיים החשובים - שנכתבו בתקופות שונות המשקפות כאמור את דיעותיו המשתנות של הרמב"ם לאורך זמן. כשבא לקבץ את כל מאמריו וגילה לחרדתו את הסתירות, לא היה לו זמן לנסות ולתאם ביניהם ע"י עריכה מחדש של הטקסט וכו' (שזו טירחה נוראית בעידן ללא מחשב), ולכן העדיף לחסוך עבודה ופשוט לכתוב איזושהי הקדמה אשר - בין השאר - גם תזהיר מראש את הקורא מפני הסתירות (תוך התנצלות על הכוונה הנסתרת). יתכן, שאילו היה מקדיש יותר זמן לעריכת הספר ולמניעת הסתירות שבין המאמרים השונים, אז הוא היה פשוט מבחין בין שני מושגים שונים של טוב. למשל, במקום להשתמש במונח "טוב" בשני ההקשרים - הרלטיבי והאבסולוטי, הוא היה מקצה למשל - את המונח "טוב" למובן הרלטיבי - ואת המונח "נכון/ישר" למובן האבסולוטי. אבל כיון שזה לא קל - ללא מחשב - להתחיל לעבור מחדש על כל המאמרים ולתקן "טוב" ל"נכון/ישר" בהקשר האבסולוטי, נאלץ הרמב"ם לנקוט בדרך הקצרה יותר של הכנסת ההתנצלות לתוך ההקדמה. עד כאן דעתי הפרטית באשר לסתירות בדברי הרמב"ם, באופן כללי (עם הדגמה על הסתירה בסוגיית הטוב).
לא, אינני יודע איפה ניתן למצוא ברשת את המאמר של הרווי.
כגודל הציפייה
אכזבתי מתושבתך גדולה פי כמה וכמה מאכזבתך מתשובתי. במקום לחפש פתרון אלגנטי לסתירות, שכן, כפי שציינת, הרמב"ם עצמו מזהיר מפני הסתירות בספרו כך שבכמה מקרים רק הקורא השלם בדעתו יגלה את התשובה הנכונה, אתה כותב שהוא השתמש בכך כתירוץ לסתירות שבספרו. געוולד.
לגביי העניין השולי, יש אפשרות שלישית: שכיוון ששוב (!) אתה נזהר מלנקוב בשמות, מטעמים ברורים, אני מתקשה להשיב. קשה לומר שיש מישהו אובייקטיבי (חוץ ממני), אבל האם אתה מתכוון לכתבים או לפרשנים? כי יש הבחנה בין השניים.
שאלה קשה לא פחות היא לא אם המצב הזה מצוי אלא אם הוא רצוי, לשון אחר, אם עמדותיו של העיתונאי צריכות להיות גלויות.למשל, יש הגורסים, כמו א. אברמוביץ', שיש בכך אמינות: אנשים יודעים את עמדתו הפוליטית ולכן לא יכולים להאשים אותו כי הוא מנסה לבטא אותה באופן איזוטרי באמצעות דיווחיו או פרשנויותיו (לא שזה עוזר ממש נגד המתריסים). אבל אם למשל תבדוק בבי. בי סי, הם יגידו לך שאין אסון גדול יותר מאשר עיתונאי שמבטא את עמדתו. לעיתונאים שם נאסר אפילו לחוות דעה בפייסבוק או בטוויטר. מיל ובנתהאם מתהפכים בקברם.
אכזבתי מתושבתך גדולה פי כמה וכמה מאכזבתך מתשובתי. במקום לחפש פתרון אלגנטי לסתירות, שכן, כפי שציינת, הרמב"ם עצמו מזהיר מפני הסתירות בספרו כך שבכמה מקרים רק הקורא השלם בדעתו יגלה את התשובה הנכונה, אתה כותב שהוא השתמש בכך כתירוץ לסתירות שבספרו. געוולד.
לגביי העניין השולי, יש אפשרות שלישית: שכיוון ששוב (!) אתה נזהר מלנקוב בשמות, מטעמים ברורים, אני מתקשה להשיב. קשה לומר שיש מישהו אובייקטיבי (חוץ ממני), אבל האם אתה מתכוון לכתבים או לפרשנים? כי יש הבחנה בין השניים.
שאלה קשה לא פחות היא לא אם המצב הזה מצוי אלא אם הוא רצוי, לשון אחר, אם עמדותיו של העיתונאי צריכות להיות גלויות.למשל, יש הגורסים, כמו א. אברמוביץ', שיש בכך אמינות: אנשים יודעים את עמדתו הפוליטית ולכן לא יכולים להאשים אותו כי הוא מנסה לבטא אותה באופן איזוטרי באמצעות דיווחיו או פרשנויותיו (לא שזה עוזר ממש נגד המתריסים). אבל אם למשל תבדוק בבי. בי סי, הם יגידו לך שאין אסון גדול יותר מאשר עיתונאי שמבטא את עמדתו. לעיתונאים שם נאסר אפילו לחוות דעה בפייסבוק או בטוויטר. מיל ובנתהאם מתהפכים בקברם.
