מי נגד מי
התפקדות בפורום

נועם@בת

New member
מי נגד מי ../images/Emo35.gif התפקדות בפורום

מרב דרשה, אז מרב מקבלת
התפקדות חדשה ישנה. מי שהתפקדה ביואל ורוצה להעביר לכאן את ההתפקדות- זה ממש קל. כל מה שעליך לעשות זה להכנס להודעה שלך, לרדת למטה, ללחוץ על העברת ההודעה למעבד תמלילים ההודעה נפתחת בחלון של מעבד תמלילים. מעתיקים ומדביקים לכאן. מי שהתפקדה בוואלה ורוצה להעביר לכאן זה עוד יותר פשוט. מסמנים את ההודעה, מעתיקים ומדביקים לכאן. ההודעות כתובות בעברית ויזואלית ולכן אין צורך להפוך אותן. ומי שעדיין לא התפקדה, זה בדיוק הזמן והמקום להתפקד. והכי חשוב לשרשר את כל ההודעות להודעה הזאת ולא להודעות של אחרות. כדי שאוכל להצמיד את הקולולו למקום הנכון
שיהיה לנו בשעה טוב
וגמר חתימה טובה נועם
 

נועם@בת

New member
נועם מתפקדת

בת ארבעים וחצי, ונשואה חמש שנים. שנתיים אחרי החתונה - אחרי שלדעתנו ניסינו את כל הזוויות האפשריות להבאת ילדים - התחלנו לעשות בירורים. הבדיקות הראו שאצלי אין כל בעיה, ואצל בעלי היתה ספירת זרע נמוכה ותנועה איטית. והרופא טען שהגיל שלי דוקא בסדר. (ואיזה אשה תתווכח עם טיעון כזה?
) הרופא החליט להתחיל בהזרעות בלי גיבוי של הורמונים. מאחר, ובלשון המעטה, זאת לא היתה חויה נעימה במיוחד, לקח לנו יותר משנה לעבור חמש הזרעות כושלות. בשלב הזה החליט הרופא לתת לי איקקלמין, וכריגון לפני ההזרעה. מה שעזר כמו כוסות רוח למת. והשלב הבא היה פרגונל. כל התהליך היה מתיש למדי, כי מסיבה שלא הבנתי אותה עד היום, קופת חולים לאומית נוקטת במדיניות שלרופא נשים אין אולטרסאונד בקופה עצמה. נוסיף לזה את העובדה שהוא מקבל רק יום אחד בשבוע בסניף שבו טופלתי. התקבל מצב בו רדפתי אחריו כמו גרופי של להקת רוק בכל רחבי המחוז. בבוקר הוא עשה לי אולטרסאונד במכון מיוחד, ובערב הייתי אצלו באחת מהמרפאות בו הוא מקבל. (ואם אני זוכרת נכון, גם אסור לו לקבל אותי באופן פרטי בקליניקה שלו, וכשהגעתי לשם, זה היה תחת שמו של בעלי שהוא חבר מכבי) בקיצור, גם הפרגונל, שהפיל אותי שדודה לעשרה ימים לא עזר. הרופא, מצידו בכלל טען שזה לא קשור לזריקות. בעלי מאוד לא התלהב מהרופא הזה, וכל הזמן דחף אותי לעבור לרופא אחר, וגם מצא לי אחד כזה. הפעם הגעתי לרופא שמתמחה בטיפולי פוריות, וההבדל היה ברור. שאלתי אותו אם לא כדאי להתחיל עם IVF ושמחתי לקבל את התשובה שכדאי למצות את רעיון ההזרעות עד תומו. אז מיצינו גם את זה. וגורנישט... לא עבד. בלית ברירה עלינו כתה ל IVF. כאן התברר שלא רק הזרע הוא בעייתי, אלא כפי שחשבתי תמיד, גם הגיל שלי לא מוסיף לעניין. מתוך שישה זקיקים יפים נשאבה רק ביצית אחת. שהופרתה במיקרומניפולציה. והיום החזירו לי את הילד היפה והמוצלח שיוולד לי, טפו טפו טפו, בעוד תשעה חודשים בערך. וזהו, מקווה שלא אצטרך להוסיף עוד פרקים בטלנובלה סוחטת הדמעות הזאת. והעיקר לא להפסיק לחתור.
נועם מממ... טוב לא הלך הפעם
אז ממשיכים לחתור
 

