מרב מתפקדת ../images/Emo3.gif ../images/Emo9.gif
הי לכולם, פורום חדש, ולכן קצת עורכת מחדש את ההתפקדות שנערכה בינואר 2001, כאשר דפקנו בנימוס בדלתות הפורום, הצצנו, התאהבנו ונשארנו. כשרק גיליתי את הפורום השתדלתי לקרוא מה שפחות, כדי לא לדעת מה עלול להיות צפוי. העדפתי לחיות באי הידיעה, כי מהצצות מקריות בהודעות, פגשתי בשמות ארוכים ומסובכים ובעיקר מפחידים. התחלתי אז טיפול בהזרעה, ומבחינתי זה היה צריך להיות 100% הצלחה- מה כבר יש לזרעים לעשות חוץ מלשחות כמה מילימטרים באושר לבחירת ליבם הביישנית
? ולכן, חשבתי לעצמי, אין לי צורך לדעת על הדרכים המפותלות והמסובכות אל ההריון. אבל... תוכננה לנו דרך אחרת, שונה ומפותלת יותר. אומרים שכל דבר בחיים קשור, והחוויות שאנו עוברים בחיים קשורות בינהן כחוט השני. אז אולי אפשר למצוא גם קשר מסוים בדרך שעברנו עד כה, ואולי יש איזשהו "תיקון" שעלינו לעבור טרם ההריון, ואז יסגר לו המעגל. אז הסיפור שלנו מתחיל לפני הרבה הרבה זמן... כשבכלל לא רציתי ילדים כן, פשוט לא רציתי ילדים. היום קשה לי להאמין, אבל אז ממש הייתי משוכנעת שאני הנורמלית היחידה, ושכולם פשוט אדיוטים מסביבי- להשתעבד ליצורים צרחניים ותובעניים. כולם הכירו אותי בסרבנית הילדים הקשה, עוד הרבה אחרי שהתחתנו, וידעו שאין מה לדבר איתי על הנושא הזה. טוב, ילדות דפוקה, הורים גרושים, עוד כמה בעיות בדרך וטיפול נפשי ארוך ארוך- והנה, אני פה. האמת, במהלך כל הטיפול חשבתי לעצמי שצחוק הגורל יהיה שאם וכאשר כן ארצה ילדים- תהיה לי בעיה להביאם. נבואה שמגשימה את עצמה? מי יודע. באוקטובר 99 הפסקתי גלולות, ותכננתי שמיד אני בהריון. אפילו הזמנתי סופשבוע במצפה מיוחד בגליל כדי "להיכנס" שם להריון. כמה תמימה וחסרת ידע הייתי... המילה ביוץ היתה מוכרת לי, אבל רק בתור מילה. לאחר 16 שנה עם גלולות (עקב בעיות הורמונליות), זה הפך למושג רחוק, לא דרוש ומיותר. במהלך השנה ההיא עשינו כמה בדיקות, אני אובחנתי כבעלת שחלות פוליציסטיות, ובספטמבר השנה הגעתי למכון פוריות פרטי- מדהים- ששם עברתי חודש עמוס בדיקות US ודם על מנת לבדוק פרופיל הורמונלי. עברנו 5 מחזורי הזרעה: אחד באיקאקלומין, שניים עם מטרודין, ושניים עם מנוגון. לאחר כשלון ההזרעה האחרונה הוחלט על שינוי המכון המטפל, הן בשל רצון לשנות את הגישה והרופא המטפל, והן כי התחיל להיות כבד בכיס... עברנו לרמת מרפא, לד"ר לב רן, בעקבות המלצות חמות בפורום, וכרגע בהפסקה לצורך בדיקות שונות, ובעיקר- לצורך גיוס האמונה והאופטימיות מחדש. אני בטוחה שיש מטרה מסוימת להיותינו כאן, בטוחה שיש איזשהו מעגל שעלינו לסגור, ובטוחה מאוד גם ברווח הנקי שהתקופה הזו מזמנת לנו- החל מהרצון העז שאנו חווים, שאני בטוחה שיהפוך אותנו אם לא להורים טובים יותר, אז בוודאי להורים מעריכים יותר. מעבר לכך, תקופה קשה מזמנת לנו הרבה אפשרויות ללמוד על עצמינו, ולכן אני מנסה לקחת את הטוב מהתקופה הזו, לצד כאבי הלב, מפחי הנפש והדמעות הזולגות לעיתים. ואני בטוחה יהיה טוב. שיהיה בהצלחה לכולנו, מרב