אלי כ ה ן
New member
מה לעשות, זו דעתי. אז מה ציפית? שאתכחש לה?
אני באמת ובתמים סבור, כי הסתירות משקפות דיעות שונות של הרמב"ם - אשר בכל אחת מהן נקט בתקופה אחרת, וכי דברי הרמב"ם בהקדמתו נכתבו רק בדיעבד - על מנת למצוא מוצא מהקושי הטכני לערוך מחדש את מאמריו על מנת ליישב בין הסתירות. אם יש לך תירוץ טוב יותר לסתירות הללו, נניח לסתירות בסוגיית הטוב, אז אשמח לשמוע, אבל בינתיים ה"תירוץ" שלי - שהנו אמנם טכני גרידא - הוא לדעתי הסביר ביותר והמוצלח ביותר שישנו, והלוואי שאתבדה.
לגבי הנושא התקשורתי: תודה על תגובתך המפורטת. כוונתי הייתה כמובן לכתבים, ולכן אברמוביץ אינה דוגמה טובה. אני מתכוון לכתבים שלמשל מכניסים - תוך כדי הדיווח - ביטויים כמו "וטוב שכך" וכדומה (אפרופו סוגיית הטוב שעליה דיברנו קודם לכן). במקרים קיצוניים יותר, הם נניח מסקרים איזושהי הצבעה בכנסת, ואז תוך כדי הדיווח (שאינו בהכרח דיווח חי), הם מבליעים את שביעות רצונם מהתוצאה. על כל פנים, שמתי לב שבתשובתך ניסית לתת סקירה אוביקטיבית, כאילו שאתה איזה כתב. ובכן לא לזה ציפיתי, אז יאאלה, שפוך חמתך...
אני באמת ובתמים סבור, כי הסתירות משקפות דיעות שונות של הרמב"ם - אשר בכל אחת מהן נקט בתקופה אחרת, וכי דברי הרמב"ם בהקדמתו נכתבו רק בדיעבד - על מנת למצוא מוצא מהקושי הטכני לערוך מחדש את מאמריו על מנת ליישב בין הסתירות. אם יש לך תירוץ טוב יותר לסתירות הללו, נניח לסתירות בסוגיית הטוב, אז אשמח לשמוע, אבל בינתיים ה"תירוץ" שלי - שהנו אמנם טכני גרידא - הוא לדעתי הסביר ביותר והמוצלח ביותר שישנו, והלוואי שאתבדה.
לגבי הנושא התקשורתי: תודה על תגובתך המפורטת. כוונתי הייתה כמובן לכתבים, ולכן אברמוביץ אינה דוגמה טובה. אני מתכוון לכתבים שלמשל מכניסים - תוך כדי הדיווח - ביטויים כמו "וטוב שכך" וכדומה (אפרופו סוגיית הטוב שעליה דיברנו קודם לכן). במקרים קיצוניים יותר, הם נניח מסקרים איזושהי הצבעה בכנסת, ואז תוך כדי הדיווח (שאינו בהכרח דיווח חי), הם מבליעים את שביעות רצונם מהתוצאה. על כל פנים, שמתי לב שבתשובתך ניסית לתת סקירה אוביקטיבית, כאילו שאתה איזה כתב. ובכן לא לזה ציפיתי, אז יאאלה, שפוך חמתך...
אלי כ ה ן
New member
למה סתם ללכלך? עדיף לנקוט נוסח חיובי: התנצלות
מה שאצל יחימוביץ נקרא "קפיטליזם חזירי", נקרא אצל נתניהו: "הצלת המשק מקריסה כלכלית".
מה שאצל יצחק שמיר נקרא "שיחרור חבלי מולדת", נקרא אצל ליבוביץ "כיבוש של עם אחר".
מה שאצל נועם שליט נקרא "הצלת הבן משוביו", נקרא אצל אריה אלדד (וגם אצל ציפי לבני אגב): "כניעה לתכתיבי החמאס".
בקיצור, הכל תלוי דרך איזו פריזמה אתה מסתכל על זה.
ובכן, מה שנקרא אצלך "שקר", ייחשב אצל הרמב"ם כ"התנצלות המגינה מפני מבוכה נוראית", והרי כבר אמרו חז"ל: "גדול כבוד הבריות [כלומר חשובה מניעת מבוכה מהבריות] יותר מלא-תעשה שבתורה".