נועם@בת

New member
עדכון... איך שהזמן רץ

בעוד שבועיים חוגגת 42. חמישה IVF מאחורינו והריון עדיין אין. את הטיפול האחרן עשיתי לפני חצי שנה, וגמרתי על הקרשים
הזכרון והריכוז שאפו לאפס, וחולשה פיזית התלוותה להם. החלטתי לעשות הפסקה, ובאותה הזדמנות לפנות לטיפול הומאופתי. ההומאופתית אמרה שאם לוקחים תרופה, צריך לעשות הפסקה של מינימום חצי שנה. איכשהו זה התאים לי, ונועם@בן ממש התלהב. הרומן שלו עם הכוסית והקונדום לא מצא חן בעיניו. חצי שנה עברה ביעף. חלק מהריכוז והזכרון חזרו, אבל זה עדיין לא זה. לעומת זאת, שינויים קטנים באישיות כמו- תחושת בטחון עצמי ושלווה- דוקא הוכיחו את עצמם. לפני שבוע הייתי אצלך ההומאופתית שוב (כמובן באיחור של חודש). החלטנו על תרופה נוספת, ועל 3 חודשי מנוחה נוספים. אז ההריון שלי יתחיל רק בעוד שלושה וחצי חודשים
ועד אז הורידים שלי רגועים. שתהיה לכולנו שנה פוריה ו
נועם
 

ש_ל_ג_י_ה

New member
את יודעת מה נועם.....

לאחר שלש שנים של נסיונות נואשים והפסקת הטיפולים הקונבנציונאלים, הלכתי להומאופתית. לא עברו חודשיים אפילו ונכנסתי להריון! בלי לחכות אפילו יום.
 

יפית@

New member
יפית גם מתפקדת ../images/Emo88.gif

יפית, בת 25.5 , נשואה 3 שנים - מנסה 3 שנים להרות. לפני שנתיים התחלנו את מסע הטיפולים הארוך עם הרבה הפסקות באמצע, היינו אצל רופאה שכל הזמן משכה אותנו ובאיזה מקום כבר התייאשתי- פשוט לא ראינו את הסוף! לאחר טיפול הזרעה עם גונאל נוצרו אצלי ציסטות ,וקיבלתי חופש חודש מהטיפולים. באותו חודש הפסקה נכנסתי להריון טבעי שנמשך 9 שבועות, לא עברתי גרידה הכל נפל באסלה (סליחה על התיאור). זהו אני אחרי 9 חודשים מההריון ועדיין בניסיונות לפני 3 חודשים עברתי לפרופ´ לאופר בעין כרם, סה"כ עד היום 6 הזרעות, צילום רחם תקין, זרע תקין,ורק אין הריון תקין- אז החליטו לעלות אותנו כיתה IVF ומקווים שם להצליח.כרגע נמצאת בתחילת הטיפול עם זריקות דקפפטיל, שזה פשוט עושה אותי שמרטוט, אין מה לעשות - ממשיכים לחתור ולחתור אנחנו עוד קצת ומגיעים לחוף. שיהיה לכולנו בהצלחה ושנה טובה
 

מרב.

New member
מרב מתפקדת ../images/Emo3.gif ../images/Emo9.gif

הי לכולם, פורום חדש, ולכן קצת עורכת מחדש את ההתפקדות שנערכה בינואר 2001, כאשר דפקנו בנימוס בדלתות הפורום, הצצנו, התאהבנו ונשארנו. כשרק גיליתי את הפורום השתדלתי לקרוא מה שפחות, כדי לא לדעת מה עלול להיות צפוי. העדפתי לחיות באי הידיעה, כי מהצצות מקריות בהודעות, פגשתי בשמות ארוכים ומסובכים ובעיקר מפחידים. התחלתי אז טיפול בהזרעה, ומבחינתי זה היה צריך להיות 100% הצלחה- מה כבר יש לזרעים לעשות חוץ מלשחות כמה מילימטרים באושר לבחירת ליבם הביישנית
? ולכן, חשבתי לעצמי, אין לי צורך לדעת על הדרכים המפותלות והמסובכות אל ההריון. אבל... תוכננה לנו דרך אחרת, שונה ומפותלת יותר. אומרים שכל דבר בחיים קשור, והחוויות שאנו עוברים בחיים קשורות בינהן כחוט השני. אז אולי אפשר למצוא גם קשר מסוים בדרך שעברנו עד כה, ואולי יש איזשהו "תיקון" שעלינו לעבור טרם ההריון, ואז יסגר לו המעגל. אז הסיפור שלנו מתחיל לפני הרבה הרבה זמן... כשבכלל לא רציתי ילדים כן, פשוט לא רציתי ילדים. היום קשה לי להאמין, אבל אז ממש הייתי משוכנעת שאני הנורמלית היחידה, ושכולם פשוט אדיוטים מסביבי- להשתעבד ליצורים צרחניים ותובעניים. כולם הכירו אותי בסרבנית הילדים הקשה, עוד הרבה אחרי שהתחתנו, וידעו שאין מה לדבר איתי על הנושא הזה. טוב, ילדות דפוקה, הורים גרושים, עוד כמה בעיות בדרך וטיפול נפשי ארוך ארוך- והנה, אני פה. האמת, במהלך כל הטיפול חשבתי לעצמי שצחוק הגורל יהיה שאם וכאשר כן ארצה ילדים- תהיה לי בעיה להביאם. נבואה שמגשימה את עצמה? מי יודע. באוקטובר 99 הפסקתי גלולות, ותכננתי שמיד אני בהריון. אפילו הזמנתי סופשבוע במצפה מיוחד בגליל כדי "להיכנס" שם להריון. כמה תמימה וחסרת ידע הייתי... המילה ביוץ היתה מוכרת לי, אבל רק בתור מילה. לאחר 16 שנה עם גלולות (עקב בעיות הורמונליות), זה הפך למושג רחוק, לא דרוש ומיותר. במהלך השנה ההיא עשינו כמה בדיקות, אני אובחנתי כבעלת שחלות פוליציסטיות, ובספטמבר השנה הגעתי למכון פוריות פרטי- מדהים- ששם עברתי חודש עמוס בדיקות US ודם על מנת לבדוק פרופיל הורמונלי. עברנו 5 מחזורי הזרעה: אחד באיקאקלומין, שניים עם מטרודין, ושניים עם מנוגון. לאחר כשלון ההזרעה האחרונה הוחלט על שינוי המכון המטפל, הן בשל רצון לשנות את הגישה והרופא המטפל, והן כי התחיל להיות כבד בכיס... עברנו לרמת מרפא, לד"ר לב רן, בעקבות המלצות חמות בפורום, וכרגע בהפסקה לצורך בדיקות שונות, ובעיקר- לצורך גיוס האמונה והאופטימיות מחדש. אני בטוחה שיש מטרה מסוימת להיותינו כאן, בטוחה שיש איזשהו מעגל שעלינו לסגור, ובטוחה מאוד גם ברווח הנקי שהתקופה הזו מזמנת לנו- החל מהרצון העז שאנו חווים, שאני בטוחה שיהפוך אותנו אם לא להורים טובים יותר, אז בוודאי להורים מעריכים יותר. מעבר לכך, תקופה קשה מזמנת לנו הרבה אפשרויות ללמוד על עצמינו, ולכן אני מנסה לקחת את הטוב מהתקופה הזו, לצד כאבי הלב, מפחי הנפש והדמעות הזולגות לעיתים. ואני בטוחה יהיה טוב. שיהיה בהצלחה לכולנו, מרב
 