בסוף דבריך אתה שואל: "למה" (הוא שיקר, או בניסוח החיובי: "למה" טען בהקדמה שבכוונה שתל בספרו את הכביכול-סתירות), והרי כבר עניתי על כך: כי את הסתירות גילה בדיעבד - רק אחרי שהחליט לקבץ את מאמריו לספר; והואיל ויישוב הסתירות מצריך עריכה-מחדש של המאמרים, שזו טירחה עצומה בעידן של טרום-מחשב, אז המוצא הסביר ביותר בעיני הרמב"ם היה לכתוב הקדמה מיוחדת - שתיישב את כל הסתירות הללו בבת אחת ובתירוץ אחד - מבלי להתייחס ספציפית לכל סתירה וסתירה. והואיל והקורא עלול לחשוד שהסתירות נובעות מהטעם שציינתי אני, לכן טרח הרמב"ם - לעקוף את הקורא מימין - ולציין את הסיבה הזו כמאפיינת סתירות בספרים אחרים ולא חלילה בספרו של הרמב"ם.
אני רואה בזה סוג של התנצלות, שעטופה יפה בנייר צלופן - שמנסה להסתיר אותה היטב מפני הקוראים - כדי שחלילה לא יזלזלו בספר. על כל פנים, זו דעתי. מי שחולק עליי, זכותו. ומי שרוצה לקרוא לזה קפיטליזם חזירי, או שקר, או כניעה לתכתיבי החמאס, גם כן זכותו. אנחנו חיים במדינה שבה חופש הביטוי הוא אבן-יסוד בחיינו הציבוריים: זה כולל את החופש שלי להביע את דעתי על הסתירות בדברי הרמב"ם, וגם את החופש שלך לכנות - באיזה שם שאתה רוצה - את מה שאני מנסה לייחס למעשהו של הרמב"ם בהקדמה.
מה שאצל יחימוביץ נקרא "קפיטליזם חזירי", נקרא אצל נתניהו: "הצלת המשק מקריסה כלכלית".
מה שאצל יצחק שמיר נקרא "שיחרור חבלי מולדת", נקרא אצל ליבוביץ "כיבוש של עם אחר".
מה שאצל נועם שליט נקרא "הצלת הבן משוביו", נקרא אצל אריה אלדד (וגם אצל ציפי לבני אגב): "כניעה לתכתיבי החמאס".
בקיצור, הכל תלוי דרך איזו פריזמה אתה מסתכל על זה.
ובכן, מה שנקרא אצלך "שקר", ייחשב אצל הרמב"ם כ"התנצלות המגינה מפני מבוכה נוראית", והרי כבר אמרו חז"ל: "גדול כבוד הבריות [כלומר חשובה מניעת מבוכה מהבריות] יותר מלא-תעשה שבתורה".
בסוף דבריך אתה שואל: "למה" (הוא שיקר, או בניסוח החיובי: "למה" טען בהקדמה שבכוונה שתל בספרו את הכביכול-סתירות), והרי כבר עניתי על כך: כי את הסתירות גילה בדיעבד - רק אחרי שהחליט לקבץ את מאמריו לספר; והואיל ויישוב הסתירות מצריך עריכה-מחדש של המאמרים, שזו טירחה עצומה בעידן של טרום-מחשב, אז המוצא הסביר ביותר בעיני הרמב"ם היה לכתוב הקדמה מיוחדת - שתיישב את כל הסתירות הללו בבת אחת ובתירוץ אחד - מבלי להתייחס ספציפית לכל סתירה וסתירה. והואיל והקורא עלול לחשוד שהסתירות נובעות מהטעם שציינתי אני, לכן טרח הרמב"ם - לעקוף את הקורא מימין - ולציין את הסיבה הזו כמאפיינת סתירות בספרים אחרים ולא חלילה בספרו של הרמב"ם.
אני רואה בזה סוג של התנצלות, שעטופה יפה בנייר צלופן - שמנסה להסתיר אותה היטב מפני הקוראים - כדי שחלילה לא יזלזלו בספר. על כל פנים, זו דעתי. מי שחולק עליי, זכותו. ומי שרוצה לקרוא לזה קפיטליזם חזירי, או שקר, או כניעה לתכתיבי החמאס, גם כן זכותו. אנחנו חיים במדינה שבה חופש הביטוי הוא אבן-יסוד בחיינו הציבוריים: זה כולל את החופש שלי להביע את דעתי על הסתירות בדברי הרמב"ם, וגם את החופש שלך לכנות - באיזה שם שאתה רוצה - את מה שאני מנסה לייחס למעשהו של הרמב"ם בהקדמה.