עמית@

New member
עמית מתפקדת

נעים מאוד, אני מהסוג שתמיד רצה ילדים, ואני גם מהסוג שתמיד חשש שיהיו בעיות (למה שלא יהיו בעצם?) אז אכן הבעיות קיימות, בתחילה היינו אצל רופא אוויל שלא חדל להגיד שאני צעירה מדי ולא נדרש טיפול ולהרגע ושאר מטעמים שחביבים עלי עד מאוד. בכל מקרה בעצת הפורום ובעצת ליבי עברתי רופא לרופא אשר מייד נהפך לדמות מיתית בחיי
והוא שלח את יקירי לבדיקת זרע שהותירה אותנו המומים קמעה. מה שכן עעכשיו שנינו שותפים מלאיםפ לבעייה, ובדיעבד טוש שלי יש בעיות גם- אחרת היינו נגררים עם זה הרבה יותר זמן. התחלנו טיפול ראשון בפרגונל שהסתיים בIVF חירום שהראה קושי מסויים באינטרקציה בין הזרע לבייצית (4 הפריות מתוך 20 ביציות) והוחלט על המשך בדרך זו, עם איקסי ועם כל הכיף והשמחה הכרוחים בכך. עכשיו אנחנו בתחילת הטיפול השני, מסניפים ומזריקים כנרקומנים לפני גמילה. נתראה בשמחות עמית
 
זוהרה - ההודעה מיואל

הסיפור שלי 3/5/2001 0:20 זוהרה ----------------------- בת 29 נשואה כ 5 שנים. התחלנו לפני שנה וחצי אחרי שגמרנו עם לימודים ומציאת עבודות. הייתי בטוחה שילך לי מהר, אני טיפוס אופטימי. אחרי 6-7 מחזורים שכלום לא זז, הלכתי לרופא מהקופה. הוא שלח אותי לפרופיל ואת בעלי לבדיקת זרע - הכל תקין. הוא טען שאנחנו סתם לחוצים ומתרגשים. אחרי עוד 4 חודשים עם מעקב זקיקים הוא סוף סוף נתן לי איקקלומין.אחר כך עברתי לרופא פרטי כי הבנתי שמכאן לא תצמח הישועה. קיבלנו 4 מחזורי זריקות עם הזרעות, ונכנסתי להריון. איזה אושר ושמחה. בשבוע 10 היפלתי את העובר. זהו עכשיו מחכה להתחיל ולנסות שוב, מקווה לא לאבד תקווה.
 
עדכון

לאחר הוספת הכינוי "מצליחה החודש"
והמפגש המוצלח אצל מרב וערן שאכלתי בו סלט של ענת קרה לי הנס הלא ייאמן ואני בהריון. עם זאת ההתמכרות לפורום לא עברה לי
רוצה בהזדמנות זו שוב להגיד תודה לכל חברותיי (וליאור) שהיוו מקור תמיכה בלתי רגיל בשעות הקשות שעברתי. גם תודה על הפירגון הענקי והליווי הצמוד בשליש ה"חרדה" המכונה גם "השליש הראשון". בהצלחה לכולם ושקולולולו של נועם ישורשר לכל הודעה פה בהתפקדות
זוהרה
 
שרה והמחייך מתפקדים ../images/Emo98.gif

הסיפור שלנו. 23/6/2001 22:41 שרה (סוזי) אנחנו התחתנו ביח´ סיון תשנ"ט. התחתנו יחסית לכל החברים שלנו בגיל צעיר, בעלי עוד היה בצבא, אני הייתי סטודנטית שנה ראשונה. תכננו משפחה גדולה, יותר מעשרה ילדים, ולכן החלטנו לא לבזבז זמן, ומיד ניסינו. אצל בעלי בבסיס, החברה ידעו שאנחנו רוצים משפחה גדולה וכל הזמן שאלו "נו מה עם ילד", אנחנו רצינו שהוא יהיה קרוב לבית, וכל פעם שניגשנו לקצינים התשובה היתה "כשיהיה הריון בחודש השלישי זה מאפשר העברה קרוב לבית". אבל הריון לא הגיע. אני הייתי הראשונה שהתחתנתי בכיתה. בנות כיתתי היו בטוחות שתוך 9 חודשים יש לנו ילד. בנתיים התחתנו עוד שלוש בנות, ובכיתה יש כבר 2 בנות, אחת בת 10 חודשים. ואנחנו נאדה. לאחר שנה של ניסיונות החלטנו ללכת לרופא הנשים שלי, פחדנו מהגרוע מכל ולכן אמרנו לא שגם המחזור לא סדיר וגם אנחנו מנסים שנה. הוא שאל מה מפריע יותר ואנחנו פה אחד ענינושהמחזור הלא סדיר. הוא שלח אותנו לבדיקות שהראו שהביוץ הוא יומיים לפני המקוה. כשחזרנו הביתה דיברנו, וידענו שהמחזור זה לא מה שמפריע, בפעם הבאה חזרתי לרופא לבד, אמרתי לו שיותר מפריע לנו שאין הריון, הוא שלח אותנו לפוריות. במחלקה גילנו את השכנה של ההורים של בעלי, היא האחות הראשית. איזה כיף! בבדיקות שהתבקשנו לעשות התגלה כי התנועתיות של הזרע נמוכה. כמו כן התגלה אצלי גוש גדול מאד בשד שהתבקשתי להוציא. הניתוח עיכב אותנו עוד חודשיים. לאחר הניתוח התגלה אצלי בצילום רחם, רחם חד קרנית, יש לי רק חצוצרה אחת, חצוצרה ימנית, זה בנוסף לביוץ מוקדם, ולתנועתיות זרע נמוכה. התחלנו בהזרעות. עד היום עשינו שלוש הזרעות כולן נכשלו. אנחנו עומדים לפני התקדמות לIVF ותאמינו או לא אני מאד מפחדת מזה.
 
עדכון לקראת עלית מדרגה.

טוב התקדמנו, כבר לא לוקחים איקקלומין, עכשיו אני מזריקה גונל_F וסינרל. אנחנו כבר אחרי 6 הזרעות, לפני ההזרעה השביעית. אחרי ההזרעה הזאת עוברים לIVF. בנתיםם ההזרעות לא הצליחו כי בייצתי בצד הלא נכון, וכשבייצתי בצד הנכון בייצתי מוקדם מידי. טוב תחילת שנה, תחילת טיפול חדש, ואני מאד אופטימית. העדכון הבא הוא עדכון אופטימי. מבטיחה.
 

אפרת**

New member
אפרת**

זאת היתה ההודעה שלי ביואל: טוב, אז הנה הגיע זמני ג"כ לומר מי ומה אני... אז אני אפרת, בת 27 מנסה כבר מעל לשנה וחצי להכנס להריון - מתוכם 7 חודשים עם טיפולים. בשלב ראשון איקקלומין ואח"כ מטרודין וגונל F... זהו... מקוה לטוב... לכולנו.
אפרת. ועכשיו יש \התקדמויות לצערי הרב. קודם כל כבר סגרנו שנתיים של נסיונות, וגם כבר עלינו כיתה ל- IVF. האמת שאני קוראת את זה וכותבת בא לי לבכות...
עדיין מקוה לטוב. אפרת
 

שושי @:-)