תפסיק להתפתל ולהסתתר מאחורי מילים מכובסות
עטופות בנייר צלופן. זו דרכם של פוליטיקאים ושל רושמי רשימות לתפארת הדת והיהדות. זה לא מתאים לפורום ליבוביץ. עקיפה מימין אינה התנצלות אלא עבירה על החוק. נסיון להסתיר את האמת הוא נסיון לגנוב את דעת הבריות. והרי הרמב"ם מודה בפה מלא שיש בספרו סתירות, ואתה בא ואומר שהוא מנסה להסתיר את המקור האמיתי לסתירות. זו קונספירציה, זו אינה התנצלות. והיא גם לא הואילה כלום, שהרי אתה חשפת אותה, ואם אתה יכולת לחשוף אותה אז כל אחד יכול. אתה סבור שהרמב"ם היה עד כדי כך נאיבי, שלא לומר פתי? מנין החוצפה הזאת לצאת נגד דבריו המפורשים של הרמב"ם?
עטופות בנייר צלופן. זו דרכם של פוליטיקאים ושל רושמי רשימות לתפארת הדת והיהדות. זה לא מתאים לפורום ליבוביץ. עקיפה מימין אינה התנצלות אלא עבירה על החוק. נסיון להסתיר את האמת הוא נסיון לגנוב את דעת הבריות. והרי הרמב"ם מודה בפה מלא שיש בספרו סתירות, ואתה בא ואומר שהוא מנסה להסתיר את המקור האמיתי לסתירות. זו קונספירציה, זו אינה התנצלות. והיא גם לא הואילה כלום, שהרי אתה חשפת אותה, ואם אתה יכולת לחשוף אותה אז כל אחד יכול. אתה סבור שהרמב"ם היה עד כדי כך נאיבי, שלא לומר פתי? מנין החוצפה הזאת לצאת נגד דבריו המפורשים של הרמב"ם?
אלי כ ה ן
New member
תגובתי נתונה בפיסקה האחרונה של הודעתי הקודמת.
והפיסקה ההיא, שאותה אתה מתבקש לקרוא עד הסוף (אבל ממש עד הסוף), עונה במיוחד על שאלתך האחרונה.
אגב: כפי שכבר כתבתי לשיוש, אם אתה חושב שיש לך תירוץ טוב יותר ליישוב הסתירות - כולל את אלו שעליהם הצבעת אתה בעצמך - אז תמיד אתה מוזמן להציגו; אבל כל עוד שאינך מציג לנו תירוץ כזה, נותרת על עומדה הפיסקה האחרונה של הודעתי הקודמת.
והפיסקה ההיא, שאותה אתה מתבקש לקרוא עד הסוף (אבל ממש עד הסוף), עונה במיוחד על שאלתך האחרונה.
אגב: כפי שכבר כתבתי לשיוש, אם אתה חושב שיש לך תירוץ טוב יותר ליישוב הסתירות - כולל את אלו שעליהם הצבעת אתה בעצמך - אז תמיד אתה מוזמן להציגו; אבל כל עוד שאינך מציג לנו תירוץ כזה, נותרת על עומדה הפיסקה האחרונה של הודעתי הקודמת.
אלי כ ה ן
New member
אדרבא, פתח פיך ויאירו דבריך. כולי אוזן.
ואם יתברר, שהאופן - שלפיו אתה מתכוון ליישב את הסתירות הלכאוריות הללו - עדיף על שלי, לא תהיה לי שום בעיה למשוך בחזרה את דבריי; הרי כבר היו דברים מעולם, וכבר אמרו חז"ל "לא הביישן למד" וכו'.
על כל פנים, היישוב שאני נתתי - מתיימר ליישב ("בהצלחה" או לא זה כבר נתון במחלוקת) את כל הסתירות הרבות שבדברי הרמב"ם - ולא רק את אלו שהועלו על ידיך ועל ידי שיוש, כך שאם היישוב שלך מתייחס אך ורק לסתירות הספציפיות ההן - אז עדין ישאר על עומדו היישוב שלי - לפחות ביחס לשאר הסתירות הרבות במורה נבוכים שנידונו רבות בסיפרות אך לא בשירשור הזה.
ואם יתברר, שהאופן - שלפיו אתה מתכוון ליישב את הסתירות הלכאוריות הללו - עדיף על שלי, לא תהיה לי שום בעיה למשוך בחזרה את דבריי; הרי כבר היו דברים מעולם, וכבר אמרו חז"ל "לא הביישן למד" וכו'.
על כל פנים, היישוב שאני נתתי - מתיימר ליישב ("בהצלחה" או לא זה כבר נתון במחלוקת) את כל הסתירות הרבות שבדברי הרמב"ם - ולא רק את אלו שהועלו על ידיך ועל ידי שיוש, כך שאם היישוב שלך מתייחס אך ורק לסתירות הספציפיות ההן - אז עדין ישאר על עומדו היישוב שלי - לפחות ביחס לשאר הסתירות הרבות במורה נבוכים שנידונו רבות בסיפרות אך לא בשירשור הזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.