New member
שושי מתפקדת ../images/Emo79.gif ../images/Emo79.gif ../images/Emo79.gif

בעיקרון יש סיפור ארוך, מצורף אז תקראו
"הדרך אל האושר" למי שאין כח אז בקצרה....
עברתי 20 IUI + איקקלומין + כוריגון + פרגונל
3 לפרסקופיות
3 היסטרסקופיות
11 הפלות אחרי טיפולים
5 או 6 גרידות (לא ממש זוכרת כבר)
10 IVF
מספר אישפוזים עם גירויי יתר שחלתי
אישפוז אחד עם זיהום רציני בבטן
ביופסיה של רירית הרחם - תקינה )-8 חשד לאנדומטריוזיס
חצוצרה אחת סתומה (בדיוק כמוני) *-: ANA + אנטיקרדיוליפין גבולי בעית זרע עקב וריקוצאלה
אין לי איידס וגם לא לבעלי
אה כן ולא יודעים בדיוק למה אין הריון טבעי וגם לא יודעים למה אני ממשיכה להפיל.
אז בנתיים אני ממשיכה לנסות ואולי יתפקשש לי ואצליח
ואקבל
שמחובר אליו תינוק. זהו לבנתיים לא ממש ליקקתי
עד היום אבל אולי מהיום
מקווה שלא שכחתי שום דבר מיוחד שושי
 

שושי @:-)

New member
הסיפור המלא שלי כאן ../images/Emo70.gif

הדרך אל האושר
מקווה שהפעם יצליח לי...
שושי
 
סיפור של אלה ודני ../images/Emo63.gif

סיפורנו לא ארוך במיוחד אך די טיפוסי. נשואים 3 שנים,לשנינו אלה נשואים שניים.לאלה ילדה מהבעל הראשון(עוד מעט 11). חששנו עוד לפני החתונה כי יכולה להיות בעיה,לכן כבר אחרי 4 חודשי של חיים משותפים פנינו לרופא נשים.הוא היה ממש בסדר ושלח אותנו לעשות בדיקות.התברר שצדקנו - זרע בכי רע,הן בכמות והן באיכות.3 וחצי חודשים לפני יום הנשואים הראשון עשינוIVF ראשון,והופ - בטא חיובית,שמחה עד לב שמיים וכו´ טוב,עד השבוע השישי הרופא רצה עוד לראות אם יש תקווה. בשבוע 9 היתה גרידה.המוקפאים שהיו לנו מהשאיבה הזאת הוחזרו במועדם,הבטא היתה חיובית,אך אני הייתי למודת נסיון מר,ומה לעשות?צדקתי.שוב גרידה. מאז עברנו עוד שלוש החזרות(מי שני דיקורים),סה"כ 5 החזרות. לרופאים הציבוריים אין ממש זמן להסברים.הם עושים את שלהם,ואנו נשארים בכאבנו.פתחנו במקביל בתהליך אימוץ, התחזקות ומנסים לפתח עור של פיל להריונות של אחרים.זה די קשה,במיוחד למי שכמונו גר בישוב דתי שברוך ה´ גדל מאוד יפה בזכות הילודה.אני נורא אוהבת את שכנותי, ועדיין... אני לא מתיאשת.עוד יהיה לנו ילד, וגם אם זה יהיה מאימוץ - נברך על זה. אנו מאמינים באמונה שלמה שלכל אחד יש את הזמן שלו,דם אם הדבר נראה לנו אכזרי ולא צודק בעליל. יהי רצון ושם, למעלה, יכתבו אותנו בספר של חיים, ספר של הריונות בריאים ולידות תקינות, ואת כל היסורים ישלחו לאויבנו - הרחק מאיתנו. שיהיה לכולנו בהצלחה,בע"ה ושהפרום הזה יסגר בקרוב עקב אי-שימוש. אוהבים - אלה ודני.
 
למעלה